זהו סיפור על חייל צעיר מיוחד במינו, שניבלע ונעלם  במלחמת יום כיפור הנוראה ההיא, שמו של הבחור, יצחקלה,ושהוריו רק ידעו, שהבן נימצא בסיני.הם דאגו לו במיוחד,  כשהשמועות על המלחמה , החלו להתרוצץ  והבן החייל כך ידעו,עובר בסיני קרבות מרים, עקובים מדם.ושבוע נוסף חלף, ושבועים  חלפו ביעף, והילד החיל כמו התנדף ואיש/ גם לא ידע לאמר להורים הנואשים מה עלה בגורלו. ככל שניסו להתקשר לחבריו ליחידה, וביקשו לדעת אם מישהו יודע מה עלה בגורלו, כך העצמה לה תעלומת היעלמו כאילו כלום. כמו בלעה אותו האדמה.יצחקלה, התאדה, איננו, וגם בקצין העיר אליו פנו ההורים שם מצאו ניחומים לרגע כשאמרו להם במקום: יש תקוה כי שמו של הבן אינו מופיע ברשימות השבויים, וזה כבר לטובה.ויותר מכך, מותר לכם אפילו לחייך, כי גם ברשימת הפצועים, בבתי החולים, שמו אינו בנימצא מכאן שזה בסדר גמור, פשוט, המשיכו לאמר להורים מקצין העיר, פשוט אתם צריכים סבלנות.יש בלאגן, ויהיה בסדר.אך החייל, יצחקלה, לא שיתף פעולה עם  האופטימיות של קצין העיר. הוא נעלם כלא היה, כלום, נאדה, גורנישט, אין ילד,וההורים עברו לחיפוש ארוך ומתיש בעצמם בבתי חולים, ממיטה אחת למישניה, ואז, פתאום, זה הגיע. מישהו מהפצועים מספר.יש, מתחילים לשמוע, על החייל שמתגלה כאגדה.הסיפורים מתארים חייל צעיר ומופלא, בעל אומץ לב בלתי רגיל, שפינה פצועים תחת אש  עזה, עזר לפנות לרכז ולהבטיח את   חייהם של חיילים רבים תוך סיכון אישי לא מבוטל, ותמיד, כך סיפרו ניצולי יצחקלה להוריו ההמומים, תמיד לא מש החיוך מעל פניו וכל התנהגותו כאילו הוא חסין אש, אנטי כדורים, אבל היכן הבן הזה שלנו? מישהו יודע? ראה? שמע? כאן באמת איש מהפצועים לא יכול היה לעזור.ושבוע נוסף חלף עבר וז, כן , כשהגיעו המחפשים לבית החולים, הוא התגלה. כן, החובש, זה שהיה עם בנם באותם קרבות מרים וקשים והוא שכב  החייל, וסיפר להורי הנעדר, כיצד ניפצעו שניהם, הוא החובש, והבן האובד. הם נותרו בשטח האש אחרונים, ןהחו8בש סיפר בקול רוטט, איך שם את יצחקלה, במידרון אחורי, להגן עליו מכדורי האויב.הוא הוסיף וסיפר להורים שלא ידעו נפשם מצער, כיצד ניגר דמו של בנם  וניספג בחולות סיני.החובש ממש נישבע בפניהם, כי עזב את בנם  שלא היה יכול ללכת, מבטיח לו, כי יחזור אליו ויחלץ אותו עם כוחות ההצלה. החובש  סיפר להורים מוכי  ההלם, כשהוא חבוש ושוכב במיטתו, מחזיק בידי האב , במנסה למצוא בה נוחם, כי לעצמו מצא עזרה בדמותו של טנק מכוחותינו . חילי הטנק הצילו אותו ומצאו את החובש כך סיפר, כשהיה על סף עילפון, חסר כוח וזב דם.הוא זכר היטב, אמר להורים בקול רועד מהתרגשות, איך, בטרם איבד את הכרתו, ממש השביע אותם, לחולץ גם את יצחקלה שוכב שםעל החול ומחכה לישועה שתבוא . שהרי החובש חברו הטוב, הבטיח שיעשה הכל להציל את חייו. הוטח לחובש כי יעשה הכל לחלץ את יצחקלה. אך חייל הטנק, עסקו בעצמם בלחימה עזה וניסיון  לחלץ עצמם מהקרב המר .ואז ,הגיעו יושבי הטנק והחילים שנוספו לצוות, למקום מיבטיחם. החובש ופצועים נוספים, פו8נו לבתי חולים, והחובש שידע בודעות כי יצחקלה ניצל על ידי צוות הטנק, ביקש כשהתעורר, מהניתוח שעבר, זעק וביקש וחזר על בקשתו לבקר את יצחקלה,  ולא הבין מדוע נימנע ממנו הביקור אצל חברו הטוב. הרי ככל שזכר ביקש שיצילו את חברו, ששכב מחכה לחילוץ,ודמו וחייו ניגרים מגופו   הפצוע אנוש, מובן שמעתה, לאחר הסיפור של החובש, הוכרז יצחקלה כנעדר.  והימים חלפו להם, תוך החלום שאביו  חלם יום אחד, ובחלומו ,הופיע יצחקלה, חייכן ותמיר כתמיד. האבא מורדכי, רצה כל כך לתת לבנו חיבוק אדיר, והושיט לו יד יודע עד כמה ישמחו בבית  ויצהלו כל בני המשפחה בבנם החוזר, שהגיח האי שם. והאב רואה את ידו המושטת של בנו, שרוצה גם הוא לחבק את האב, אך היד של יצחקלה, הולכת ומתרחקת, ואתה שב הבן האובד ונעלם  לקול האנחות קורעות הלב של האב שהבין משהתעורר, שהיה זה אך חלום. לאחר זמן נוסף, בעזרת בני משפחה והאח שמואל יוצא שייטת  הבן  הנעדר נימצא,  והובא לקבורה  הביתה. זהו סיפור אחד מיני רבים  על אחי גיבורי התהילה מדור מלחמת יום הכיפורים.