החלטתי לקחת את עצמי ברצינות ולהפסיק לשתול כל הזמן מסרים סאבלימינליים שמשדרים שלא תקחו אותי ברצינות.

כבר כשקבלתי את התסריט לידיים ודפדפתי בו לראות את גודל התפקיד, הבנתי שהוא קטן עלי. מה אני אגיד לכם, סרט דל תקציב. השחקנים שנבחרו להיות ההורים שלי - שמות לא ידועים, טיפה'לה מבוגרים. היא אפילו מבוגרת ממנו באיזה ארבע שנים, כבר היתה נשואה פעם לאיזה מושבניק. לא ברור מה בדיוק קרה שם שזה לא הלך. הוא, סוג של יוצמך שמנמן שמתרברב בחליפות ועניבות אבל נראה שאין לשום דבר שלו כיסוי. אפשר היה לראות בזה עלבון. בכל זאת היו לי כמה תפקידים גדולים מאוד בעבר. הייתי מלכה והיו לי יהלומים וספירים, היו לי אריות שעשועים, ואוסף של בקבוקוני ג'ייד. והייתי חכמה ולכל שאלה היתה לי תשובה נכונה. ומכל העולם באו לשאול אותי קלוץ קאשעס, ולא התעייפתי משום דבר. אכלתי תותים בשוקולד ושתיתי שמפניה כל יום. והיה לי מאהב לכל לילה ושניים לשבת.

והנה הגיע הרגע שכל כוכב-על מזדקן מכיר, כשהוא מבין שהוא סוג של האז-בין. שאם הוא לא יקבל את התפקיד הקטן הזה, הוא אולי לא ישחק בכלל. החלטה קשה.

אז לפי התפקיד הזה, נולדתי באיזה חור בעולם שקוראים לו חיפה. ממש כשכולם עסוקים באחת המלחמות הטפשיות שקורות שם. (ז'אנר סרטים שאני ממש שונאת). יוצא שאת האבא של זאת שאני משחקת, לא לקחו למילואים, אז הוא מתבייש להיראות בבית חולים שהוא באותו זמן בית חולים צבאי. בימאי יצירתי היה שם אותו מתחבא מתחת למיטהבמחלקת יולדות, אבל את ההצעות שלי אף אחד לא רוצה לשמוע. בקיצור, היא נוחתת למשפחה שהאווירה בה לא משהו. נולד אחרי כמה שנים עוד תינוק. יש איזה קנטרנות מרירה שהולכת ומשתלטת על בני הזוג. יש איזה סצינה ממש מצחיקה (אהבתי) שהם רבים, האמא והאבא, והיא שופכת עליו סיר מלא פיפי של התינוק. האבא בדיוק לבש את החליפה הנקייה שלו עם חולצה מגוהצת ועניבה. איזה קטעים. לפעמים יש קטעים פחות מצחיקים שהם הולכים מכות. הילדה שאני משחקת אותה לא לוקחת צדדים. היא תלך עם מי שינצח. זאת בדרך כלל האמא. היא פייטרית. למרות שהאבא הוא טיפוס יותר כייפי. ועוד מילה על ההוא בתפקיד של הילד הקטן יותר. תמיד הזהירו שילדים קטנים גונבים את ההצגה. אז זה באמת נכון. בתסריט הוא לוקח את התפקיד הכי גדול. הוא באמת חמוד ושובב והכל, אבל כל התשומת לב הזאת שהולכת אליו בסוף יוצא שהם די משגעים אותו. הוא כזה היפראקטיבי, מסתבך כל הזמן בתעלולים ואחר כך בצרות, סמים, עניינים. נראה לי שבתסריט הוא מת באיזה שהוא שלב. קמצנים בהפקה הזאתי. את אלה שמשלמים להם הכי מעט, משאירים ומראים סצינות ארוכות של שנות הגסיסה שלהם בזמן אמיתי כמעט. משעמם!!! ועוד דבר שדי מעצבן בהפקה הזאת זה הקייטרינג. האוכל ממש לא משהו. הוא מתחיל להשתפר רק כשהדמות שאני משחקת מגיעה לגיל 14 ומתחילה לאכול במסעדות. שמתי את זה בחוזה, שהסצינות שלה מחייבות ארוחות צהרים במסעדות טובות. זה לא עסק ככה. גם לקבל גרושים וגם לאכול גרוע? הם הסכימו. זה כנראה בכל זאת משרת את העלילה והצופים אוהבים את זה. גם המפרסמים. טוב, אז זה הבונוס בסרט הזה. האמת, אם האוכל לא היה באיכות ועל חשבונם, הייתי כבר מזמן לוחצת שיהרגו את הדמות שלי וחותכת מההפקה הזאת. החלום שלי הוא לפרוש יום אחד לאיזה אי אקזוטי, לשתות מרגריטות ולאכול קלמרי עם צ'יפס. אולי אני אצליח לשכנע אותם לכתוב מחדש את הסוף של הסרט, כזה שבו יראו אותי מהגב, מרגריטה ביד, על חוף עם דקלים, הולכת בכייף לעבר השקיעה.