זה הזמן לסלוח. הצעקות מהדירה בקומה השישית שברח' אחימאיר ברמת אביב ג', נשמעו בכל הבניין.
קשה היה שלא לשמוע את קולה הגבוה חודר הבטון של גב' כהן שצעקה על בעלה:
"כמה פעמים אמרתי לך ש..." ואת קולו הרועם והחורק של בעלה: "נו טופ, ואם אמרת, אז מה?" ההחלטה לבטל את בואו של הגנן התקבלה פה אחד - הפה של פיסטינר, ראש ועד הבית, שהחליט שאם הזוג לא הולך לייעוץ זוגי, הוא ידאג לפתרון הבעיה בעצמו...
וכך, בהחלטה אמיצה, הקליד באינטרנט "דורון אקורדיון" והגיע לאתר שהבטיח יצירת מציאות חדשה, רעיונות מקוריים ופתרונות למשברים שונים באמצעות גימיקים מפתיעים ליצירת פיוס. ** אדון פיסטינר היה נרגש וסיפר בקול רועד שכשבני הזוג כהן מתחילים לריב, הופכים חיי דיירי הבניין לגיהינום. הוא תיאר שיחה עם גב' קורנבליט מקומה שלוש, שסיפרה לו בין הקונסרבים של הצרכנייה השכונתית, עד כמה היא פוחדת להיכנס למעלית כשהם צועקים. "אל תדאג, אני אפייס ביניהם והצעקות ייפסקו", הבטחתי, וברגע אחד העביר פיסטינר היה את התקציב שהיה מיועד לשלושה ביקורי הגנן, אליי. ** הנייד כמעט ונפל לי מהידיים כשבאחד מימי הצהריים שמעתי את פיסטינר צורח מתוכו:
"תגיע מהר, אדון אקורדיון, הם צועקים. הבניין רועד והכביסה מתנדנדת על החבלים בכל המרפסות. תגיע מהר, אתה שומע, אני לחמתי בכל מלחמות ישראל, הפצועים לא צעקו ככה..." ** הדפיקות על דלת משפחת כהן נבלעו ברעם הצעקות שנשמעו מתוך הדירה והיו כנקישת מטבע של שקל על צמר גפן לבן.
הוצאתי את "ערכת השניצלים", הצמדתי את הקרש לדלת, ובפטיש השניצלים דפקתי עליו בכוח. הצעקות פסקו, ונפלה דממה. "מי שם?" שאל במתק שפתיים מר כהן. "הפתעה!!!"
"אין לנו צורך בהפתעות, אנחנו מופתעים כבר שלושים שנה, תודה רבה לך". "הפתעה כזו עוד לא הייתה לכם. פה זה משפחת כהן? יש לי עוד כמה כתובות, אין לי זמן. אני לא אעמוד מאחורי הדלת כל היום" ** הדלת נפתחה. נכנסתי פנימה חמוש באקורדיון, כולי חיוכים ואנרגיות של פיוס, מנגן את הפזמון "זה הזמן לסלוח".
הזוג שעמד מולי היה המום. הייתי הדבר האחרון שהם ציפו לו. מר כהן היה לבוש בתחתוניו בלבד. כרסו הענקית והשעירה השתפלה קדימה והייתה מהגדולות שנתקלתי כל בחיי.
לידו עמדה אשתו הדקיקה, לבושה בשמלה פרחונית. התדהמה שיתקה אותם.
הם הסתכלו זה בזה, והמבוכה, שארכה כעשר שניות, התחלפה בצחוק מתגלגל. כשניגנתי את מחרוזת שירי הפיוס, הם כבר אחזו ידיים.
"נשלחתי להשכין שלום בביתכם על ידי אחד מחבריכם הקרובים שביקש להישאר בעילום שם".
מר כהן, סוחר לא קטן, הציע סכום גבוה בהרבה מזה שקיבלתי ובלבד שאגלה מי המזמין.
להצעה הזו חיכיתי. בתשובה היה טמון הסוד שהבטיח שלא יצעקו שוב.
"המזמין שילם לי סכום עתק, והתחייבתי להגיע במשך שנה שלמה מתי שיפנה אליי וללא הגבלה. לא נראה לי שתעמדו בזה".
הקראתי לאט וברגש את הטקסט שחיברתי דקה לפני שהשתמשתי בערכת השניצלים, וסיימתי במילים: "אתם זוג כל כך נחמד ואטרקטיבי, יש ביניכם כזו הבנה ואהבה, אסור לכם לריב ולצעוק זה על זה". הם התרגשו עד דמעות. **
אני משאיר לכם מזכרת בתוך המקרר - מדבקת אקורדיון. בכל פעם שיידלק האור במקרר תיזָכרו בי, ואם חלילה תחושו באבק של ריב ההולך ומתפתח ותרוצו למקרר... , נראה שרק מהפחד שאגיע שוב, לא תריבו יותר", קרצתי להם בחיוך רחב ומלא ויטמינים. "לפני שאלך, תיצמדו זה לזה ותרקדו לצלילי השאנסון". וכך לצלילי השנסון המשגע "קיץ אינדיאני", מיקמתי את המצלמה וצילמתי את שלושתנו מזכרת להם ועבור האדון פיסטינר, במידה ויידרש להסביר מדוע בוטלו שלושה ביקורי הגנן...
כשנפרדתי מהזוג כהן בנגינת "אלף נשיקות לך אהובתי" ו"ערב כחול עמוק", במפוחית, הם כבר החזיקו ידיים והתבוננו בי בהכרת תודה. ** נכנסתי למעלית עמוסת שכנים. להפתעתי, גברת עם סלים נדחפה כשהיא אומרת בקול רם:
"מעניין על מה משפחת כהן תריב היום. אתמול הטקסטים היו נהדרים".
היא עדכנה את השכן שעמד לידה בכך שמר כהן אמור לעבור היום אצל הקצב, ואתמול נשבע בקולי קולות, שהערב בשעה שמונה הוא "יוציא מהבטן דברים שהוא מחזיק כבר שלושים שנה".
"סוף סוף יהיה מקום במעלית" העיר מישהו, וכולם פרצו בצחוק.
"היום יהיה מעניין במיוחד", אמרה הגברת עם הסלים. "הזמנתי את החבר'ה מהעבודה שישמעו את ההמשך ל: 'נתתי לָך 50 ₪ כדי לתת לקצב, הייתי אצל הקצב והוא אמר שלא נתת לו 50 ש'"ח. מה עשית עם הכסף?" היא כנראה חיקתה אותו כל כך מדויק שכל מי שהיה במעלית תפס את הבטן וצחק עד כלות. היו שם שכנים שבעיניים דומעות החלו להשתעל, מחפשים אוויר להסדרת נשימתם.
המעלית הגיעה לקומת הקרקע. לתדהמתי עשרות שכנים נדחפו בכוח ונדחסו למעליות. שכנים אחרים טיפסו במדרגות ואחרים המתינו למעליות הבאות. שמעתי אותם מזמינים אלה את אלה לארוחת ערב, כדי ליהנות במשותף מ"ההצגה היומית" וכדי להתעדכן מה היה אצל הקצב. אף אחד מהם לא הבחין ב"מחריב" החגיגה שכמו "ה-cleaner" מ"ספרות זולה" -ניקה את הזירה ונעלם לתוך החשיכה... | 