בשירות הביטחון הכללי, עומדים חסר אונים מול פעולות הימין הקיצוני הנעשות תחת השם — "תג מחיר". השבוע חצו אותם פעילים קו אדום, והציתו מסגד בגליל. הדבר גרם לתבערה, שהסתיימה לפי שעה בהצתה נגדית של בניין המועצה בכפר הבדואי טובא זנגרייה. בשב"כ עושים מאמץ ללכוד את מבצעי המעשה, חשודים נעצרו וצו איסור פירסום הוטל על כל הפרשה ♦ מי הם אותם מבצעי הפעולות? כיצד הם מסווים את מעשיהם? האם מדובר בהתארגנות רחבה? ומה מביא צעירים לבצע כאלו מעשים? ♦ מדוע כועסים בקרית ארבע על הצבא? מה נדרש כדי לעבוד בלשכת העיתונות הממשלתית? ואת מי כדאי לאיראנים לשגר לחלל?

ביקורי בית

בשב"כ חוששים: הימין הקיצוני ימשיך במעשים קיצוניים דוגמת ההצתה

הצתת המסגד השבוע בכפר הבדואי טובאֿזנגרייה בגליל העליון, הפנתה שוב את תשומת הלב הציבורית לפעולות הימין הקיצוני, שמתעקש לכנות את מעשיו בשם "תג מחיר".

עד כה פעלו אנשי אותה קבוצה מחתרתית בתחומי הקו הירוק וביצעו ארבע פעולות דומות של הצתות. הפעם הרחיקו לכת וביצעו את ההצתה בתוך הקו הירוק. בכך העכירו את האווירה בין התושבים היהודים והערבים בגליל.

הדבר בולט שבעתיים, לאחר שהמנגנון הפלשתיני בשטחים, הצליח לעצור את ההפגנות והתהלוכות שתוכננו בשטחים לאחר הדיון באו"ם על ההכרה הפלשתינית. במערכת הביטחון חששו, כי תהלוכות אלו יביאו לעימותים מול המתיישבים היהודים מעבר לקו הירוק. החשש היה שהחיכוך ביניהם יגרום למהומות קשות. אולם החיכוך הזה נמנע, ומשנראה היה כי העניינים נרגעים, הגיעה ההצתה של המסגד בגליל, ופתחה שוב מסלול עימות, שאין לדעת כיצד יגמר.

ראה"מ נתניהו זעם לאחר שדווח על ההצתה. הודעה ברוח זו ממש, הוציאה לשכתו לכתבים המדיניים. אין תקדים להודעה מהסוג הזה. מעולם לא נכתבה הודעה רשמית בנוסח: "נתניהו זעם כאשר קיבל את הדיווח וכו´". בכך ביקשו אנשי ראה"מ להראות, עד כמה הוא מתייחס לעניין בצורה יוצאת דופן. בהמשך ההודעה נאמר, כי נתניהו התקשר לראש השב"כ, יורם כהן וביקשו לעשות כל מאמץ כדי לאתר את מבצעי המעשה.

ואכן השב"כ נרתם למערכה, ולא בפעם הראשונה. בשירות הביטחון מזהירים שוב ושוב מהתקפות אלימות של פעילי ימין קיצוני על פלשתינים בשטחים, לצד המשך ההתנכלות לעובדי ציבור. לדעת השב"כ, המשך המסע נגד אותם משרתי ציבור, עלול להסתיים רע מאד. בהקשר זה מזכירים את שמו של יצחק רבין. הקשר ברור.

שני המקרים הבולטים, בהם ניסה הימין הקיצוני להרתיע ולהפחיד ממלאי תפקידים במערכת הביטחון בשנה האחרונה, היו במסע שנוהל נגד המשנה לפרקליט המדינה עו"ד שי ניצן ובהפגנות נגד מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, תא"ל ניצן אלון.

