כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Big in Japan

    בית לכל מי שהשאיר את לבו בטוקיו (כמוני) ועבור כל מי שרוצה לטעום ולו במעט את החוויה היפנית.

    מס השומן היפני

    11 תגובות   יום שלישי, 4/10/11, 11:09

    לפני כמה ימים הבחנתי בידיעה כי אירופה מוטרדת ממגיפת ההשמנה וכבר מס' מדינות החליטו על הטלת "מס שומן" על מוצרים שתכולת השומן הרווי בהם גבוהה.

     

    דומה כי הידיעה מתאימה לרוח הימים האלה, הימים שלאחר ראש השנה, בהם לא מעט מהשיחות עוסקות בכמות האכילה בחג והקילוגרמים העודפים שילוו אותנו לפחות בימים שבין כסה לעשור.

     

    כאן, שוב חוזרת אליי יפן לתודעה. זאת משום שאחת השאלות הנפוצות שנשאלתי במהלך השנים, לרוב על ידי נשים, היא מדוע העם היפני רזה כל כך בכל גיל והאם הם פשוט ניחנו בגנטיקה משובחת?

     

    על כן, כשירות לכל הנאבקים והנאבקות במשקל העודף, החלטתי להקדיש את הפרק היום לרזי הרזון היפני.

     

    אז ככה. כשהגעתי ליפן לראשונה, באמצע שנות התשעים, הופתעתי לגלות כי החלב ברשתות המזון הוא 3.6% ומעלה, כל הגבינות הן עתירות שומן, משקאות הדיאט למיניהם הם בגדר מצרך נדיר וברוב המסעדות כמעט שלא ניתן להשיג אותם. בנוסף, כמעט ולא נתקלתי בפרסומות לשיטות הרזיה שונות והמושג "רזה מדי" פשוט לא קיים בלקסיקון היפני.

     

    כאשר הסתובבתי ברחובות הומי אדם, לקח לי לפחות חצי שעה לאתר אדם עם בעיית עודף משקל. המקום היחיד בו יכולתי להיתקל באנשים כבדי משקל היה מופע מאבק הסומו היוקרתי.

     

    רשתות המזון המהיר האמריקאי חדרו בשנות התשעים לכל סמטה ביפן: מקדונלד, קנטאקי פרייד צ'יקן , מיסטר דונטס ועוד. עם זאת, כשחזרתי ליפן בתחילת המילניום הנוכחי, נאמר לי שסניפים רבים של רשתות אלו נסגרו לאחר שהיפנים גילו תופעה שאין ביכולתם להתמודד איתה - עודף משקל.

     

    מיד נערך קמפיין אגרסיבי הקורא לחזור לאוכל היפני המסורתי ולמשקאות התה הירוק שהוחלפו בבתי קפה מערביים. הגדילה אף רופאה יפנית להראות לי שהתחלואה בקרב היפנים עלתה לאחר חשיפת היתר לאוכל המערבי ושוב ירדה לאחר שחזרו למטבח היפני.

     

    היפנים אוכלים שלוש ארוחות ביום, כאשר הפחמימה היחידה היא אורז. האורז בא בליווי אצות, ירקות, פטריות ו...חילוף החומרים עובד מהר יותר  ממהירות האור.

     

    כאשר תבקש קינוח במסעדה יפנית מסורתית, מלון או אבטיח יהיה המתוק ביותר. המשקה הקר שמלווה את רוב הארוחות הוא תה קר סיני מריר בעל אפס קלוריות (אולונג צ'ה).

     

    היפנים כמעט לא שמעו על תופעת ה"נשנושים"- דמיינו מדינה בלי בצקים, עוגות, פיצוחים ולחמים שמלווים כל ארוחה...קשה, הא? כמובן שהיום תוכלו למצוא מאפיות יפהפיות לצד גלידריות מפוארות אך אצל היפנים מאכלים אלה הם בגדר מוצר הנלווה לבילוי או חשקים נדירים ולא על תקן צרכנות יומיומית.

     

    ילד יפני לוקח לבית הספר קופסת אוכל המכילה אוניגירי- משולש אורז עטוף באצה ובתוכו חבוי דג נא או לחילופין דג צרוב לצד מנת אורז עם תה קר כמובן.

     

    בקניונים כמעט שלא תוכלו למצוא מידות גדולות במחלקת הביגוד ואם תבקשו, יפנו אתכם לקומה מיוחדת למוכי הגורל...

