על הנובליסט החדש שלנו, הפרופסור שכטמן מהטכניון, על זכייתו בנובל לכימיה. כמה צחקתי........ כששוב החלה ה"התחשבנות ירוקת העיניים" בין הטכניון למכון וייצמן על "כמה לנו וכמה להם". וכמה התעצבתי....... כשפתחתי הבוקר את העיתון וקראתי את דבריו של הפרופ' אהוד קינן, יו"ר הועדה למקצוע הכימיה המייעצת למשרד החינוך ונשיא החברה הישראלית לכימיה: "כולם עומדים עכשיו ומשתאים אבל האמת שאין להם מושג ירוק במה שזיכה את שכטמן בפרס...... זהו תוצר מובהק של מערכת החינוך. אם דבר כזה היה קורה בטאייוואן לפחות חצי מהאוכלוסיה יכולה היתה להסביר מה עומד מאחורי הזכיה. זהו ההבדל בין הערכה להערצה. הערכה באה מידע ולצערנו הוא אינו נוכח כאן מספיק". בצד השמחה העצומה, הכבוד והגאווה, מוצאים רבים מהמדענים ואנשי החינוך המובילים את ההזדמנות להתריע על מצב החינוך בישראל, על ההדרדרות במעמד המדעים בארץ, ואף מביאים כדוגמא את זוכי הנובל האחרונים שהם הפרופסורים הרשקו וצחנובר מהטכניון, עדה יונת ממכון וייצמן ושכטמן מהטכניון שעבודתם המדעית היא תוצר של עשרות שנים, במערכת חינוך ומדע שאינה קיימת היום במחוזותינו ושהחלה להדרדר מתיישהו בסוף שנות השבעים. השוואה למדינות במזרח הרחוק למשל מראה את העליבות העקבית שהורתה זלזול במורים ובמקצוע. ונאמרו דברים נוספים, חמורים לא פחות, על מדיניות משרד החינוך ועל שינוי סדרי העדיפויות, על שינוי הדגשים - מלימוד לשם ידע ופיתוח הסקרנות לשינון לצורך ציון ללא הבנה וללא עיבוד והעמקה, על רדידות ועל שטיחות, על הצורך הנואש בבלימת ההחלקה במורד הבורות והאטימות. והכל קשור, הא בהא תלייא. הצדק החברתי בחינוך בתרבות במדע בחזרה להיות עם ספר בחידוד המוח לצד צחצוח החרב........ הכל חד המה. והעובדה שאנחנו מקדשים את הכוח ומזניחים את המוח לטובת כסף מהיר ולימוד מקצועות שיהפכו אותנו למיליונרים תוך..... מייד העובדה שאנחנו מעדיפים לעסוק במי צודק במקום במה אפשר ללמוד ולהסיק העובדה שאנחנו מוצאים עצמנו נכנעים למהירות ולקלות - תרבות האינסטנט במקום שיטתיות ויסודיות העובדה שאנחנו מאדירים את עצמנו בעיני עצמנו גם כשאנחנו מוצאים עצמנו מידי שנה בדירוגים הולכים ויורדים...... כל אלה צריכות להאיר לנו בפנס בוהק על הצורך הדחוף בשינוי עדיפויות. לא רק הורדת מחיר הקוטג', לא רק שדרות רוטשילד, העם דורש חזרה למקורות הידע, ההשכלה, חקר המדע והשבת החינוך למעמדו. והעם זה (גם) אני!
|