כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    "כי האדם עץ השדה" - סיפור אמיתי < ניצה צמרת

    45 תגובות   יום חמישי, 6/10/11, 01:45

    פרשתי לפני את כף ידו המגוידת, התפיחה הקטנה ליד האגודל נראתה תמימה לחלוטין, "אני לא רואה כלום," אמרתי, אבל הוא יצא מגדרו, "אני משתגע עוד רגע," אמר.

    ידעתי שהוא לא מפונק מטבעו וראיתי עד כמה הוא סובל.

    לקחתי מעט שמן זית והתחלתי לעסות את האזור, עצמתי עיניים ודימיתי לראות מה מסתתר שם מתחת לעור הקשה הזה. 

    "כואב לך?" שאלתי.

    "לא. זה מגרד נורא, אני לא יכול יותר."

    "אולי זה קוץ? אני חושבת שיש לך קוץ," אמרתי, והבאתי מחט ופינצטה .

    התחלתי לנקר עם המחט בעור, לאט-לאט חפרתי ונזהרתי לא להכאיב לו. אחרי כמה דקות נתקלו עיניי בנקודה בהירה, לקחתי את הפינצטה והצלחתי ללכוד את ראשה של הנקודה המבצבצת, משכתי אותה בזהירות רבה ושלפתי קוץ מוארך שהתחיל לשגשג ולהצמיח שורשונים קטנים לכל אורכו.

    "תראה," אמרתי, "צמח לך עץ קטן בכף היד."

    הספגתי את המקום הפצוע באלכוהול וחבשתי לו את היד.

    עקבות ההשתרגות נעלמו במשך הזמן, אך החפירה שלי הותירה צלקת שנחתמה בכף ידו עד יום מותו.

    -------------

    כשהלכנו לקבוע את המצבה על קברו, הופתעתי לגלות את כמות הצמחייה שעטפה את תלולית האדמה. הסתכלתי סביבי וראיתי שעל פני הקברים האחרים, נבטו אך צמחים מועטים.

    אני זוכרת שחשבתי על הקוץ המשתרג ההוא, ועל האפשרות שהיו בגופו עוד הרבה קוצים שנבטו מגופו לתפארת. הוא היה נגר, וזו הייתה הסתברות הגיונית.

    פניתי לסתת האבן ואמרתי, 'אני מבקשת שתכתוב על המצבה, "כי האדם עץ השדה"' . 

    ------------

    בערך שנה אחרי שהוא מת נגמרו לי המתנות שהחבאתי למעלה בארון הגדול. פעם בחודש הייתי שולפת משם משהו, ואומרת לבן הקטן שלי, "סבא שלח לך מתנה."

    לתומי חשבתי, שיהיה לילד יותר קל להתגעגע מאשר להתמודד עם הידיעה שסבא שלו מת. אבל, הידיעה שאני משקרת, לא הקלה עלי ושני הגדולים שאלו, "כמה פעמים עוד תגידי, סבא מאוד מתגעגע אליך, הוא יחזור כשהטיול יסתיים."

    ? 

    לכשעצמי, כבר לא כל כך זכרתי את פניו הטובים, אז תליתי תמונה שלו מעל שולחן העבודה שלי והייתי מתבוננת בה. בכל פעם גיליתי אצלו משהו חדש. דברים קטנים וטיפשיים, כמו שערה נוספת בגבה או קמט שנחרץ על מצחו.

    בלילה אחד שהיה ככל הלילות קרה משהו מוזר.  

    התבוננתי בתמונה ודיברתי אליו בהונגרית, פתאום יצאו פניו מתוך מסגרת העץ החומה והפכו מוחשיים לגמרי, יכולתי לחוש בנשימתו ממש לידי.

    "מה שלומך אפוקה?" שאלתי, "אני שוברת את הראש, מה היית רוצה לתת לילדים לחנוכה, מתנה או כסף?"

    הוא חייך אלי. צללתי לתוך פניו ושקעתי בערפל סמיך. הייתי עייפה, ראשי צנח לאטו על השולחן.

