אז ככה, במסגרת המחקר, הלכתי ליד ושם ושניסיתי ליצור קשר עם פרופ' אשנהיים. אף אחד מן הדבר לא עלה יפה, הראשון כי איני יודע גרמנית והשני כי הפרופ' בפנסיה. בכל אופן, הרגתי שאם כבר הקדשתי זמן להיפותזה שלי מן הראוי לפרסם את זה, שאולי מישהו, יום-אחד (אולי אפילו אני) אמשיך את זה.

אני מודע לעובדה שהדברים אינם ברמה אקדמאית ובכל זאת - מצאתי לנכון לפרסם אותם, משום שלדעתי מופיעים פה הגיגים מעניינים לכל הפחות.

*גילוי נאות: יש קרוב ל200 מאמרים\מחקים אקדמאיים על הקשר של ניטשה לשואה, מה שאני מעלה פה זה לכל היותר הצעה לעוד מחקר. אבל רבים וטובים נעשו, וחלקם אף מצויינים במקורות.

להלן:
בין זוועה לפילוסופיה

1. ניסוח שאלת חקר (הקדמה)

תקופת הרייך השלישי היית תקופה חשוכה בהיסטוריית העם היהודי. חשוכה כ"כ, עד שיש שירחיקו לכת ואף יגידו שיהודים כיום קיבלו תפיסה היגנליאנית בכל הנוגע לשואה, דהיינו חיים את חייהם "בצל השואה". לכן אין זה פלא אפוא שבחרתי להתעסק בנושא הנ"ל. בנוסף להתעניינותי בתקופת הרייך השלישי, יש לי התעניינות עמוקה בהרבה יותר – התעניינותי בפילוסופיה המודרנית. מכאן ועד שאלת המחקר שלי הדרך קצרה ביותר.


(1)*מובא במקורות: היטלר הלך לפי ניטשה?

הדעה הרווחת בקרב הקהל האינטלקטואלי בעולם(2) שיש קשר מהותי בין ניטשה לנאציזם, לעניות דעתי בעיקר בשל ביקורו של היטלר בארכיון של ניטשה(3) ונטייתו הכמעט כפייתית בדבר יצירת "גזע של אנשים עליונים" (הדומה פלאים לרעיון האוברמץ' או העל-אדם של ניטשה) וכל הכרוך בדרך להגשמת המטרה העליונה. למרות זאת הסברה הכללית היא שהכרתו של הפיהרר עם הפילוסופיה של ניטשה היית שטחית במיוחד במקרה הטוב ולא היא זו שאפשרה לו להגיע למטרתו(4). עד כמה שעניי משגות, סברה זו נובעת בעיקר מן ההיקש הלוגי כי ניטשה לא מוזכר אפילו פעם אחת במיין קאמפ, סיפרו הראשון והמפורסם ביותר של אדולף היטלר. אולם, אין להכחיש שניטשה היה מההוגים הגדולים והמשפיעים ביותר על המאה ה-20. יותר חשוב מזה, ההיפותזה שלי היא שאין להכחיש שעבודתו של ניטשה אפשרה לגרמנים לבצע את מעשי הזוועות שלהם. אחת מנק' ההתבססות החזקות ביותר שלי בנושא זאת העובדה כי בזמן המלחמה חולקו בוודאות 150,000 העתקים(5) של סיפרו המפורסם "כה אמר זאראטוסטרא"(6) לחיילי הרייך.

כל זה הביא אותי לניסוח שאלת המחקר שלי:

בין זוועה לפילוסופיה – כיצד הפילוסופיה של ניטשה תרמה לזוועות השואה?

(1) "The Return of a Philosopher: Nietzsche the Thinker, Hitler the Perpetrator." Cover of Der Spiegel 35, no. 24 (8 June 1981). Courtesy of Der Spiegel: Das Deutsche Nachrichten-Magazin.
(2) Stanford Encyclopedia of Philosophy, Nietzsche, 7. Nietzsche's Influence Upon 20th Century Thought.
(3) The Seduction of Unreason: The Intellectual Romance with Fascism from Nietzsche to Postmodernism by Richard Wolin, page 33.
(4) Weaver Santaniello, Nietzsche, God, and the Jews, SUNY Press, 1994, p41: "Hitler probably never read a word of Nietzsche"; Berel Lang, Post-Holocaust: Interpretation, Misinterpretation, and the Claims of History, Indiana University Press, 2005, p162: "Arguably, Hitler himself never read a word of Nietzsche; certainly, if he did read him, it was not extensively"; Jacob Golomb, Nietzsche and Jewish Culture, Routledge, 1997, p9: "To be sure, it is almost certain that Hitler either never read Nietzsche directly or read very little."; Andrew C. Janos, East Central Europe in the Modern World, Stanford University Press, 2002, p184: "By all indications, Hitler never read Nietzsche. Neither Mein Kampf nor Hitler's Table Talk (Tischgesprache) mentions his name. Nietzschean ideas reached him through the filter of Alfred Rosenberg's Myth of the Twentieth Century, and, more simply, through what was coffeehouse Quatsch in Vienna and Munich. This at least is the impression he gives in his published conversations with Dietrich Eckart."
(5) Steven E. Aschheim notes that "[a]bout 150,000 copies of a specially durable wartime Zarathustra were distributed to the troops" in The Nietzsche Legacy in Germany, 1890–1990, Berkeley and Los Angeles, 1992, p135.
(6) בעברית תורגם ע"י ד"ר ישראל אדלר ויצא בהוצאת שוקן.

