כותרות TheMarker >
    ';
    0

    רבעי המכתבים של סבתא אלזה.

    286 תגובות   יום שבת, 1/12/07, 02:38

    דור שלישי אינו רק זן של טלפונים ניידים. הצביעו בעזרת העכבר, המזוהה כל כך עם היהודי באשר הוא - על התמונות הקטנות מתחת לקליפ -להדלקה, בחירה והעברה של התמונות.

    ''

    עם חזרתם מסיור באושוויץ - במידה ובכלל אפשר לשוב משם - של קבוצת אנשי תקשורת ומדיה, גרמנים וישראלים, ביניהם הצלם זיו קורן, אשר שלח לי את הצילומים המופיעים בקליפ, אותם צילם שם...

     

    ...נזכרתי.

     

     

    לא רק בבני משפחתי שנרצחו שם, אלא גם ברבעי המכתבים של סבתי אלזה, שנים תהינו מה פשרם, מדוע נחתכו כך. 

     

    סבי, זיגברט קון, היה רופא בברלין, אשר נלחם עבור גרמניה במלחמת העולם הראשונה. לקראת השנייה נאלץ כבר לוותר על משרתו וזכויותיו ולהשאיר את סבתי אלזה בלב ברלין הנאצית, בתו - ילדה בת 4 (אוולין - אחות אימי זכרונה לברכה) והוריו הקשישים, בעת שנאלץ לעלות על אונייה, בלעדיהם.

    ''

    סבי, זיגברט קון, עומד מימין בקרב משפחתו, בימים עוד היו אזרחי גרמניה היהודים - שווי זכויות.

     

    את רגע פרידתם איני מעז אפילו לשער, על אונייה בדרכו לצ'ילה - בתקווה שיצליח לשלוח משם מסמכים שיחלצו את זוגתו מציפורני החולצות החומות והשחורות שהחלו כבר להדק את ידם על גרון יהודי גרמניה כולה.

     

    במהלך המסע הימי בן השבועיים, שערך סבא זיגברט בדרכו אל החופש, כתב לסבתי מכתבים רבים השמורים בארכיון של אמי.

     

    כאדם מבריק ושקדן, הספיק ללמוד ספרדית במהלך ההפלגה, ושלט בה טוב יותר מאשר דודו אשר חיכה לאניה בנמל. סבי נאלץ לשקוד בשנית על לימודי הרפואה שלו - עוד מכשלה בירוקרטית, הפעם מצד קולטי הפליטים האקדמאיים, וחלפה עוד שנה עד שהגיעו המסמכים לידי סבתי והורי סבי.

     

    רק בתחילת 1934 התירו הנאצים בטובם, אוהבי בירוקרטיות-מוות שכמותם, למשפחת סבי להמלט מגרמניה.

     

    באותה עת כבר התירו חוקי הגירוש לפליטים לקחת עימם רק כ- 5 ק"ג רכוש לנפש. בעיתוי הזה, לדעתי - החליטה סבתי - בעת שכנראה נאלצה למכור או לזרוק את כל רכושה לגזור את כל מכתבי סבי לרבעים - במקום להחליט איזה להשמיד ואיזה לשמור.

    ''

    תרגום חופשי של המכתב: "... מויגו והלאה, לא תשמעי ממני לפרק זמן ארוך יותר, משום שנעגון שוב רק אחרי הבאהאמס. בכל מקרה, ברצוני שתדעי שבמקרה חירום ואני מקווה שלא יהיה צורך בכך, תוכלי תמיד להשיגני בקשר רדיו. כשתקבלי את מכתבי, כבר אהיה בסנטיאגו. צר לי שלא הגיעו לי כל מכתבים מברלין, אקווה שבסנטיאגו אקבל מכתבך ארוך ומפורט..."

     

    את צידו השני של רבע-מכתב זה, המספר על פרידתו של סבי מגרמניה מולדתו, בחרתי שלא להביא כאן *.

     

    סבתי אלזה וסבי זיגברט נפגשו בסופו של דבר באקוודור, היגרו לצ'ילה, שם הכירה אימי את אבי בשנת 1966 עלו לישראל, בה נולדתי - בן ראשון לדורות רבים באירופה.

     

    מוקדש לזכרם של בני משפחתי שנרצחו בשואה, רשימה חלקית:    

     

    ליזלוט (לילו) קיינץ (30) ובעלה אריך נויברגר -(44)

    תושבי ברלין, נלקחו ברכבת מרציף הרכבת של ברלין ב- 19.10.42 בטרנספורט 21 לריגה, גורלם לא נודע.

     .

    דודתה של אימי גרטרוד (טרודה) מרקוזון (62)

    נלקחה ברכבת מרציף הרכבת של ברלין בטרנספורט מס. 11 לטרווניקי בתאריך 28.03.42, גורלה לא נודע.

    .

    מקס קירשנר (73) תושב ברלין,

    נלקח לגטו לודג' מת ב- 06.02.42 אשתו, פאולה בכמן (63) גורשה למקום לא ידוע ב 10.05.42.

    .

    הורסט קיינץ  (36), אשתו ליזלוט ריטרבנד בת  (27), שלושת ילדיהם רולף מקס (6), גדעון (3), מכל (2),
     תושבי ברלין, נלקחו ברכבת מרציף הרכבת של ברלין בטרנספורט מס. 26 בתאריך 12.01.43 לאושוויץ.

     

    . ...באהבה גדולה לאמי, קטי - שלימדה אותי את מלאכת שימור הזכרון.

    * כשנתיים לאחר פרסום פוסט זה, פרסמתי גם את תרגום חלקו השני של המכתב, כאן.

    דרג את התוכן:

      תגובות (280)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/4/09 18:11:
      מעניין מאד. תודה *
        20/4/09 06:27:

      צטט: ערן ♥ 2009-04-20 01:47:19


      יגאל, הפוסט הזה כל כך נגע לליבי...

       

      זה ממש מסמך אנושי מרגש וחשוב מאין כמוהו!

       

      יהי זכרם ברוך.

      נזכור ולא נשכח את אלה שבמותם ציוו לנו את החיים.

       

      חיבוק! ♥

       

       

                          יום קשה היום.                 

       

        20/4/09 01:47:


      יגאל, הפוסט הזה כל כך נגע לליבי...

       

      זה ממש מסמך אנושי מרגש וחשוב מאין כמוהו!

       

      יהי זכרם ברוך.

      נזכור ולא נשכח את אלה שבמותם ציוו לנו את החיים.

       

      חיבוק! ♥

        14/2/09 16:53:

      צטט: אריןאחת 2009-02-14 11:00:27

      נושא שצריך לגעת בו יותר........................

      *ארין

       אני משתדל..

        14/2/09 11:00:

      נושא שצריך לגעת בו יותר........................

      *ארין

        14/2/09 10:45:

      צטט: 2btami 2009-02-14 07:36:10

      המשפחה שלי לא עברה את השואה. הורי עלו מעיראק ב52 . מאז שאני ילדה אני קוראת כל מילה שנקרית על דרכי , רואה כל תמונה ומשתדלת לצפות בכל סרט שאני יודעת על קיומו.

      לא מפסיקה לשאול חברות על מה שקרה להן ומשפחותיהן.

      אבי היה סופר שכתב על מה שקרא: "שואת יהודי עיראק" והספיק לסיימו רגע שלפני שהלך לעולמו.

      שם הסביר את הסיבות לכך שקהילה ענקית בגדלה  ועתיקת יומין- קמה יום אחד עזבה הכל הכל מאחור, תרבות שלמה, ועלתה לכאן. דבר שלא ידוע כמוהו .

      אני מבינה שהכל קשור.

       

      תודה . 

      אכן, רבים אינן יודעים שיהודי קהילת בבל - סבלו מתהליכים דומים לאלה של ליהודי אירופה - ה'פרהוד',  בהשפעת גרמניה הנאצית. אך מבלי להמעיט בסבלם - איני חושב שהשימוש במינוח "שואה" בהקשר הזה, מתאים כאן, משום שלא הופעלה בעיראק תכנית 'הפתרון הסופי'.

       

       

        14/2/09 07:36:

      המשפחה שלי לא עברה את השואה. הורי עלו מעיראק ב52 . מאז שאני ילדה אני קוראת כל מילה שנקרית על דרכי , רואה כל תמונה ומשתדלת לצפות בכל סרט שאני יודעת על קיומו.

      לא מפסיקה לשאול חברות על מה שקרה להן ומשפחותיהן.

      אבי היה סופר שכתב על מה שקרא: "שואת יהודי עיראק" והספיק לסיימו רגע שלפני שהלך לעולמו.

      שם הסביר את הסיבות לכך שקהילה ענקית בגדלה  ועתיקת יומין- קמה יום אחד עזבה הכל הכל מאחור, תרבות שלמה, ועלתה לכאן. דבר שלא ידוע כמוהו .

      אני מבינה שהכל קשור.

       

      תודה . 

        5/2/09 13:54:

      צטט: יגאל שתיים 2009-02-05 11:47:04

      צטט: יגאל פישר 2009-01-07 11:30:06

      צטט: יגאל שתיים 2009-01-07 10:44:56

      צטט: יגאל פישר 2009-01-06 12:40:02

      גם סבתא שלי ז"ל - אלזה.

      הם קיבלו את הסרטיפיקאט האחרון שהונפק במשרד אנגלו פלשתינה בפראג (סיפור מדהים).

      ביחד עם סבי ואבי הם נמלטו ברגע האחרון ממש.

      נפטרה לפני שנתיים בגיל 98. אשה מדהימה.

       תבטיח לי שאתה כותב פוסט מקיף על כך ? מגיע לסבים שלך הכבוד הזה - וזה גם יהיה מרתק לקריאה.

       

       מבטיח (יקח זמן). 

      וכן מגיע להם. ובמיוחד מגיע לה.

       

       עברה שנה. מה קורה עם זה ? :-)

       

      עברו מעל ל 60 שנים..מה קורה באמת

        5/2/09 11:47:

      צטט: יגאל פישר 2009-01-07 11:30:06

      צטט: יגאל שתיים 2009-01-07 10:44:56

      צטט: יגאל פישר 2009-01-06 12:40:02

      גם סבתא שלי ז"ל - אלזה.

      הם קיבלו את הסרטיפיקאט האחרון שהונפק במשרד אנגלו פלשתינה בפראג (סיפור מדהים).

      ביחד עם סבי ואבי הם נמלטו ברגע האחרון ממש.

      נפטרה לפני שנתיים בגיל 98. אשה מדהימה.

       תבטיח לי שאתה כותב פוסט מקיף על כך ? מגיע לסבים שלך הכבוד הזה - וזה גם יהיה מרתק לקריאה.

       

       מבטיח (יקח זמן). 

      וכן מגיע להם. ובמיוחד מגיע לה.

       

       עברה שנה. מה קורה עם זה ? :-)

        7/1/09 11:30:

      צטט: יגאל שתיים 2009-01-07 10:44:56

      צטט: יגאל פישר 2009-01-06 12:40:02

      גם סבתא שלי ז"ל - אלזה.

      הם קיבלו את הסרטיפיקאט האחרון שהונפק במשרד אנגלו פלשתינה בפראג (סיפור מדהים).

      ביחד עם סבי ואבי הם נמלטו ברגע האחרון ממש.

      נפטרה לפני שנתיים בגיל 98. אשה מדהימה.

       תבטיח לי שאתה כותב פוסט מקיף על כך ? מגיע לסבים שלך הכבוד הזה - וזה גם יהיה מרתק לקריאה.

       

       מבטיח (יקח זמן). 

      וכן מגיע להם. ובמיוחד מגיע לה.

       

        7/1/09 10:44:

      צטט: יגאל פישר 2009-01-06 12:40:02

      גם סבתא שלי ז"ל - אלזה.

      הם קיבלו את הסרטיפיקאט האחרון שהונפק במשרד אנגלו פלשתינה בפראג (סיפור מדהים).

      ביחד עם סבי ואבי הם נמלטו ברגע האחרון ממש.

      נפטרה לפני שנתיים בגיל 98. אשה מדהימה.

       תבטיח לי שאתה כותב פוסט מקיף על כך ? מגיע לסבים שלך הכבוד הזה - וזה גם יהיה מרתק לקריאה.

       

        6/1/09 12:40:

      גם סבתא שלי ז"ל - אלזה.

      הם קיבלו את הסרטיפיקאט האחרון שהונפק במשרד אנגלו פלשתינה בפראג (סיפור מדהים).

      ביחד עם סבי ואבי הם נמלטו ברגע האחרון ממש.

      נפטרה לפני שנתיים בגיל 98. אשה מדהימה.

        6/1/09 10:32:

      צטט: יגאל שתיים 2009-01-05 18:45:28

      צטט: taltalbo 2008-11-26 13:11:50


      אתה אדם נדיר

      בכיתי כאן

      עצוב

      מרגש

      מדהים

       

      כמה טוב למשפחה הזאת שיש לה המשך

      המשכיות

      ואותך

       דיברת עם אמא שלי ?

       

       

      דיברתי איתה. היא אמרה שאתה חייב ללמוד לעשות ספונג'ה בבית

        5/1/09 18:45:

      צטט: taltalbo 2008-11-26 13:11:50


      אתה אדם נדיר

      בכיתי כאן

      עצוב

      מרגש

      מדהים

       

      כמה טוב למשפחה הזאת שיש לה המשך

      המשכיות

      ואותך

       דיברת עם אמא שלי ?

       

        5/1/09 18:44:

      צטט: אהוד-אמיר 2008-11-25 09:57:12

      צטט: יגאל שתיים 2008-07-26 17:09:28

      צטט: lazybones 2008-07-26 02:12:00

      המילה הראשונה שאני חושב עליה כשאני שומע על השואה היא:

       

      נ ק מ ה

       

      הנקמה שלנו תהיה ארץ ישראל חזקה, עם צבא אדיר וחזק שלא יוכלו לו.

       

      ומי שחושב שישראל רק עם כלכלה ומדע וטכנולוגיה ובלי צבא יכולה לשרוד טועה, והשואה היא ההוכחה. היינו צריכים יותר להשקיע בלוחמנות של העם שלנו על מנת לשרוד.

       

      לא להיות כבשים יותר!

      הביטוי המצער 'כצאן לטבח' משמש שנים בקונוטציה שגויה או באופן מניפולטיבי. המלכודת הנאצית התהדקה תוך שימוש בשינויי חקיקה הדרגתיים שנמשכו על גבי שנים, עד אשר לא היה עוד מנוס. סבי היה מהמעטים שאיבדו תקווה מוקדם מספיק, אולי גם זכות העובדה שלא האמין באלוהים. מצער אותי לחשוב שהשואה משמשת למישהו, למרות האמוציות המיידיות, כהצדקה ל'השקעה בלוחמנות'.אינני יודע אם דייקת טרמינולוגית - אולי עצמאות ויכולת להגנה עצמית. אבל לוחמנות ? תוקפנות ? חבל.

       

       

      כנראה הופרדנו בלידה, יגאל, הן מבחינת החשיבה על הפיקציה שנקראת אלוהים, הן מבחינת המחשבה הזהה על כך שלא צריך להפוך את השואה קרדום לחפור בו, בטח לא בהקשר של "לנקום". חוץ מהנסיון לבנות חברה אנושית, וחוץ מההקשר שכה רבים מניצולי השואה עצמם מקנים לשואה כנקמה: ילדי, נכדים, המשכיות עם ישראל.

      ולא הייתי מכניס את הפיקציה "אלוהים" לסיפור. עם ישראל יכול להתקיים גם בזכות מורשתו, ההיסטוריה שלו, הלשון שלו והתרבות שלו. לא צריך לדחוף לסיפור כל כך הרבה רוע ואלוהים (הראשון קיים, לצערי, השני - לא, ולא בטוח שלצערי).

        אלוהים מי ?

       

        26/11/08 13:11:


      אתה אדם נדיר

      בכיתי כאן

      עצוב

      מרגש

      מדהים

       

      כמה טוב למשפחה הזאת שיש לה המשך

      המשכיות

      ואותך

        25/11/08 09:57:

      צטט: יגאל שתיים 2008-07-26 17:09:28

      צטט: lazybones 2008-07-26 02:12:00

      המילה הראשונה שאני חושב עליה כשאני שומע על השואה היא:

       

      נ ק מ ה

       

      הנקמה שלנו תהיה ארץ ישראל חזקה, עם צבא אדיר וחזק שלא יוכלו לו.

       

      ומי שחושב שישראל רק עם כלכלה ומדע וטכנולוגיה ובלי צבא יכולה לשרוד טועה, והשואה היא ההוכחה. היינו צריכים יותר להשקיע בלוחמנות של העם שלנו על מנת לשרוד.

       

      לא להיות כבשים יותר!

      הביטוי המצער 'כצאן לטבח' משמש שנים בקונוטציה שגויה או באופן מניפולטיבי. המלכודת הנאצית התהדקה תוך שימוש בשינויי חקיקה הדרגתיים שנמשכו על גבי שנים, עד אשר לא היה עוד מנוס. סבי היה מהמעטים שאיבדו תקווה מוקדם מספיק, אולי גם זכות העובדה שלא האמין באלוהים. מצער אותי לחשוב שהשואה משמשת למישהו, למרות האמוציות המיידיות, כהצדקה ל'השקעה בלוחמנות'.אינני יודע אם דייקת טרמינולוגית - אולי עצמאות ויכולת להגנה עצמית. אבל לוחמנות ? תוקפנות ? חבל.

       

       

       

      כנראה הופרדנו בלידה, יגאל, הן מבחינת החשיבה על הפיקציה שנקראת אלוהים, הן מבחינת המחשבה הזהה על כך שלא צריך להפוך את השואה קרדום לחפור בו, בטח לא בהקשר של "לנקום". חוץ מהנסיון לבנות חברה אנושית, וחוץ מההקשר שכה רבים מניצולי השואה עצמם מקנים לשואה כנקמה: ילדי, נכדים, המשכיות עם ישראל.

      ולא הייתי מכניס את הפיקציה "אלוהים" לסיפור. עם ישראל יכול להתקיים גם בזכות מורשתו, ההיסטוריה שלו, הלשון שלו והתרבות שלו. לא צריך לדחוף לסיפור כל כך הרבה רוע ואלוהים (הראשון קיים, לצערי, השני - לא, ולא בטוח שלצערי).

        26/7/08 17:09:

      צטט: lazybones 2008-07-26 02:12:00

      המילה הראשונה שאני חושב עליה כשאני שומע על השואה היא:

       

      נ ק מ ה

       

      הנקמה שלנו תהיה ארץ ישראל חזקה, עם צבא אדיר וחזק שלא יוכלו לו.

       

      ומי שחושב שישראל רק עם כלכלה ומדע וטכנולוגיה ובלי צבא יכולה לשרוד טועה, והשואה היא ההוכחה. היינו צריכים יותר להשקיע בלוחמנות של העם שלנו על מנת לשרוד.

       

      לא להיות כבשים יותר!

      הביטוי המצער 'כצאן לטבח' משמש שנים בקונוטציה שגויה או באופן מניפולטיבי. המלכודת הנאצית התהדקה תוך שימוש בשינויי חקיקה הדרגתיים שנמשכו על גבי שנים, עד אשר לא היה עוד מנוס. סבי היה מהמעטים שאיבדו תקווה מוקדם מספיק, אולי גם זכות העובדה שלא האמין באלוהים. מצער אותי לחשוב שהשואה משמשת למישהו, למרות האמוציות המיידיות, כהצדקה ל'השקעה בלוחמנות'.אינני יודע אם דייקת טרמינולוגית - אולי עצמאות ויכולת להגנה עצמית. אבל לוחמנות ? תוקפנות ? חבל.

       

        26/7/08 02:12:

      המילה הראשונה שאני חושב עליה כשאני שומע על השואה היא:

       

      נ ק מ ה

       

      הנקמה שלנו תהיה ארץ ישראל חזקה, עם צבא אדיר וחזק שלא יוכלו לו.

       

      ומי שחושב שישראל רק עם כלכלה ומדע וטכנולוגיה ובלי צבא יכולה לשרוד טועה, והשואה היא ההוכחה. היינו צריכים יותר להשקיע בלוחמנות של העם שלנו על מנת לשרוד.

       

      לא להיות כבשים יותר!

        24/7/08 16:59:

      צטט: כרוני אשת הפלסטלינה 2008-07-24 16:30:44

      גם תגובה מאוחרת היא תגובה.

      מאוד התרגשתי לקרוא ואחרי ששמתי לב לתאריך התלבטתי  אם להגיב.

      רק אח"כ הבנתי שיש דברים בחיים שאין להם זמן, או שיש להם זמן אבל אין לו משמעות.