    כשהתעוררתי הייתי צמאה מאוד. הושטתי יד אל כוס המים המונחת דרך קבע על המדף מעל שידת המגירות והכוס נשמטה מיידי. המים נשפכו על גג השידה ולתוך המגירות הפתוחות ונזלו על פינת השולחן.

    הוצאתי את שלושת המגירות והנחתי אותן על הרצפה, הלכתי להביא מגבת קטנה והספגתי לתוכה את המים. עיניי חזרו אל התמונה. אבא היה שם, הוא הביט אלי מתוך המסגרת וצפה במעשי.  

    כשהכנסתי את המגירה האחרונה למסילתה, היא נתקעה בתחתית השידה והתחככה במשהו. הוצאתי אותה והבטתי פנימה לתוך התא הריק. בקצה המרוחק ממני ראיתי מעטפה אפורה. הצלחתי להוציא אותה בעזרת סרגל המתכת הארוך, המעטפה הייתה סגורה ועל פניה לא היה רשום דבר.

    פתחתי אותה. בתוך המעטפה היו שלושה שטרות מקופלים של 100 ₪ ואליהם מוצמד בסיכה אישור מבנק הפועלים באבן יהודה על פדיון כסף מזומן  מה-9 בחודש דצמבר 1994, על שם אלכסנדר גליק.

    זה היה שמו של אבא שלי.

    הוא נפטר פחות מחודש אחר כך ב -5 בינואר 1995 .

     


    --------------

    צעירים ויפים - אבא ואימא

     

    ''

     

     


     כל הזכויות שמורות לניצה צמרת עט להשכיר


    דרג את התוכן:

      תגובות (45)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: מילה נוגעת - רחלי 2011-10-21 01:18:19

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2011-10-07 00:27:28

      צטט: מילה נוגעת - רחלי 2011-10-06 22:57:15

      ניצה יקרה ואהובה

      כמה מרגש הסיפור , אנחנו כהורים חושבים על הטוב ביותר עבור ילדינו ופעמים אנו שוגים .....

      אך הכוונות הן טובות וילדינו  יודעים לזהות כוונות טובות .

      אהבתך לאביך מאוד מרגשת .

      ------------------

      רחלי , לא פעם אני חושבת עלייך ועל אומץ לבך ורגישותך, על כישרונך ועל כל המתנות שעוד מחכות לפתחך בעולם. לו יהי. אמן.

      תודה על הביקור, שמחתי לראותך. 

      גמר חתימה טובה ושנה טובה בכל המובנים.

       

      ----------

      את בן אדם מקסים .

      ----------

      ומי שמכיר אותך, יודע שאת יותר.............

       

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2011-10-07 00:27:28

      צטט: מילה נוגעת - רחלי 2011-10-06 22:57:15

      ניצה יקרה ואהובה

      כמה מרגש הסיפור , אנחנו כהורים חושבים על הטוב ביותר עבור ילדינו ופעמים אנו שוגים .....

      אך הכוונות הן טובות וילדינו  יודעים לזהות כוונות טובות .

      אהבתך לאביך מאוד מרגשת .

      ------------------

      רחלי , לא פעם אני חושבת עלייך ועל אומץ לבך ורגישותך, על כישרונך ועל כל המתנות שעוד מחכות לפתחך בעולם. לו יהי. אמן.

      תודה על הביקור, שמחתי לראותך. 

      גמר חתימה טובה ושנה טובה בכל המובנים.

       

       

      את בן אדם מקסים .

      היום העליתי זיכרונות על הסוכה היפה שהייתה לנו בחצר, מצד אחד תמך בה ח' רחב של עמודי הכביסה ומן הצד השני כלונסאות שאבא שלי הציב. המילה הפשוטה והשגורה בפינו הייתה - קרשים. לא כלונסאות ולא תמוכות. על חלק מחוטי המתכת שעליהם נתלו כבסים, הנחנו סכך. הוא לא היה מכפות תמרים, בימי ילדותי, עצי התמר לא היו נפוצים כמו היום. הסכך היה עשוי מענפי אקליפטוס. אני זוכרת את השרשרות שהכנתי מסרטי נייר צבעוניים ואת הדבק העשוי קמח ומים. את השבלונות שאחותי לימדה אותי לגזור אחרי שמקפלים ריבוע נייר צבעוני גדול לריבוע קטן....