2. ההיפותזה שלי (מבוא)

מעיוני הכללי והממוקד כאחד בספרות פילוסופיית האתיקה המודרנית, עולה לי מסקנה אחת בכל הנוגע לתנועת המוסר שהחלה להתפתח לקראת המאה ה-20. המוסר בו דגלו רוב הפילוסופים המודרניים (אם לא כולם ע"פ הגדרה) הוא מוסר אנטי-פרגמתי או לכל הפחות רלטיביסטי. כשאנחנו מדברים על פרדריך ניטשה (לכל הפחות בשיח פילוסופי-הגותי, לא ספרותי-היסטורי), אנחנו לרוב מתייחסים למספר נק' מרכז בפילוסופיה שלו שהן: העל-אדם, הרצון לעוצמה, מוסר אדונים, מוסר עבדים, הביקורת על הנצרות ומות האלוהים(7). באופן כללי, נראה בעליל כי הפילוסופיה הרציונלית של ניטשה חסרת כל ביסוס פרגמתי כלשהו ואף עוד פחות מן הנצרות הפרוטסטנטית. הנחות אלה ועוד מציבות את הגותו של ניטשה כמטרה מושלמת בשירות למען הרייך השלישי. ההנחה שלי היא שאכן היה שימוש כזה ולא רק שהיה שימוש כזה, אלא שהשימוש היה נרחב ומקיף – שכן כמו שהרבה מיוצרי המיתוס של אדלוף היטלר כניטשאי שמו לב, הרבה מן הדברים שנעשו בתקופה זו היו יכולים להיות מתורצים רק ע"י פילוסופיה מודרנית כ"כ רחוקה מהמציאות כגון זאת של ניטשה. בעוד שברור לי שלאדולף עצמו יש מעט מאוד קשר עם הגותו וכתביו של ניטשה, הרבה יותר מעניינת אותי ההשפעה הציבורית שהיית לניטשה על הציבור בגרמניה של הרייך השלישי. כי "בסופו של דבר" ומבחינה אמפירית גרידא, את המעשים הזוועתיים עשו החיילים ומשהו היה צריך להניע אותם לכיוון הזה.

ההיפותזה שלי מתפתחת במיוחד לכיוון הזה: מכיוון שניטשה עצמו שירת תקופה מסוימת בשירות הצבא הפרוסי בתור חובש(7), רשמיי המלחמה נותרו עליו גם אחרי פרישתו מהצבא והגותו אף הושפעה מזה. ייתכן בעליל (בעניי לכל הפחות) כי בזמן שירותו ארע לו אירוע טראומתי כלשהו שניתק אותו מן ההשלכות שיש למעשים והוביל אותו להתרכז בכוונה מאחוריהם (אולם זו היפותזה שיהיה לי קשה להוכיח ועל כן נעזוב אותה למנוחה כרגע). לכן הגותו מראש היית מלכתחילה מותאמת לאנשים כמוהו, חיילים. כמובן שהדברים נכונים גם מהצד השני של המשוואה: לחיילי הרייך השלישי נינתנו הוראות מפורשות במיוחד, שאף-אדם שפוי בדעתו לא יהיה מסוגל לבצע אותן אם לפני כן לא חינך את עצמו לפעול על-פיהן. חינוך שכזה חייב בהכרח להיות חזק, מכוון ומובנה – תנאים עליה הפילוסופיה של ניטשה עונה בקלות, שכן מדובר על אחד הפילוסופים הגאוניים ביותר של המאה ה-20 אם לא הגדול מכולם בתקופה זו. יותר מזה, כשאנחנו שואלים את השאלה המפורסמת "למה אף אחד לא עשה כלום?” אנו עלולים לקבל תשובה מפורשת והגיוניות ביותר בכתביו של ניטשה. התשובה הסתמית של "זה לא עניין אותם" כבר לא תשמע לנו סתמית, במקום זה נוכל להגיד את המשפט "מטרתם של האנשים היית מטרה אינדיבידואלית שלהם כדי לגרום לעצמם להתקדם ועליה התבססה תפיסת המוסר שלהם. הדברים בעולם התחלקו פתאום לשתיים: אלו שעוזרים לי להגשים את מטרתי ואלו שלא. זאת החלוקה החדשה של הטוב והרע ולכן זה לא צריך להיות קשה לקבל את האמרה של זה לא עניין אותי”.

למעשה מהרבה מאוד בחינות נוכל לומר שכל גרמניה הלכה לשיטתו של הרב ניטשה בדומה (להבדיל אלפי הבדלות) למונרכיה שיש לרמב"ם על התימנים. בכל מקרה ההיפותזה שלי מנסה להתרכז כמה שיותר בשאלה כמה באמת השפיע הגותו של ניטשה על הזוועות בגרמניה הנאצית.

בספר\המחקר המעולה של פרופ .ס אשהיים, האונ' העברית The Nietzsche Legacy in Germany, 1890–1990 – ההשפעה הכללית של ניטשה על הציבור בעיקר מבחינה סוציולוגית-היסטורית מובנת, מפורטת ולמעשה די מכוסה מכל כיוון אפשרי בערך. תרומתי הצנועה לאחר שקראתי את הפרקים הנוגעים לעיקרי התפיסה הגרמנית בתקופה רלוונטית לגבי שאלת החקר שלי, תהיה לנסות לבדוק ולהתאים כתבים של חיילים גרמניים מתקופת השואה לפילוסופיה של ניטשה, לדון בהם בקצרה בהקשר הספיציפי הזה, בתקווה שהדיון שלי בכתבים יראה רציונלי לכל הפחות על-מנת שאני יוכל להביא הוכחה אמפירית ככל הניתן הנוגע למשנתו של פרופ' אשהיים ולשאלת החקר המרכזית שלי.

(1) Stanford Encyclopedia of Philosophy, Nietzsche.