      כל מה שמדבר על זכרון, פיסות זכרון, אובייקטיביות וסובייקטיביות ממוקמים אצלי מעבר לזמן.

       תודה.

       

      אכן, בעיקר בפוסטים שעניינם זכרון - שמח שבאת, סבתי מתהפכת בקברה (מתענוג :-)

      גם תגובה מאוחרת היא תגובה.

      מאוד התרגשתי לקרוא ואחרי ששמתי לב לתאריך התלבטתי  אם להגיב.

      רק אח"כ הבנתי שיש דברים בחיים שאין להם זמן, או שיש להם זמן אבל אין לו משמעות.

      כל מה שמדבר על זכרון, פיסות זכרון, אובייקטיביות וסובייקטיביות ממוקמים אצלי מעבר לזמן.

       תודה.

        3/5/08 07:57:

       

      צטט: yochi2323 2008-05-02 18:17:34

      תודה. כבר נשלח

      באמת ? לאן ? ספרי לי.... :-)

        2/5/08 18:17:
      תודה. כבר נשלח
        2/5/08 17:26:

       

      צטט: yochi2323 2008-05-02 16:23:28

      אי אפשר... copy/paste

       

       מצגת קטנה עם מילה וחצי/כותרת שלך בעברית ובאנגלית וכמובן קרדיט ליוצרים

      מכיוון שהסרט עצמו יושב על מחשב בארצות הברית "המזרים" את הסרט והוא, למעשה,

      אינו ניתן לניוד - אני מציע שתשלחי את הלינק למי שתרצי:

       

      http://www.rockyou.com/show_my_gallery.php?source=ppsl&instanceid=93328415

       

      מודה לך מאוד על הרצון לשלוח את הסרט הלאה, זו כנראה הדרך הקצרה ביותר :-)

       

        2/5/08 16:23:

      אי אפשר... copy/paste

       

       מצגת קטנה עם מילה וחצי/כותרת שלך בעברית ובאנגלית וכמובן קרדיט ליוצרים

        2/5/08 16:20:
      רק תהפוך את זה למצגת או שאפשר פשוט לעשות copy paste  ?
        2/5/08 13:27:

       

       

      צטט: יגאל שתיים 2008-04-30 09:07:14

       

      צטט: yochi2323 2008-04-29 17:23:03

      היי יגאל,

      האם יש אפשרות להפיץ את הקליפ שלך ושל זיו קורן?

       חבל שרק תושבי הקפה יראו אותו

      תודה

      יוכי

      תודה, אני אחשוב על זה, אם יהיה לי זמן אעלה היום פוסט-שואה (תרתי משמע :-).

      צטט: yochi2323 2008-05-02 11:21:04

      אנא !!!

      ועוד יותר חשוב אחרי יום השואה

      איך אפיץ ? מי יפיץ ? האינרטנט זמין לכל המחפשים... :-)

        2/5/08 11:21:

      אנא !!!

      ועוד יותר חשוב אחרי יום השואה

      צטט: יגאל שתיים 2008-04-30 09:07:14

       

      צטט: yochi2323 2008-04-29 17:23:03

      היי יגאל,

      האם יש אפשרות להפיץ את הקליפ שלך ושל זיו קורן?

       חבל שרק תושבי הקפה יראו אותו

      תודה

      יוכי

      תודה, אני אחשוב על זה, אם יהיה לי זמן אעלה היום פוסט-שואה (תרתי משמע :-).

       

        2/5/08 07:50:

       

      צטט: פ. השקד 2008-05-01 19:10:05

      פוסט נהדר יגאל. כל כך נוגע בנימים הכי עמוקים.

       

      צודקת מי שכתבה שאתה צריך להפיצתו מחוץ לכתלי הקפה.

       

      נראה שאתה מחוייב כל כך לשימור הזכרון של אנשים שחיו ואהבו וצחקו ורבו והתרגזו ושרו ועשו אהבה ונולדו להם ילדים והם חרדו להם...ולא ידעו שהנורא מכל מחכה להם מעבר לפינה.

       

      אתה בטח יודע קצת גרמנית. גם זה נהרס לנו. השפה הזאת אצל אלו שהוריהם ודודיהם דיברו בה והיא עבורם שפה ביתית כזאת, פתאום קיבלה קונוטוציה כל כך איומה ונוראה.

       

      יום קשה ומצמית שאנו מחוייבים לחשוב בו, ולזכור, ולעולם לא לתת לתקופה ההיא להעלם ולהאלם אל נבכי השיכחה.

       

      תודה לך.

      תודה לך, פ. השקד.

        1/5/08 19:10:

      פוסט נהדר יגאל. כל כך נוגע בנימים הכי עמוקים.

       

      צודקת מי שכתבה שאתה צריך להפיצתו מחוץ לכתלי הקפה.

       

      נראה שאתה מחוייב כל כך לשימור הזכרון של אנשים שחיו ואהבו וצחקו ורבו והתרגזו ושרו ועשו אהבה ונולדו להם ילדים והם חרדו להם...ולא ידעו שהנורא מכל מחכה להם מעבר לפינה.

       

      אתה בטח יודע קצת גרמנית. גם זה נהרס לנו. השפה הזאת אצל אלו שהוריהם ודודיהם דיברו בה והיא עבורם שפה ביתית כזאת, פתאום קיבלה קונוטוציה כל כך איומה ונוראה.

       

      יום קשה ומצמית שאנו מחוייבים לחשוב בו, ולזכור, ולעולם לא לתת לתקופה ההיא להעלם ולהאלם אל נבכי השיכחה.

       

      תודה לך.

       

       

        30/4/08 09:07:

       

      צטט: yochi2323 2008-04-29 17:23:03

      היי יגאל,

      האם יש אפשרות להפיץ את הקליפ שלך ושל זיו קורן?

       חבל שרק תושבי הקפה יראו אותו

      תודה

      יוכי

      תודה, אני אחשוב על זה, אם יהיה לי זמן אעלה היום פוסט-שואה (תרתי משמע :-).

        29/4/08 17:23:

      היי יגאל,

      האם יש אפשרות להפיץ את הקליפ שלך ושל זיו קורן? חבל שרק תושבי הקפה יראו אותו

      תודה

      יוכי

        29/4/08 08:36:

       

      צטט: reefraf 2008-04-28 22:46:32

      הפוסט הזה נכתב אמנם מזמן,ואני שמחה שהגעתי אליו במקרה.

      לפוסט שכזה אין "עבר זמנו".נהפוך הוא. דוקא עכשיו,כשיום השואה קרב,

      הוא אפילו הכי רלוונטי ונוגע בעולם.

      מצמרר במידה הראוייה,מרגש בו זמנית.

      למרות שאין לי קשר משפחתי מדרגה ראשונה לניצול שואה כזה או אחר,

      הרי שאביו של מי שהיה בעלי-היה ניצול אושוויץ.הוא ואחיו התאום,

      ניצולים של "תאומי מנגלה",הלכו לא מזמן לעולמם.

      השרידים היחידים מהמשפחה,שניצלו בזכות היותם תאומים.

      ההורים ו-9 האחיםהאחרים היו חלק מקורבנות מכונת ההשמדה.

      בימי התיכון העליזים הכנתי עבודה בנושא "המלחמה מזווית הראייה של ילד".

      סתם ככה,מצרפת את השיר שנכתב לעבודה ההיא.

      למרות (ואולי בגלל) שכתבתי אותו לפני יותר מ-20 שנה,

      אני מוצאת לנכון להוציא אותו מקלסר "שירי המגירה העתיקים שלי" ולהכניס אותו לכאן

      (למרות שהוא הוכנס גם לפוסט אחר שנגע בשואה,אבל זה לא ממש משנה...).

      כל דבר שקשור לשואה יש לו תמיד קיום,הוא לעולם יהיה תקף,

      וככל שיותר נזכיר,כך גם לא נוכל לשכוח.

      תודה,יגאל,על הפוסט האישי והחשוב הזה.


       

      אתמול נופפתי לה,לאמא,

      כשהם לקחו אותה איתם.

      אתמול,כשהיא הלכה קדימה,

      אני נשארתי מיותם.

      אתמול קראתי לה,לאמא,

      "חזרי אלי,רוצה קרוב",

      אתמול כשבחיוך הקסימה,

      עוד לא הבנתי את הרוב.

      אתמול כשצעדו הם פנימה,

      במגפיים ומדים,

      אתמול שוב לא קראתי "אמא",

      בצריף נותרנו ילדים.

      דמעת כאב אותי הכתימה,

      ואת בגדי המטולאים.

      אני רציתי רק את אמא,

      לרק עוד כמה רגעים...

      יום השואה 2008 בא, מעלה כאבים עמוקים וזכרון שנדחק הצידה מענייני היום, נראה

      שגם הפוסט הזה צף ועולה, ואם בזכותו העלית את הזכרונות האלה, השיר, אפשר

      לומר שאני שמח, על שהשיכחה היא רק למראית עין ואחנו זוכרים הכל. תודה.

        29/4/08 08:33:

       

      צטט: פ. השקד 2008-04-28 22:45:28

      כל כך מצמית תמיד לראות את החוט הדקיק שכמעט אינו נראה בין החיים הבורגנים הנינוחים השלווים ובין הנפילה לתופת הזוועות שמוח ולב אדם אינם מסוגלים לתפוס.

      לזכור ולעולם לא לשכוח.

      תודה לך.

      האמונה שיהיה טוב, שקיימת יישות אלוהית ששומרת עלינו מכל רע, התפוגגו באחת, לא נשכח.

        29/4/08 08:31:

       

      צטט: yochi2323 2008-04-28 22:04:33

       

      רק הערב ראיתי וקראתי את הפוסט שלך בלווי התמונות המאוד מרגשות של זיו קורן.

      קשה מאוד לראות את התמונות ולקרוא את הדברים. מרגש איך זיו הצליח לצלם תמונות כל כל נוגעות ממקום שצולם כבר כל כך הרבה פעמים.

       

      כמו להרבה מכולנו  המילים והתמונות נגעו במקומות כל כך עמוקים וכואבים. הסודות האפלים שלוו את ההורים שלנו ואפילו שהם, במקרה שלי, עלו ארצה הרבה לפני המלחמה ו"כאילו" ניצלו מהתופת, אבל  לא באמת ניצלו. התמונות של כל קרובי המשפחה שאף פעם לא זכינו לראות ולהכיר. החיפוש העיקש ביד ושם אחרי איזה שהם עקבות שיגלו לנו מה קרה להם.

       

      המבוגרים שבינינו זוכרים בודאי את  המדור לחיפוש קרובים הנורא כל כך שההורים היו שומעים כל יום בצהרים אולי מישהו בכל זאת שרד. חיפושים שמעולם לא נפסקו.

       

      הרצון החזק מאוד לזכור ולא לשכוח, להעביר לילדים שלנו את מה שקרה ושגם הם לעולם לא ישכחו.

      תודה יגאל

      אנחנו ההוכחה שלא שכחנו, אנחו התקומה לדור שנרדף, חובה עלינו לזכור ולתעד. תודה.

        29/4/08 08:29:

       

      צטט: עולילית 2008-04-28 21:54:50

      נוגע ללב. מאוד מזדהה איתך, כי אבי, יצחק הרץ ז"ל, מהבודדים ששרדו ממיידאנק, שניצל אח"כ בידי אוסקר שינדלר, שאמי, טמה הרץ תבדל"א, עבדה במחנה העבודה ווערק -צה, אחד ממחנות העבודה הנוראים ביותר, שם אפילו הכינים מתו...

      (אפשר לקרוא על כך בספר "המוות הצהוב" מאת פלה קראי) 

       

      הזכרונות שהבאת מדביקים בין פיסות הכאב שלך, של כולנו, ותודה לך.

      אולי הגיע העת שתפרסמי את הסיפור כולו - שיישמר בדאטה בייס האנושי, דיגיטלית :-)

        29/4/08 08:22:

       

      צטט: שושי פולטין 2008-04-28 21:22:56

      פיסות הנייר האלה מביאות עולם ומלואו,

      אני מזמינה אותך לקרוא מכתב של סבי,

      המעורר הרבה מאוד תהיות...

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=407525

      תודה שושי, אבותיהו השאירו לנו סימנים... בא לקרוא... :-)

        29/4/08 08:21:

       

      צטט: limush 2008-04-28 21:15:22

      תודה ששיתפת.

      ריגש עד דמעות.

       כיכבתי

       

      לזכור ולא לשכוח

      לספר, לא להזניח

      לזעוק לעולם שאכן כך היה

      לא לטמון הראש כבת יענה !

       

      והנה הגיע לו עוד יום שואה, נפגש בצפירה :-)

        28/4/08 22:46:

      הפוסט הזה נכתב אמנם מזמן,ואני שמחה שהגעתי אליו במקרה.

      לפוסט שכזה אין "עבר זמנו".נהפוך הוא. דוקא עכשיו,כשיום השואה קרב,

      הוא אפילו הכי רלוונטי ונוגע בעולם.

      מצמרר במידה הראוייה,מרגש בו זמנית.

      למרות שאין לי קשר משפחתי מדרגה ראשונה לניצול שואה כזה או אחר,

      הרי שאביו של מי שהיה בעלי-היה ניצול אושוויץ.הוא ואחיו התאום,

      ניצולים של "תאומי מנגלה",הלכו לא מזמן לעולמם.

      השרידים היחידים מהמשפחה,שניצלו בזכות היותם תאומים.

      ההורים ו-9 האחיםהאחרים היו חלק מקורבנות מכונת ההשמדה.

      בימי התיכון העליזים הכנתי עבודה בנושא "המלחמה מזווית הראייה של ילד".

      סתם ככה,מצרפת את השיר שנכתב לעבודה ההיא.

      למרות (ואולי בגלל) שכתבתי אותו לפני יותר מ-20 שנה,

      אני מוצאת לנכון להוציא אותו מקלסר "שירי המגירה העתיקים שלי" ולהכניס אותו לכאן

      (למרות שהוא הוכנס גם לפוסט אחר שנגע בשואה,אבל זה לא ממש משנה...).

      כל דבר שקשור לשואה יש לו תמיד קיום,הוא לעולם יהיה תקף,

      וככל שיותר נזכיר,כך גם לא נוכל לשכוח.

      תודה,יגאל,על הפוסט האישי והחשוב הזה.


       

      אתמול נופפתי לה,לאמא,

      כשהם לקחו אותה איתם.

      אתמול,כשהיא הלכה קדימה,

      אני נשארתי מיותם.

      אתמול קראתי לה,לאמא,

      "חזרי אלי,רוצה קרוב",

      אתמול כשבחיוך הקסימה,

      עוד לא הבנתי את הרוב.

      אתמול כשצעדו הם פנימה,

      במגפיים ומדים,

      אתמול שוב לא קראתי "אמא",

      בצריף נותרנו ילדים.

      דמעת כאב אותי הכתימה,

      ואת בגדי המטולאים.

      אני רציתי רק את אמא,

      לרק עוד כמה רגעים...

       

       

       

       

        28/4/08 22:45:

      כל כך מצמית תמיד לראות את החוט הדקיק שכמעט אינו נראה בין החיים הבורגנים הנינוחים השלווים ובין הנפילה לתופת הזוועות שמוח ולב אדם אינם מסוגלים לתפוס.

      לזכור ולעולם לא לשכוח.

      תודה לך.

       

       

       

       

        28/4/08 22:04:

      רק הערב ראיתי וקראתי את הפוסט שלך בלווי התמונות המאוד מרגשות של זיו קורן.

      קשה מאוד לראות את התמונות ולקרוא את הדברים. מרגש איך זיו הצליח לצלם תמונות כל כל נוגעות ממקום שצולם כבר כל כך הרבה פעמים.

      כמו להרבה מכולנו  המילים והתמונות נגעו במקומות כל כך עמוקים וכואבים.הסודות האפלים שלוו את ההורים שלנו ואפילו שהם , במקרה שלי, עלו ארצה הרבה לפני המלחמה ו"כאילו" ניצלו מהתופת, אבל  לא באמת ניצלו. התמונות של כל קרובי המשפחה שאף פעם לא זכינו לראות ולהכיר. החיפוש העיקש ביד ושם אחרי איזה שהם עקבות שיגלו לנו מה קרה להם.

      המבוגרים שבינינו זוכרים בודאי את  המדור לחיפוש קרובים הנורא כל כך שההורים היו שומעים כל יום בצהרים אולי מישהו בכל זאת שרד.חיפושים שמעולם לא נפסקו.

      הרצון החזק מאוד לזכור ולא לשכוח , להעביר לילדים שלנו את מה שקרה ושגם הם לעולם לא ישכחו.

      תודה יגאל

        28/4/08 21:54:

      נוגע ללב. מאוד מזדהה איתך, כי אבי, יצחק הרץ ז"ל, מהבודדים ששרדו ממיידאנק, שניצל אח"כ בידי אוסקר שינדלר, שאמי, טמה הרץ תבדל"א, עבדה במחנה העבודה ווערק -צה, אחד ממחנות העבודה הנוראים ביותר, שם אפילו הכינים מתו...

      (אפשר לקרוא על כך בספר "המוות הצהוב" מאת פלה קראי) 

       

      הזכרונות שהבאת מדביקים בין פיסות הכאב שלך, של כולנו, ותודה לך.

        28/4/08 21:22:

      פיסות הנייר האלה מביאות עולם ומלואו,

      אני מזמינה אותך לקרוא מכתב של סבי,

      המעורר הרבה מאוד תהיות...

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=407525

        28/4/08 21:15:

      תודה ששיתפת.

      ריגש עד דמעות.

       כיכבתי

       

      לזכור ולא לשכוח

      לספר, לא להזניח

      לזעוק לעולם שאכן כך היה

      לא לטמון הראש כבת יענה !

       

        24/3/08 06:49:

       

      צטט: toolie 2008-03-24 06:43:59

       

      צטט: יגאל שתיים 2007-12-08 17:17:34

       

      צטט: toolie 2007-12-07 18:40:55

      לחלוחית

      בהלה

      הרהור

      תודה

      שמח על ארבעת הקרונות ברכבת מחשבותיך.... :-)

      יגאל, רציתי לרדת בתחנה בבינימינה אבל הקונדוקטור הזמין אותי לעבור לקרון השינה; אילן

      אם יש לך קומבינה עם הנהג הקטר- איך קוראים לזה ?קבינה או קומבניזון ?

        24/3/08 06:43:

       

      צטט: יגאל שתיים 2007-12-08 17:17:34

       

      צטט: toolie 2007-12-07 18:40:55

      לחלוחית

      בהלה

      הרהור

      תודה

      שמח על ארבעת הקרונות ברכבת מחשבותיך.... :-)

      יגאל, רציתי לרדת בתחנה בבינימינה אבל הקונדוקטור הזמין אותי לעבור לקרון השינה; אילן

        16/3/08 09:20:

       

      צטט: פו3 2008-03-15 22:00:07

      תיקון טעות...

      (ואולי לא היתה זו סתם טעות)

      הכוונה כמובן לברלין 1936 -שואה במרחק נסיעה מהאצטדיון

      האולימפי.

      ברור, מי שנושא את הלפיד האולימפי, נמצא במבחן אצל יתר אומות העולם,

      נראה שיש הרבה מתנגדים להיות סין מחזיקת הלפיד....

        16/3/08 09:18:

       

      צטט: מדונה המגניבה 2008-03-15 02:20:37

      תמונות מצמררות ממש כואב הלב ... מאוד מעניין !!!!

      תודה :-) מדונה המגניבה את דיעותיה אליי :-)

        15/3/08 22:00:

      תיקון טעות...

      (ואולי לא היתה זו סתם טעות)

      הכוונה כמובן לברלין 1936 -שואה במרחק נסיעה מהאצטדיון

      האולימפי.

        15/3/08 21:50:

      כמה נוגע...

      ולצערנו הרב יש מקבילות בין מינכן,

      למה שקורה בזמן אמת בבייגי'ן  2008.

        15/3/08 02:20:
      תמונות מצמררות ממש כואב הלב ... מאוד מעניין !!!!
        20/12/07 14:37:

       

      צטט: קאיה 2007-12-19 21:51:45

      דופק מואץ ונשימה שנעתקה עשה לי הפוסט שלך.

      נולדתי שם בזמן המלחמה רק כי אמי ז"ל קראה קריאת תגר

      על המנוולים בהראותה להם כי לא ניתן להכחיד

      את העם היהודי.

      אבי בן ה-97 צועק עד היום בשנתו "אני רוצה הביתה"

      כי הוא, מבחינתו, מעולם לא עזב את מחנה העבודה בגרמניה.

      עבודת קודש עשית, יגאל

      ותודה לך.

