כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    PO VE SHAM

    אסור להתייאש
    רסיסי היופי שעוד מתחבאים בין ההריסות נמצאים פה
    ושם
    ופה.
    שהשם תהיה עמכם

    תתחדשי! חזה חדש?

    1 תגובות   יום שלישי, 4/10/11, 12:23

     

    ''
     

        בפעם הראשונה שמעתי את זה מפי אמי, כשהייתי בת 12. "בשביל יופי צריך לסבול", היא הסבירה בקריצה, וסגרה בלחץ את הכפתור האחרון בג'ינס שהיה קצת צמוד עליי. היא לא התכוונה להרע לי,  הרי אנחנו לא מדברים פה על סבל אמיתי.   בסך הכל על להרים,  להגדיל, להקטין, לשרוף, לכווץ, לצבוע, לחתוך, או במילים אחרות - לייפות.

     

    בעבר הלא רחוק עוד דיברו על זה בלחישה. היום, כמעט בכל שיחת נשים, אפשר לשמוע משפטים מפרגנים כמו "מזל שהורדת את האף הזה, עכשיו רואים כמה את יפה", או "תתחדשי, חזה חדש?"

     הכל אפשר ורצוי לתקן אם מפקירים את גופנו על שולחן הניתוח ובכיסאות הקוסמטיקה.

     

    יש כל-כך הרבה אפשרויות בשוק, שזה מבלבל. כל רגע מתגלה טרנד חדש מאיר עיניים: הורדת שיער בלייזר, מילוי קמטים בבוטוקס או שפתיים בקולגן, הקטנת אוזניים ואפילו עיצוב  פופיק נמצא במקום גבוה במצעד הניתוחים.  הכל הן נוסחאות פלא שנועדו לתקן את הדבר הפגום מכל: הדימוי העצמי שלנו, שנרמס ונדרס על בסיס יומיומי מול הטלוויזיה והפרסומות נוטפות הזוהר.

     אז למה לבזבז את הכסף על פסיכולוגים ומיני שיטות לשיפור הביטחון העצמי, אם אפשר לקחת את הכסף הזה, ולמתוח איתו את הבטן? ככה מרוויחים גם בטחון עצמי, וגם בטן שטוחה!

     

      מתוך סקר שערך איגוד הפלסטיקאים בישראל, עלה כי 34 אחוזים מהציבור הישראלי רואה בחיוב את התפשטות תופעת הניתוחים הפלסטיים, כ-41 אחוזים לא גיבשו דעה מוצקה בעניין, ו 25 אחוזים הם המיעוט הרואים בכך תופעה שלילית

    נדמה כאילו אנחנו כבר יודעים בוודאות איזה פרצוף צריך בשביל להצליח, איזה גוף בשביל להרגיש ביטחון ואיזה חזה בשביל להרגיש אישה. תמיד יהיו גבוהות יותר, שזופות יותר ומהממות יותר, ולכן הפרסומות עוזרות לנו לשקם את ה"עצמי". תרבות הסלבריטאים העלתה את ציפיות הגברים מגוף האשה, ואף יותר מכך, הנשים עצמן

    מאמינות כי ישיגו יותר בחייהן אם ישפרו את מראן החיצוני.

     

    ''

     

    נשים נתקלות בקביעות בדוגמניות חטובות, אנחנו רואות פרונט מושלם בפרסומת אחת להרמת חזה, שתי תמונות של אחוריים לפני ואחרי בפרסומת לשאיבת שומן ואישה בת 60 בלי קמטים במודעה אחרת – ואנו מתפתות. ובצדק. אנחנו לא רואות בפרסומות האלה דם, לא שולחן ניתוח, לא גוף פצוע או שרירי פנים שלא מתפקדים. רק את הבחורה המחייכת שכל זה כבר מאחוריה.

     

    כמעט בכל אתר באינטרנט העוסק בניתוחים פלסטיים, מופיע ציטוט מרגש מפיה של מנותחת טרייה. "הפחד לפני הכניסה לחדר ניתוח הוא נורא, הכאבים של ההחלמה יחד עם הציפייה מורטת העצבים להוריד כבר את התחבושות, כמעט בלתי נסבלים. סבלתי מכאבים גם מספר שבועות אחרי זה. אבל אני מרגישה עכשיו נפלא - הכל היה שווה את זה!