      צטט: בת יוסף 2011-10-10 12:51:41

      ניתן להבין עד כמה חזק היה הקשר שלך לאביך. עד כמה הוא חסר. היית יצירתית בהתמודדות עם האובדן. להחביא מתנות ולחלק בשמו.. אוי, כמה כאב יש בזה. הסיום מיסטי. מעורר מחשבה. חג סוכות שמח לך.

      -------

      היי, לא בפעם הראשונה את פוגשת אותי בחיק משפחתי, אימי או אבי, אחותי או ילדיי. אם עדיין ריגשתי במשהו, זה משמח, כי האמת היא שלכולם - לכולנו , יש סיפורי געגועים בלתי נגמרים.

      תודה יפה

      צטט: היפר אקטיבית 2011-10-10 09:56:47

      אבי ז"ל נפטר לפני כ-8 שנים.מידי שנה לפני יום הכיפורים אני עולה לקברו ומשוחחת איתו על כל מיני נושאים אישיים. הייתי מאד קשורה לאבי והוא היה מאד קשור אלי עפ"י שהמרחק הגיאוגרפי היה רחוק. כל פיפס קטן הייתי רצה. הקשר ביננו תמיד היה קרוב מאד ועקב כל מיני בעיות אישיות התיעצתי איתו בכל מיני נושאים. גם אני הייתי מוציאה לבני כל מיני דברים קטנים שאבא השאיר והייתי אומרת לו זו מתנה מסבא. לכן התרגשתי כשקראתי את המאמר שכתבת. מעבר לזה עברה מחשבה בראשי שאפשר אולי לכתוב ספר על חיי וללמוד מהטעויות שעשיתי. שתהיה לך גמר חתימה טובה. בריאות פרנסה ושלום ובשורות טובות.

      -------------

      תודה על השיתוף, זה מרגש שבעתיים לדעת שמחשבות ורגשות כמו שלך-שלי  נטעו יתד אצל אחרים. בכלל, קשר בין הורים לילדים הוא נושא בלתי מתכלה, חומרים שאין להם מידה וגבול. גם אחרי המוות, אנחנו ממשיכים את הקשר ואת השיח.  ולפעמים, עצוב לגלות שיש כאלה שממשיכים את ההתחשבנויות הקטנוניות. 

      שתהיה לך שנה מבורכת והרבה שמחה, ושוב, תודה רבה.

      צטט: מיסיס H 2011-10-09 23:53:01

      שריגים רבים לגעגוע, ניצה. מרגש.

      -----------

      אכן. יש לגעגוע נטייה טבעית להשתרג בנשמה, כמו שורשון באדמה. לא בכדי הדימוי כל כך אמיתי.

        10/10/11 12:51:
      ניתן להבין עד כמה חזק היה הקשר שלך לאביך. עד כמה הוא חסר. היית יצירתית בהתמודדות עם האובדן. להחביא מתנות ולחלק בשמו.. אוי, כמה כאב יש בזה. הסיום מיסטי. מעורר מחשבה. חג סוכות שמח לך.
        10/10/11 09:56:
      אבי ז"ל נפטר לפני כ-8 שנים.מידי שנה לפני יום הכיפורים אני עולה לקברו ומשוחחת איתו על כל מיני נושאים אישיים. הייתי מאד קשורה לאבי והוא היה מאד קשור אלי עפ"י שהמרחק הגיאוגרפי היה רחוק. כל פיפס קטן הייתי רצה. הקשר ביננו תמיד היה קרוב מאד ועקב כל מיני בעיות אישיות התיעצתי איתו בכל מיני נושאים. גם אני הייתי מוציאה לבני כל מיני דברים קטנים שאבא השאיר והייתי אומרת לו זו מתנה מסבא. לכן התרגשתי כשקראתי את המאמר שכתבת. מעבר לזה עברה מחשבה בראשי שאפשר אולי לכתוב ספר על חיי וללמוד מהטעויות שעשיתי. שתהיה לך גמר חתימה טובה. בריאות פרנסה ושלום ובשורות טובות.
        9/10/11 23:53:
      שריגים רבים לגעגוע, ניצה. מרגש.