      פשוט אין לי כל מילים מתאימות להשיב לדברייך המרגשים. אני מודה לך.

        19/12/07 21:51:

      דופק מואץ ונשימה שנעתקה עשה לי הפוסט שלך.

      נולדתי שם בזמן המלחמה

      רק כי אמי ז"ל קראה קריאת תגר

      על המנוולים

      בהראותה להם כי לא ניתן להכחיד

      את העם היהודי.

      אבי בן ה-97 צועק עד היום בשנתו

      "אני רוצה הביתה"

      כי הוא, מבחינתו, מעולם לא עזב את מחנה העבודה בגרמניה.

      עבודת קודש עשית, יגאל

      ותודה לך.

        8/12/07 17:22:

       

      צטט: renana ron 2007-12-08 16:08:30

      יגאל יקר,

      סיפור משפחתך, כמו סיפורה של משפחתי

      מסתיים בנצחוננו, על אף הכל, על הנאצים, שבקשו להשמידנו

      ולא יכלו.   למרות שכמעט הוכחדו, שיירי המשפחות

      הצליחו הניצולים להנביט דור חדש.

      אנחנו, ילדינו ונכדינו - הם התשובה הניצחת לנאצים ימ"ש.

       .

      את סיפורה [המקוצר] של משפחתי, ספרתי ברשומה משלי

      וכבר הזמנתיך.

      אתה מוזמן להגיע שוב לשם וגם לגלריית התמונות של משפחתי.

      חג שמח ושבוע טוב - renana ron 

      אכן ניצחנו, שרדנו והתרבינו - הנה גם הגענו לרגע בו אני בא לפוסט שלך :-)

        8/12/07 17:20:

       

      צטט: eitaneh 2007-12-08 01:15:37

      מדינה שחיה משואה לתקומה -אחד הנושאים שמרבים לעסוק בו ביצירה הישראלית , דומה כי רבים הסיפורים המשפחתיים . אישיים שרבים מאתנו ישראלים נושאים עמם.

       ואתה היטבת להביא במעט  משלך .כוכב ממני על פוסט חשוב ומרגש.

      התגובות כאן, למרוות שהיה לי קשה לסיים לענות אחת-אחת כהרגלי, הן הדבר המרגש כאן,

      אם אתה שואל אותי, תודה :-)

        8/12/07 17:18:

       

      צטט: אורנילי 2007-12-07 20:34:24

      נגעת בנושא מאוד רגיש אצלי... גם סבא שלי ז"ל ניצול שואה, והסיפורים שלו

      נשארו איתי, ואף יש דודה שהיא עדיין בחיים, שכל משפחתה נרצחה מול ענייה, סיפור עצוב, אך אישה היא מלאה חיים, ותמיד מחייכת... למרות הכל..

      חשוב לזכור ולדעת באופן חי את מה שהיה, אך חשוב יותר מכך להזכיר לבאים אחריך.

        8/12/07 17:17:

       

      צטט: toolie 2007-12-07 18:40:55

      לחלוחית

      בהלה

      הרהור

      תודה

      שמח על ארבעת הקרונות ברכבת מחשבותיך.... :-)

        8/12/07 17:15:

       

      צטט: וודו 2007-12-05 20:49:41

      בוכה יום השואה זהו אחד הימים שדמעות זולגות מעיני ,ועכשו...

       

      יהיה זכרם ברוך

       

      אח יקר

      תודה שהצטרפת לדומעים :-) 

        8/12/07 17:14:

       

      צטט: אלונטלטל 2007-12-05 19:22:51

      תודה, יגאל, על התזכורת ועל ההגשה המרגשת והאינטליגנטית ומעוררת המחשבה. שלחת אותי לשעות ארוכות של מחשבה וזיכרונות משלי. שוב, תודה.

      תודה לך - אם תרצה - חלוק איתנו את מה שהעלו מחשבותיך ?

        8/12/07 17:12:

       

      צטט: darmelitz 2007-12-05 12:46:05

      "נלקחו..

      גורלם לא נודע.. אושוויץ"

       

      והנותר 

      זה המצולם

      ודבריך

      ורבע המכתב, וצידו השני שבחרת לא להביא

      מכים חזק על הלב

      תודה על חלקת הלב שנתת לי להכות בה...

        8/12/07 17:10:

       

      צטט: zarmelak 2007-12-04 16:15:55

      יהי זכרם ברוך .

      זה תלוי רק בנו...הזכרון אינו מתברך מעצמו...

        8/12/07 17:09:

       

      צטט: sagosta 2007-12-04 12:21:42

      חזרתי עם הכוכב שהבטחתי

      ואם אני כבר כאן אברך בחג שמח

      חג שמח, תודה על האברך :-)

        8/12/07 17:08:

       

      צטט: איליס 2007-12-04 09:09:40

      יגאל בוקר טוב,

       

      קראתי בשקיקה כל מילה ואות .. התרגשתי, כאבתי כמו כולם את כאבינו.. לי אין קשר משפחתי לשואה.. אך אין כמובן בדבר להפחית מהתחושות הקשות ומהצמא לדעת ולשאוב עוד בדל מידע יהיה אשר יהיה על הנורא שקרה שם. לזכור ולא לשכוח.

      תודה רבה איליס, הזכרון  אינו בהכרח אישי - משפחתי, אלא שייך לאומה כולה.

        8/12/07 17:06:

       

      צטט: חץ עין נץ 2007-12-04 08:43:48

       

      צטט: יגאל שתיים 2007-12-03 01:16:28

       

      צטט: חץ עין נץ 2007-12-01 09:49:33

      יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. אמן:
      בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן:
      יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא. בְּרִיךְ הוּא. בריך הוא:
      לְעֵלָּא (בעשי"ת לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן:
      תִּתְקַבֵּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא, וְאִמְרוּ אָמֵן.
      יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

       

      עשית מעשה יפה וראוי שאתה זוכר ומזכיר את בני משפחתך שניספו. אין דרך יפה ונכונה מזאת .

      תודה, חץ עין הנץ, ריגשת... ! רק בהקשר כזה הקדיש מקובל עליי - כקינה, לא תפילה :-)

       

       

      הקדיש לא משנה. . מה משנה זה עצם המעשה. תיראה איזה התרגשות אמיתית עוררת פה.  ביהודות כל ההנצחה והזכרון הוא  בהזכרת שמם של אלה שאינם . זה שאתה זוכר ויודע את שמותם של בני המשפחה שלך שניספו לפני שישים שנה בידי הצורר זה דבר ענק. רובנו לא זוכרים. בגלל הפוסט שלך התחלתי לעשות ברור ואני אדע את שמותיהם. אני יודע איפה ואיך ומה קרה אבל את השמות אני לא יודע. עכשיו תודות לפוסט שלך אדע, תודה. 

      חץ, אני מסכים איתך... ספר לי עוד על הבירור שאתה עורך, בשעתו הגעתי עד ברלין

      עם רשימת השמות של משפחתי - והדמויות קמו לתחייה מול עיניי, כעת ידעתי מדוע

      היה הבירור חשוב כל כך, מאחל לך לחוות את אותה חוויה..

        8/12/07 17:04:

       

      צטט: עדנה ויסלר 2007-12-04 00:58:57

       

      צטט: אלונה בר יוסף 2007-12-01 03:01:38

       

       

       

         כנ"ל

      תודה על השתיקה שלך, עדנה :-)

        8/12/07 17:03:

       

      צטט: אישון 2007-12-04 00:57:13

      יגאל יגאל
      גאל אותנו בויז'ואל 

      דווקא קיבלתי הצעה מאימג'בנק, אבל הכל אפשרי...

        8/12/07 17:02:

       

      צטט: יהונתן שגב 2007-12-04 00:02:18

      חן חן יגאל,

       

      בחרתי לתמוך ללא תגובה,

       

      בכלל משתדל לעקוב אחרי פועלך בקפה והוא עצום וחשוב,

       

      תודה לך! 

      אני אוהב שתיקות רבות משמעות - תודה..

        8/12/07 17:00:

       

      צטט: חנה בית הלחמי 2007-12-03 19:29:33

      הבטחתי לחזור לככב אז חזרתי לרגע. ראיתי שתי תגובות מעלי משהו על ריטלין. אני לוקחת ריטלין. אז מה - זה בגלל שאני דור שני? תשובתך מצויינת :)

      תודה שחזרת, אל תשימי לב - תמיד יש מישהו שמציב "גזלן" ליד כל סוג התקהלות שהוא...

        8/12/07 16:08:

      יגאל יקר,

      סיפור משפחתך, כמו סיפורה של משפחתי

      מסתיים בנצחוננו, על אף הכל, על הנאצים, שבקשו להשמידנו

      ולא יכלו.   למרות שכמעט הוכחדו, שיירי המשפחות

      הצליחו הניצולים להנביט דור חדש.

      אנחנו, ילדינו ונכדינו - הם התשובה הניצחת לנאצים ימ"ש.

       .

      את סיפורה [המקוצר] של משפחתי, ספרתי ברשומה משלי

      וכבר הזמנתיך.

      אתה מוזמן להגיע שוב לשם וגם לגלריית התמונות של משפחתי.

       

      חג שמח ושבוע טוב - renana ron 

        8/12/07 15:00:

       

      צטט: קוקילידה 2007-12-03 16:49:51

      ביום שישי הקרוב יש אזכרה לאבא שלי, שנתיים בלעדיו.

      הוא סיפר כששאלתי, תמיד, אבל זה היה אינפורמטיבי, היסטוריוני או פוליטי ופחות

      אישי חווייתי.

      אל הסיפור המלא, הצלקות והעומס הרגשי נחשפתי רק כשביקרנו אחיי ואני איתו בעיר הולדתו בפולין, ממנה גורש כשהיה בן 13 עם משפחתו. רק שם ראיתי אותו מחוויר, מחסיר פעימה מפחד ישן, לא מסוגל להתקרב לכנסייה, חרדה של ילד אל מול כוחות הרשע. האיש החזק הזה היה לרגע ילד קטן ואבוד.

       

      יגאל, תודה על חומרים מרגשים, ציבוריים ואישיים, מעוררי הזדהות ותחושת שותפות גורל - המון תודה. 

       

      [אחרי הגירוש, במסע רגלי וברכבות משא חצה את הגבול לברה"מ, הצטרף לצבא האדום, עלייה בלתי לגאלית, הספינה נשלחת מחופי פלסטין לקפריסין, אימוני פלמ"ח, עלייה, לוחם בחטיבת הראל, אישה, ילדים, חינוך, השכלה, אהבה, תמיכה אינסופית... אך איזה אבא - דור נפילים תאמין לי]. 

      סיפורו של אביך - הוא סיפור השרדות, תקומה, מרדיפה לעצמאות, בעיניי הפרק היחידי

      שנחשב בעיני הירואי באמת בתולדות הציונות - יהדות המודרנית. תודה המון :-)

        8/12/07 14:55:

       

      צטט: danyy1966 2007-12-03 13:44:35

      עוד קשר משותף ביננו, דור ראשון לניצולים. משום מה יש לי הרגשה שכשהינו ילדים פחות התעסקנו עם זה. היום הרבה זכרונות צפים ועולים. מלאכת השימור וההסברה מוטלת עלינו היום יותר מתמיד. אנו משמשים כנר זיכרון.

      בילד בכרמל, זכור לי כמה היה טבעי שלכל הזקנים סביבינו יש מספרים מקועקעים

      על הידיים. לד"ר האמר, הרופאה שלנו - היה מספר שהייתה בו גם אות, נדמה לי P,

      כעת משבגרנו, לא נותרו כמעט ניצולים מהדור ההוא, אך שליחותינו - בשמם.

        8/12/07 11:05:

       

      צטט: עט להשכיר 2007-12-03 03:03:34

      באהבה גדולה לבן של אימא שלך שלמד ממנה את מלאכת שימור הזיכרון.

      גם לבת שלך יש אמא שלימדה אותה לכתוב כתוב-היטב :-)

        8/12/07 11:03:

       

      צטט: shoui 2007-12-03 00:03:56

      לא יכולה יותר עם הזיו הזה - אין דברים כאלה.

      האיש פשוט נדיר!

       ולא יכולה יותר עם הפוסטים האלה יגאל!

      אתה מרתק אותי כל פעם מחדש ותמיד לפני השינה.

      מרגש.

      יאללה כוכב 55 (נגד עין הרע - לא יזיק אחרי תמונות כאלה...)

       

      גם גלית בטח חושבת ככה על זיו :-) תודה על כוכב 55, הנה עברו 4 ימים ואני כבר ב 68,

      וזה נר חמישי של חנוכה, אבל מי סופר... תודה שאת קוראת ומתרגשת :-)

        8/12/07 10:59:

       

      צטט: כש-רונית 2007-12-02 21:44:15

       

      צטט: יגאל שתיים 2007-12-02 16:26:57

       

      צטט: sinatra 2007-12-01 04:09:32

      מרגש, מצמרר, נוגע בנימי הנימים פנימה

      והתמונות יפהפיות. זיו קורן מוכשר בהסתכלות שלו.

      שמח שננגעת, זיו צלם מרגש, איך לכל הרוחות הוא מביא פריימים מקוריים ממקום כל-כך

      מצולם ? ולקהל שכבר ראה הכל - זו חידה בעיניי.... תודה :-(

      סיפרתי לחגית אחותי על הפוסט המרגש שלך וזה בדיוק מה שאמרתי לה איך בשם אלוהים הוא מצלם את אותו המקום שצולם כל כך הרבה פעמים ומצליח להוציא ממנו את מה שיוצא שם בתמונות...

      לזה צריך כל צלם לשאוף, האמת... וכל מי שרוצה ליצור - להצליח להמנע מקלישאות, תודה:-)

        8/12/07 01:15:

      מדינה שחיה משואה לתקומה -אחד הנושאים שמרבים לעסוק בו ביצירה הישראלית , דומה כי רבים הסיפורים המשפחתיים . אישיים שרבים מאתנו ישראלים נושאים עמם.

       ואתה היטבת להביא במעט  משלך .כוכב ממני על פוסט חשוב ומרגש.

        7/12/07 20:34:

      נגעת בנושא מאוד רגיש אצלי... גם סבא שלי ז"ל ניצול שואה, והסיפורים שלו

      נשארו איתי, ואף יש דודה שהיא עדיין בחיים, שכל משפחתה נרצחה מול ענייה, סיפור עצוב, אך אישה היא מלאה חיים, ותמיד מחייכת... למרות הכל..

        7/12/07 18:40:

      לחלוחית

      בהלה

      הרהור

      תודה

        7/12/07 01:20:

       

      צטט: dee-dee 2007-12-02 21:22:12

      אין מילים. רק פצע

      תודה על ארבעת אלה.

        7/12/07 01:19:

       

      צטט: johny field 2007-12-02 20:54:44

       

      צטט: יגאל שתיים 2007-12-02 19:44:55

       

      צטט: johny field 2007-12-01 08:31:49

      כדאי לדעת למה זה קרה !

       

      איך קרתה השואה ?

      איך אירוע שכזה בכלל התרחש?

      הדעת אינה תופסת

       

      אבל יש לזה הסבר, הנה הסרט:

       

      http://www.youtube.com/watch?v=ZUpZINqrW24

       

       בוא לא תתיימר.... להבין למה השואה קרתה ... זה לא מכבד אף אחד..

       

      אין בר דעת בעולם שיחלוק על העובדה כי השואה היתה האירוע הזוועתי ביותר בהיסטוריה של המין האנושי מאז שנערך מעקב ורישום של אירועים.

       

      אבל, עצם ההתקיימות של הדבר הזוועתי הזה, לא מצריכה חקירה ובדיקה של הנושא בכדי למנוע הישנות שלו, חלילה וחס?

       

      עם הגעת האטום לידים לא אחראיות זה לא תסריט בלתי אפשרי.... תסכים איתי?

       

      אז אם מתפרסם מחקר בנושא "למה זה קרה"... אז מה לדעתך צריך לעשות?

      להתעלם, להטמין ראש בחול, ולטעון כי זה אירוע שאינו בר ניתוח וחקירה?

       

      או שלבחון את הדברים לגופם ולהתייחס לגופו של ההסבר?

      אין חובה לקבל אותו, ממש לא.

       

      אין לכפות דעה כלשהיא על אדם שאינו חפץ לקבלה !

       

      אבל לא לבחון ולהתעלם?

       

      לא מתאים לך יגאל....

      גם כחיפאי בנשמה וגם כמי שעוסק בנושא הכאוב הזה, אני מציע לך לצפות בסרטון בשנית.

       

      שלך בהערכה וכבוד מרובים...

       

      זהו פוסט על משפחתי שנשלחה לאושוויץ, תמונות ללא פסקול, אנא הנמך את קולך. 

        7/12/07 01:13:

       

      צטט: ש י פ ו פ ה 2007-12-02 19:48:13

      תודה יגאל!

      זה היה מרגש ונפלא יחדיו.

      טוב לזכור ולא לשכוח מאיפה באנו ולאן אנחנו רוצים ללכת!

      אני דנה ברלינר....לפעמים השם יכול לספר הכל{כמעט ורק למי שרוצה לדעת}

      סיפורך ותמונותיו של זיו נגעו אליי מאוד ,עד דמעות.

      יהי זכרם ברוך.

      תודה דנה, שהרגשת והגבת, ספרי לנו עוד ? מודה לך מאד..

        7/12/07 01:11:

       

      צטט: סמדר ר 2007-12-02 15:05:48

      אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה ...

      יופי התמונות מול כאב השואה.. זה משהו שקשה להתייחס אליו במילים.

      תודה שהעלת פוסט כל כך חשוב ומרגש, בלי קשר למועד הרגיל שנקבע

      לכך בלוח השנה.

      ביום השואה הרשמי, אני עצוב. ביתר השנה אני זוכר. כל השנה. תודה לך..

        7/12/07 01:09:

       

      צטט: ישי 2007-12-02 13:54:33

       

      לא אוסיף על כל הדברים המרגשים והחשובים שנכתבו כאן...

      אציין רק כי מדובר ב"עבודת קודש"!!!!! - לא פחות.

      תמשיך כך. 

       

      ובנחמת הזיכרון תנוחמו....

      תודה ישי, אני ובני וגם גור ואוח אוהבים את עבודת הקודש שאתה עושה בעצמך... תודה.

        7/12/07 01:07:

       

      צטט: צלילי הלב 2007-12-02 12:31:17

       

      צטט: צלילי הלב 2007-12-01 19:16:10

      יגאל,

      אם יש דברים המוערכים על ידי באופן העמוק בקפה, זה הפוסט שלך,

      הוא חובה לכל אחד, לא לשכוח ולזכור, וכל כך קל לומר את מספר המדויק של הנספים,

      אבל כמה טרגדיות, כמה כאבי לב, כמה פרידות,אובדן מסתתרות גם מאחורי המספרים הרשמיים, של אלא שנשארו להמשיך את החיים , לבנות שוב אותם על רסיסי הסיוטים, ושוב ללמוד לחיות,

      אני לא יכולה לומר תודה, על פוסט כזה,

      אני יכולה רק לומר כל הכבוד

      ישר כוח

      *

      תודה שהשמעת לי את צלילי הלב שלך..

        7/12/07 01:06:

       

      צטט: luliluli 2007-12-02 12:08:24

      כואב ,עצוב , מצמרר,  בלתי נתפס .

        בנוסף גם התחלתי לקרוא את התגובות והדמעות טישטשו את הכתוב ..

       

       

      לא נתפס.

      תודה גדולה לך, שנשארת - עד כמה שיכולת :-)

        7/12/07 01:04:

       

      צטט: joollz 2007-12-02 10:30:25

      יגאל,

       

      גם אני ביקרתי בפולין.

      גם אני דור שלישי לניצולים, אזר מעולם לא דיברו על שעבר עליהם, ואת כל היידע שאבתי ממעט התמונות המשפחתיות שחצי מהמצולמים בהם לא היו בין החיים זה שנים רבות.

      אני בולעת בשקיקה כל סרט וספר הנוגעים למלחמה ההיא אשר יוצא לי לאחוז בו -

      כאמור, לזכור ולא לשכוח.

      ולחגוג את החיים המקודשים והמדהימים שזכינו בהם, למרות הכל!!

      השבוע, כשאני סוגרת 30 שנות חיים על הכוכב הנפלא שלנו, אני מחייכת בגאווה ובשמחה על שאני פה, שהנני, ושעוד מליוני יהודים חיים כאן סביבי, במדינה שלנו.

       

      אני מאמינה שכל נשמה בוחרת לאיזה גוף להגיע.

      והנשמה שלי בחרה להיות בחורה יהודיה, ישראלית, נצר לניצולים, ונצר לנספים, כדי לשאת את זכרונם באון ובעוז.