כמו כן פירסמו אותם גורמים עלומים של הימין הקיצוני, שמות מלאים של עובדי החטיבה היהודית בשב"כ, וילדיהם הותקפו מילולית בבתי הספר בהם הם לומדים. אם הם מתגוררים בשטחים, נרשמו נגדם התקפות אישיות גם במקום ישובם. הדבר הגיע למצב בו ביקשו אנשי החטיבה היהודית לעבור לחטיבה אחרת, עקב ההטרדות האישיות והמשפחתיות.

בשב"כ ניסו ליזום יוזמת חקיקה בכנסת, שתאסור הפגנות מול בתי עובדי ציבור, אבל נכשלו. בימין הקיצוני ממשיכים בהפחדות ו"בביקורי בית", ומשכנעים כי הדבר מסייע להם במאבקם. עצם זה שחלק מאלו שזכו ל"ביקורים", מתהלכים היום עם שמירה צמודה (שי ניצן), מהווה ניצחון בעיני אותם גורמי ימין. וזה לא הכל.

תג מחיר

היכן מרוכזים פעילי הימין הקיצוני והאם אין להם קווים אדומים?

בחודשים האחרונים נערכו דיונים רצופים במערכת הביטחון לקראת הדיון באו"ם בעניין המדינה הפלשתינית. באותם דיונים הזהירו במערכת הביטחון מפני פעולות "תג מחיר", וציינו, כי לפעילי הימין הקיצוני אין קווים אדומים, הן בפעולות כלפי הפלשתינים והן כלפי יהודים נושאי תפקידים, המצטיירים כשמאלנים.

עד לפני כמה שנים עוד העריכו בשב"כ, כי פעילי הימין הקיצוני לא יחרגו במעשיהם, ויפעלו רק בשני המקרים הבאים: נקמה על גל פיגועים נגד מתנחלים, או כאשר יתרחש פינוי נוסף ומאסיבי, כמו זה שהיה בהתנתקות. אולם המצב הזה השתנה.

כיום לא זקוקים אותם פעילים קיצונים להרבה סיבות. יעדי האלימות מתרחבים, ומבחינתם אין מניעה לפעול גם בתוך בסיסי הצבא, כפי שעשו לא מכבר, כאשר חיבלו בכלי רכב בבסיס צבאי ליד רמאללה.

כל הריסת מבנה במאחז כזה או אחר, גוררת מיד תגובה של פגיעה ברכוש ערבי או בבכירים במערכת הביטחון. מבחינת פעילי הימין הקיצוני, גם הנהגת מועצת יש"ע נמנית על "האויבים" וגם בהם רצוי לפגוע.

במערכת הביטחון מעריכים, כי מאחורי גל ההתקפות לא עומד ארגון טרור מסודר. אין מדובר ב"מחתרת היהודית", זו שפגעה בעבר בראשי ערים פלשתינים. הפעילות נעשית בקבוצות קטנות, לא בהכרח קשורות זו לזו, כאשר כל קבוצה פועלת בצורה ממודרת וחשאית.

הפעילים אינם משאירים טביעות אצבע ומנוסים דיו כדי לא להשאיר שום ראיה מפלילה. כמו כן הם יודעים לעמוד בפני חקירות שב"כ ומשטרה, ואינם מסגירים שום מידע. כל השיטות והתחבולות של השב"כ מוכרות להם והם מתורגלים כיצד לענות, מתי לשתוק, ומתי לדבר ולפזר מידע מטעה.

במערכת הביטחון משוכנעים, כי מאחורי הפעילות של אנשי תג מחיר עומדים פעילי ימין מוכרים מהימין הקיצוני. נגד רובם כבר הוצאו בעבר צווים מנהליים. רק לפני חודשיים הוצאו 12 צווי הרחקה לפעילים קיצוניים, רק על סמך הערכה שהם היו מעורבים בהצתות המסגדים בשטחים. לא היתה כל ראייה נגדם, מלבד כאמור ההערכה כללית. איש מהפעילים לא עתר לבג"צ נגד ההחלטה.

ההערכה נוספת בשב"כ היא, שבפעילות האלימה מעורבים כמה עשרות אנשים בלבד. אולם המעגל הסביבתי התומך שלהם מונה כבר מאות אנשים. עם זאת הרוב המכריע והמוחלט של תושבי הישובים היהודים מעבר לקו הירוק, מתנגד בתוקף לכל הפעולות של תג מחיר, וסבור כי פעולות אלו רק גורמות נזק למתיישבים כולם.

במערכת הביטחון מצביעים על המוקדים העיקריים של הימין הקיצוני, המתרכזים ביצהר ליד שכם, עמק שילה מצפון לראמללה, ובאיזור קרית ארבע וחברון. אין לדעת מהיכן הגיעו מבצעי הצתה במסגד בגליל.

לשב"כ קשה לחדור פנימה, כיון שאנשי הימין הקיצוני למדו כאמור את כל השיטות של אנשי הביטחון והם מתנהגים בהתאם.

סיפורו של פעיל

מאחורי הקלעים של פעילות קיצוני הימין: כך מבצעים את הפעולות

קשה לחדור למעוזי הימין הקיצוניים. גם השב"כ יודע זאת. מי שכן הצליח להיכנס לשם, הוא כתב "מעריב" עמיחי אתאלי, שחשף השבוע את ה"מאחורי הקלעים של פעילות הימין הקיצוני". אתאלי הצליח לדובב פעיל ימין המתגורר מיו"ש, שתיאר בפניו שלב אחר שלב, כיצד מתבצעות פעולות תג מחיר. מדובר במסמך מעניין, שלבטח ייקרא שוב ושוב על ידי השב"כ.

הפעיל מתאר תחילה את התסכול והזעם בקרב הימין על הרס המאחזים, ואת תחושת הרדיפה שלהם בידי הצוות המשפטי המיוחד בראשות עו"ד שי ניצן. כמו כן הוא מסביר את הפחד לנסוע בכבישי יהודה ושומרון ואת ההרגשה כי למפגינים בשדרות רוטשילד התייחסו בצורה מעוררת כבוד ובכפפות של משי, לעומת היחס שהם מקבלים, המתבטא במכות אלות ובירי כדורי פלסטיק. כל אלה מביאים אותם לדבריו, לבצע את פעולות תג המחיר.

הפעיל ממשיך ומתאר את תחושת הנרדפות. "הצבא נטש אותנו. הערבים עושים בשטח כבשלהם, הפרקליטות רודפת אחרינו, כשבאים לפנות אותנו לפנות בוקר, יורים עלינו כדורי פלסטיק ואפילו להפגין כבר לא נותנים לנו. מה שנשאר לנו זה לעבוד בחושך, בשקט בלי שאף אחד רואה".

לדבריו, "ההתארגנות מתחילה בהשגה חשאית של חומרי הצתה ובבחירה קפדנית של השותפים הרצויים למשימה", מספר הפעיל. "בהמשך מחליטים על אמצעי הזהירות הנדרשים ויציאה לשטח ללא טלפונים סלולריים. בסוף מגיעים לנקודה החשובה ביותר: ריסוס הכתובת. בלי שמשאירים גרפיטי זה כאילו לא עשינו כלום. המטרה העיקרית היא, שידעו שיהודים היו פה ועשו את זה".

מי שמארגנים את הפעולות, הם אנשים שמבינים כי נחצה הגבול נגדם. "מדובר באנשי ימין שהקימו מאחז והשקיעו בו, או שעוסקים בפעילות ציבורית הרבה שנים ולמרות הכל חוטפים מכולם. מהצבא, מהמשטרה, מהמדינה, מהתקשורת, מהערבים ולא נותנים לנו מקום, משפילים אותנו. כל התחושות האלה מתנקזות לזעם שמתפרץ".

פעיל הימין מציין, כי הפיגוע שהיה לפני שבועיים, בתאונת הדרכים ליד קרית ארבע, כאשר דובר תחילה על תאונה של משפחת פלמר (אב ובנו התינוק), ובסוף התברר שמדובר בפיגוע, בעוד הצבא מנסה לטייח את העניין, הביאו את הדברים לשיא.