      צטט: רנבו2 2011-10-09 11:09:17

      ניצה יקרה. כשאת כותבת את מושיבה את הקורא איתך על השולחן. הוא רואה וחש הכל. פשוט אומנות. תודה שנה טובה לך יקירתי.

      -------

      איזה כיף לראות אותך כאן על הבוקר.

      רני היקר,

      תודה על החמימות שאתה מעניק לי ועל המילים הנעימות האלה שכתבת. 

      צטט: irisoded 2011-10-08 12:29:47

      היכולת שלך לספר סיפור - היא מתנת אל.

      ----------

      נו, לאן נוליך את הבשורה? 

      תודה איריס, שמחה מ אוד על הביקור שלך. 

      להתראות

      צטט: הלנה היפה 2011-10-08 07:53:00

      ניצה יקרה, בכל כך הרבה אהבה עטוף הסיפור הזה, המגע, גם אם הוא מכאיב מעט ומשחרר קוץ מכף ידו, הוא מגע חומר ומרפא. והגעגועים שאינם מתמעטים אלא מעמיקים שורש כמו השורשים של הקוץ. והצורך לגונן על הילדים שלנו כמו אצלנו, כשאמא הלכה לעולמה, סיפר אחי לבתו בת השנתיים וחצי שסבתא מכה (מלכה במקור אך כך כינתה התינוקת את סבתה) שסבתא מכה בשמים שומרת עליה וממשיכה לספר לה את הסיפורים. אלא שאצלך, בקצה המגרה בשידה מצאת את המטמון של אבא, אולי מתנה מאוחרת לילדיך משם? מרגש מאוד ניצה, מאוד מאוד. גמר חתימה טובה.

      ------------

       

      איזו תגובה מעצימה ורבת השראה..... !!! תודה לאה.

      מתברר שלכולנו יש חולשות, אחת מהן היא לנסות לגונן על היקרים לנו - ילדינו הקטנים מפני המציאות. אנו מאמינים שאנו עושים רק טוב, והאמת היא לעולם אין לדעת, מה שנכון לאחד, אינו נכון לאחר... ובאשר למטמון, כן, כמוך, גם אני חושבת שהיה בכך מעשה מכוון מראש, בלי כל קשר לידיעה מוקדמת על מוות אפשרי. כי באמת, מי חושב על המוות? בטח לא אבא שלי. הוא הרי מת בריא.

       

      צטט: סמדר לומניץ 2011-10-08 03:45:26

      סיפור מדהים ניצה. מרגישה עמוק את חווית נוכחותו של אביך. טוב לב גדול מאוד עולה מדמותו והרבה אהבה. מאוד מרגש. תודה ניצה.

      --------

      הימים האלה הם ימים של געגועים. באים והולכים, הם יושבים על הנשמה בלי הודעה מראש.

      כנראה שלחגים יש נטייה לסחוף.

      מכל מקום, את צודקת, הנוכחות של אבי ואמי חזקה בחיי. 

      תודה סמדר

      צטט: א ח א ב 2011-10-07 09:33:59

      סיפור יפה :) שלח לך דרישת שלום ה"אפוקה" הזה.

      ---------

      סיפור אמיתי. יש סיפורים שכוחם באמיתותם.

      תודה רבה,

      ביקורך נעם לי מאוד.

      צטט: shabat shalom 2011-10-07 08:36:14

      דיברנו פעם על הגעגועים שאך מתחזקים... ואכן יד ענוגה הנחת לאביך כאן. ענוג הוא העצב? היתכן? העצב הוא ענוג כשהוא עטוף באהבה גדולה, בידיעה שהאב השאיר אצלינו את חוט השדרה שסביבו בנינו את החיים שלנו. ענוגה היא הפרידה שאיננה ניתנת להמרה... תודה שסיפרת.

      -----------

      דיברנו פעם ודיברנו שוב, נדבר עוד....

      זה קורה מכורח המציאות והזמן החולף רק מעצים את התחושות.

      אתה כ"כ צודק. יש להכיר בעצב כחלק מהחיים ובעונג הנלווה אליו כמקשה אחת.

      ועל המשפט :"פרידה שאינה ניתנת להמרה",

      תודה, הוא מקסים בעיניי.