       

      ולשואלים היכן היה האלוהים - האם אתם שואלים את אותה השאלה כשקורה לכם משהו טוב? מסופקני.... התשובה לכך כל כך הרבה יותר מורכבת מאשר תגובה קצרה לפוסט הזה, אבל אני מניחה שאלו השואלים, לא באמת רוצים לשמוע.... תקראו לזה אלוהים, או אנרגיה אינסופית המניעה את העולם, או ניצוץ של טוהר הקיים בכל אחד מאיתנו, איך שלא תקראו לו - זה כאן, סביבנו, בכל מקום, והעולם הקסום שבו אנו חיים מוכיח זאת כל בוקר מחדש.

       

      כן לחיים, לא לאלימות,

      כן לצמיחה, לא לשנאה.

      יש תגובות - כמו זו שלך, שכל מילה שאומר רק תקלקל, ריגשת אותי, תודה.

        6/12/07 17:59:

       

      צטט: ayalab 2007-12-02 07:22:14

       

      פוסט מרגש על כוחות של אנשים שלא ברור מאיפה שאבו אותם.

      קטונתי.

      אני סבור שזהו כח ההשרדות, האמונה בצדק ובהמשכיות, השאיפה שלא להכחד,

      האמונה האנושית שאינה דתית, הידיעה שזהו נצחון על הרוצים להשמידנו. תודה.

        6/12/07 17:56:

       

      צטט: kobi345 2007-12-02 00:54:47

      נראה שאמרו ל כבר את הכל כבר,
      אני לא מסוגל להתמודד עם הנושא הזה,
      סליחתך

      שמח שהמסר עבר... תודה :-)

        6/12/07 17:55:

       

      צטט: karenv 2007-12-02 03:33:27

      וואוו

      התמונות שהצליחו להביע, דרך השקט שהבאת, והמכתבים הנדירים ששרדו

      של סבא וסבתא

      במיוחד שבתה אותי התמונה של המגן דוד ששורבב על זכוכית קרה ונוזלת

      ותועדה בידי יד אומן

       

      תודה. אין ספק שזיו קורן הצליח להביא פריימים מחדשים ממקום שצולם כל כך הרבה.

        6/12/07 08:57:

       

      צטט: נירית נ. 2007-12-02 01:30:16

      תודה!!  ....

      גם לך :-)

        6/12/07 08:56:

       

      צטט: kobi345 2007-12-02 00:54:47

      נראה שאמרו ל כבר את הכל כבר,
      אני לא מסוגל להתמודד עם הנושא הזה,
      סליחתך

      כל אחד רשאי לקבוע לעצמו את מינון החשיפה ואופן ההתמודדות, תודה שבאת.

        6/12/07 08:55:

       

      צטט: אוסטרליה 2007-12-02 00:39:51

      קודם כמובן פוסט מרגש ביותר אבל ראיתי רק את ההתחלה כי פשוט קשה לי לראות כל ענין השואה

       

       אבא שלי ניצול שואה מהשפחה עצמה שרדה,ה הוא חי במקום שנקרא שטרסבורג ממש על גבול צרפת גרמניה אז זה היה הרוב על הצד הגרמני והמשפחה שלו ברחה למקום מקסים בדרום צרפת שנקרא פריגה. רוב המשפחה מסביב נרצחה גם מצד אמי וגם מצד אבי. סבי ז"ל עבד במחנות עבודה וכמעט איבד את חייו שם ובזכות סבתי ז"ל היא הצילה אותו ועוד רבים אחרים. אבל את סבתו של אבי לצערי רצחו בדרך לאושוויץ ושמה היה חיה ואני נקראת על שמה יעל חיה. שמה רשום אגב ביד ושם אמרו לי שהיא היתה אשה חזקה ומדהימה. אני  חושבת אולי זה ישמע טיפשי אבל שקיבלתי את החוזק שלה כי אני באמת בחורה חזקה.

       

      אז בקיצור אני דור שני ותאמין לי לא קל היה לי לחיות עם אבא שעבר את השואה. אבל זה הגורל בכל אופן זה יפה שאתה משמר ומכבד את משפחתך בצורה כזאת. את האמת היום גיליתי יגאל אחר לגמרי רגיש ואיכפתי. לעומת כל הקליפים האחרים שעשית חשבתי שאתה כזה סלב אז כנראה טעיתי וסליחה על כך. אז אני מאחלת לך שבוע נעים ורק טוב ושתמשיך לרגש אותי ואת כל מי שבאתר הזה ובדקס. שלך יעל

      יעל - תודה שחשפת את סיפור משפחתך המרגש (בתמצות) אולי תספרי, למרות שאת

      מציינת כי את מתקשה, את פרטי האופן בו סבתך הצילה את סבך... מסקרן.

        6/12/07 08:46:

       

      צטט: comicsman 2007-12-02 00:31:41

      ואוו... מרגש עד דמעות.

       

      תודה ששיתפת.

       

      קבל כוכב.

       

      קומיקסמן, תודה לך.

        6/12/07 08:45:

       

      צטט: מירי א 2007-12-01 21:59:03

      טוב שיש מי שמזכיר לנו לפעמים - פרופורציה.

      זיו צלם מדהים.

      בוכהמחייך

      לקבל תמונות ממציאות של סכנת חיים, אלימות אמיתית, חוסר צדק, גזענות, רצח,

      השמדה - במקרה הזה כל אלה מחדדים את חושינו לרגע, מקטינים את מה שאנחנו

      מחשיבים כקשיים. זיו טוב בלעמת אותנו מול רגעים כאלה.

        6/12/07 08:42:

       

      צטט: nookie 2007-12-01 21:53:42

      נוגע וקורע וכוכב

      מודה לך.

        5/12/07 20:49:

      בוכה יום השואה זהו אחד הימים שדמעות זולגות מעיני ,ועכשו...

       

      יהיה זכרם ברוך

       

      אח יקר

       

       

       

       

       

        5/12/07 19:22:
      תודה, יגאל, על התזכורת ועל ההגשה המרגשת והאינטליגנטית ומעוררת המחשבה. שלחת אותי לשעות ארוכות של מחשבה וזיכרונות משלי. שוב, תודה.
        5/12/07 16:56:

       

      צטט: אסתי. 2007-12-01 21:35:17

      אין לי כוכב.

      יש בי תודה על הפוסט.

      :)

      תודתך מספקת בהחלט :-) תודה לך...

        5/12/07 16:55:

       

      צטט: בימאית 2007-12-01 19:51:40

      תודה

      תודה, איילת.

        5/12/07 16:46:

       

      צטט: barak hachamov 2007-12-01 19:46:26

      תודה!

      תודה, ברקוס.

        5/12/07 16:45:

       

      צטט: jack 2 2007-12-01 19:42:39

      מרגש ביותר.

       

      תודה, ג'ק.

        5/12/07 16:44:

       

      צטט: shlomtzi 2007-12-01 19:42:08

      לשואה יש חלק גדול באישיותי.

      אמנם מעט דכאונית, פסימית, חרדתית ונוגה, אך מכל העצב הזה,

      תמיד יוצא משהו טוב בסוף.

      סבתא אדלה שלי כמעט ולא סיפרה כלום, אבל העיניים שלה אמרו הכל ותמיד אני מופתעת, איך בעיות קיומיות שמרעידות את עולמי, הן כלום לעומת מה שהיא עברה. 

      ובכל זאת, היתה אשה אופטימית עם רצון עז לחיות.

       

      תודה על הפוסט המרגש,

      גם בשם סבתא שתמיד איתי בלב. 

      סבתא אדלה, כנראה נשאה בליבה ובעיניה מראות קשים, אבדן.

      אני מכיר את התופעה האניגמטית הזו של שקט, המחליף מבול של סיפורים,

      הריק, הוואקום הזה - שאינותו נוכחת וחזקה מכל התפרצות,

      זה עובר בירושה ובתורשה, זה חדר לליבינו הצעיר,

       אנו אוגרים בתוכנו את המסר של סבתא, להעבירו הלאה

      .

      תודה המון על שחלקת. 

        5/12/07 16:27:

       

      צטט: חנה בית הלחמי 2007-12-01 19:30:39

      אני אחזור לככב.

      יש שם תמונה של הלוחות מול מקווה המים הקטן, שהיו אחד משני הדברים שהשפיעו עלי הכי חזק באושוויץ. לשם היו מובילים מריצות עם אפר אדם. כל החול, כל תחתית האגמון הזה, כל האדמה שמתחת לדאש, הכל אפר יהודים.

      הדבר השני היה ערימת הנעליים, שבראשה עמד סנדל נשים אדום, זהה לאחד שהיה לי בארון הנעליים הפרטי שלי. סוג של אסימון שנופל עמוק ללב, האנשת המוצג.


      יש כוונה ומהות עצומים במסע של קבוצה שכזו, שיש להם מכנה משותף וממשיכים אסוציאטיבית את המסע גם אחריו, מתוך זה שדרכיהם ממשיכות להצטלב.


      הנה מה שכתבתי אז. יש שם שלוש תגובות. אורי, אחד המגיבים, הביא להראות לי את קולר האסירים של אבא שלו, שהיה עם אבא שלי במחנה. ככה גיליתי שאני דור שני (בגיל 42).

      חנה יקרה, תודה על תגובתך החושפת, סיפורך מרגש מאוד. אכן, אלה הם בורות האפר,

      כר זוועה של עדות גנטית לפשע רצח עם, התמונות והמקום לא יכולים להמחות,

      הולך אל הלינק שלך לראות, מודה לך (קשה לי לענות כבד"כ, אז אני עונה כל יום קצת :-)

        5/12/07 15:45:

       

      צטט: nuni22 2007-12-01 19:21:52

      התחלתי את הבוקר עם דמעות איך שקראתי את הפוסט...

      ועכשיו אני שוב בדמעות...

      תמיד קשה להתמודד עם תמונות כאלה

      ואלה במיוחד....זיו פשוט מוכשר!!!

       

       תודה על הסיפור המדהים

       תודה על הדמעות

       תודה...

      שמחתי שזיו איפשר לי להביא את תמונותיו לכאן, אני שמח על ההתרגשות שלך ושל יתר חבריי לקפה,

      תודה על תגובתך המרגשת וסליחה על הדמעות... :-)

       

        5/12/07 12:46:

      "נלקחו..

      גורלם לא נודע.. אושוויץ"

       

      והנותר 

      זה המצולם

      ודבריך

      ורבע המכתב, וצידו השני שבחרת לא להביא

      מכים חזק על הלב

       

       

        4/12/07 16:15:
      יהי זכרם ברוך .
        4/12/07 12:21:

      חזרתי עם הכוכב שהבטחתי

      ואם אני כבר כאן אברך בחג שמח

      יגאל בוקר טוב,

       

      קראתי בשקיקה כל מילה ואות .. התרגשתי, כאבתי כמו כולם את כאבינו.. לי אין קשר משפחתי לשואה.. אך אין כמובן בדבר להפחית מהתחושות הקשות ומהצמא לדעת ולשאוב עוד בדל מידע יהיה אשר יהיה על הנורא שקרה שם. לזכור ולא לשכוח.

        4/12/07 08:43:

       

      צטט: יגאל שתיים 2007-12-03 01:16:28

       

      צטט: חץ עין נץ 2007-12-01 09:49:33

      יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. אמן:
      בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן:
      יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא. בְּרִיךְ הוּא. בריך הוא:
      לְעֵלָּא (בעשי"ת לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן:
      תִּתְקַבֵּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא, וְאִמְרוּ אָמֵן.
      יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

       

      עשית מעשה יפה וראוי שאתה זוכר ומזכיר את בני משפחתך שניספו. אין דרך יפה ונכונה מזאת .

      תודה, חץ עין הנץ, ריגשת... ! רק בהקשר כזה הקדיש מקובל עליי - כקינה, לא תפילה :-)

       

       

      הקדיש לא משנה. . מה משנה זה עצם המעשה. תיראה איזה התרגשות אמיתית עוררת פה.  ביהודות כל ההנצחה והזכרון הוא  בהזכרת שמם של אלה שאינם . זה שאתה זוכר ויודע את שמותם של בני המשפחה שלך שניספו לפני שישים שנה בידי הצורר זה דבר ענק. רובנו לא זוכרים. בגלל הפוסט שלך התחלתי לעשות ברור ואני אדע את שמותיהם. אני יודע איפה ואיך ומה קרה אבל את השמות אני לא יודע. עכשיו תודות לפוסט שלך אדע, תודה. 

        4/12/07 08:06:

       

      צטט: צלילי הלב 2007-12-01 19:16:10

      יגאל,

      אם יש דברים המוערכים על ידי באופן העמוק בקפה, זה הפוסט שלך,

      הוא חובה לכל אחד, לא לשכוח ולזכור, וכל כך קל לומר את מספר המדויק של הנספים,

      אבל כמה טרגדיות, כמה כאבי לב, כמה פרידות,אובדן מסתתרות גם מאחורי המספרים

      הרשמיים, של אלא שנשארו להמשיך את החיים , לבנות שוב אותם על רסיסי הסיוטים, ושוב ללמוד לחיות,

      אני לא יכולה לומר תודה, על פוסט כזה,

      אני יכולה רק לומר כל הכבוד

      ישר כוח

      אבל אני רשאי להגיד לך תודה, שאת באה תמיד,

      וממליץ לכל אחד לחזור אלייך לכאן:  צלילי הלב.

        4/12/07 08:04:

       

      צטט: שניקי 2007-12-01 19:05:48

       

      סבי וסבתי היו ניצולי שואה, הם נפגשו שבוע אחרי יום הניצחון על הנאצים,

      כאשר את שניהם מקרב אותו הצער הגדול - אובדן משפחתיהם במחנות הריכוז.

      מאז היותי ילדה קטנה אני זוכרת שהייתי מתיישבת לסבא על הברכיים ומבקשת שיספר לי איך הוא הצליח לשרוד.

      הוא היה מספר לי שוב ושוב את הזוועות שעבר.

      כאשר סבתא הייתה בסביבה, והייתה שומעת את סבא מספר לי על זה, הייתה נוזפת בו באידיש (שאני לא אבין) ..

      מה שהיא הייתה אומרת לו זה "תפסיק לספר לה, היא עוד ילדה, היא לא צריכה לדעת שיש "חיות" בעולם הזה, לדור שלהם זה לא יקרה"..

       

      יגאל,

      פוסט קשה, אך חשוב להזכיר מפעם לפעם את מה שהם עברו, כי עוד מעט כבר לא נוכל לשמוע את זה ממקור ראשון..

      את הכוכב אני מקדישה לסבא וסבתא שלי ז"ל ולכל אותן הנפשות שחוו את השואה.

      העצב והאבדן היה להם דבר משותף, סבא שלך רצה להעביר לך את המידע,

      סבתא שלך רצתה לגונן מפני הידיעה, תודה רבה על שחשפת...

        4/12/07 00:58:

       

      צטט: אלונה בר יוסף 2007-12-01 03:01:38

       

       

       

         כנ"ל

        4/12/07 00:57:
      יגאל יגאל
      גאל אותנו בויז'ואל 
        4/12/07 00:02:

      חן חן יגאל,

       

      בחרתי לתמוך ללא תגובה,

       

      בכלל משתדל לעקוב אחרי פועלך בקפה והוא עצום וחשוב,

       

      תודה לך! 

        3/12/07 23:42:

       

      צטט: סו שף 2007-12-01 18:46:22

      דור שלישי.

      כל כך רחוק כל כך קרוב.

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=117647

       

      הטלאי הצהוב שלי שיכון פה עם הטלאים.

       

      חשבת פעם שטלאים = כבשים= צאן לטבח

       

      רעיון יפה ועצוב - נשמע כמו רעיון פנטסטי לספר ילדים על הנושא (לא צוחק..) תודה !

        3/12/07 23:41:

       

      צטט: קלועת צמה 2007-12-01 18:20:36

      בדרך המיוחדת שלך הפגשת אותי עם משהו אישי, שכל-כך חשוב שיסופר. כוכב לאות הערכה.

      מעריך את הערכתך, תודה :-)

        3/12/07 23:34:

       

      צטט: הלנה מטרויה 2007-12-01 17:45:47

      יהי זכרם ברוך

      זה תלוי רק בנו, זכרון אינו ברוך מעצמו, צריך להתברך בו, תודה :-)

        3/12/07 23:32:

       

      צטט: צחי24 2007-12-01 16:50:37

      מאות אלפי ניצולי השואה שהגיעו לארץ ישראל ולמדינת ישראל הצעירה נקלטו בה בתנאים לא קלים. מאות מביניהם מצאו את מותם במלחמת העצמאות. בנסיבות שנוצרו היו צריכים הניצולים לבסס בעצמם את קיומם במדינה החדשה, שהייתה נתונה אז בתהליכי התגבשות.  מרביתם אף נתקלו בחוסר פתיחות של הסביבה לשמוע על עברם.

      והיום אנחנו מחויבים לזכור ולא לשכוח!!

      יפה עשיתה יגאל 2

      תודה, צחי. אנחנו אכן מחוייבים, תודה שנטלת חלק... :-)

        3/12/07 23:28:

       

      צטט: אתי-גריפל 2007-12-01 16:41:09

      יגאל שתיים -- קבל 100!!!

      תוכיחי !

        3/12/07 23:26:

       

      צטט: פוסט-אמה 2007-12-01 16:29:58

      נוגע ללב ורק מוכיח שטוב שאנחנו כאן ולא בגיהיניום של אירופה.

      עצוב כול כך.

      תמונות קורעות את הנשמה.רק לא הבנתי מה זה כוכבים?

       

      תודה שנתת לתמונות לגעת, גם אנחנו בגיהינום, אבל לפחות אנחנו הרעים !:-~)

      כוכבים זה הירוקים האלה שאת יכולה לתת כלפוסט - אם את שייכת לטובים :-)

        3/12/07 23:23:

       

      צטט: maryb* 2007-12-01 15:34:11

      מלאכת שימור הזכרון, מלאכה ברוכה...

      כוכב להערכת המלאכה...

      אל מי שמעריך, אליו מכוונים מאמציי כשאני כותב, תודה:-)

        3/12/07 23:22:

       

      צטט: יהונתן שגב 2007-12-01 15:17:28

      כוכב

      מעריך את תגובתך הדוממת :-)

        3/12/07 19:29:
      הבטחתי לחזור לככב אז חזרתי לרגע. ראיתי שתי תגובות מעלי משהו על ריטלין. אני לוקחת ריטלין. אז מה - זה בגלל שאני דור שני? תשובתך מצויינת :)
        3/12/07 16:49:

      ביום שישי הקרוב יש אזכרה לאבא שלי, שנתיים בלעדיו.

      הוא סיפר כששאלתי, תמיד, אבל זה היה אינפומטיבי, היסטוריוני או פוליטי ופחות אישי חווייתי.

      אל הסיפור המלא, הצלקות והעומס הרגשי נחשפתי רק כשביקרנו אחיי ואני איתו בעיר הולדתו בפולין, ממנה גורש כשהיה בן 13 עם משפחתו. רק שם ראיתי אותו מחוויר, מחסיר פעימה מפחד ישן, לא מסוגל להתקרב לכנסייה, חרדה של ילד אל מול כוחות הרשע. האיש החזק הזה היה לרגע ילד קטן ואבוד.

       

      יגאל, תודה על חומרים מרגשים, ציבוריים ואישיים, מעוררי הזדהות ותחושת שותפות גורל - המון תודה. 

       

      [אחרי הגירוש, במסע רגלי וברכבות משא חצה את הגבול לברה"ב, הצטרף לצבא האדום, עלייה בלתי לגאלית, הספינה נשלחת מחופי פלסטין לקפריסין, אימוני פלמ"ח, עלייה, לוחם בחטיבת הראל, אישה, ילדים, חינוך, השכלה, אהבה, תמיכה אינסופית... אך איזה אבא - דור נפילים תאמין לי]. 

       

       

        3/12/07 13:44:

      עוד קשר משותף ביננו, דור ראשון לניצולים. משום מה יש לי הרגשה שכשהינו ילדים פחות התעסקנו עם זה. היום הרבה זכרונות צפים ועולים. מלאכת השימור וההסברה מוטלת עלינו היום יותר מתמיד. אנו משמשים כנר זיכרון.

        3/12/07 13:19:

       

      צטט: johny field 2007-12-01 14:02:40

       

      צטט: מירי גיל 2007-12-01 10:45:53

      נזכור ולא נשכח

      תודה

      נזכור ולא נשכח, אני מסכים

       אבל השאלה המתבקשת והיא נוקבת:

       למה זה קרה, ואיך מונעים הישנות של מקרים כאלה?

