♦ שלוש חזיתות נרשמו השבוע לראה"מ נתניהו ♦ חזית פנימית על רקע כשלונו להעביר את המלצות ועדת טרכטנברג בממשלה ♦ חזית הרופאים המתמחים העומדים לפני התפטרותם, ופגישתו עימם, וחזית מדינית חדשה מול קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ♦ החזית הקשה היתה הראשונה, וגרמה לכלי התקשורת להריח בחירות ♦ נתניהו הטיל את כל כובד משקלו להעביר את ההמלצות של טרכטנברג בממשלה, אך נכשל ♦ הערכה היא, שהוא יצליח להעביר את ההמלצות כבר בישיבת הממשלה הקרובה ♦ לשרים ניתן פסק זמן ללמוד את הדו"ח כפי שביקשו, הממשלה תקיים דיון מעמיק במסקנות וההצבעה תתקיים ♦ עם זאת, התנהלותם של שרי המפלגות המרכיבות את הקואליציה יחד עם שרים בליכוד המתנגדים לנתניהו, מעלה אכן את השאלה, האם הבחירות מתקרבות, והאם מושב החורף של הכנסת, יהיה זה שיקבל את ההכרעה על קיצור תקופת כהונת הממשלה ♦ שר האוצר שטייניץ כבר נזעק ומציע: משטר נשיאותי ♦

אריה זיסמן

ריח בחירות נישא השבוע באפיהם של כתבי התקשורת. רובם המוחלט רוצה מאד לחוש בריח הזה, ואירועי השבוע סיפקו להם את מבוקשם.

הקואליציה היציבה של נתניהו, אמנם נותרה כזו, אבל לראשונה לא הצליח נתניהו להעביר בקרב השרים החלטה אותה ביקש — אימוץ המלצות ועדת טרכטנברג.

נתניהו שהצליח להכניע את הנשיא אובמה וגרם לו לנאום באו"ם כמו ליכודניק ותיק, נתניהו שלא התנצל בפני ראש ממשלת טורקיה ארדואן, והצליח גם למסמס (לפי שעה) את ההכרה במדינה פלשתינית, נכנע דוקא בחזית הפנימית. כניעתו היסבה עונג רב לתקשורת ומכאן כותרות הענק על "מפלתו המביכה" של נתניהו, השפלתו וכמובן "ריח הבחירות".

למרבה האירוניה, נתניהו עצמו הוא שסיפק את התחמושת נגדו. אם רק היה סופר מראש את מספר האצבעות סביב שולחן הממשלה, היה מגיע למסקנה שאין לו רוב. לפיכך לא היה מתעקש להודיע לאורך כל היום ומעל כל במה, כי הדיון וההצבעה יהיו גם יהיו בישיבת הממשלה ביום שני. רק כאשר נודע לו סופית, שהרוב ממנו והלאה, הודיע כי ההצבעה תידחה לישיבת הממשלה הבאה.

הנזק הפוליטי נעשה והכותרות על הזיג-זג בעמדתו, נשלפו ונכתבו בחדווה בלתי מוסתרת.

ליל הברווזים

תשע שעות רצופות, נמשכה השבוע ביום שני ישיבת הממשלה, בה היו אמורים השרים לאשר את מסקנותיה של ועדת טרכטנברג. "לא תהיה עוד הזדמנות שנייה לאשר את ההמלצות בדרכי נועם ללא אלימות", התריע פרופ´ מנואל טרכטנברג. "המערכת הפוליטית התרחקה מהאזרח והיא לא קשובה לו. האזרח חש תחושה של חוסר אונים, שהוא לא יכול להשפיע על מצבו".

נתניהו הגיע נחוש להעביר את ההמלצות, כדי לכבות סופית את אש המחאה. בישיבת "שרינו" שקדמה לישיבת הממשלה, היה מצב רוחו לוחמני במיוחד. "נדהמתי לקרוא הבוקר, שלא תהיה הצבעה כי שרי ישראל ביתנו וש"ס כופפו אותי", אמר לשרים. "לא כופפו אותי. תהיה הצבעה ונעביר את הדו"ח היום".

השרים הביטו זה בזה והתקשו להבין את דבריו. הם ידעו על ההתנגדות (הכמעט) גורפת, ולא הבינו מהיכן נתניהו שואב כוח להכריז כזו הכרזה, שעוד רגע קט תהלום בפניו. "אני לא הולך להתברווז", המשיך נתניהו ואמר לשרים, כשהוא רומז להם על "ליל הברווזים" המפורסם, שהיה בישיבת הממשלה שניהל מנחם בגין ב-79.