"אנחנו חייבים לפעול בהרתעה נגד הערבים", מסביר אותו פעיל. "מישהו הסביר לי שכשערבים רואים שהצבא מפנה מאחז, הם מרימים ראש, ואנחנו חייבים להוריד להם את הראש המורם. הצבא לא מאבטח גבעות ולא מאבטח ישובים רחוקים. אז אנחנו חייבים ליצור את ההרתעה הזאת בעצמנו".

הפעיל מפרט בהרחבה את אופי הפעילות ואמצעי הזהירות. בקטע הבא.

שיטת המידור

אמצעי הזהירות: השמדת הראיות מזירת הפעולה ואי שימוש בפלאפונים

זמן רב לפני כל פעילות, מוקדש לאמצעי הזהירות מפני תפיסה, ולהשמדת כל הראיות מזירת הפעולה, מלבד הכתובות עצמן, שהן לב ליבה של הפעולה.

"כבר מימי גוש קטיף, יודעים כולם שאסור לעשות שום דבר כשיש עליך פלאפון", חושף ומסביר פעיל הימין. "אם יש לך טלפון נייד, אפשר לדעת בקלות איפה אתה ומה אתה אומר". לדבריו, בשב"כ נוהגים לעיתים לזמן את נוער הגבעות ולהפחיד אותם בשיחות אזהרה. "אנחנו יודעים איפה אתם ומה עשיתם", אומרים אנשי השב"כ באותן שיחות לצעירים.

"עד לפני שנתיים שלוש היתה אווירה מתוחה בגבעות", ממשיך לספר פעיל הימין. היו הרבה שמועות, האשימו אנשים שהם שב"כניקים וזה גרם לתחושה פנימית רעה. היום המדיניות היא שכולם חברים והכל נחמד, אבל לא מספרים לאף אחד מה עושים".

כך פועלת שיטת המידור: "כל אחד שומר לעצמו את מה שהוא עושה. יש כאלה שעובדים רק עם חבר או שניים שהם מכירים ביניהם הרבה זמן וסומכים עליהם, ויש אנשים שפשוט פועלים לבד. הניסיון שלנו מראה, שמי שפותח את הפה תופסים אותו. אם תספר אפילו לחבר אחד הכי טוב, יתפסו אותך. הולכים לבד בלילה, עושים מה שצריך וחוזרים כאילו לא קרה כלום".

פעיל הימין מסביר גם את הפעולה עצמה. "מה כבר אפשר לשרוף במסגד? אין שם ריהוט, אין מה לשבור. העיקר זה הכתובות, במטרה לעצבן את הערבים, לעצבן את המשטרה ולעצבן גם את ראש הממשלה". לדבריו, כאשר מגיעים למקום הפעולה, חייבים לקשור את הכתובת לדברים שקרו בזמן האחרון, דוגמת פינוי מאחז או פיגוע בו נרצחו יהודים. "אם זה פיגוע, אתה כותב את השם של ההרוגים".

והיכן קונים את הצבע? "אף אחד לא יילך לחנות ויקנה ספריי, כי קנייה כזו עלולה להשאיר עקבות", ממשיך הפעיל להסביר. "מנסים לקבל את זה ממישהו שמתעסק בבניה או מבית שכבר יש בו צבע. מיד אחרי ריסוס הכתובת, מנסים לעשות גם נזק. שופכים קצת חומר ומדליקים. לא משאירים בקבוק של חומר דליק או צבע כדי שלא יוכלו לקחת טביעות אצבע או די.אן.איי".

מיד לאחר הפעולה, יש דפוס קבוע של בריחה מהזירה מבלי לעורר חשד. "ברגע שהאש נדלקה, אתה נכנס לאוטו ובורח כמה שיותר מהר, אבל בלי היסטריה", מסביר הפעיל.

"אם באמצע הלילה תנהג כמו מטורף זה יעשה רעש. ולכן נוסעים מהר אבל רגוע. בדרך כלל הולכים מיד לישון, וכאשר קמים בבוקר, כל המדינה כבר מדברת על מה שקרה בלילה". לאורך כל השיחה עימו, חוזר הפעיל ומדבר על אמצעי הזהירות. בדרך זו הוא גם בחר לסיים אותה. למרות ההצלחה, אסור לומר שום דבר לאף אחד. חבל להיתפס"...