       

      אותם האנשים שעמדו מאחורי הפשע הנורא מכל, מבצעים היום פשעים חדשים, עם חיוך, עם יחסי ציבור, אבל עם מידת הרס הרסנית הרבה יותר:

       

      הרס האנושות, הרס הנוער ודור העתיד

      ולאו דווקא יהודים, אלא בני כל העמים.

       

      כל המתקפה המטורפת של הפסיכיאטריה על תושבי העולם שלנו גורמת נזקים בל ישוערו:

       

      http://www.youtube.com/watch?v=ZUpZINqrW24

       

      כל מגפת סימון הילדים בריטאלין הינה הרס למליוני ילדים, דור העתיד של העולם

       

      הגיע השעה לחשוף ולמגר את השואה הזו.

      היא לא פחות הרסנית מקודמתה, רק יותר צבעונית ומוסווית היטב

       

       עוד פעם ריטלין ? מה נהיה כאן - קמפיין דה-פרמקולוגיה ? אין בקפה פורום מרקחת ?

        3/12/07 13:17:

       

      צטט: tali-tal 2007-12-01 13:54:13

      חזק !!

      זה שאנו כאן בא"י , מתקיימים, חיים , זוכרים, מדברים וכותבים , זהו קיום הנדר שלהם ( בשם סבי וסבתי יבד"ל ) ו.. הנקמה הגדולה שלנו בגרמנים !!

      " על דעת עיני שראו את השכול

      נדרתי הנדר, לזכור את הכל

      לזכור ודבר לא לשכוח ".

       מסכים עם כל מילה - הנקמה המתוקה היא חיים חדשים, לא הוכחדנו  :-)

        3/12/07 13:16:

       

      צטט: סיגלית דויד 2007-12-01 13:28:06

      הצפיה בתמונות היתה רגע אחד ארוך שעבורו עדיין לא קיימת

      שום מילה, באף שפה שיכולה להמחיש את ....

      ורק הדמעות שוב זולגות....

       

      גם אבי, סבתי וסבי נאלצו לעבור את המסע המפלצתי הזה בבולגריה...

      למזלם היה להם מלך שמאוד אהב את יהודי בולגריה והגן עליהם בחרדת נפש,

      עד שהיטלר עלה על זה וזימן אותו לגרמניה לכאורה "לפגישה פולוטית חברית",

      שם הוא הרעיל אותו (את מלך בולגריה) ואז פלש בקלות לבולגריה ולקח

      את היהודים למחנה עבודה,

      אבי היה אז בן 10!

      למזלם הגדול של יהודי בולגריה כל זה קרה לקראת ה"סוף" ולכן לא הספיקו לשלוח אותם למחנה השמדה ....

      אבי, סבתי וסבי עלו לארץ ב-49'.

      הצלקות הריגשיות לעולם לא ימחקו!

       

      תודה שהזכרת לנו כי אסור לנסות לשכוח....

      ותודה לזיו קורן על הצילומים המזעזעים בעוצמתם.

      (אככב ההמשך, נגמר המאגר...)

       מה שלא נגמר - זה מאגר הזכרונות... המון תודה ששיתפת :-)

        3/12/07 08:16:

       

      צטט: תמיר לינהרט 2007-12-01 13:23:37

      זיו קורן צלם אדיר.

      והמון עוצמה יש לסיפור על המכתבים החתוכים. איכשהו הם תמיד תופסים אותי יותר, הרגעים הלכאורה קטנים ביחס לכל הזוועות הגדולות של השואה (אם כי הם, כמובן, רבי משמעות עבור האנשים שחוו אותם).

      תודה מר לינהרט.. רגעים קטנים מראים אמיתות גדולות... זיו אכן מוכשר... שמחתי לחלוק :-)

        3/12/07 08:09:

       

      צטט: amirros 2007-12-01 13:10:35

      פוסט חשוב ומרגש. להעביר הלאה, לספר לדבר ולעולם לא לשכוח

      תודה לך יגאל

      אמיר

       

      תודה אמיר, שמח שבאת...

      באהבה גדולה לבן של אימא שלך שלמד ממנה את מלאכת שימור הזיכרון.
        3/12/07 01:46:

       

      צטט: אירית א 2007-12-01 12:39:08

      יגאל

       

      חשוב לזכור

      חשוב לא לשכוח

      וכמה שנרצה להבין, לא נוכל

      אין לי כוכבים ולכן לא אוכל לתת

      יכולה רק להגיד תודה על מה שאתה עושה

      כדי שלא נשכח..

      כוכבים עוד יהיו לך - אני לא דואג, תודה שבאת והגבת :-)

        3/12/07 01:45:

       

      צטט: *lil* 2007-12-01 12:27:52

      יגאל,

      הגבתי וכיכבתי את התמונה בנפרד. איזה ריקמה אנושית אנחנו כולנו כאן,

      ילדים של ונכדים של.

      גם אני בת למשפחה שהיגרה מפולין לדרום אמריקה...אבל בנסיבות שונות.

      נוגע ומעניין כתמיד.

      תודה - התגובות כאן שלך ושל כל החברים, גורמות לי להרגיש שאפשר לשים הכל בצד,

      ולהיות מאוחדים במשהו פעם אחת...ספרי לנו פעם את סיפור משפחתך...

        3/12/07 01:43:

       

      צטט: gbr001 2007-12-01 12:06:16

      יגאל היקר,

       

      הפוסט שלך עשוי היטב ומרגש, באופן נקי ומאופק, שבולט בכל אספקט שלו.

       

      תודה

       

      גיל

      גיל - ממך זו מחמאה ענקית, אתה שמיטיב כל כך לכתוב ולהציג דברים, תודה.

        3/12/07 01:42:

       

      צטט: prielh 2007-12-01 12:01:56

      הנצחת וריגשת...תודה.

      תודה שבאת, תודה שהגבת :-)

        3/12/07 01:41:

       

      צטט: johny field 2007-12-01 12:00:50

       

      צטט: מירב סבר 2007-12-01 09:44:23

      ואיפה האלוהים???

      אני שואלת

      איפה???

      איפוא אלוהים?

       

      קיימת שאלה נוקבת שלא נענתה מעולם: " איך אלוהים התיר התקיימות של אירוע מזוויע כזה"?

       

      התשובה כאן ( רמז: לא קשור לאלוהים, הכל מעשי ידי אדם... או תת אדם ליתר דיוק :

       

      http://www.youtube.com/watch?v=ZUpZINqrW24

       

      ובעלי המלאכה האלה אינם נחים ואינם שוקטים על השמרים

      שואה חדשה מתרחת מתחת לאפינו: הרס המין האנושי, עם חיוך

       

      קיראי בפוסט שלי

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=237425

      אינני חושב שזה יאה, שאתה מוצא את המקום הזה כר מתאים להפצת משנתך -

      לרדיפת הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, אף מילה אין לך לאמר על קורבנות השואה ?

      מה זה קשור ?

        3/12/07 01:38:

       

      צטט: meiravshavit 2007-12-01 11:33:58

      "                                    "

      תודה על ה " ' " "' ' " שלך..

                       ' ' " ' ' " '

        3/12/07 01:37:

       

      צטט: ilanagraf 2007-12-01 11:26:01

      תודה, פרוייקט מרגש וחשוב מזוית אישית כל כך.

       

      עסקתי גם בנושא:

      ברלין עיר של ניגודים (זוית אישית מביקור בחיפוש אחר שורשי משפחת בעלי)

       

      http://www.art-text.com/articles-53.htm

       

      ועל שרלוטה סלומון, הציירת "חיים או תיאטרון"

      http://www.art-text.com/artist-12.htm

      תודה..

        3/12/07 01:36:

       

      צטט: natalka9 2007-12-01 11:25:14

      מאוד מחבר אותי לסיפור של משפחה שלי. עד כמה אנו גם מושפעים ממה שסבים שלנו עברו לפני הרבה שנים. כילדה שאלתי את עצמי למה סבא שלי תמיד כל כך מסוגר, לא מחייך הרבה, לא מחבק, למה דאגה רודפת אותו בכל מקום, למה חוסכים וסופרים כל פרוטה.

      לא צריך לחכות ליום השואה כדי לספר, להעלות תמונות וזכרונות... סבך שמר בתוכו סודות ומראות, אך היית חשובה לו, ואהב אותך מאוד,  אני בטוח... :-)

        3/12/07 01:34:

       

      צטט: ליאת z 2007-12-01 11:18:30

       

      פעם גם אני אצטרך לתעד משהו מאותה היסטוריה משפחתית למרות שאבא שלי מחק

      את הכל. מבחינתו, הכל התחיל כאן, בגיל 10 (איך אפשר לחיות כך? לא ברור לי).

       

      בכל מקרה, תודה יקירי.

      יקירתי, חכמת הזנד - אנא ממך - עשי זאת במהרה... צמא לשמוע וצמא לקפה,

      בבוקר בשדרוטשילד שלנו :-)

        3/12/07 01:32:

       

      צטט: יש בי 2007-12-01 11:16:48

      נוגע בי.

      נוגע במשפחתי.

      נזכור ונדמע לתמיד

      לעולם לא נשכח,

      כרגיל רגיש. 

      תודה, יש B - ספרי מתישהו את סיפור משפחתך, האינטרנט הוא דאטאבייס לנצח... :-)

        3/12/07 01:31:

       

      צטט: taganga 2007-12-01 10:55:45

      תמונות שמעבירות הרבה....גורמות להרגיש לזכור....

      זיו הצליח ללכוד משהו שלא ראינו באלף ספרי לימוד,

      הוא צילם בעד הלב המדמם של משפחתו, כנראה :-)

        3/12/07 01:29:

       

      צטט: מירי גיל 2007-12-01 10:45:53

      נזכור ולא נשכח

      תודה

      כיף שהצטרפת, מירי :-)

        3/12/07 01:28:

       

      צטט: מוגזמת 2007-12-01 10:44:57

      במשך השנים הפך ליבי למסננת ומזה כמה שנים איני צופה יותר בתוכניות על השואה, בסרטים ובתמונות.לפעמים, קורה שאני נתקלת בזה ואז הדמעות יורדות בלא התרעה אני נחנקת, וצריכה להזהר שלא להכנס לדכאון עמוק מידי. אימי גם היא ניצולת שואה, שאמרה שהיא אפילו לא תרצה להתחתן עם יהודי בעל אופי גרמני.

       

      בסופו של דבר התחתנה עם אבי, שהוא גרמני ובבית דיברו הולנדית וכשנסענו בחופשים לנהריה לבקר את סבתי בנהריה דיברו גרמנית. ולמרות שהכרתי את השפה ושמעתי אותה כל חיי איני סובלת אותה. למה? ככה. לא יודעת. לפעמים אני פשוט מרגישה את הלא, וזהו.

       

      יגאל זה פוסט חשוב בשל נושאו והוא מרגש כי אתה תמיד יודע איך.

      זיו, אין מה לומר, השנייה בה אתה לוחץ היא תמיד מושלמת. 

      יהי זכרם ברוך

       

      שלומית 

      אהבתי אלייך, שלומית, גורמת לי להרגיש נרגש במיוחד שאת קוראת ומגיבה כאן,

      לחברייך - זיו ואנוכי - שאוהבים אותך המון ! וגם Buttercup  !

        3/12/07 01:26:

       

      צטט: ef_s8 2007-12-01 10:35:14

      כל כך מרגש.אני עם דמעות.
      אני לא מכירה אותך,אבל כמשהיא שגדלה כדור שני (ולא סלולארי...)אני מחבקת אותך על היצירה הזו.
      אסור לשכוח וחייבים להמשיך להנציח ולספר את מה שהיה שם.
      עשית את זה בדרך אישית, ולא הסטוריונית.
      סליחה על הדרמטיות,אבל אני מעריצה אותך על כך.

      מודה לך ומתנצל שהעצבתי...  זכרי גם את, לספר את סיפור משפחתך מתישהו... :-)

        3/12/07 01:24:

       

      צטט: קרינושנוש 2007-12-01 10:33:49

      אתה כבר יודע, יגאל, איך אני מרגישה בהקשר לנושא הזה.

      העלית פוסט חשוב, מרגש, עצוב ויקר מפז.

       

      כבת למשפחה של ניצולי שואה, מזדהה עם כל מילה.

       

      תודה.

      התודה שמורה לך - שקוראת ונוכחת - אז תודה :-)

        3/12/07 01:23:

       

      צטט: רעות יפעת 2007-12-01 10:32:36

      לזכור ולא לשכוח !

       

       

      תודה רעות, תודה יפעת..

        3/12/07 01:22:

       

      צטט: ultramag 2007-12-01 10:26:51

      טוב עברת את האלף

      בכל מקרה

      מדהים

      מצמרר

      יהי זכרם ברוך

       

      אולי עברתי את האלף - אך מיליון וחצי בני-אדם נרצחו באכזריות, אנחנו נזכור אותם.

        3/12/07 01:20:

       

      צטט: shahar-s 2007-12-01 09:53:29

      מאד עצוב ומצמרר משפחתו של אבי וגם אבי 

      היו באושויץ אך הם הצליחו לברוח

      גרמת לי להזיל דימעה

      יהי זכרם ברוך!!!!

      *

      זכתה משפחתך בחיים, זכית את - שנאבקו על המשכיות המשפחה... תודה :-)

        3/12/07 01:19:

       

      צטט: noontet 2007-12-01 09:53:06

      רגע, כמה אגואיסטי מצידי לא להתיחס לפוסט עצמו.

      התמונות, חצאי המילים ורבעי המכתבים מהווים תמונה שלמה,ברורה ובעלת עוצמה !

       

      נעם.

      בכלל לא, כי הנה שבת :-) להשלים את התמונה... תודה..

        3/12/07 01:18:

       

      צטט: לאבלי 2007-12-01 09:51:08

       

      צטט: לאבלי 2007-12-01 09:48:17

      כל כך מצומררת שממש אין לי מילים..איזה אוסף  זכרונות ואיזו חתיכת היסטוריה יש לך...

      לזכרם           

      אוףףף,הדלקתי כל כך הרבה נרות והם נעלמו...(ניסיתי..)

      אבל הכוונה שלך דולקת, האמני לי... תודה לך - שמשקיעה כל כך הרבה מאמץ בעזרה

      התנדבותית חשובה לזולת - במקום לחשוב רק על עצמך, אל תחשבי שלא יודעים,

      תודה מיוחדת לך.

        3/12/07 01:16:

       

      צטט: חץ עין נץ 2007-12-01 09:49:33

      יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. אמן:
      בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן:
      יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא. בְּרִיךְ הוּא. בריך הוא:
      לְעֵלָּא (בעשי"ת לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן:
      תִּתְקַבֵּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא, וְאִמְרוּ אָמֵן.
      יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

       

      עשית מעשה יפה וראוי שאתה זוכר ומזכיר את בני משפחתך שניספו. אין דרך יפה ונכונה מזאת .

      תודה, חץ עין הנץ, ריגשת... ! רק בהקשר כזה הקדיש מקובל עליי - כקינה, לא תפילה :-)

        3/12/07 01:14:

       

      צטט: noontet 2007-12-01 09:49:20

      ככל שאני חושב על כך יותר. לכל אחד מאיתנו יש פינה קטנה באושוויץ. הזיכרון טמון אצלנו בגנים. זמן רב לפני מלחמת העולם השניה הסביר גתה בלשון חופשית שהוא מתגאה בגרמנים כאנשים ומתבייש בהם כעם.

       

      נעם.

       

      הפינה הקטנה שלי וולוו ולעולם לא מרצדס.

      תודה נעם, אני מניח שלכל אחד יש דרך לקיים את הזכרון ולהביע סלידה מהרוצחים,

      אך כבר הדור השתנה, יש לי חברים גרמנים שאמנם מתביישים במעשי סביהם,

      אך תמיד יספרו כי הוריהם מילאו "תפקיד שולי" בבית חרושת למוצצים,

      או קיוסק סדקית לסמלי הרייך...

      .

      אל תגיד לי שאתה לא קונה ביצי הפתעה של קינדר !

        3/12/07 01:10:

       

      צטט: לאבלי 2007-12-01 09:48:17

      כל כך מצומררת שממש אין לי מילים..איזה אוסף  זכרונות ואיזו חתיכת היסטוריה יש לך...

      לזכרם           

      יש ויש... והייתי הרי חייב לפרוק את זה מתישהו... איזה כיף שיש מי שישמע ויבין :-)

        3/12/07 01:09:

       

      צטט: מירב סבר 2007-12-01 09:44:23

      ואיפה האלוהים???

      אני שואלת

      איפה???

      מי ?!

        3/12/07 01:08:

       

      צטט: מיטול 2007-12-01 09:33:10

      ביקרתי בפולין 3 פעמים והשתתפתי ב"מצעד החיים" פעמיים. גם אני מהדור השלישי ונושא זה קרוב מאוד לליבי, מכיוון שסבי וסבתי, שהיו ניצולי שואה - נפטרו לפני שסיפרו על הזוועות שעברו עליהם.

      התמונה שריגשה אותי ביותר (כמו הדבר שריגש אותי ביותר בנסיעות שלי לאדמה המקוללת הזו) היא הילדה העטופה בדגל ישראל. עצם העובדה שאנחנו חוזרים לשם, כצאצאים של הניצולים, ועם דגלי מדינת ישראל - מרגשת אותי בכל פעם מחדש.

      חייבים להמשיך להנציח!!!!!

      תודה לך ששיתפת. הצלחת לרגש אותי עד דמעות...

      תודה שריגשת בעצמך.... אנחנו מאותה משפחת ניצולים :-)

        3/12/07 01:07:

       

      צטט: מיק מיק 2007-12-01 09:27:04

      איך כל מיני פוסטים שקראתי השבוע מצליחים להתחבר לספר מצוין שסיימתי לקרוא בכ"ט בנובמבר השבוע וקשור גם לשואה כמובן ,(רומן הונגרי - אורלי קראוס-ויינר מומלץ בחום)  איך הכל ביחד עושה לי ממש אבל ממש כאבים בחזה בצד שמאל.

       

      יגאל איזה פוסט כואב

      וכל הכבוד על היכולת

      וכן נזכור ולא נשכח

      איך אפשר כשכל העולם מתחיל לטשטש את זה כאילו היה הזיה או חלום

       

      פוסט מעולה

      בתור דור שלישי לסבא וסבתא מצד האימא שהיו ניצולי שואה (סבי היה פרטיזן וסבתא הייתה אישה חזקה שנאלצה לעבוד בבית חרושת לייצור פצצות לנאצים יימח שימם ושם זיכרם) הצליחו לשרוד את המלחמה הזו והביאו לעולם את אימא שלי ואחיה שיבדלו לחיים ארוכים , אך את שניהם לא זכיתי להכיר. הם הלכו לעולם אחר כשהייתי בת שנה וקצת. גם זיכרונות וויזואליים מקופת השואה יש ממש מעט סדר גודל של מספר תמונות מצומצם,כל המשפחות של שניהם ניספו ללא יוצא מן הכלל.

       

      עכשיו יש גם דמעות

      שרק נצעד קדימה בראש מורם ועיניים מוארות כדי שנוכל להתמודד עם כל שנאה שלא תבוא עלינו (טפו טפו טפו) ושנבין ונזכור ונאמין .

       

      תודה

      תודה לך מיק מיק, תראי איך אהבת החיים והברירה הטבעית שרדה וזכית לחיות !

      תודה על הסיפור הכואב, חשוב שיוודע לכל.....

        3/12/07 01:04:

       

      צטט: אליס לא גרה כאן יותר 2007-12-01 09:19:29

      נוגע,

      בנימים הכי קטנים של הרגש. נוגע ומרעיד ומזכיר ומכעיס.

      מחזק,

      רצח עם טוטאלי הוא בלתי אפשרי.

      נצרים לנרצחים, חיים ומולידים וכותבים ומצלמים את שרידי התופת.

       

      בתוך כל התוהו הזה, שמור לי סיפור אחד שעבר וחילחל בי, סיפורו של קרוב משפחה.

      סיפור אהבה בין שניים שלא נשאר להם כלום מלבד אהבה. הוא קרא לה "סגנית השמש" ואני כשהאזנתי לו, ירדו לי דמעות.

      מתה בזרועותיו, צנחה על מצע השלג שעמד שם -

       

      את היא סגנית השמש

      הוא אמר לה

      ובכלל לא היתה שם שמש.

      היה שם אפור של אבק

      והיה שם לבן מוכתם באדום

      אבל לא היתה שם שמש.


      את היא סגנית השמש

      הוא אמר לה

      וציחצח נעלה האחת

      בפיסת כותנתו הקרועה

      והביט מעלה, אל עיניה

      וחיפש מעבר להן את השמש.