      צטט: אור2011 2011-10-07 07:46:02

      אני נפעמת כמה מילים מחוברים למשפטים מחוברים לספור נוגעים כל כך עמוק בנבכי נשמתי את כותבת עמוק ונוגע שמעתי על כרתיבתך רבות וזאת הפעם הראשונה שאני ממש קוראת תבורכי בכשרונך

      ----------

      רחלי היקרה,

      שמחה על החיבור שנוצר.

      תודה על ההזדהות והפרגון.

      שתהיה לך שנה נפלאה

      צטט: רויטל ברזילי 2011-10-07 05:56:12

      ניצה יקרה הסיפור מרגש ומקסים. איזה אבא יקר היה לך. החיים כל-כך מוזרים לפעמים..והגעגועים נשמעים לי גדולים. את כותבת מקסים. אין מלים. שתהיה שנה טובה וגמר חתימה טובה

      -----------

       

      כנראה שבתקופת החגים המחשבות והגעגועים מתעצמים. אלה תחושות חזקות ממני.

      תודה על המילים הטובות שלך. 

        9/10/11 11:09:
      ניצה יקרה. כשאת כותבת את מושיבה את הקורא איתך על השולחן. הוא רואה וחש הכל. פשוט אומנות. תודה שנה טובה לך יקירתי.
        8/10/11 12:29:
      היכולת שלך לספר סיפור - היא מתנת אל.
        8/10/11 07:53:
      ניצה יקרה, בכל כך הרבה אהבה עטוף הסיפור הזה, המגע, גם אם הוא מכאיב מעט ומשחרר קוץ מכף ידו, הוא מגע חומר ומרפא. והגעגועים שאינם מתמעטים אלא מעמיקים שורש כמו השורשים של הקוץ. והצורך לגונן על הילדים שלנו כמו אצלנו, כשאמא הלכה לעולמה, סיפר אחי לבתו בת השנתיים וחצי שסבתא מכה (מלכה במקור אך כך כינתה התינוקת את סבתה) שסבתא מכה בשמים שומרת עליה וממשיכה לספר לה את הסיפורים. אלא שאצלך, בקצה המגרה בשידה מצאת את המטמון של אבא, אולי מתנה מאוחרת לילדיך משם? מרגש מאוד ניצה, מאוד מאוד. גמר חתימה טובה.
        8/10/11 03:45:
      סיפור מדהים ניצה. מרגישה עמוק את חווית נוכחותו של אביך. טוב לב גדול מאוד עולה מדמותו והרבה אהבה. מאוד מרגש. תודה ניצה.
        7/10/11 09:33:
      סיפור יפה :) שלח לך דרישת שלום ה"אפוקה" הזה.
        7/10/11 08:36:
      דיברנו פעם על הגעגועים שאך מתחזקים... ואכן יד ענוגה הנחת לאביך כאן. ענוג הוא העצב? היתכן? העצב הוא ענוג כשהוא עטוף באהבה גדולה, בידיעה שהאב השאיר אצלינו את חוט השדרה שסביבו בנינו את החיים שלנו. ענוגה היא הפרידה שאיננה ניתנת להמרה... תודה שסיפרת.
        7/10/11 07:46:
      אני נפעמת כמה מילים מחוברים למשפטים מחוברים לספור נוגעים כל כך עמוק בנבכי נשמתי את כותבת עמוק ונוגע שמעתי על כרתיבתך רבות וזאת הפעם הראשונה שאני ממש קוראת תבורכי בכשרונך
        7/10/11 05:56:
      ניצה יקרה הסיפור מרגש ומקסים. איזה אבא יקר היה לך. החיים כל-כך מוזרים לפעמים..והגעגועים נשמעים לי גדולים. את כותבת מקסים. אין מלים. שתהיה שנה טובה וגמר חתימה טובה

      צטט: מילה נוגעת - רחלי 2011-10-06 22:57:15

      ניצה יקרה ואהובה

      כמה מרגש הסיפור , אנחנו כהורים חושבים על הטוב ביותר עבור ילדינו ופעמים אנו שוגים .....

      אך הכוונות הן טובות וילדינו  יודעים לזהות כוונות טובות .