     

    פרט חשוב נוסף שלמדתי הוא, שגם כשיפנים אוכלים אוכל מערבי פופולארי כמו פסטה, פיצה -הכמויות הן כל כך קטנות שאין סיכוי להשמנה. היפני טועם מהכול אך בכמות הרצויה ובשעות מסודרות. מבחינתם טעמו של הביס הראשון זהה לביס העשירי.

     

    קשה מאוד להיות שמן ביפן, בטח כאשר עליך לעלות לרציף הרכבת עשרות מדרגות וללכת קילומטרים ארוכים בתוך תחנה אחת רק כדי להחליף קו. בנוסף, מזג האוויר חם ולח מאוד בקיץ, עובדה שמעודדת משקל-קל.

     

    אישה בהריון עולה בממוצע 6 ק"ג ואם היא חורגת היא ננזפת על ידי הרופא!!

     

    רוב היפניות שהכרתי הגיעו לחדר הלידה עם מכנסי הג'ינס הישנים ליום שאחרי הלידה.

    מידות הג'ינס לנשים הן 23-27 ומעולם לא יכולתי לקנות חזייה ביפן כי ההיקף שלהן זהה להיקף מותני.

     

    העם היפני הינו חובב ספורט מושבע ובמכוני הכושר תוכלו לראות אנשים שחצו את גיל ה-80.

     

    השיעור החשוב שלמדתי ביפן הוא שהסוכרזית, דיאט קולה וחלב דל שומן אינם אלו ששומרים על המשקל. במקום, אפשר לאכול הכול במינון הנכון, במסגרת הארוחות וליהנות ממראה צעיר ורענן.

     

    בנוסף לעיניים יש תפקיד חשוב באורח החיים, כי כאשר הצלחות קטנטנות, וכל מוצרי המזון באים באריזות קטנות, אזי גם כמויות האכילה הן בהתאם.

     

    שומן הוא לא מחלה או גזירה. השמנה היא תולדה של אורח חיים לא נכון שעולה לקופת המדינה סכומי עתק ולכולנו, זה עולה בבריאות ובהנאה. לא חבל? 

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/10/11 18:26:
      השיעור החשוב שלמדתי ביפן הוא שהסוכרזית, דיאט קולה וחלב דל שומן אינם אלו ששומרים על המשקל. את זה אני טוען בכל הזדמנות אך לכי תשכנעי את "החוטאים" קשי ההפנמה.
        20/10/11 20:21:

      אולי המסר הוא פשוט לעשות מה שבא בטבעיות.

      מה שמרגיש נכון.

      לא לכפות על עצמנו בכוח גזירות מלאכותיות.

      לאכול עד שהגוף אומר לנו "מספיק".

      אם סבלנו מהסיגריה הראשונה, לא מוכרחים להתעקש עד שהוא נכנע ומתמכר למה שעשה לו רע.

      לא להתבטל בפני טרנדים אפנתיים שזרים לעולם שלנו.

      להיות קשובים לעצמנו, במקום למה שמנסים למכור לנו.

      בעצם, להאמין במי ובמה שאנחנו.

      שאני הכי מוצלח ושלם עם עצמי, כשאני נאמן לדרכי שלי.

        17/10/11 11:22:
      שמחה שניתן למצוא שפיות איפהשהו...תודה על העידוד!
        8/10/11 19:33:
      שמחה לשמוע.הלואי ונשנה את המודעות העצמית
        7/10/11 16:54:
      צודקת. לאורך כל הקריאה הינהנתי בראשי כל כך נכון. אימצתי!
        6/10/11 05:49:
      כתבה מרתקת,מזדהה עם הדברים,כמי שטיילה שם עם משקל של 80 קילו וזכתה למבטים לא מחמיאים,ובחנויות הבגדים חשבו שזו מידה לפיל!
        5/10/11 08:53:
      אורי-אני ביקרתי ביפן לפני חודשיים ואני מתגעגעת.יפן זו מחלה.יום אחד תחזור
        5/10/11 07:58:
      אויי כמה שאני מתגעגע לאוסקה...יפן חלומית בעיניי אף על פי שלא הייתי בה כבר קרוב לעשור :-( מעניין תודה ששיתפת...
        4/10/11 23:38:
      תודה רבה לכם.שנה טובה
        4/10/11 21:51:
      מרתק...תודה ששיתפת.
        4/10/11 20:14:
      מעניין, תודה

      ארכיון

      פרופיל

      דיקלה טוקיו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין