הלקוח "איש החידות"

מסיפורי שוק רחובות

רחובות ידועה כעיר המדע ,מכון ויצמן,פקולטה לחקלאות,קפלן, ועוד... מאות סטודנטים ואנשי מחקר חיים פה...עיר שוחרת מדע ותרבות..מטבע הדברים חלקם מגיע גם לשווקים.

כל מבקר/קונה בשוק הוא עולם בפני עצמו.

 אני משרת כל לקוח בין אם הוא חדש או ותיק בכבוד ובנימוס הראוי לו. חלק גדול של הירקנים השכלתם תיכונית בלבד והעיסוק בירקות לא מצריך תעודת בגרות, כמוני עבדכם הנאמן."כל עבודה מכבדת את עצמה" כך אבי ז"ל אמר לי בצעירותי והוריש לי את הדוכנים..

 העיסוק בממכר ירקות אינו מעיד בהכרח על רמת משכל נמוכה של הירקנים,  יכולת החשיבה,פסיכולוגיה של ההמון,אינטואיציות חשיבה רגשית,מהירות תגובה,חדות לשון ועומק חשיבה שלהם לא נופלת מאחרים ולעיתים אף עולה עליהם...

 ברצוני לספר על לקוח חדש נראה משכיל שהבנתו וגישתו ביהירות ובהתנשאות יסודה.זו לי הפעם הראשונה שראיתיו.ברצוני לשתף אתכם במפגשים שלנו:----

הגבר בשנות החמישים פלוס, גבוה , רזה ,מקריח, ונאה. לבוש בגדים בצבע שחור -אפור, על שכמו תיק גדול, ומתוכו מבצבצים שקיות ניילון משומשות המעידות על רגישות בנושא "ירוק".

נכנס הלקוח החדש לדוכני, ומטבע דברים התנהלה שיחה לקונית,נשאלתי על  מחיר השרי  כאשר בפועל מוצג בגדול על שלט 10 ש"ח לק"ג ,בטעות ובהיסח דעת השבתי 15 ₪(מחיר לא סביר).

חיוך ניסך על פניו, תפס אותי וואו... !!! שאל " מדוע כתוב 10 שקלים ? עם מבט של...אינני יודע מדוע התמהמהתי בתשובתי.

זה הספיק ללקוח האינטליגנט לקבוע דיאגנוזה מקצועית, ולבסס את הסטיגמה עלי. התנצלתי, אמרתי:  "התבלבלתי" קורה !.

 הלקוח קיבל מיד פיצוי בהורדת מחיר ל 8 ₪ במקום 10 שקלים, בזאת חשבתי לתומי שהפרשה הסתיימה. הגשתי לידו שקית ניילון כדי לארוז את הנספיק שרי, פעולה אינסטינקטיבית שלי.

 האדון הנהן בראשו ואמר "לא ולא !זה פוגע באוזון אתה לא יודע!!!. אמרתי בהלצה אופיינית לי, "כיצד ניילון יפגע באוזן שלי? כאילו לא הבנתי.  תשובתי הייתה למעדן בשבילו, אז החל להסביר בטון דיבור מתנשא ויהיר "אתם הירקנים לא מבינים"...תוכן דבריו היה מעליב, לקח את התשובה למקומות רחוקים יצר "קווין דראמה".

למזלו (אולי לא למזלו) היה בדוכני ולא בדוכן אחר... שתקתי. הקשבתי להמשך נאומו בנימוס על ההיסטוריה של הניילון, בקיצור "חופר".

שיתפתי עמו פעולה ושאלותיי היו כשל כסיל,תמים, יעני "אהבל" כדי להרגיעו ולמתנו, כנראה עניתי לתזה שלו, זה מצא חן בעיניו...האגו שלו תפח ותפח,ובינתיים קנה עוד דברים.

מדבריו נודע לי על מקצועו  בתחום המדע והפיתוח.

עם חלוף הימים ושבועות כשהיה מגיע  לקניות, עדיין המשכתי עמו במשחק של "תלמיד - מורה", עם שאלות וחידות מצחיקות מצד המלומד. היה קונה ומסביר לפעמים פעמיים כי אני לא קולט.:)

אחת  מן השאלות הייתה קשורה למשקל, שאל " מכוון שאתה ירקן ומבצע שקילות האם אתה יכול לענות על שאלה?- השבתי בחיוב, (הוא עדיין לא שילם על הקניה),המתנתי לראות לאן זה יוביל:-

שאל : "מה יותר כבד,ק"ג ברזל או ק"ג נוצות"?.

מייד עניתי "בביטחון מופרז, ברזל !!! זה כבד יותר ":)

חיוך לעגני ניסך על שפתיו ושוב הסבר טוחן על...

לפתע הופיע ידידי מר יורם פורת, נראה מצוין לגילו בשנות השבעים לחייו, עם זקנו המפורסם שמזכיר "אליהו הנביא".

 איש רב אשכולות מלומד שנון וחכם, נעים הליכות מרצה לפרויקטים ואסטרטגיה באוניברסיטאות שונות   בארץ ובחו"ל ועוד תארים מכובדים שקשורים אליו (בעתיד אכתוב פוסט על איש מדהים זה) התנצלתי בפני המלומד שאני חייב להתייחס לכמה רגעים לחברי יורם, בינתיים הוא ממשיך לבחור ירקות בד בבד האזין לדיאלוג, מיד השפה העברית בפי קבלה שינוי קוטבי.

יורם ואני שוחחנו על המשך נושא משבוע שעבר  בראשי פרקים "האפס המוחלט של קלווין וחוק ארכימדס", ידעתי שהמורה" מקשיב.

לאחר שיורם עזב, ניגש  המלומד אלי ניכר בפניו שהוא המום, שאל: "מה קורה פה, אותי אתה שואל שאלות של מ... ואותו אתה שואל ברמה אחרת"! אמרתי: "ברצוני לספר לך סיפור קצר, על שוטה הכפר, היה היה קבצן שעבר דרך קבע בבית קפה ידוע שישבו בו קבוצת  בורגנים שאהבו לצחוק על כל העולם, הקבצן היה מגיע ומבקש נדבה, אחד מהיושבים היה נותן לו שנקל, אומר לו שנתן  חמישה שקלים, ואז הקבצן היה צוהל ורוקד לפניהם את ריקוד הכסף, וצועק בשמחה: "קבלתי חמישה שקל, קבלתי חמישה שקלים".

כך זה נמשך כל יום... הקבצן היה מגיע, מקבל שנקל, רוקד לפניהם, וחוזר חלילה-- העיקר שהם מבסוטים והוא עם הכסף בכיס.

באחד הימים המלצרית בקפה נכמרו רחמיה על הקבצן שאינו מבין שעובדים עליו. אמרה את שאמרה לו בצד,

צחק הקבצן וסובב את אצבעו המורה על הצדע שלו וגיחך: אילו ידעו שאני יודע, מה דעתך, האם הם היו נותנים לי פרוטה?! ...

אתה הבנת את זה מר ברוך?

דודי רצם.

 מצורף איור "מה כבד יותר קילו ברזל או קילו נוצות"