אמא ואבא של הילה מתכוננים לצאת לאירוע משפחתי. 

אמא של הילה יוצאת מהחדר ראשונה, לבושה במיטב מחלצותיה. 

 הילה במבט משועמם ועייף מסננת אמירה סתמית לאוויר,

 "וואו אמא, איזו כוסית את".

הילה ממשיכה לבהות בקיר בחוסר עניין. 

 2 דקות עברו, וגם אבא של הילה יוצא מהחדר. 

אמא של הילה , מצביעה לכיוונו ואומרת :

"אני כוסית? תראי את הזין הזה"

 _______________________________________________ 

המחזור  הראשון תקף אותי לפני 8 שנים, עת הייתי ילדה תמימה ונוגה. זה היה יום שישי. הבטן כאבה, ותחתוניי דובוני הלא-'כפת-לי שלי הוכתמו בטיפת דם ורדרדה.

התלבטתי קשות. האם עליי לזרוק את המוכתמים לפח, ולהתייחס לאירוע הנ"ל כאילו לא התרחש מעולם, או להודיע לאמא בזעקות שבר על המאורע.

החלטתי ללכת על האפשרות הראשונה, וטמנתי אותם בתיק של בית הספר בשקית ניילון, מתוך כוונה לזרוק בדרך לבית-ספר בלי שאף אחד ישים לב. אחרי כמה דקות, כששמתי לב שגם החדשים סובלים בדיוק מאותה תסמונת, שגרמה לי לדאון. החלטתי להחזיר את הישנים. ולביים זעקות שבר מחדש.

 מיותר לציין, שאמא שלי יצאה בריקודים אינדיאניים וצהלולים מרוקאיים, שניהם כמעט מאותו המוצא.

כעבור כמה שעות, כשהבטן המשיכה לכאוב, שאלתי את אימי המנוסה : 

אמא, מתי יפסיק לכאוב לי כשאני במחזור? 

את יודעת מתי יפסיק לכאוב לך, הילה?

מתי, אמא? 

כשתקבלי זין.

_________ 

מבטיחה לא לכתוב יותר בימי שבת,

האובר-משפחתיות הזו,

עושה לי לא טוב.