      אהבתך לאביך מאוד מרגשת .

      ------------------

      רחלי , לא פעם אני חושבת עלייך ועל אומץ לבך ורגישותך, על כישרונך ועל כל המתנות שעוד מחכות לפתחך בעולם. לו יהי. אמן.

      תודה על הביקור, שמחתי לראותך. 

      גמר חתימה טובה ושנה טובה בכל המובנים.

       

      צטט: גליתוש. 2011-10-06 22:34:00

      את כותבת באהבה רבה כל כך את אביך. גמר חתימה טובה ניצה

      ----------

      כן. שקופה תמיד הייתי. ובמיוחד באהבה. 

      תודה גליתוש ושתהיה שנה טובה וחתומה לטובה. 

      צטט: ורד א. 2011-10-06 21:26:35

      מרגש. אני קוראת אותך והלב שלי מתרגש. הכתיבה שלך חודרת כל כך. מרגישים את הגעגועים והאהבה. ובו זמנית הכתיבה שלך מעוררת בי זכרונות ומחשבות אל אותם יקיריי שכבר אינם איתי.

      ------------

      ואחרי שכתבתי והנחתי למקלדת, באתי אלייך לביקור. לא ידעתי שיהיה זה ביקור תנחומים. היה לי עצוב לקרוא על סבא שלך, הי לי מרגש עד דמעות. אשרייך שזכית בו וחיית שנים טובות בכפיפתו.

      תודה ורד.  

      צטט: חבצלת בעיר 2011-10-06 20:40:25

      ניצה יקרה, עונג ,זה מי שאת,זה מה שאת כותבת. אם חוש הומור אפילו על עצמך.. ואבא שכזה שהשאיר ירושה כזאת... נתן לי רעיון(-: מזכרות מארץ רחוקה. אשרייך שזכית בו~והוא בך. וכעת כשהצטרפת למועדון היוקרתי ~~ של הסבתאות במזל טוב~~~ תעבירי את זה הלאה.. בעיקר את האהבה. שנה טובה ,וגמר חתימה טובה!

      ------------------

      סמדר, הו סמדר, כמה מילים טובות יש לך באמתחת. את תמיד מיטיבה ומפרגנת. זה לא מובן מאליו ותמיד משמח.

      תודה על החיבור שלך לכתוב ותודה על הברכות. נשיקות 

      צטט: yairgil 2011-10-06 20:22:30

      מרגשת תמיד ניצה. גמר חתימה טובה!

      -----------------

      תודה יאיר, אני שמחה להתרגש בעצמי ועוד יותר שמחה לרגש אחרים.  גמח"ט גם לך 

      ניצה יקרה ואהובה

      כמה מרגש הסיפור , אנחנו כהורים חושבים על הטוב ביותר עבור ילדינו ופעמים אנו שוגים .....

      אך הכוונות הן טובות וילדינו  יודעים לזהות כוונות טובות .

      אהבתך לאביך מאוד מרגשת .

      ''

        6/10/11 22:34:
      את כותבת באהבה רבה כל כך את אביך. גמר חתימה טובה ניצה
        6/10/11 21:26:
      מרגש. אני קוראת אותך והלב שלי מתרגש. הכתיבה שלך חודרת כל כך. מרגישים את הגעגועים והאהבה. ובו זמנית הכתיבה שלך מעוררת בי זכרונות ומחשבות אל אותם יקיריי שכבר אינם איתי.
        6/10/11 20:40:
      ניצה יקרה, עונג ,זה מי שאת,זה מה שאת כותבת. אם חוש הומור אפילו על עצמך.. ואבא שכזה שהשאיר ירושה כזאת... נתן לי רעיון(-: מזכרות מארץ רחוקה. אשרייך שזכית בו~והוא בך. וכעת כשהצטרפת למועדון היוקרתי ~~ של הסבתאות במזל טוב~~~ תעבירי את זה הלאה.. בעיקר את האהבה. שנה טובה ,וגמר חתימה טובה!
        6/10/11 20:22:
      מרגשת תמיד ניצה. גמר חתימה טובה!

      צטט: אורדן חגי אורדן 2011-10-06 13:31:19

      הי ניצל'ה


      את יודעת שגעגוע כזה הוא לא נחלת הכול ?