ממשלת בגין אמורה היתה אז לאשר תוכנית כלכלית דראסטית, אותה הביא לממשלה שר האוצר דאז, שמחה ארליך, איש הליברלים. אולם ההצבעה הסתיימה ללא הכרעה עקב מחלוקת בין השרים והמפלגות, שהיו אז בקואליציה. הדבר הביא לכינוי "ליל הברווזים", שנועד לסמל את הססנותה של ממשלת בגין ואי הצלחתה להעביר את התוכנית הכלכלית.

"אני לא מתכוון להתברווז", אמר איפוא נתניהו, רגע לפני שנעשה "ברווז צולע" בעצמו. בשבוע הבא תהיה לו הזדמנות לתקן מעט את הרושם, אבל הנזק הפוליטי הפנימי כבר נעשה.

גם כחלון התנגד

אז מה בדיוק קרה, שגרם לנתניהו להאמין שהוא יוכל להעביר את ההמלצות, ולבסוף נכשל?

נתניהו היה משוכנע שאם יתעקש, יכנעו השרים, בדיוק כפי שאובמה נכנע לו. זאת למרות שלשכתו הבהירה רק לילה קודם הישיבה, ביום ראשון, כי ההצבעה תידחה בגלל התנגדות גורפת של שרי הממשלה. אבל נתניהו לא אהב את הדחייה והתעקש.

עד מהרה התברר כי מתוך 29 שרים בממשלה, 15 התנגדו לאישור ההמלצות, ובהם שלושה שרים מהליכוד. שר אחד — דניאל הרשקוביץ התנדנד. שלושת השרים מהליכוד שהתנגדו היו סילבן שלום ויוסי פלד — המתנגדים הקבועים והיריבים הפוליטיים של נתניהו (סילבן בגלל הסיבה הקבועה שלו, ופלד בגלל שלא מונה לנשיא הבונדס) וכן השר החברתי משה כחלון, שטען כי ההמלצות של טרכטנברג אינן מוסיפות ולו שקל אחד לתקציב הרווחה, עליו מופקד משרדו.

שאר מפלגות הקואליציה שהתנגדו, עשו זאת מסיבות פוליטיות במטרה לגזור קופון חברתי מול ציבור הבוחרים שלהן מבלי להסתכן במשבר קואליציוני, ומתוך הנחה שבישיבת הממשלה הבאה, יצליח נתניהו להעביר את ההמלצות. בינתיים הם עשו שריר פוליטי, וביקשו זמן לדון בדו"ח לפני ההצבעה עליו.

השרים המתנגדים לא ניסו לסחוט עוד תביעות חברתיות לפני האישור. הם רק רצו להראות שיש לקיים דיון מעמיק לפני ההצבעה, במטרה להוכיח שהם לא חותמת גומי. לפיכך גדולים הסיכויים שנתניהו יצליח להעביר את ההמלצות בישיבת הממשלה הבאה, כפי שהוא מתכנן.

התנגדות פוליטית

מלבד הרצון להוכיח שהם אינם חותמת גומי, עמדו מאחורי התנגדות השרים גם סיבות פוליטיות.

ראשי המחאה, ובעיקר יו"ר אגודת הסטודנטים, איציק שמולי (חבר כנסת בכנסת הבאה?) הפעילו מכבש לחצים על שרי הממשלה כדי שיתנגדו למסקנות. שלוש המפלגות — ישראל ביתנו, ש"ס והעצמאות, ביקשו להראות למצביעים שלהם, שחלקם ישבו בקיץ אוהלי המחאה, כי הם לא מונחים בכיס של נתניהו.

לכל אחת מהמפלגות היתה גם סיבה נוספת ויחודית להתנגד. מפלגת העצמאות של ברק, התנגדה בגלל הקיצוץ בתקציב הביטחון, משרדו של אהוד ברק. ישראל ביתנו, ששריה רצו להמנע בלבד, אך לבסוף אמרו שיצביעו נגד, התרעמו על העובדה שנתניהו לא מקדם את התוכנית הכלכלית שהתווה ליברמן. בש"ס טענו כי המסקנות של טרכטנברג נוגעות בעיקר למעמד הביניים, ולא עוסקות בשכבות החלשות באוכלוסייה — קהל מצביעי המפלגה.

ולמרות כל זאת, הצהיר נתניהו בפתח ישיבת הממשלה, כי הוא תומך בהמלצות טרכטנברג, כיוון שהם משנים סדר עדיפות לאומי לטובת אזרחי מדינת ישראל. "המשימה המרכזית היא הורדת יוקר המחייה, וזה הדבר שאנו עומדים לשנות ולתקן". מיד אחר כך, הסביר נתניהו, כי יש לאמץ את הדו"ח בכלליותו, ולאחר מכן לרדת להמלצות פרטניות.