ורק על דבר אחד נמנע אותו פעיל מלדבר — על דין רודף... כאן טמון המוקש שלו ושל כל המעשים של דומיו. ב"קטנות" כאלו הוא אינו מתעסק...

הטעייה בזדון?

האם הצבא תיכנן מראש שלא לומר אמת בעניין התאונה בק. ארבע?

כזכור, בשבוע שלפני ראש השנה סערו הרוחות בקרית ארבע סביב הירצחם של אשר ויהונתן פלמר הי"ד, אב ובנו התינוק. זו גם הכתובת שנמצאה על קירות המסגד השרוף בגליל.

מי שהלהיטו את הרוחות, היו ההודעות הראשוניות של הצבא והמשטרה, שטענו כי מדובר בתאונת דרכים. "הם שיקרו שקר זדוני בגלל שלא התאים להם שיהיו מהומות, כדי לא להרוס את הנאום של נתניהו באו"ם. זה ברור ושקוף", טענו בקרית ארבע.

התינוק יונתן פלמר, אמור היה לחגוג יום הולדת ראשון, בערב ראש השנה. וכך במקום להכין לו עוגה, ישבה עליו אמו שבעה. מחבלים יידו אבן גדולה לעבר המכונית בה נסעו האב והבן, בדרכם לפגוש את אימם, שסיימה משמרת עבודה כאחות בבית חולים בירושלים. האבן פגעה בפניו של אשר וגרמה לו לאבד שליטה על כלי הרכב. המכונית התהפכה בצד הדרך, והשניים נהרגו.

בימים הראשונים לאחר הפיגוע, וזמן קצר אחריו, נאלצו בני המשפחה, אחי האם, לעסוק במאבק לחשיפת האמת שמאחורי האסון, ולמניעת נתיחת הגופות. הנרצח, אשר פאלמר, השתחרר לא מזמן מהצבא, שם שירת כלוחם בספינת טילים של חיל הים. הוא ורעייתו נישאו לפני כשנתיים, שניהם בני קרייתֿארבע.

לאחר הודעת המשטרה והצבא, כי מדובר בתאונה, סערו הרוחות באזור. לכל גורמי הסיוע האזרחיים שהגיעו למקום היה ברור, כי הייתה כאן פעילות טרור. אפילו המשטרה שהגישה תחילה בקשה לביהמ"ש לנתח את הגופות, פירטה שככל הנראה מדובר באירוע בו בוצעה עבירה של יידוי אבן. אולם רק כעבור יומיים, אמר מפקד מרחב חברון באופן רשמי לבני המשפחה, שאכן מדובר בפיגוע.

פרט נוסף באירוע נגע לאקדח של פלמר שנעלם מהמכונית. לבני המשפחה ברור מעל כל ספק, כי האקדח נגנב בידי מישהו, שניגש לכלי הרכב לאחר ההתהפכות. תחילה טענה המשטרה שייתכן כי האקדח עף החוצה מעוצמת ההתהפכות, אך האקדח לא נמצא בסביבת המכונית.

אותם שהגיעו לזירת הארוע ראו בבירור את האבן שפגעה בשמשה הקדמית ובראשו של אשר. לא היתה להם שום התלבטות לגבי מה שהתרחש. מלאכי לוינגר, ראש מועצת קרית ארבע, לא ייחס כוונות זדון להודעות התקשורתיות של המשטרה והצבא.

"יכול להיות שזו טעות חמורה. ביקשתי מקציני המשטרה ומקצינים בכירים בפיקוד המרכז שיחשבו פעם נוספת על הצורה שבה התנהלו הדברים כדי שדבר כזה לא יישנה". לוינגר הזכיר כי כבר בהריסת הבתים במיגרון, היה חשש להטעיה של הצבא. זאת לאחר שנאמר לראש מועצת בנימין, שכוחות הביטחון בשטח לא הגיעו כדי לפנות, אלא לשם השתתפות בתרגיל.