      תודה ששיתפת. עונג גדול לקרוא.

       

      -------------

      אתה צודק בהחלט. זה לא מובן מאליו. זכיתי והתברכתי, אני לפעמים מקנאה אפילו בעצמי. 

      הי ניצל'ה


      את יודעת שגעגוע כזה הוא לא נחלת הכול ?


      תודה ששיתפת. עונג גדול לקרוא.

       

      צטט: קנולר 2011-10-06 13:15:25

      ניצוש הסיפור הזה כל כך יפה ועדין שאני ממליצה לחגוג אותו בבירה בפראג הקטנה באלנבי איזה יום פנוי,בהזדמנות הראשונה. חתימה טובה לכם. בזכות הכוכב שלך אני מתיישבת לכתוב עוד אחד פוסט קטן. נשיקות

      ---------

      שימחת אותי. בירה במקום יין. פראג בישראל במקום בצ'כיה. פוסט נכתב ברגע זה ... איזה יופי. למה קטן? גדול! כמו שאת יודעת. יודית מותק, שיהיה לך שפע של כוכבים מאירים בשמיים האמיתיים, שתמשיכי להיות מי שאת וכמו שאת - מקסימה, חכמה ומצחיקה. נו, והעיקר הבריאות. נשיקות 

      צטט: אדם ראשון 2011-10-06 13:07:31

      רק בזכרוננו הם זוכים לנצח...הגעגועים שלך מפריחות נשמתו.

      ------------

      כן, זה סוג של זיכרון שאני שמחה לזכור ולהנכיח כאן. 

      רק חבל שאוצר המילים שלי, דל מלהכיל את תחושותי במלואן.

       

      תודה איש, שתהיה לך שנה נהדרת 

      צטט: ירושלמי 2011-10-06 12:45:07

      כתיבתך משובחת וענוגה מהטובות המוצגות כאן. יודעת את לספר סיפור, לסקרן, להפתיע ואף לשעשע. למרות שכיר את כתיבתך מזה זמן רב, אומר לך שהכינוי שבחרת לעצמך - עט להשכיר הולם אותך ואת כשורייך. חתימה טובה לעט המשובח.

      -----------

      ברוך בואך, ברוך אתה בבואך.

       

      גרמת לי שמחה גדולה והסמקה קלה. תודה על המילים הטובות הללו. אזכור אותן.

       

      שנה טובה לך אביחי. 

      צטט: levana feldman 2011-10-06 12:33:24

      ניצה יקרה
      כמה טוב לקרוא שוב סיפור שלך...

      גם לי יש קשרים מיסטיים עם אבא שלי...

       

      שנה טובה ונבורכת.

      ----------------

       

      אני מתרגשת מהסיפור הזה כל פעם מחדש. אולי בגלל שהוא אמיתי ואולי בגלל שזה לא סתם סיפור כתוב, הוא רווי געגעת לאבא שלי ומחבר אותי אליו בכל פעם מחדש. 

      תודה לבנה

        6/10/11 13:15:
      ניצוש הסיפור הזה כל כך יפה ועדין שאני ממליצה לחגוג אותו בבירה בפראג הקטנה באלנבי איזה יום פנוי,בהזדמנות הראשונה. חתימה טובה לכם. בזכות הכוכב שלך אני מתיישבת לכתוב עוד אחד פוסט קטן. נשיקות
        6/10/11 13:07:
      רק בזכרוננו הם זוכים לנצח...הגעגועים שלך מפריחות נשמתו.
        6/10/11 12:45:
      כתיבתך משובחת וענוגה מהטובות המוצגות כאן. יודעת את לספר סיפור, לסקרן, להפתיע ואף לשעשע. למרות שכיר את כתיבתך מזה זמן רב, אומר לך שהכינוי שבחרת לעצמך - עט להשכיר הולם אותך ואת כשורייך. חתימה טובה לעט המשובח.
        6/10/11 12:33:

      ניצה יקרה
      כמה טוב לקרוא שוב סיפור שלך...

      גם לי יש קשרים מיסטיים עם אבא שלי...

       

      שנה טובה ונבורכת.