דברים כדורבנות.

אנחנו אלופי העולם ב'חפיף'

וזה בא לידי ביטוי במשפט שכתבת
העובדה שאנחנו מוצאים עצמנו נכנעים למהירות ולקלות - תרבות האינסטנט במקום שיטתיות ויסודיות

שנה טובה וילמה

היה לי מורה כשהייתי בכתה ה', וזה היה די מזמן......
הוא היה ג'ינג'י, הרכיב משקפיים נטולי מסגרת, והיה אפוף הדרת כבוד שסכרה אף את פיותיהם של הקשקשנים הגדולים ביותר בכיתה.
באסיפת ההורים הראשונה שהיתה מייד לאחר ראש השנה הודיע המורה שלי ע"ה, דוד לוין, שהיות והוא מצא את הכיתה דלה בידיעותיה ומכיוון שאנחנו עומדים בימים הנוראים הוא מודיע על כוונתו להכביד עול לימוד על הילדים הרכים כדי להביאם לרמה שהוא חושב שהם צריכים לעמוד בה.
אני זוכרת את אבי חוזר הביתה נרגש ומלא אושר, שהנה, סוף סוף הגיע מורה רציני שיעשה מלאכתו נאמנה.

את דוד לוין לא שכחתי ואני נושאת אותו עמי עד עצם היום הזה, כמו עוד כמה מורים ומחנכים שהיו לי במשך השנים הבאות ושהותירו עלי חותם בל יימחה.

כשסיפרתי לילדיי על דוד לוין ועל אמרתו להורינו הם הגיבו די בזעזוע.

בתי הצעירה שבינתיים בגרה אף שאלה אותי איך לא התלוננו נגדו, ואיך לא תבענו את עלבוננו בדמות "זכויות התלמיד".

היתה זו הפעם הראשונה ששמעתי את מושג "זכויות התלמיד".

אני חייבת להתוודות ולומר שהייתי בטוחה שזו המצאה שלה, עוד המצאה של תלמידים לקמט את דמות המורה שהפכה מסמכותית לסמרטוטית, ואז פגשתי את האחראית במשרד החינוך על הדבר המדהים הזה.

היא, אישה מרשימה מאד, הסבירה לי בסבלנות שעה ארוכה את הצורך החיוני בשמירה על זכויות התלמיד.

אני, תלמידה טובה מאד אי אז בשנות בית הספר הרחוקות שלי ותלמידה גרועה מאד במושגים של היום, שאלתי בסוף ההסבר המלומד רק שאלה אחת: מה עם זכויות המורה?

היא לא כל כך הבינה את מטרת השאלה.

הסברתי לה שלעניות דעתי כשמורה מאויים על ידי תלמידיו, כשפונים למורה בשמו הפרטי ומבלי לקבל רשות דיבור, כשבאים לבית הספר כמו לחוף הים במכנסיים קצרים וכפכפי אצבע וחולצות בטן, מאופרים, כשנכנסים לשיעורים בלעיסת מסטיק ומעבירים את השעה בסימוס לחברים ובמשחקים בפלאפון מבלי לשים לב לדברי המורה יש בכך משום זילות וכרסום במעמדה, ונדמה לי שלפני שמקפידים על זכויות התלמיד ראוי להקפיד על כבוד המורה ולהפנים שבית ספר לא אמור להיות מערכת דמוקרטית אלא מערכת שמלמדת דמוקרטיה מהי תוך שמירה קפדנית על גבולות ותחומים, כמו המערכת הצבאית.

כשראיתי שעיניה גדלות עוד קצת מתמיהה על הדברים, הוספתי וסיפרתי לה שכשזומנתי חדשות לבקרים לבית הספר בגין בני האמצעי שהיה שובב גדול וקשקשן לא קטן, אמרתי למורתו שאני מבקשת לקבל פטור מהעונג הזה ולהתמודד באמצעים העומדים לרשותה עם הכריזמה השופעת של הילד.

אז נתקלתי בדבר מדהים נוסף.

אין לה אמצעים.

היא לא יודעת מה לעשות.

היא לא מסוגלת להתמודד כי אסור לה להעניש בשום צורה ואין לה את היכולת היצירתית לאתגר ילד שמאתגר אותה, והמדובר היה בכיתות הנמוכות.

כשאמרתי לה שיש לה את מלוא רשותי להפעיל על הסורר כל סנקציה שתעלה על דעתה ואני אפילו מוכנה לגבות אותה בכתב היא הזילה דמעות מהתרגשות ומעומס הכבוד אבל היה ברור שבכך ייסגר העניין, הסורר ימשיך לעורר מהומות והיא תימנע מפעולה אבל אותי לא יזמנו יותר כדי להתלונן בפניי.....

וזה לא סיפור של סתם.

זה קצה קצהו של המדרון שבו אנחנו מחליקים מאז ועד היום.

הילדים לומדים למרות בית הספר ולא בזכותו.

המדע מתפתח מסקרנותם של יחידים ועקשנותם ולא מההבנה שאי אפשר לקפוא על השמרים כי מי שלא מתקדם - נסוג.

ואלה שיכולים להשוות בין מה שהיה למה שיש ולבכות את מה שיהיה אם לא ייעשה מעשה הם אנחנו, בני גיל הביניים, שידעו אחרת, רואים אחרת ופוחדים מאחרת.

אנחנו מגדלים ילדים נהדרים.

סקרנים, תאבי דעת, ומי מאתנו שיכול מספק להם את הגירויים ואת האפשרויות לבחון ולבדוק ולהוסיף וללמוד.

ואז הם מגיעים למוסדות להשכלה גבוהה.

ואז הם מתחילים להאבק ולנסות להבין מאין תקציב ואיך אפשר ומאיפה לקצץ ולאן להעביר כדי להמשיך ולחקור ולפתח ולהתפתח, ובצר להם הם נאלצים ללכת ולחפש מקומות אחרים ובכך אנחנו יוצאים נפסדים ושוב מתנחמים שהמדענים והחוקרים בעלי השם העולמי הם יהודים.

אבל הם כבר לא ישראלים.

ומדינת ישראל ממנה יוצאים מיטב המוחות מידרדרת.

ומה אנחנו עושים?

מתרפקים על החלום וחווים את שברו.

אנחנו "משדרגים" את החגים, את היהדות, את הספרות, את הכל.

אנחנו משנים, מנסים לצקת תכנים חדשים, לעדכן, לרענן, ואנחנו אפילו לא שמים לב שאנחנו לא ממש יודעים את הבסיס.

אנחנו בנסיגה כל הזמן, ועד שלא נתפוש את עצמנו ונתעורר - אנחנו עם הפנים לכיוון הלא נכון

נכון הדבר, החינוך מדרדר מדחי אל דחי,ואת משרד החינוך והשר שבראשו מעניין מאד שבמקצועות המיצב, נקבל ניקוד גבוה למען ידעו הגויים שאנחנו טובים,
אבל ישעוד צד ששר החינוך מנסה לחסל, אלה הם בתי הספר הפרטיים למצטיינים, ואני קורא לשר - אל תחסל אותם אלא תמוך בהם גם כספית ואפשר גם לילדים מוכשרים ממשפחות חלשות להצטרף לבתי ספר אלו,זוהיא העתודה המצטיינת שלנו

יפה אמרת!