      היא לא היתה שם השמש

      היתה שם רק סגניתה

      יפה בעיניו

      כמו אלף קרניים

      מחממת אותו באהבתה

      קולט אש ערגתה.


      "את היא סגנית השמש"

      חילחל

      התפשט

      ונישא

      מעל ראשים בלי שיער

      מעל ארובות

      מעל עננים שדבק בהם העשן

      ונגע

      בשמש.

      מרגשת, את. הבטיחי להעלות את הסיפור המהממם הזה אצלך ? מבטיח לבקר :-)

        3/12/07 00:03:

      לא יכולה יותר עם הזיו הזה - אין דברים כאלה.

      האיש פשוט נדיר!

       ולא יכולה יותר עם הפוסטים האלה יגאל!

      אתה מרתק אותי כל פעם מחדש ותמיד לפני השינה.

      מרגש.

      יאללה כוכב 55 (נגד עין הרע - לא יזיק אחרי תמונות כאלה...)

       

        2/12/07 21:44:

       

      צטט: יגאל שתיים 2007-12-02 16:26:57

       

      צטט: sinatra 2007-12-01 04:09:32

      מרגש, מצמרר, נוגע בנימי הנימים פנימה

      והתמונות יפהפיות. זיו קורן מוכשר בהסתכלות שלו.

      שמח שננגעת, זיו צלם מרגש, איך לכל הרוחות הוא מביא פריימים מקוריים ממקום כל-כך

      מצולם ? ולקהל שכבר ראה הכל - זו חידה בעיניי.... תודה :-(

      סיפרתי לחגית אחותי על הפוסט המרגש שלך וזה בדיוק מה שאמרתי לה איך בשם אלוהים הוא מצלם את אותו המקום שצולם כל כך הרבה פעמים ומצליח להוציא ממנו את מה שיוצא שם בתמונות...

        2/12/07 21:22:
      אין מילים. רק פצע
        2/12/07 20:54:

       

      צטט: יגאל שתיים 2007-12-02 19:44:55

       

      צטט: johny field 2007-12-01 08:31:49

      כדאי לדעת למה זה קרה !

       

      איך קרתה השואה ?

      איך אירוע שכזה בכלל התרחש?

      הדעת אינה תופסת

       

      אבל יש לזה הסבר, הנה הסרט:

       

      http://www.youtube.com/watch?v=ZUpZINqrW24

       

       בוא לא תתיימר.... להבין למה השואה קרתה ... זה לא מכבד אף אחד..

       

      אין בר דעת בעולם שיחלוק על העובדה כי השואה היתה האירוע הזוועתי ביותר בהיסטוריה של המין האנושי מאז שנערך מעקב ורישום של אירועים.

       

      אבל, עצם ההתקיימות של הדבר הזוועתי הזה, לא מצריכה חקירה ובדיקה של הנושא בכדי למנוע הישנות שלו, חלילה וחס?

       

      עם הגעת האטום לידים לא אחראיות זה לא תסריט בלתי אפשרי.... תסכים איתי?

       

      אז אם מתפרסם מחקר בנושא "למה זה קרה"... אז מה לדעתך צריך לעשות?

      להתעלם, להטמין ראש בחול, ולטעון כי זה אירוע שאינו בר ניתוח וחקירה?

       

      או שלבחון את הדברים לגופם ולהתייחס לגופו של ההסבר?

      אין חובה לקבל אותו, ממש לא.

       

      אין לכפות דעה כלשהיא על אדם שאינו חפץ לקבלה !

       

      אבל לא לבחון ולהתעלם?

       

      לא מתאים לך יגאל....

      גם כחיפאי בנשמה וגם כמי שעוסק בנושא הכאוב הזה, אני מציע לך לצפות בסרטון בשנית.

       

      שלך בהערכה וכבוד מרובים...

       

        2/12/07 20:28:

       

      צטט: א.אילן 2007-12-01 09:17:45

      הייתי שם בקיץ, כשהסיפורים של סבא וסבתא מלווים אותי

      מקום עם שקט נורא כל כך

      אי אפשר להאמין איך הם שרדו את זה

      ואיך הם המשיכו בחיים אחרי זה,

       

      חשוב לזכור,

      תודה,

       אכן, השקט הוא גורם מטריד מאוד בכל נושא השואה, בכל מובן אפשרי, גשמי או מטאפורי.

      תודה שהבאת את השקט הזה לכאן... 

       

       

        2/12/07 20:00:

       

      צטט: עינבי :) 2007-12-01 09:07:56

      תמיד חקרתי את הנושא מאז ילדות

      תודה לך על פוסט חשוב ביותר

      זה מפעפע לילדות, משמועות, מטקסים, מספרים, מההורים, זה קיים בתוכנו כמו חלל גדול,

      לדעת להתמודד מילדות, לחקור ולא לחשוש לדעת - ... תודה. 

        2/12/07 19:58:

       

      צטט: נעמי ר 2007-12-01 09:06:53

      קראתי כבר לפנות בוקר והלכתי לישון עם הפוסט הזה.

      אושוויץ מאז ולעולם.

      אם היית ממשיך פה את התרגיל שלך מהפוסט הקודם על זרם תודעה אולי היה לי קל יותר לא ליפול לקלישאות. אז ברשותך, מארגנת לי עכשיו זרם אחד:

      סבא שלי עומד למות. הוא היה אמור למות באושוויץ עם סבתא, אבל הוא דחף אותה מהרכבת ואחר כך את עצמו.

      סבא שלי עומד למות. הוא כבר בן 100 וחצי שנה. סבתא שלי מתה מאפנדציט. סתם אפנדציט. סתם רשלנות רפואית. סבתא ביקשה שלא ניסע לפולין. רק אחרי שהיא מתה נסענו. עם סבא. גם לאושוויץ. גם לטרבלינקה.

      עכשיו סבא שלי עומד למות ולא ממש הספקנו לתעד.

      המשרפות שבערו הפכו לתנורי זיכרון.

      ארבייט מאכט פריי. משפט ברזל קטן ולא משחרר.

      אף פעם לא משחרר.

       

       מרגשת, נעמי. זכיתי לקבל תגובות כל כך מרגשות...לקח לי יומיים להתחיל לענות,

       את ורבים אחרים שכתבו לי כאן ובפרטי - פשוט שווים כל מאמץ לספר ועל כך אני מודה.

        2/12/07 19:53:

       

      צטט: sagosta 2007-12-01 08:51:18

      מצמרר ומרגש

       

      מבטיחה לחזור עם הכוכב....!

       אם חזרת - מה את אומרת על הטפט החדש שלי ? יש בו משהו יהודי - לא ?

      תשלבי בו את הכוכב שלך.... 

        2/12/07 19:52:

       

      צטט: london babe 2007-12-01 08:48:59

      גם לי העלית דמעות, פשוט לא להאמין איך אפשר לעבור דבר כזה,

      וכמה כוח יש לאנשים..

      לסבתא שלך מיועד הכוכב שלי.

      חיבוק!!

       תודה המון, בזכות יצר ההשרדות אני עוד כאן....  סבתא שלי מוסרת לך חיבוק חזרה :-)

        2/12/07 19:50:

       

      צטט: עדינה'לה 2007-12-01 08:32:03

       

      כילדה שהוריה עלו ארצהלפני עליית הנאציזם ומשפחתה לא נפגעה בשואה,

      הרגשתי כורח אדיר "לאמץ" לי קרובים מבין הקורבנות.

      בלעתי בשקיקה כל מאמר וספר שנכתבו עליהם, וכל תפוח אכול למחצה

      שהתגלגל על מדרכות נתניה נשלח במוחי אל הגטו.

       

      אתמול קראתי את הספר "ילדה" של אלונה פרנקל ששכחה במחבוא בו הסתתרה

      לדבר, ללכת ולבכות, ובכייה פרץ מיד לאחר המלחמה ומאז לא חדל.

       

      עמודיו האחרונים של הספר מוקדשים לתמונות משפחתה שנספתה,

      ופניה של קרובתה רחל -הילדה זכת העיניים בתלבושת המלחים טילטלה אותי הבוקר

      מתוך השמיכה החמה אל הפוסט המקפיא והנהדר שלך.

       

      כיון שאני קליינטית חדשה בבית ה"קפה", אין באפשרותי להעניק לך כוכב, אך כמו

      שאומרים אצלנו בפולניה - "אני אזכור לך".

       עדינה, יכולתך לחמול, להזדהות, לאמץ מרגשת... שמח שהקפאתי אותך לשנייה,

      שמח ששבת לשמיכה החמה שלך, זיכריני ואזכרך :-) 

        2/12/07 19:48:

      תודה יגאל!

      זה היה מרגש ונפלא יחדיו.

      טוב לזכור ולא לשכוח מאיפה באנו ולאן אנחנו רוצים ללכת!

      אני דנה ברלינר....לפעמים השם יכול לספר הכל{כמעט ורק למי שרוצה לדעת}

      סיפורך ותמונותיו של זיו נגעו אליי מאוד ,עד דמעות.

      יהי זכרם ברוך.

        2/12/07 19:44:

       

      צטט: johny field 2007-12-01 08:31:49

      כדאי לדעת למה זה קרה !

       

      איך קרתה השואה ?

      איך אירוע שכזה בכלל התרחש?

      הדעת אינה תופסת

       

      אבל יש לזה הסבר, הנה הסרט:

       

      http://www.youtube.com/watch?v=ZUpZINqrW24

       

       בוא לא תתיימר.... להבין למה השואה קרתה ... זה לא מכבד אף אחד..

       

        2/12/07 19:27:

       

      צטט: תמר (כ.) 2007-12-01 08:22:05

      העלת דמעות בעיני. יהי זיכרם ברוך.

       

      כוכב נוסף ממני.

       שמח שהצלחתי לגעת, מצטער על הדמעות, תודה..

        2/12/07 19:24:

       

      צטט: בת יוסף 2007-12-01 08:17:52

      זה פוסט משמעותי וחשוב.

      הבטתי בתמונות. קראתי את הכתוב והתרגשתי.

      זו אנדרטת זכרון שנוגעת לכולנו.

      עוסקת אמנם בבני משפחתך. אך אני חשה שבענין זה כולנו משפחה אחת.

       

       אכן, לעומת הזוועה האיומה זו, צרותינו מתגמדות ואנחנו הופכים מאוחדים לשעה קלה :-)

        2/12/07 19:19:

       

      צטט: solix56 2007-12-01 08:01:25

      'לכם' היה עוד מזל. העניין מאז הכתובת על הקיר ועד הטרנספורט למחנות ההשמדה

      לקח זמן , ונתן אפשרות קלושה לצאת ולהימלט .

      אצלנו באוקראינה האיינזצגרופן (מטובי נעריה של גרמניה) ועוזריהם המקומיים עשו את זה חזק מהר ובאופן לא אלגנטי .....

       כל המנגנונים היו אכזריים, סבי היה מהמעטים שהבינו כי אסון מתקרב....

        2/12/07 19:17:

       

      צטט: אילה טל 2007-12-01 07:48:04

      תזכיר. תזכיר.ועוד פעם תזכיר.

       לא אשכח להזכיר, שוב..

        2/12/07 16:49:

       

      צטט: יהודית מליק-שירן 2007-12-01 06:58:15

      יגאל בוקר טוב

      ריגשת אותי וחיברת ביננו. אני דור שני לניצולי שואה. אבי ניצל מאושוויץ אך משפחתו נרצחה שם. לכל אחד יש את אושוויץ שלו כמו אות קלון בגרון.קראתי שלמדת לשמר את הזיכרון המשפחתי, אולי תוציאו בספר שאחרים ילמדו, שיזכרו מה עשו למורשת היהודית בארצות אירופה. שיזכרו ולא ישכחו לעולם. כיכבתי לך את הפוסט והרגשתי בזכותך שאני נוגעת שוב בסבא ובסבתא ודודים שמעולם לא היכרתי, אך שמותיהם חיים בתוך משפחתי כיד ושם לדורות

      תודה

      יהודית

      במקצועי אני אכן מוציא ספרים, אין לי כל ספק שבעתיד אעסוק גם בצילומים וספרים שנושאם

      יהיה הזכרון ומורשתו... תודה שהקדשת זמן, ספרי את סיפורו של אביך, כי האינטרנט הוא

      הזכרון הקולקטיבי החדש...

        2/12/07 16:46:

       

      צטט: ילי טרזי 2007-12-01 06:56:54

      סיפור הרופאים היהודים בברלין, היה מיוחד בכך שכולם רוכזו במהלך המלחמה לבית חולים אחד, והנאצים שהיו זקוקים להם נואשות הותירו להם להמשיך לעבוד במשך כמעט כל המלחמה בבית החולים הזה. ביקרתי שם לפני 3 שנים. זהו סיפור שכדאי שיסופר. התמונות של זיו מצליחות להעביר את הצמרמורת. תודה על פוסט מרגש במיוחד.

      אנא ממך, ספר את הסיפור על ביקורך בפוסט שלך ? איני מכיר את הסיפור,

      חשוב שתספר אותו.... זיו הביא איתו רגש, לא רק צילומים, שמח שיכולתי לחלוק :-)

      תודה ...

        2/12/07 16:41:

       

      צטט: over-qualified 2007-12-01 06:31:20

      קליפ יפה ומרגש, גם מה שכתבת, גם זה שאתה מספיק גבר בשביל להביא נושא

      שכבר אף אחד לא יודע איך להתייחס אליו ולתת לו יחס א י ש י.

      כוכב.

      טוב, זה לא ממש נראה לי מבחן גבריות :-) ... אך אומץ לספר צריך כל אחד,

      הרי זה מה שהקורבנות כולם רצו...לשמר את הזכרון שקיים אצל כולנו,

      קראי את המגיבים, מרגשים אותי, שמח שעוררתי לכתוב.... הרבה תודה...

        2/12/07 16:38:

       

      צטט: פשוט אישה 2007-12-01 05:24:30

      הייתי פעמיים במצעד החיים שם.

       

      אני נכדה לניצולי שואה. הם נפטרו כבר אבל בביתי יש קלטת וידיאו CD

      בהם סבתא שלי ז"ל מספרת איך הרגו את שבעת אחיה ואביה.

      היא מספרת איך ניצלה בגלל יופיה המיוחד מכיתת יורים ואיך נאנסה אחר כן

      ע"י שבעה נאצים ימח שמם!

       

      לשניהם היה מספר על היד.

      שניהם היו מטופלים בכדורים מיוחדים להפשם הרעועה בעקבות מה שעברו.

      אבל העובדה שלמרות השואה הקימו משפחה כי אמא שלי ז"ל נולדה אחרי

      בשנת 51 מה שמלמד שלחיים יש כוח חזק לא לגרום לנו לשכוח חס ושלום אלה

      להמשיך אותם...

       

      סבתא שלי נפטרה מסרטן גם סבא שלי מסרטן וגם אמא שלי מסרטן.

      הנאצים לא הרגו אותם אבל מפלצת אחרת הרגה לי אותם.

       

      יש לי את כל התמונות שראיתי כאן גם מונצחות וגם צרובות בזיכרון.

      קשה ועצוב.

       

      בוקר טוב ישראל מהונגריה הקרה.

      קשה וחשוב שתשמיעי את הסיפור המשפחתי, כתבי על כך פוסט ? מעניין בעיקר על רקע מגורייך בהונגריה... תודה :-)

       בהונגריה

        2/12/07 16:28:

       

      צטט: ניקי53 2007-12-01 04:19:31

      "

      תודה - אוסף אותן.... "  ' "    "'   ,

        2/12/07 16:27:

       

      צטט: אור - קל 2007-12-01 04:18:54

      מצמרר!!!

      כיכבתי.

      תודה שהרגשת, אור-קל :-)

        2/12/07 16:26:

       

      צטט: sinatra 2007-12-01 04:09:32

      מרגש, מצמרר, נוגע בנימי הנימים פנימה

      והתמונות יפהפיות. זיו קורן מוכשר בהסתכלות שלו.

      שמח שננגעת, זיו צלם מרגש, איך לכל הרוחות הוא מביא פריימים מקוריים ממקום כל-כך

      מצולם ? ולקהל שכבר ראה הכל - זו חידה בעיניי.... תודה :-(

        2/12/07 16:24:

       

      צטט: כש-רונית 2007-12-01 03:42:45

      באתי שוב בגלל חשיבות העיניין להעלות משהו משלי גם...

      את הקווים הוספתי כדי שהשורות לא יודבקו אחת אל השנייה 

      עורבים היו שם -----------

      שחורים צורחים----------

      כיסו את השמים ----------

      במערבולת של כללים ---------

      שהופרו כפליים ------------------

      -----------------

      עורבים היו ----------------

      מעל הכל ------------

      צרחו ברעש -----------

      בלי לחדול -------------

      -----------

      היום נראה שם -----------

      כה חשוך-----------------

      עורבים מעל ------------

      כור "ההיתוך" ----------

      ---------------------

      אני הייתי במנוסה ---------

      ניסיתי שם -----------

      בהתרסה -----------------

      -------------------

      שלא לפחוד -------------

      לא לעמוד----------

      לא לרעוד---------------

      ולא למעוד--------------

      ----------------------

      אך מן העשב הגודל----------

      עורב צורח------------

      כמקלל----------

      ------------------

      זינק, עלה --------------

      אל פני מרום -------------

      הכל נראה אז ------------

      כחלום ------------------

      ------------------

      רע -----------

      הכל נורא --------------

      ובמהרה ---------------

      -----------------

      אצתי -------------

      נסתי -----------------

      חדה כמו תער --------------

      אל קצה שם, ------------

      אל השער ---------------

      רק משם לנוס -------------------

      לברוח -------------------

      כל עוד יישאר ------------------------

      בי כח ----------

      רק לנוס --------------

      להתחמק -------------

      ממקום -------------------

      הוא ----------------

      מיאדאנק

       

      30-8-2007

      תודה שחזרת, אנחנו תמיד עוד שם, הקוים שסימנת, כמו צלקות, פסי רכבת, משהו שנגדע...

        2/12/07 16:22:

       

      צטט: tal_riv 2007-12-01 03:41:05

      מזעזע כל פעם מחדש. אותה ברלין הפלורליסטית של שנות ה20.

      ממליץ על ספרו החדש של חיים באר בנושא הטרנספורטים מרציף 11

      תודה על ההמלצה, בהחלט אעין בספר, יש לי עוד מקום במדף עבורו...

        2/12/07 16:21:

       

      צטט: יפעת 2007-12-01 03:33:46

      מצמרר.

       

      העלית בי זכרונות מהסיפורים שלנו, שמספר סבא, שמלווים אותי מאז שאני זוכרת את עצמי.

       

      אגב, לדעתי אותה תופת נתנה אותותיה גם עלינו, הדור השלישי.

      אתה שם לב לזה, במובנים מסויימים?...

      בודאי שכן - עמלתי עם אמי על החייאת שמות כל קרובינו, מתוך מכתבים, תעודות, ביקשנו מידע

      מ"יד ושם" וארכיונים בעולךם, כשמטרתינו לדעת מה עלה בגורלו של כל אחד מבני משפחתינו הענפה, נושאי ציוריי ועבודתי עם ארכיוני צילום קשורה ללא ספק לדחף שבק בי מילדות

      - לשמור ולשמר, לדעת, לזכור  ולהזכיר.... תודה :-)

        2/12/07 16:18:

       

      צטט: כש-רונית 2007-12-01 03:31:51

      אם רק היה ניתן להעביר תחושות גוף דרך האינטרנט, הייתי מעבירה אליך עכשיו את צמרמורת הקור שאחזה בי כשקראתי , אם היו לי אלף כוכבים כעת, היית מקבל את כולם אבל אין לי ולו אחד כרגע, אין ספק שאחזור בשבילך, בשביל הפוסט הזה ובשביל סבתא פרידה ששמי מתורגם משמה לרונית.

      כשאני חושבת שהייתי אולי צריכה לגזור פיסת נייר שבה כתובים חיי זה מכאיב לי בגוף וככה בדיוק חשתי כשקראתי את הפוסט הזה שלך והתבוננתי בתמונות.

      תודה, יגאל

      רונית

      צר לי על הצמרמורת, קשה לי לענות - כפי שהיה לי קשה לכתוב... גם אצלי הדמויות קמות

      וחיות לנגד עיני, כפי שהיה בעת ביקוריי בברלין... תודה וד"ש לסבתא פרידה,

      היא הרי חיה בינינו ... :-)

        2/12/07 15:05:

      אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה ...

      יופי התמונות מול כאב השואה.. זה משהו שקשה להתייחס אליו במילים.