השרים לא שוכנעו וכאמור התנגדו. הטעות של נתניהו היתה שהוא רצה לאשר את ההמלצות ולאחר מכן להכניס בהן שינויים ותיקונים. הדבר הזה הוא בלתי אפשרי, כיון שאז היתה נדרשת החלטת ממשלה נוספת.

השרים ברחו

נתניהו חשב תחילה שיזכה לתמיכת ארבעת שרי ישראל ביתנו, או לפחות שהם ימנעו. ליברמן לא היה בישיבת הממשלה, וממקום שהותו באוקראינה (לא באומן...) העביר הודעה כי אכן שריו ימנעו. אולם כאשר נודע לו ששרי ש"ס מתכוונים להצביע נגד, הודיע כי גם שריו יתנגדו.

נתניהו נראה נבוך. הוא לא רגיל בקדנציה הזו לאי הצלחה פנימית. הרי לשם כך הקים ממשלה גדולה וקואליציה יציבה. "למה אתם עושים לי את זה", שאל את שרי ש"ס שסרו לחדרו. "זה נותן הרגשה לא טובה לציבור, אם הממשלה לא מצליחה לאשר ולקבל את ההמלצות". השרים לא שוכנעו, והסבירו כי אין מענה לשכבות החלשות. נתניהו ביקש מהם לפחות להימנע, אך הם סירבו.

בהמשך התקשר נתניהו לאוקראינה ושוחח עם ליברמן. זה הבטיח לו כי אם שרי ש"ס והעצמאות ימנעו, גם שריו ינהגו כך. הניסיון כאמור לא צלח.

ככל שנקפו השעות, הלכה הממשלה והתרוקנה משרים. רובם כאמור התנגדו להמלצות, אך ביקשו לברוח מהמקום, כדי לא לראות את נתניהו במבוכתו. בשעה ארבע וחצי בצהרים, הכריז נתניהו על הפסקה ארוכה ואמר כי בסיומה יערוך הצבעה. אולם בשעה 7 חצי הודיע לשרים: אתם יכולים ללכת הביתה, לא תהיה היום הצבעה.

עם זאת הבהיר נתניהו, כי הוא לא רואה ביזיון או השפלה במה שארע. "ההמלצות יעברו בשבוע הבא. אני משוכנע בכך", הבהיר.

משטר נשיאותי

נתניהו העלה עצמו על עץ גבוה, אמרו השרים בצאתם מהישיבה. בבוקר רצה לדחות את ההצבעה, בצהרים כבר היה נחוש להעביר את ההמלצות בממשלה ובערב חזר בו. "הוא זיגזג שלוש פעמים ובסוף התרסק", אמרו.

בצמרת הליכוד לא אהבו את מה שקרה. "נתניהו אמור היה להתכונן להצבעה הזו, בדיוק כפי שמתכוננים להצבעה על התקציב. זה מחדל פוליטי בו אשמים ראה"מ ושר האוצר", טענו בליכוד.

מנגד, שר האוצר שטייניץ דחה את הביקורת. "חלק מהשרים בקואליציה הנוכחית אינם מעוניינים בהצלחת הממשלה והעומד בראשה", האשים. "התנהגותם של השרים סביב דו"ח ועדת טרכטנברג, היא רק דוגמא אחת לכך".

שטייניץ טוען כי הבעיה אינה במנהיגותו של נתניהו, אלא בגלל שיטת המשטר הקלוקלת. לדבריו, יש לעבור לשיטת משטר נשיאותית במתכונת דומה לזו שבארה"ב ובצרפת, עם שיניים קלים. "חייבים לקבוע שהממשלה תכהן את מלא תקופת כהונתה, למשך ארבע שנים מלאות, ואפילו להאריך אותה לחמש שנים. רק כך ניתן יהיה לתכנן לטווח ארוך".

שטייניץ אינו מדבר כך סתם על שינוי שיטת הממשל, תוך רצון לכהן את מלוא תקופת כהונתה של הממשלה. הדבר עלה השבוע ביתר שאת, לאחר שכאמור התקשורת החלה לדבר על "ריח בחירות". אם המפלגות הבכירות המרכיבות את הקואליציה אינן תומכות במהלך כה מרכזי, זה סימן שהן שומעות רעשים פוליטיים ומריחות משהו מתקרב.