המרוחק ומעורפל מהפנט הרבה יותר מהשגרתי ומוּכָר, כידוע (למשל) למי שהתנסה בהכרויות בקפה דה-מרקר או מקום אחר.
דהינו לרובכם ורובכן.
כשאנו דולקים במרחבי האינטרנט, הטלפון והדימיון בעקבות צללית חמקמקה שהיא ספק אדם אחר / ספק יציר תקוותינו הבזויות, הכל אפשרי. היקום כולו מדגדג לנו בקצות האצבעות, והוא כנראה יעשה כל מה שנגיד לו.
אבל...
אבל.
אבל כשהמערכה השלישית של הסרט מאחורינו, עם כל ההתפכחויות וה-reality checks שלה, אנו כמעט תמיד מבינים שכרגע כילינו X זמן מחיינו על סרט אבסורדי פוסט-מודרניסטי מעפן שרק סטודנטים יומרניים לאומנות היו חושבים שהוא מגניב - כאלו שמעמידים פנים שסרטים אירופיים איטיים הם לא זבל משעמם.
עכשיו:
האינטליגנטיים הם אלו שרואים שתי דקות מהסרט ואומרים: "זה חרא סרט."
המאושרים הם אלו שאומרים: "זה חרא סרט אבל אפשר להריץ דאחקות."
- - - כשהייתי סטודנט והיה לי שיער ארוך ומנוי לאתר הכרויות ניו-אייג'י, מפיקת טלוויזיה מצאה אותי באתר וגייסה אותי לתכנית הכרויות חדשה בהנחיית איזו דוגמנית עבר. לא זוכר איזו. הם גייסו כתריסר גברים משלל סטריאוטיפים, ואני הייתי אמור להיות "הרוחניק". זרמתי עם זה.
הפורמט של התכנית היה שאתה לא פוגש או אפילו רואה את הבחורה שעל ליבה אתה אמור להתחרות מול שאר הגברברים, אלא אמור לשכנע פנל שמורכב מחבריה ו/או משפחתה שאתה ראוי לתכשיט שלהם. עוד בשלב האודישן שאלתי את המפיקה: "אבל איך אני יודע שזו מישהי שהייתי מעוניין בה?"
המפיקה חייכה אלי בעיניים נוצצות - היא עצמה היתה מושכת, כן כן - ואמרה:
"סמוך עלינו... ברור לך שבחרנו מישהי שהיא לא סתם."
אחרי האודישן ביליתי יום ארוך ומתיש באתר הסרטה, וחמש דקות מול האבא ושני הדודים של הבחורה המסתורית. לא עליתי אפילו לרבע הגמר שלה, ותכלס לא עניין אותי - עשיתי את זה בשביל החווייה. חודשים רבים לאחר מכן, כשמישהו סיפר לי שראו אותי לשניה וחצי בטלוויזיה, חיפשתי אותי, וכך גם ראיתי סופסוף מי הבחורה הנסתרת.
עצה: לעולם אל תסמכו על מפיקת טלוויזיה. היא אמינה בערך כמו הדימיון הכי פרוע שלכם בשלב הראשוני של הכרויות האינטרנט.
הבחורה עליה "התחריתי" בתכנית ההכרויות היתה קלפטע מהוהָה ולחוצת-חיתון עם פנים של תשעה באב, אנרגיה של מוקדן לילה בתחנת מוניות, וקול של גידי גוב אחרי פקט מלבורו. אם היו מראים לי אותה לפני ההסרטה, הייתי יורק להם בפנים ומייד רץ לראות פורנו.
צום קל.
אני חושב שהיא נראתה בערך ככה. (צילום אילוסטרציה)
---------
(C) כל הזכויות שמורות RAJARAJ 2011 |
ההלך
בתגובה על יושבים
ההלך
בתגובה על הבלה-בלה על התבוללות היא בלילת בילבולים מהבולבול
תגובות (48)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חחחחחחחח
That's what she said.
תודה על הכוכב. :)
'xactly
אה, הפולנים. כמובן. :)
אתה כל כך אופטימי, ששכחת את המזוכיסטים.
הם אומרים: חרא סרט,
אבל לא נורא אני אשאר לסבול בשקט.
הייתי כה צעיר ותמים באותם זמנים... לא ידעתי. :)
אל תפחדי, יפית. אני אגן עליך.
מה זה קצוות מחודדים?
קצת פחות מבוקבק וסקנדינבי.
מה, כמו נלי מבית קטן בערבה?
:))
בהחלט. ארוך, מתולתל ועשיר. בקבוקים.
מפאת קוצר היריעה, לא תיארתי כל מה שעשיתי באותם ימים (למשל לפני 15 השניות של הכאילו תהילה), אך אני מבטיח לך שמוחות קטנים כשלנו חושבים בדיוק באותה צורה.
מזתומרת?
לא יכולתי לקוות לאפקט טוב יותר מזה.
אולי תספרי את. :)
מצד אחד חבל, מצד שני יש בזה משהו מגניב מאוד. אבל זה פוסט אחר.
ולמה לדונלד דאק אין מכנסיים?
יש דברים שהאדם לא אמור לדעת.
הכי כיף כשהכול פתוח ואפשרי...
כשכל האפשרויות פתוחות, והאדם מעבר לפיקסלים הוא יציר דימיון מושלם.
כמה חבל באמת שבמציאות אשליית המושלמות מתפוגגת :{
אני אוהב את הגישה שלך, קיד. אני צופה לך עתיד מזהיר בעברך. :)
טוב לדעת שאפשר לרוץ. :)
שמח שצחקת.
זה בדיוק המקום. עכשיו, ברור לך שגם אני צופה בהם ולעתים גם נהנה, אבל הבהרתי נקודה. חוץ מזה, זה כמו שאלת פסיכומטרי: אם כל הסרטים הזרים המחורבנים איטיים, וכל הסרטים המחורבנים והאיטיים זרים, האם כל הסרטים הזרים והאיטיים מחורבנים?
ברור. היקום הוא ישימון מאכזב.
אני חושבת שהתבלבלת, אין לי קרח בעורקים, קוראים לזה אינסולין
את? להסמיק? זה מצריך שיזרום לך דם בעורקים, לא קרח. :)
נו באמת, מספיק עם החנופה הזו, אני עוד עלולה להסמיק
לא זו תהילתי. היו לי רגעים מבריקים יותר - ויהיו. :)
כרגיל את רואה את חצי הכוס המלאה... ברעל.
ולידיעתך, אני רוחני לעילא מכל תשבחתא. גאנדי, בייבי.
ברור. אני מאוד חזק ברוח הספורטיבית הזו. למה לא, בעצם? :)
אנשים רואים מה שהם רוצים לראות. :)