      תודה שהעלת פוסט כל כך חשוב ומרגש, בלי קשר למועד הרגיל שנקבע

      לכך בלוח השנה.

       

       

       

       

       

       

       

        2/12/07 14:40:

       

      צטט: ...nati 2007-12-01 03:26:53

      יגאל:

      לפני 6 שנים נכחתי עם משלחת מישראל במחנות ותמונות אלה נצורות

      בזכרוני לכל ימי חיי בפעם הראשונה שנכחתי במחנה אושויץ , כתבתי הכל על

       דף כדי לא לשכוח כדי להאמין שאני נוכח שם, להאמין שאני רואה הכל,

      להאמין שאני

      יהודי ושאני חלק ממה שנשאר שם.

      התמונות אומנם צולמו במצלמה, אך אין הם עוד תמונות שבאלבום,

       אלא יום יום בזכרוני.

      אני ראיתי, אני נכחתי שם אני יהודי והיום אני קיים!!!.

      יהי זכרם ברוך. 

      ...נתי, אולי תעלה פוסט שמשתף בחוויות ובתמונות ? זה יהיה מרגש... תודה לך.

        2/12/07 14:39:

       

      צטט: נחמדת 2007-12-01 03:14:39

      אתמול ה-29 בנובמבר

      וזה שזור בזה

      והנפש של הדור

      השני 

      השלישי  ה..

      צרובה  

      הכוכבים יעידו 

      ויד ושם נתת

      יזכור 

       

      יהי זכרם ברוך. 

      יהי.

        2/12/07 14:38:

       

      צטט: yellow76 2007-12-01 03:13:43

      מרגש ונוגע אי שם עמוק ..

      תודה על השיתוף.

      תודה לך, צהובה שבעים ושש.

        2/12/07 14:37:

       

      צטט: אלונה בר יוסף 2007-12-01 03:01:38

       

       

       

      (אני מעריך מאד גם תגובות אילמות :-)

        2/12/07 14:37:

       

      צטט: avitaleshel 2007-12-01 02:54:54

      כל כך נוגע ואישי, נגע לליבי. כיכבתי

      הראשונה במגיבות, תודה לך.

        2/12/07 13:54:

      לא אוסיף על כל הדברים המרגשים והחשובים שנכתבו כאן...

       

      אציין רק כי מדובר ב"עבודת קודש"!!!!! - לא פחות.

       

      תמשיך כך. 

       

       

      ובנחמת הזיכרון תנוחמו....

        2/12/07 12:31:

       

      צטט: צלילי הלב 2007-12-01 19:16:10

      יגאל,

      אם יש דברים המוערכים על ידי באופן העמוק בקפה, זה הפוסט שלך,

      הוא חובה לכל אחד, לא לשכוח ולזכור, וכל כך קל לומר את מספר המדויק של הנספים,

      אבל כמה טרגדיות, כמה כאבי לב, כמה פרידות,אובדן מסתתרות גם מאחורי המספרים הרשמיים, של אלא שנשארו להמשיך את החיים , לבנות שוב אותם על רסיסי הסיוטים, ושוב ללמוד לחיות,

      אני לא יכולה לומר תודה, על פוסט כזה,

      אני יכולה רק לומר כל הכבוד

      ישר כוח

      *

        2/12/07 12:08:

      כואב ,עצוב , מצמרר,  בלתי נתפס .

        בנוסף גם התחלתי לקרוא את התגובות והדמעות טישטשו את הכתוב ..

       

       

      לא נתפס.

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

        2/12/07 10:30:

      יגאל,

       

      גם אני ביקרתי בפולין.

      גם אני דור שלישי לניצולים, אזר מעולם לא דיברו על שעבר עליהם, ואת כל היידע שאבתי ממעט התמונות המשפחתיות שחצי מהמצולמים בהם לא היו בין החיים זה שנים רבות.

      אני בולעת בשקיקה כל סרט וספר הנוגעים למלחמה ההיא אשר יוצא לי לאחוז בו -

      כאמור, לזכור ולא לשכוח.

      ולחגוג את החיים המקודשים והמדהימים שזכינו בהם, למרות הכל!!

      השבוע, כשאני סוגרת 30 שנות חיים על הכוכב הנפלא שלנו, אני מחייכת בגאווה ובשמחה על שאני פה, שהנני, ושעוד מליוני יהודים חיים כאן סביבי, במדינה שלנו.

       

      אני מאמינה שכל נשמה בוחרת לאיזה גוף להגיע.

      והנשמה שלי בחרה להיות בחורה יהודיה, ישראלית, נצר לניצולים, ונצר לנספים, כדי לשאת את זכרונם באון ובעוז.

       

      ולשואלים היכן היה האלוהים - האם אתם שואלים את אותה השאלה כשקורה לכם משהו טוב? מסופקני.... התשובה לכך כל כך הרבה יותר מורכבת מאשר תגובה קצרה לפוסט הזה, אבל אני מניחה שאלו השואלים, לא באמת רוצים לשמוע.... תקראו לזה אלוהים, או אנרגיה אינסופית המניעה את העולם, או ניצוץ של טוהר הקיים בכל אחד מאיתנו, איך שלא תקראו לו - זה כאן, סביבנו, בכל מקום, והעולם הקסום שבו אנו חיים מוכיח זאת כל בוקר מחדש.

       

      כן לחיים, לא לאלימות,

      כן לצמיחה, לא לשנאה.

        2/12/07 07:22:

       

      פוסט מרגש על כוחות של אנשים שלא ברור מאיפה שאבו אותם.

      קטונתי.

        2/12/07 06:32:

      ליגאל

       

      ישר כח...מדהים...בפשטות שלו ובהעברת המסר.

        2/12/07 03:33:

      וואוו

      התמונות שהצליחו להביע, דרך השקט שהבאת, והמכתבים הנדירים ששרדו

      של סבא וסבתא

      במיוחד שבתה אותי התמונה של המגן דוד ששורבב על זכוכית קרה ונוזלת

      ותועדה בידי יד אומן

       

        2/12/07 01:30:
      תודה!!  ....
        2/12/07 00:54:
      נראה שאמרו ל כבר את הכל כבר,
      אני לא מסוגל להתמודד עם הנושא הזה,
      סליחתך
        2/12/07 00:39:

      קודם כמובן פוסט מרגש ביותר אבל ראיתי רק את ההתחלה כי פשוט קשה לי לראות כל ענין השואה אבא שלי ניצול שואה מהשפחה עצמה שרדה,ה הוא חי במקום שנקרא שטרסבורג ממש על גבול צרפת גרמניה אז זה היה הרוב על הצד הגרמני והמשפחה שלו ברחה למקום מקסים בדרום צרפת שנקרא פריגה. רוב המשפחה מסביב נרצחה גם מצד אמי וגם מצד אבי. סבי ז"ל עבד במחנות עבודה וכמעט איבד את חייו שם ובזכות סבתי ז"ל היא הצילה אותו ועוד רבים אחרים. אבל את סבתו של אבי לצערי רצחו בדרך לאושוויץ ושמה היה חיה ואני נקראת על שמה יעל חיה. שמה רשום אגב ביד ושם אמרו לי שהיא היתה אשה חזקה ומדהימה. אני  חושבת אולי זה ישמע טיפשי אבל שקיבלתי את החוזק שלה כי אני באמת בחורה חזקה.

      אז בקיצור אני דור שני ותאמין לי לא קל היה לי לחיות עם אבא שעבר את השואה. אבל זה הגורל בכל אופן זה יפה שאתה משמר ומכבד את משפחתך בצורה כזאת. את האמת היום גיליתי יגאל אחר לגמרי רגיש ואיכפתי. לעומת כל הקליפים האחרים שעשית חשבתי שאתה כזה סלב אז כנראה טעיתי וסליחה על כך. אז אני מאחלת לך שבוע נעים ורק טוב ושתמשיך לרגש אותי ואת כל מי שבאתר הזה ובדקס. שלך יעל

        2/12/07 00:31:

      ואוו... מרגש עד דמעות.

       

      תודה ששיתפת.

       

      קבל כוכב.

       

        1/12/07 21:59:

      טוב שיש מי שמזכיר לנו לפעמים - פרופורציה.

      זיו צלם מדהים.

      בוכהמחייך

        1/12/07 21:53:
      נוגע וקורע וכוכב
        1/12/07 21:35:

      אין לי כוכב.

      יש בי תודה על הפוסט.

      :)

        1/12/07 19:52:

      מרגש מצמרר כואב

      שולחת כוכב

        1/12/07 19:51:
      תודה
        1/12/07 19:46:
      תודה!
        1/12/07 19:42:

      מרגש ביותר.

       

        1/12/07 19:42:

      לשואה יש חלק גדול באישיותי.

      אמנם מעט דכאונית, פסימית, חרדתית ונוגה, אך מכל העצב הזה,

      תמיד יוצא משהו טוב בסוף.

      סבתא אדלה שלי כמעט ולא סיפרה כלום, אבל העיניים שלה אמרו הכל ותמיד אני מופתעת, איך בעיות קיומיות שמרעידות את עולמי, הן כלום לעומת מה שהיא עברה. 

      ובכל זאת, היתה אשה אופטימית עם רצון עז לחיות.

       

      תודה על הפוסט המרגש,

      גם בשם סבתא שתמיד איתי בלב. 

        1/12/07 19:30:

      אני אחזור לככב.

      יש שם תמונה של הלוחות מול מקווה המים הקטן, שהיו אחד משני הדברים שהשפיעו עלי הכי חזק באושוויץ. לשם היו מובילים מריצות עם אפר אדם. כל החול, כל תחתית האגמון הזה, כל האדמה שמתחת לדאש, הכל אפר יהודים.

      הדבר השני היה ערימת הנעליים, שבראשה עמד סנדל נשים אדום, זהה לאחד שהיה לי בארון הנעליים הפרטי שלי. סוג של אסימון שנופל עמוק ללב, האנשת המוצג.


      יש כוונה ומהות עצומים במסע של קבוצה שכזו, שיש להם מכנה משותף וממשיכים אסוציאטיבית את המסע גם אחריו, מתוך זה שדרכיהם ממשיכות להצטלב.


      הנה מה שכתבתי אז. יש שם שלוש תגובות. אורי, אחד המגיבים, הביא להראות לי את קולר האסירים של אבא שלו, שהיה עם אבא שלי במחנה. ככה גיליתי שאני דור שני (בגיל 42).

        1/12/07 19:21:

      התחלתי את הבוקר עם דמעות איך שקראתי את הפוסט...

      ועכשיו אני שוב בדמעות...

      תמיד קשה להתמודד עם תמונות כאלה

      ואלה במיוחד....זיו פשוט מוכשר!!!

       

       תודה על הסיפור המדהים

       תודה על הדמעות

       תודה...

       

       

       

        1/12/07 19:16:

      יגאל,

      אם יש דברים המוערכים על ידי באופן העמוק בקפה, זה הפוסט שלך,

      הוא חובה לכל אחד, לא לשכוח ולזכור, וכל כך קל לומר את מספר המדויק של הנספים,

      אבל כמה טרגדיות, כמה כאבי לב, כמה פרידות,אובדן מסתתרות גם מאחורי המספרים הרשמיים, של אלא שנשארו להמשיך את החיים , לבנות שוב אותם על רסיסי הסיוטים, ושוב ללמוד לחיות,

      אני לא יכולה לומר תודה, על פוסט כזה,

      אני יכולה רק לומר כל הכבוד

      ישר כוח

        1/12/07 19:05:

       

      סבי וסבתי היו ניצולי שואה, הם נפגשו שבוע אחרי יום הניצחון על הנאצים,

      כאשר את שניהם מקרב אותו הצער הגדול - אובדן משפחתיהם במחנות הריכוז.

      מאז היותי ילדה קטנה אני זוכרת שהייתי מתיישבת לסבא על הברכיים ומבקשת שיספר לי איך הוא הצליח לשרוד.

      הוא היה מספר לי שוב ושוב את הזוועות שעבר.

      כאשר סבתא הייתה בסביבה, והייתה שומעת את סבא מספר לי על זה, הייתה נוזפת בו באידיש (שאני לא אבין) ..

      מה שהיא הייתה אומרת לו זה "תפסיק לספר לה, היא עוד ילדה, היא לא צריכה לדעת שיש "חיות" בעולם הזה, לדור שלהם זה לא יקרה"..

       

      יגאל,

      פוסט קשה, אך חשוב להזכיר מפעם לפעם את מה שהם עברו, כי עוד מעט כבר לא נוכל לשמוע את זה ממקור ראשון..

      את הכוכב אני מקדישה לסבא וסבתא שלי ז"ל ולכל אותן הנפשות שחוו את השואה.

        1/12/07 18:46:

      דור שלישי.

      כל כך רחוק כל כך קרוב.

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=117647

       

      הטלאי הצהוב שלי שיכון פה עם הטלאים.

       

       

      חשבת פעם שטלאים = כבשים= צאן לטבח

       

        1/12/07 18:20:
      בדרך המיוחדת שלך הפגשת אותי עם משהו אישי, שכל-כך חשוב שיסופר. כוכב לאות הערכה.
        1/12/07 17:45:
      יהי זכרם ברוך
        1/12/07 16:50:

      מאות אלפי ניצולי השואה שהגיעו לארץ ישראל ולמדינת ישראל הצעירה נקלטו בה בתנאים לא קלים. מאות מביניהם מצאו את מותם במלחמת העצמאות. בנסיבות שנוצרו היו צריכים הניצולים לבסס בעצמם את קיומם במדינה החדשה, שהייתה נתונה אז בתהליכי התגבשות.  מרביתם אף נתקלו בחוסר פתיחות של הסביבה לשמוע על עברם.

      והיום אנחנו מחויבים לזכור ולא לשכוח!!

      יפה עשיתה יגאל 2

        1/12/07 16:41:

      יגאל שתיים -- קבל 100!!!

        1/12/07 16:29:

      נוגע ללב ורק מוכיח שטוב שאנחנו כאן ולא בגיהיניום של אירופה.

      עצוב כול כך.

      תמונות קורעות את הנשמה.רק לא הבנתי מה זה כוכבים?

       

        1/12/07 15:34:

      מלאכת שימור הזכרון, מלאכה ברוכה...

      כוכב להערכת המלאכה...

        1/12/07 15:17:
      כוכב
        1/12/07 14:02:

       

      צטט: מירי גיל 2007-12-01 10:45:53

      נזכור ולא נשכח

      תודה

      נזכור ולא נשכח, אני מסכים

       

      אבל השאלה המתבקשת והיא נוקבת:

       

      למה זה קרה, ואיך מונעים הישנות של מקרים כאלה?

       

      אותם האנשים שעמדו מאחורי הפשע הנורא מכל, מבצעים היום פשעים חדשים, עם חיוך, עם יחסי ציבור, אבל עם מידת הרס הרסנית הרבה יותר:

       

      הרס האנושות, הרס הנוער ודור העתיד

      ולאו דווקא יהודים, אלא בני כל העמים.

       

      כל המתקפה המטורפת של הפסיכיאטריה על תושבי העולם שלנו גורמת נזקים בל ישוערו:

       

      http://www.youtube.com/watch?v=ZUpZINqrW24

       

      כל מגפת סימון הילדים בריטאלין הינה הרס למליוני ילדים, דור העתיד של העולם

       

      הגיע השעה לחשוף ולמגר את השואה הזו.

      היא לא פחות הרסנית מקודמתה, רק יותר צבעונית ומוסווית היטב

       

        1/12/07 13:54:

      חזק !!

      זה שאנו כאן בא"י , מתקיימים, חיים , זוכרים, מדברים וכותבים , זהו קיום הנדר שלהם ( בשם  סבי וסבתי יבד"ל ) ו.. הנקמה הגדולה שלנו בגרמנים !! 

       " על דעת עיני שראו את השכול

      נדרתי הנדר,  לזכור את הכל

      לזכור ודבר לא לשכוח ".

        1/12/07 13:28:

      הצפיה בתמונות היתה רגע אחד ארוך שעבורו עדיין לא קיימת

      שום מילה, באף שפה  שיכולה להמחיש את ....

      ורק הדמעות שוב זולגות....

       

      גם אבי, סבתי וסבי נאלצו לעבור את המסע המפלצתי הזה בבולגריה...

      למזלם היה להם מלך שמאוד אהב את יהודי בולגריה והגן עליהם בחרדת נפש,

      עד שהיטלר עלה על זה וזימן אותו לגרמניה לכאורה "לפגישה פולוטית חברית",

      שם הוא הרעיל אותו (את מלך בולגריה) ואז פלש בקלות לבולגריה ולקח

      את היהודים למחנה עבודה,

      אבי היה אז בן 10!

      למזלם הגדול של יהודי בולגריה כל זה קרה לקראת ה"סוף" ולכן לא הספיקו לשלוח אותם למחנה השמדה ....

      אבי, סבתי וסבי עלו לארץ ב-49'.

      הצלקות הריגשיות לעולם לא ימחקו!

       

      תודה שהזכרת לנו כי אסור לנסות לשכוח....

      ותודה לזיו קורן על הצילומים המזעזעים בעוצמתם.

      (אככב ההמשך, נגמר המאגר...) 

        1/12/07 13:23:

      זיו קורן צלם אדיר.

      והמון עוצמה יש לסיפור על המכתבים החתוכים. איכשהו הם תמיד תופסים אותי יותר, הרגעים הלכאורה קטנים ביחס לכל הזוועות הגדולות של השואה (אם כי הם, כמובן, רבי משמעות עבור האנשים שחוו אותם).

        1/12/07 13:10:

      פוסט חשוב ומרגש. להעביר הלאה, לספר לדבר ולעולם לא לשכוח

      תודה לך יגאל

      אמיר

       

        1/12/07 12:39:

      יגאל

       

      חשוב לזכור

      חשוב לא לשכוח

      וכמה שנרצה להבין, לא נוכל

      אין לי כוכבים ולכן לא אוכל לתת

      יכולה רק להגיד תודה על מה שאתה עושה

      כדי שלא נשכח..

        1/12/07 12:27:

      יגאל,

      הגבתי וכיכבתי את התמונה בנפרד. איזה ריקמה אנושית אנחנו כולנו כאן, ילדים של ונכדים של.

      גם אני בת למשפחה שהיגרה מפולין לדרום אמריקה...אבל בנסיבות שונות.

      נוגע ומעניין כתמיד.

        1/12/07 12:06:

      יגאל היקר,

       

      הפוסט שלך עשוי היטב ומרגש, באופן נקי ומאופק, שבולט בכל אספקט שלו.

       

      תודה

       

      גיל

        1/12/07 12:01:
      הנצחת וריגשת...תודה.
        1/12/07 12:00:

       

      צטט: מירב סבר 2007-12-01 09:44:23

      ואיפה האלוהים???

      אני שואלת

      איפה???

      איפוא אלוהים?

       

      קיימת שאלה נוקבת שלא נענתה מעולם: " איך אלוהים התיר התקיימות של אירוע מזוויע כזה"?

       

      התשובה כאן ( רמז: לא קשור לאלוהים, הכל מעשי ידי אדם... או תת אדם ליתר דיוק :

       

       

       

      http://www.youtube.com/watch?v=ZUpZINqrW24

       

      ובעלי המלאכה האלה אינם נחים ואינם שוקטים על השמרים

       

      שואה חדשה מתרחת מתחת לאפינו: הרס המין האנושי, עם חיוך

       

      קיראי בפוסט שלי

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=237425

        1/12/07 11:33:
      "                                    "
        1/12/07 11:26:

      תודה, פרוייקט מרגש וחשוב מזוית אישית כל כך.

       

      עסקתי גם בנושא:

      ברלין עיר של ניגודים (זוית אישית מביקור בחיפוש אחר שורשי משפחת בעלי)

       

      http://www.art-text.com/articles-53.htm

       

       

       

      ועל שרלוטה סלומון, הציירת "חיים או תיאטרון"

      http://www.art-text.com/artist-12.htm

       

       

       

       

       

        1/12/07 11:25:
      מאוד מחבר אותי לסיפור של משפחה שלי. עד כמה אנו גם מושפעים ממה שסבים שלנו עברו לפני הרבה שנים. כילדה שאלתי את עצמי למה סבא שלי תמיד כל כך מסוגר, לא מחייך הרבה, לא מחבק, למה דאגה רודפת אותו בכל מקום, למה חוסכים וסופרים כל פרוטה.
        1/12/07 11:18:

       

      פעם גם אני אצטרך לתעד משהו מאותה היסטוריה משפחתית למרות שאבא שלי מחק את הכל. מבחינתו, הכל התחיל כאן, בגיל 10 (איך אפשר לחיות כך? לא ברור לי).

       

      בכל מקרה, תודה יקירי.