     והתופעה  הולכת ומתרחבת. מגשרת בין קבוצות גיל, עדות נשים וגברים.  מאחדת אמהות ובנות שקובעות ניתוח משותף להרמת ישבן,  גורמת לבנות 14, שעוד לא גדל להן החזה, כבר לדבר על מילוי סיליקון.

     

     נשים שכבר עמוק בתהליך השיקום (אומרים שזה ממכר: עשית תיקון אחד - אי אפשר להפסיק) מרימות גבה לנוכח ההתנגדות של חלק מהנשים להשתתף בפולחן.

      "אומרים לך שאפשר לתקן", הן מרימות קול. "אפשר להפוך את לכלוכית לנסיכה, ואת עדיין נשארת בשלך? זה כבר גובל בסטייה". נדמה שפעם עוד היה אפשר להשאר מכוערת, נוכח אי היכולת לטפל ב"בעיה" אבל עכשיו כשהפתרון בהישג יד, איך אפשר לומר לו לא?

    מחירי הטיפולים נעים בקשת רחבה, החל מעשרות שקלים לכל שיזוף חד פעמי במכון, מאות שקלים לאזור הקטן ביותר להסרת שיער בלייזר, ועד לאלפים ועשרות אלפים כשמדובר בניתוחים קוסמטיים. נדמה שהיופי הפך לנחלת העשירים בלבד. אם נשארת עם האף המכוער, אז כנראה שאת ענייה, או סתם אאוטסיידרית מהחברה שהולכת ומתפתחת, הולכת ומתייפה.

     

    ''

    אני לא מוציאה את עצמי לרגע מחברת המשתפצות, או לפחות המפנטזות על שיפוץ. השאלה היא איפה שמים את הגבול, כי בינינו, גם להסיר שערות עם שעווה זה סבל, או לפחות טרחה (תלוי איפה את עושה). ועקבים, כן, עקבים תמימים בנעליים, גם הם מזיקים לגב, לרגליים וליציבה. ודיאטה? אנחנו לא מתייסרות בקרב החסה מול העוגה?

     

    אז אם את כל אלה אני עושה, או שעשיתי, אז כמה כבר הלכתי רחוק אם השתזפתי במכון? או צבעתי את כל הגוף קומפלט במרחצת שיזוף? שיפצתי קצת את האף, מתחתי עפעפיים 

    קצת חתכתי קצת מלאתי. ?

     

    ואם כבר סבלתי כל השנים בגילוחים, במריטות, וממכונות מרעישות להחלקת הגוף, אז אולי עדיף לחסוך כמה ג'ובות ולתת למישהי מוסמכת עם אקדח לשרוף לי את הגוף ("לא את הגוף - את השורש של השערה. אני רק שורפת את הפיגמנט של השערה").  אומרים שהלייזר להורדת שיער לא מעביר קרינה, ואם אני לא מאמינה אז שאני אלך ואוריד באינפרא-אדום, או באפילציה.

     אז אני אהיה טיפה פחות עשירה, אבלה באיזה ארון, או על מיטה במכון, אפתח רגליים וארים ידיים אל על בתקווה שזו תהיה הפעם האחרונה. אחרוק שיניים, אנשך שפתיים ואחכה שזה ייגמר. העיקר התוצאה.

     

    בעתיד בוודאי ימציאו עוד ועוד דרכים לשפר לנו את ההרגשה והמראה. אולי זה יהיה פחות כואב, אולי המחיר יירד, אולי מושג היופי ישתנה בכלל. אבל אני, כנראה, אמשיך להוריד בשעווה, ובין מריטה למריטה אפנטז על חזה יותר גדול, וחברה יותר ערכית.

    ''
    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/10/11 12:52:

      הכל ענין של הרגשה ובחברה תחרותית כולן רוצות להיראות יותר טוב מהשכנה 

      כל המצאה עד היום מהורדת שיער עד ניתוחים רק הפכה את הנשים למשועבדות אליה.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל