בסוף השבוע חוסל מנהיג אל-קאעידה בחצי האי ערב. הטרוריסט הבכיר, אנוואר אל-עוולקי, מטיף כריזמטי וקיצוני, שעודד את חוטפי המטוסים שפגעו במגדלי התאומים ואת מבצע הטבח בבסיס הצבאי האמריקאי בטקסס, חוסל במקום המסתור שלו בתימן, יחד עם כמה מעוזריו. שלא כמו מנהיג אל-קאעידה בן לאדן, שהיה שותף ישיר ופעיל בתכנון הפיגועים, אל-עוולקי לא הואשם באחריות ישירה לאף אחד מהפיגועים. אבל המודיעין האמריקאי סימן אותו כמנהיג ה"רוחני" שהעניק תמיכה והשראה למבצעי הפיגועים, ועמד איתם בקשר ישיר.

הנשיא האמריקאי, הממשיך את המצוד אחרי בכירי הטרוריסטים האיסלמיים, אמר כי מדובר במכה קשה לשלוחה המבצעית הפעילה של אל-קאעידה, וכי החיסול מהווה ציון דרך משמעותי נוסף במאבק להביס את הארגון. הבעיה העיקרית שעמדה בפני מתכנני החיסול, היא תעודת האזרחות של המטיף המוסלמי. שלא כמו המחוסלים האחרים שהיו אזרחי מדינות זרות, אל-עוולקי הוא אזרח אמריקאי, יליד ארה"ב ובוגר הפקולטה להנדסה באוניברסיטת דנוור. בין לבין, הוא גם יצא למסע שורשים בתימן, משם הגיעה משפחתו לארה"ב, ושם החל ללמוד בבית ספר של האיסלם הקיצוני. הנסיעה הזו שינתה את השקפת עולמו, והוא החל לשנוא את המדינה בה נולד ובה גדל.

במהלך השנים, הפך האיש למנהיג איסלמי במסגד מקומי, ופיתח קשרים עם ארגון הרוצחים של בן לאדן. לפני מספר שנים הוא עבר לתימן יחד עם משפחתו, ושם חבר לזרוע הצבאית של אל-קאעידה. אבל במשך השנים הללו, הוא לא ויתר על אזרחותו האמריקאית, ולכן חיסולו עורר בעיה משפטית בארה"ב. המגזין רב היוקרה "טיים" עורר את השאלה האם חיסולו של אל-עוולקי היה חוקי. גם אחד המועמדים לראשות המפלגה הרפובליקנית, תהה האם החיסול הממוקד, עולה בקנה אחד עם החוק. "אל-עוולקי נולד פה, והוא אזרח אמריקאי שמעולם לא עמד לדין או הורשע בשום עבירה", טען. גם אחד מדוברי האגודה לזכויות האזרח בארה"ב טען כי "החיסול הממוקד מפר את החוק האמריקאי והבינלאומי".

יש בדברים הללו מעין "חצי נחמה". אם עד היום סברנו כי מגיני זכויות האזרח, היוצאים להגנת ארכי-טרוריסטים ומגנים בפה מלא את כל מי שמרחיק יצורים מסוכנים אלו לאנושות מטווח הסכנה, הם נחלת ארגוני השמאל הישראלים, הנה גילינו כי גם ארה"ב אינה נקייה מיפי-נפש מעין אלו. לא שמענו את הארגונים הללו מגנים את החיסול ה"ברוטאלי" של בן-לאדן, אף שנראה לפי כל המידע שזרם מאז הפיגוע, שלא היתה כל בעיה לקחת אותו בשבי ולהעמיד אותו למשפט פומבי בארה"ב. בן-לאדן חוסל על ידי החיילים האמריקאים, כי ההוראה שקיבלו היתה לסיים את הסיפור במקום, ולא להפוך אותו לגיבור מוסלמי, שלכידתו עלולה לגרור גל של טרור וניסיונות לחטוף בני ערובה כדי להביא לשחרורו. גם ארגוני זכויות האדם הבינו שאם ינסו לערער על חוקיות חיסול בן-לאדן, הם עלולים לאבד את מעט האהדה שיש להם בציבוריות האמריקאית.

אבל אל-עלווקי, הוא דמות פחות דומיננטית, וגם אם שירותי המודיעין האמריקאיים חשפו את העובדה כי הוא היה הדמות המוסלמית הבכירה, שדחפה את הטרוריסטים למעשי הטבח שלהם, עדיין עומדת לזכותו אזרחותו האמריקאית והעובדה שהוא לא הועמד למשפט בארה"ב. אמנם כולם מודים שקצת קשה ומסובך לחטוף אותו מתימן ולהביא אותו לארה"ב, ובינתיים הוא ממשיך לעודד טרוריסטים לרצוח אזרחים, אבל פרטים שוליים אלו מעולם לא הטרידו את ארגוני זכויות האדם. לדידם, ימותו אזרחים רבים בפיגועי טרור רצחניים, ואל תפגע "קוצה" של זכות הטרוריסט לעמוד למשפט.

על משקל דברי רבותינו אפשר לומר ש"סדנא דשמאל חד הוא". מחנה השמאל בכל מקום, נגוע באותו עיוות מוסרי, בו הדאגה לרוצחים גוברת על הדאגה לנרצחים. כולם זוכרים את פרשת חיסולו של סלאח שחאדה, מייסד הזרוע הצבאית של החמאס ומבכירי הארגון, ומי שעמד מאחורי תכנון וביצוע פיגועי טרור רבים נגד יהודים, שחוסל בביתו בעזה, יחד עם 15 אזרחים ששימשו לו מגן חי. במקום לגנות את הארכי-רוצחים המשתמשים בנשים וילדים כמגן להסתתר מאחוריו כדי לבצע את מעשי הרצח שלהם, יצא הגינוי הנמרץ נגד מי שנתן את הוראת החיסול. האפשרות שהחיסול גדע כמה פעולות טרור שתכנן והציל חיי עשרות ואולי מאות אזרחים חפים מפשע, אינה שיקול כאשר מנגד עומדת הדאגה לזכויות האזרח, ויהיה זה רוצח אכזר ככל שיהיה.

אגב כך, הממשל האמריקאי עצמו, הביע לא אחת הסתייגות ממדיניות "הסיכולים הממוקדים" שביצע צה"ל כנגד טרוריסטים בכירים. אלא שארה"ב עצמה אימצה שיטת פעולה זו, והיא עצמה מבצעת מדי פעם סיכולים מעין אלו, כאשר לא אחת נפגעו אזרחים תמימים לאחר טעות בזיהוי. לכן, רק טבעי הוא שהממשל סופג ביקורת דומה לזו שהוא נהג להשמיע כלפי ישראל, מתוך גורמים פנימיים בארצו, לאחר שאלו למדו את כללי המוסר המעוות, בו הדאגה לזכויות הרוצחים, גוברת על זכות הנרצחים לחיות.