"אנחנו עובדים במשותף עם המשטרה והצבא, ורצוי שהאמון בינינו יישאר ואפילו יתחזק", מסכם לוינגר.

תפקיד עם ידע

האם בידי לשכת העיתונות הממשלתית מאגר ובו חוות דעת על עיתונאים?

הסיפור הבא נוגע ללשכת העיתונות הממשלתית, ופורסם ב"עין השביעית". היה זה אך לא מכבר, כאשר נציבות שירות המדינה, פירסמה מכרז לתפקיד ממלא מקום ראש ענף בלשכת העיתונות הממשלתית. מדובר בתפקיד המצריך קשר עם עיתונאים קבועים.

בתיאור התפקיד נכתב בין היתר, כי מי שיזכה בו, יוטל עליו לתחזק את מאגר המידע הממוחשב של המחלקה "כולל הזנת חוות דעת והערכות על עיתונאים ופירוט הפעילות שבוצעה מולם". עוד נכתב במודעה, כי בעל התפקיד "מנפיק דו"חות תקופתיים על עיתונאים".

הדבר עורר חשד מיידי, כי בידי לשכת העיתונות הממשלתית, מאגר )סודי?( ובו חוות דעת על עיתונאים שונים. העניין עלה כאמור בביטאון העיתונות, היוצא לאור על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, והצריך תגובה של מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, אורן הלמן.

לדבריו, מדובר בהגדרת תפקיד ישנה, שנכתבה לפני שנים רבות. "אין כל קשר בין פיסקה זו לבין המציאות בלשכת העיתונות הממשלתית", צוטט הלמן. עוד ציין, כי לשכת העיתונות הממשלתית פועלת תחת משרד ההסברה, והגישה של השר הממונה — יולי אדלשטיין שונה לחלוטין ושוללת כל התערבות בעבודת העיתונאים.

"אין כל מעקב או התערבות בתכנים שכותבים העיתונאים. אני מצהיר זאת בכל הזדמנות ובשנה האחרונה לא התקבלה כל פנייה בנושא כזה, להיפך. אנו עושים כל שביכולתנו לשפר את הקשר עם התקשורת הזרה. לסייע לעיתונאים בכל עניין ולאפשר להם חופש עיתונאי מלא. תא הכתבים הזרים בוודאי יכול להעיד על כך", ענה הלמן.

ובכל מקרה, לאחר פירסום המיכרז, אמר מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, כי בכוונתו לפנות בדחיפות לנציבות שירות המדינה, שאחראית על הגדרות התפקיד. "אבקש למחוק את המשפט ´ההזוי´ הזה מהגדרות התפקיד", אמר הלמן.

ישר לחלל

את מי יכולים האיראנים לשגר לחלל במקום שיגור הקוף שמתעכב?

ידיעה מוזרה פורסמה השבוע בעיתונות: "איראן הודיעה כי החליטה לעכב שיגור של קוף חי לחלל. בעבר היא כבר שיגרה לחלל חולדה, צבים ותולעים".

ההודעה ההזויה פורסמה על ידי ראש סוכנות החלל האיראנית, חמיד פזלי. זאת לאחר שבקיץ האחרון, הודיע פזלי כי בקרוב ישוגר לחלל טיל ועליו קפסולה במשקל 285 קילוגרם, שתישא קוף לגובה של 120 קילומטרים.

מי שחשף תחילה את העניין, היה הנשיא האיראני אחמדיניג´אד. היה זה כאשר סקר שיגור ארבעה לוויינים מתוצרת איראן לחלל. באותה עת הציג פזלי את ההחלטה לשלוח חיה גדולה לחלל, כצעד ראשון בדרך לשיגור אדם לחלל, מהלך שטהרן מתכוונת לבצעו בֿ2020.

עתה, לאחר טירפוד משלוח הקוף לחלל, היו שהציעו לשגר לשם את אחמדניג´אד, שיכול בהחלט לעמוד באותה קטגוריה...