        1/12/07 11:16:

      נוגע בי.

      נוגע במשפחתי.

      נזכור ונדמע לתמיד

      לעולם לא נשכח,

      כרגיל רגיש. 

        1/12/07 10:55:
      תמונות שמעבירות הרבה....גורמות להרגיש לזכור....
        1/12/07 10:45:

      נזכור ולא נשכח

      תודה

        1/12/07 10:44:

      במשך השנים הפך ליבי למסננת ומזה כמה שנים איני צופה יותר בתוכניות על השואה, בסרטים ובתמונות.לפעמים, קורה שאני נתקלת בזה ואז הדמעות יורדות בלא התרעה אני נחנקת, וצריכה להזהר שלא להכנס לדכאון עמוק מידי. אימי גם היא ניצולת שואה, שאמרה שהיא אפילו לא תרצה להתחתן עם יהודי בעל אופי גרמני. בסופו של דבר התחתנה עם אבי, שהוא גרמני ובבית דיברו הולנדית וכשנסענו בחופשים לנהריה לבקר את סבתי בנהריה דיברו גרמנית. ולמרות שהכרתי את השפה ושמעתי אותה כל חיי איני סובלת אותה. למה? ככה. לא יודעת. לפעמים אני פשוט מרגישה את הלא, וזהו.

      יגאל זה פוסט חשוב בשל נושאו והוא מרגש כי אתה תמיד יודע איך.

      זיו, אין מה לומר, השנייה בה אתה לוחץ היא תמיד מושלמת. 

      יהי זכרם ברוך

      שלומית 

        1/12/07 10:35:
      כל כך מרגש.אני עם דמעות.
      אני לא מכירה אותך,אבל כמשהיא שגדלה כדור שני (ולא סלולארי...)אני מחבקת אותך על היצירה הזו.
      אסור לשכוח וחייבים להמשיך להנציח ולספר את מה שהיה שם.
      עשית את זה בדרך אישית,ולא הסטוריונית.
      סליחה על הדרמטיות,אבל אני מעריצה אותך על כך.
        1/12/07 10:33:

      אתה כבר יודע, יגאל, איך אני מרגישה בהקשר לנושא הזה.

      העלית פוסט חשוב, מרגש, עצוב ויקר מפז.

       

      כבת למשפחה של ניצולי שואה, מזדהה עם כל מילה.

       

      תודה.

        1/12/07 10:32:

      לזכור ולא לשכוח !

       

       

        1/12/07 10:26:

      Yוב עברת את האלף

      בכל מקרה

      מדהים

      מצמרר

      יהי זכרם ברוך

       

        1/12/07 09:53:

      מאד עצוב ומצמרר משפחתו של אבי וגם אבי 

      היו באושויץ אך הם הצליחו לברוח

      גרמת לי להזיל דימעה

      יהי זכרם ברוך!!!!

      *

       

        1/12/07 09:53:

      רגע, כמה אגואיסטי מצידי לא להתיחס לפוסט עצמו.

      התמונות, חצאי המילים ורבעי המכתבים מהווים תמונה שלמה,ברורה ובעלת עוצמה !

       

      נעם.

       

       

       

        1/12/07 09:51:

       

      צטט: לאבלי 2007-12-01 09:48:17

      כל כך מצומררת שממש אין לי מילים..איזה אוסף  זכרונות ואיזו חתיכת היסטוריה יש לך...

      לזכרם           

      אוףףף,הדלקתי כל כך הרבה נרות והם נעלמו...(ניסיתי..)

        1/12/07 09:49:

      יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. אמן:
      בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן:
      יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא. בְּרִיךְ הוּא. בריך הוא:
      לְעֵלָּא (בעשי"ת לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן:
      תִּתְקַבֵּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא, וְאִמְרוּ אָמֵן.
      יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

       

       

      עשית מעשה יפה וראוי שאתה זוכר ומזכיר את בני משפחתך שניספו. אין דרך יפה ונכונה מזאת .

       

       

        1/12/07 09:49:

      ככל שאני חושב על כך יותר. לכל אחד מאיתנו יש פינה קטנה באושוויץ. הזיכרון טמון אצלנו בגנים. זמן רב לפני מלחמת העולם השניה הסביר גתה בלשון חופשית שהוא מתגאה בגרמנים כאנשים ומתבייש בהם כעם.

       

      נעם.

       

      הפינה הקטנה שלי וולוו ולעולם לא מרצדס.

       

       

        1/12/07 09:48:

      כל כך מצומררת שממש אין לי מילים..איזה אוסף  זכרונות ואיזו חתיכת היסטוריה יש לך...

      לזכרם           

        1/12/07 09:44:

      ואיפה האלוהים???

      אני שואלת

      איפה???

        1/12/07 09:33:

      ביקרתי בפולין 3 פעמים והשתתפתי ב"מצעד החיים" פעמיים. גם אני מהדור השלישי ונושא זה קרוב מאוד לליבי, מכיוון שסבי וסבתי, שהיו ניצולי שואה - נפטרו לפני שסיפרו על הזוועות שעברו עליהם.

      התמונה שריגשה אותי ביותר (כמו הדבר שריגש אותי ביותר בנסיעות שלי לאדמה המקוללת הזו) היא הילדה העטופה בדגל ישראל. עצם העובדה שאנחנו חוזרים לשם, כצאצאים של הניצולים, ועם דגלי מדינת ישראל - מרגשת אותי בכל פעם מחדש.

      חייבים להמשיך להנציח!!!!!

      תודה לך ששיתפת. הצלחת לרגש אותי עד דמעות...

        1/12/07 09:27:

      איך כל מיני פוסטים שקראתי השבוע מצליחים להתחבר לספר מצוין שסיימתי לקרוא בכ"ט בנובמבר השבוע וקשור גם לשואה כמובן ,(רומן הונגרי - אורלי קראוס-ויינר מומלץ בחום)  איך הכל ביחד עושה לי ממש אבל ממש כאבים בחזה בצד שמאל.

       

      יגאל איזה פוסט כואב

      וכל הכבוד על היכולת

      וכן נזכור ולא נשכח

      איך אפשר כשכל העולם מתחיל לטשטש את זה כאילו היה הזיה או חלום

       

      פוסט מעולה

      בתור דור שלישי לסבא וסבתא מצד האימא שהיו ניצולי שואה (סבי היה פרטיזנ וסבתא הייתה אישה חזקה שנאלצה לעבוד בבית חרושת לייצור פצצות לנאצים יימח שימם ושם זיכרם) הצליחו לשרוד את המלחמה הזו והביאו לעולם את אימא שלי ואחיה שיבדלו לחיים ארוכים , אך את שניהם לא זכיתי להכיר. הם הלכו לעולם אחר כשהייתי בת שנה וקצת. גם זיכרונות וויזואליים מקופת השואה יש ממש מעט סדר גודל של מספר תמונות מצומצם,כל המשפחות של שניהם ניספו ללא יוצא מין הכלל .

       

      עכשיו יש גם דמעות

      שרק נצעד קדימה בראש מורם ועיניים מוארות כדי שנוכל להתמודד עם כל שנאה שלא תבוא עלינו(טפו טפו טפו) ושנבין ונזכור ונאמין .

       

      תודה

       

       

        1/12/07 09:19:

      נוגע,

      בנימים הכי קטנים של הרגש. נוגע ומרעיד ומזכיר ומכעיס.

      מחזק,

      רצח עם טוטאלי הוא בלתי אפשרי.

      נצרים לנרצחים, חיים ומולידים וכותבים ומצלמים את שרידי התופת.

       

      בתוך כל התוהו הזה, שמור לי סיפור אחד שעבר וחילחל בי, סיפורו של קרוב משפחה.

      סיפור אהבה בין שניים שלא נשאר להם כלום מלבד אהבה. הוא קרא לה "סגנית השמש" ואני כשהאזנתי לו, ירדו לי דמעות.

      מתה בזרועותיו, צנחה על מצע השלג שעמד שם -

       

      את היא סגנית השמש

      הוא אמר לה

      ובכלל לא היתה שם שמש.

      היה שם אפור של אבק

      והיה שם לבן מוכתם באדום

      אבל לא היתה שם שמש.


      את היא סגנית השמש

      הוא אמר לה

      וציחצח נעלה האחת

      בפיסת כותנתו הקרועה

      והביט מעלה, אל עיניה

      וחיפש מעבר להן את השמש.


      היא לא היתה שם השמש

      היתה שם רק סגניתה

      יפה בעיניו

      כמו אלף קרניים

      מחממת אותו באהבתה

      קולט אש ערגתה.


      "את היא סגנית השמש"

      חילחל

      התפשט

      ונישא

      מעל ראשים בלי שיער

      מעל ארובות

      מעל עננים שדבק בהם העשן

      ונגע

      בשמש.

        1/12/07 09:17:

      הייתי שם בקיץ, כשהסיפורים של סבא וסבתא מלווים אותי

      מקום עם שקט נורא כל כך

      אי אפשר להאמין איך הם שרדו את זה

      ואיך הם המשיכו בחיים אחרי זה,

       

      חשוב לזכור,

      תודה,

        1/12/07 09:07:

      תמיד חקרתי את הנושא מאז ילדות

      תודה לך על פוסט חשוב ביותר

        1/12/07 09:06:

      קראתי כבר לפנות בוקר והלכתי לישון עם הפוסט הזה.

      אושוויץ מאז ולעולם.

      אם היית ממשיך פה את התרגיל שלך מהפוסט הקודם על זרם תודעה אולי היה לי קל יותר לא ליפול לקלישאות. אז ברשותך, מארגנת לי עכשיו זרם אחד:

      סבא שלי עומד למות. הוא היה אמור למות באושוויץ עם סבתא, אבל הוא דחף אותה מהרכבת ואחר כך את עצמו.

      סבא שלי עומד למות. הוא כבר בן 100 וחצי שנה. סבתא שלי מתה מאפנדציט. סתם אפנדציט. סתם רשלנות רפואית. סבתא ביקשה שלא ניסע לפולין. רק אחרי שהיא מתה נסענו. עם סבא. גם לאושוויץ. גם לטרבלינקה.

      עכשיו סבא שלי עומד למות ולא ממש הספקנו לתעד.

      המשרפות שבערו הפכו לתנורי זיכרון.

      ארבייט מאכט פריי. משפט ברזל קטן ולא משחרר.

      אף פעם לא משחרר.

       

        1/12/07 08:51:

      מצמרר ומרגש

       

      מבטיחה לחזור עם הכוכב....!

        1/12/07 08:48:

      גם לי הלעת דמעות, פשוט לא להאמין איך אפשר לעבור דבר כזה, וכמה כוח יש לאנשים..

      לסבתא שלך מיועד הכוכב שלי.

      חיבוק!!

        1/12/07 08:32:

      כילדה שהוריה עלו ארצהלפני עליית הנאציזם ומשפחתה לא נפגעה בשואה, הרגשתי כורח אדיר "לאמץ" לי קרובים מבין הקורבנות.

      בלעתי בשקיקה כל מאמר וספר שנכתבו עליהם, וכל תפוח אכול למחצה שהתגלגל

      על מדרכות נתניה נשלח במוחי אל הגטו.

      אתמול קראתי את הספר "ילדה" של אלונה פרנקל ששכחה במחבוא בו הסתתרה לדבר, ללכת ולבכות, ובכייה פרץ מיד לאחר המלחמה ומאז לא חדל.

      עמודיו האחרונים של הספר מוקדשים לתמונות משפחתה שנספתה,

      ופניה של קרובתה רחל -הילדה זכת העיניים בתלבושת המלחים טילטלה אותי הבוקר מתוך השמיכה החמה אל

       הפוסט המקפיא והנהדר שלך.

      כיון שאני קליינטית חדשה בבית ה"קפה", אין באפשרותי להעניק לך כוכב, אך כמו שאומרים אצלנו בפולניה - "אני אזכור לך". 

        1/12/07 08:31:

      כדאי לדעת למה זה קרה !

       

      איך קרתה השואה ?

      איך אירוע שכזה בכלל התרחש?

      הדעת אינה תופסת

       

      אבל יש לזה הסבר, הנה הסרט:

       

       

      http://www.youtube.com/watch?v=ZUpZINqrW24

        1/12/07 08:22:

      העלת דמעות בעיני. יהי זיכרם ברוך.

       

      כוכב נוסף ממני.

        1/12/07 08:17:

      זה פוסט משמעותי וחשוב.

      הבטתי בתמונות. קראתי את הכתוב והתרגשתי.

      זו אנדרטת זכרון שנוגעת לכולנו.

      עוסקת אמנם בבני משפחתך. אך אני חשה שבענין זה כולנו משפחה אחת.

       

        1/12/07 08:01:

      'לכם'  היה עוד מזל.  העניין מאז הכתובת על הקיר ועד הטרנספורט  למחנות ההשמדה

      לקח זמן , ונתן אפשרות קלושה לצאת ולהימלט .

      אצלנו באוקראינה האיינזצגרופן (מטובי נעריה של גרמניה)  ועוזריהם המקומיים עשו את זה חזק מהר  ובאופן לא אלגנטי .....

        1/12/07 07:48:
      תזכיר. תזכיר.ועוד פעם תזכיר.

      יגאל בוקר טוב

      ריגשת אותי וחיברת ביננו. אני דור שני לניצולי שואה. אבי ניצל מאושוויץ אך משפחתו נרצחה שם. לכל אחד יש את אושוויץ שלו כמו אות קלון בגרון.קראתי שלמדת לשמר את הזיכרון המשפחתי, אולי תוציאו בספר שאחרים ילמדו, שיזכרו מה עשו למורשת היהודית בארצות אירופה. שיזכרו ולא ישכחו לעולם. כיכבתי לך את הפוסט והרגשתי בזכותך שאני נוגעת שוב בסבא ובסבתא ודודים שמעולם לא היכרתי, אך שמותיהם חיים בתוך משפחתי כיד ושם לדורות

      תודה

      יהודית

        1/12/07 06:56:
      סיפור הרופאים היהודים בברלין, היה מיוחד בכך שכולם רוכזו במהלך המלחמה לבית חולים אחד, והנאצים שהיו זקוקים להם נואשות הותירו להם להמשיך לעבוד במשך כמעט כל המלחמה בבית החולים הזה. ביקרתי שם לפני 3 שנים. זהו סיפור שכדאי שיסופר. התמונות של זיו מצליחות להעביר את הצמרמורת. תודה על פוסט מרגש במיוחד.
        1/12/07 06:31:

      קליפ יפה ומרגש, גם מה שכתבת, גם זה שאתה מספיק גבר בשביל להביא נושא שכבר אף אחד לא יודע איך להתייחס אליו ולתת לו יחס א י ש י.

      כוכב.

        1/12/07 05:24:

      הייתי פעמיים במצעד החיים שם.

       

      אני נכדה לניצולי שואה. הם נפטרו כבר אבל בביתי יש קלטת וידיאו CD בהם סבתא שלי ז"ל מספרת איך הרגו את שבעת אחיה ואביה.

      היא מספרת איך ניצלה בגלל יופיה המיוחד מכיתת יורים ואיך נאנסה אחר כן ע"י שבעה נאצים ימח שמם!

       

      לשניהם היה מספר על היד.

      שניהם היו מטופלים בכדורים מיוחדים להפשם הרעועה בעקבות מה שעברו.

      אבל העובדה שלמרות השואה הקימו משפחה כי אמא שלי ז"ל נולדה אחרי בשנת 51 מה שמלמד שלחיים יש כוח חזק לא לגרום לנו לשכוח חס ושלום אלה להמשיך אותם...

       

      סבתא שלי נפטרה מסרטן גם סבא שלי מסרטן וגם אמא שלי מסרטן.

      הנאצים לא הרגו אותם אבל מפלצת אחרת הרגה לי אותם.

       

      יש לי את כל התמונות שראיתי כאן גם מונצחות וגם צרובות בזיכרון.

      קשה ועצוב.

       

      בוקר טוב ישראל מהונגריה הקרה.

        1/12/07 04:19:
      "
        1/12/07 04:18:

      מצמרר!!!

      כיכבתי.

        1/12/07 04:09:

      מרגש, מצמרר, נוגע בנימי הנימים פנימה

      והתמונות יפהפיות. זיו קורן מוכשר בהסתכלות שלו.

        1/12/07 03:42:

      באתי שוב בגלל חשיבות העיניין להעלות משהו משלי גם...

      את הקווים הוספתי כדי שהשורות לא יודבקו אחת אל השנייה 

       

       

      עורבים היו שם -----------

      שחורים צורחים----------

      כיסו את השמים ----------

      במערבולת של כללים ---------

      שהופרו כפליים ------------------

      -----------------

      עורבים היו ----------------

      מעל הכל ------------

      צרחו ברעש -----------

      בלי לחדול -------------

      -----------

      היום נראה שם -----------

      כה חשוך-----------------

      עורבים מעל ------------

      כור "ההיתוך" ----------

      ---------------------

      אני הייתי במנוסה ---------

      ניסיתי שם -----------

      בהתרסה -----------------

      -------------------

      שלא לפחוד -------------

      לא לעמוד----------

      לא לרעוד---------------

      ולא למעוד--------------

      ----------------------

      אך מן העשב הגודל----------

      עורב צורח------------

      כמקלל----------

      ------------------

      זינק, עלה --------------

      אל פני מרום -------------

      הכל נראה אז ------------

      כחלום ------------------

      ------------------

      רע -----------

      הכל נורא --------------

      ובמהרה ---------------

      -----------------

      אצתי -------------

      נסתי -----------------

      חדה כמו תער --------------

      אל קצה שם, ------------

      אל השער ---------------

      רק משם לנוס -------------------

      לברוח -------------------

      כל עוד יישאר ------------------------

      בי כח ----------

      רק לנוס --------------

      להתחמק -------------

      ממקום -------------------

      הוא ----------------

      מיאדאנק

       

      30-8-2007

        1/12/07 03:41:

      מזעזע כל פעם מחדש. אותה ברלין הפלורליסטית של שנות ה20.

      ממליץ על ספרו החדש של חיים באר בנושא הטרנספורטים מרציף 11

        1/12/07 03:33:

      מצמרר.

       

      העלית בי זכרונות מהסיפורים שלנו, שמספר סבא, שמלווים אותי מאז שאני זוכרת את עצמי.

       

      אגב, לדעתי אותה תופת נתנה אותותיה גם עלינו, הדור השלישי.

      אתה שם לב לזה, במובנים מסויימים?...

        1/12/07 03:31:

      אם רק היה ניתן להעביר תחושות גוף דרך האינטרנט, הייתי מעבירה אליך עכשיו את צמרמורת הקור שאחזה בי כשקראתי , אם היו לי אלף כוכבים כעת, היית מקבל את כולם אבל אין לי ולו אחד כרגע, אין ספק שאחזור בשבילך, בשביל הפוסט הזה ובשביל סבתא פרידה ששמי מתורגם משמה לרונית.

      כשאני חושבת שהייתי אולי צריכה לגזור פיסת נייר שבה כתובים חיי זה מכאיב לי בגוף וככה בדיוק חשתי כשקראתי את הפוסט הזה שלך והתבוננתי בתמונות.

      תודה, יגאל

      רונית

        1/12/07 03:26:

      יגאל:

      לפני 6 שנים נכחתי עם משלחת מישראל במחנות ותמונות אלה נצורות

      בזכרוני לכל ימי חיי בפעם הראשונה שנכחתי במחנה אושויץ , כתבתי הכל על

       דף כדי לא לשכוח כדי להאמין שאני נוכח שם, להאמין שאני רואה הכל,

      להאמין שאני

      יהודי ושאני חלק ממה שנשאר שם.

      התמונות אומנם צולמו במצלמה, אך אין הם עוד תמונות שבאלבום,

       אלא יום יום בזכרוני.

      אני ראיתי, אני נכחתי שם אני יהודי והיום אני קיים!!!.

      יהי זכרם ברוך. 

        1/12/07 03:14:

      אתמול ה-29 בנובמבר

      וזה שזור בזה

      והנפש של הדור

      השני 

      השלישי  ה..

      צרובה  

      הכוכבים יעידו 

      ויד ושם נתת

      יזכור 

       

      יהי זכרם ברוך. 

       

       

       

       

       

        1/12/07 03:13:

      מרגש ונוגע אי שם עמוק ..

      תודה על השיתוף.

        1/12/07 03:01:

       

       

       

        1/12/07 02:54:
      כל כך נוגע ואישי, נגע לליבי. כיכבתי

      zappa (-

      כמה אנשים מתו כתוצאה מהכתוב בקאמה סוטרה, ביחס לאלה שמתו כתוצאה מהכתוב בתנ\"ך ?