ברוח הסליחות אתוודה: אני סוג של נודניק סביבתי, ובעוונותי גם יש לי חיבור כלשהו למסורת היהודית. במשך שנים אני משתמש באופניים כאשר בשנתיים האחרונות זהו גם כלי התחבורה הבלעדי שלי ביום יום. והנה הוא בא - יום הרה גורל ויום האופניים... יום הכיפורים ויום הפידולים והברכיים השרוטות של ילדי ישראל. דילמה?

"שמע, רוב הלחץ כבר נגמר - עד ראש השנה, וברוך השם עבר מעולה" אומר לי אברהם סולי, מחנות האופניים ברחוב ויצמן בזמן שהוא מכוון לי גלגל אחורי סורר... "זה טירוף. אני מוכר יותר זוגות משאר השנה בשבוע הזה.. " החנות מוצפת בחומרי אריזה והפוכה כולה, הפסאג' בחוץ גם הוא מאכלס זוגות חדשים שרק הגיעו מהיבואן בצד תלים של אשפת אופניים טרייה. אכן נתנה תוקף לתרבות הרכיבה הישראלית. 

בחוץ אני מבחין בעוד אב שמלמד בת צעירה איך לרכב בלי גלגלי עזר מביכים, ועובר מול שני חסידים שכנראה בדרך להכנות מסוג אחר. אני נזכר בדממת המחלפים והכביש הראשי, בשקט ולקראת צאת יום כיפור- בשינוי המורגש באיכות האוויר של גוש דן. ליופי המפתיע של נקודות מבט מגשרים, אמצע דרך ראשית או צומת, נקודות שפתאום פתוחות לרוכב או להולך הרגל וביום יום שמורות רק לנהגים בכלובי ברזל.

גם בום הרכיבה וההליכה של אותו יום אחד בשנה, גם הרגע המוחד של יום ללא מכוניות הם מקום לחשבון נפש נוקב. לכל אדם שפוי בעולם עולה השאלה למה אנחנו לא מבינים? כיצד אנו נשארים כבולים להסדר תחבורתי כלכלי לא שפוי? לזיהום, לחוסר היעילות ולהרג בכבישים? כיצד אנחנו ממשיכים לדהור כעדר, לעמוד בפקקים אינסופיים כל אחד לבד בתוך גרוטאה של שני טון ועם מנוע מזהם כאשר ברור שכל זה פשוט לא עובד ומסב נזק אדיר לנו ולפלנטה? 

התחבורה ברכב פרטי וריבוא שטחיהאספלט והבטון שהיא צורכת היא לא רק מזיקה סביבתית ולא יעילה, מדובר במנגנון מרכזי בביטוי של חוסר שוויון אלים כמעט שבחרנו לחיות בו. האלימות של תפיסת המרחב, זיהום ורעש שמיועדים רק למי שיכול - למי שיכול לקנות ולהחזיק רכב פרטי (כמה שיותר בזבזני, חדש וגדול..) ובאחרונה גם למי שיכול להרשות לעצמו לתדלק. חלוקה לא הוגנת של המרחב, שאריות האוויר הנקי והכספים האדירים המוקדשים להקמת ותחזוקת תשתית הכבישים.

כמקובל בעבור יהודים חשבון הנפש קשה יותר - כיצד אנחנו לא מבינים את כל זה כאשר יש לנו יום נפלא בשנה המיועד לחשבון נפש וגם מדגים לנו כמה נעים ונקי יותר יהיה עולם דל מכוניות? למה אנחנו שוב עולים לרכב מזהם כדי להקפיץ את הילדה לחברה כאשר האופניים הנוצצות (טוב, הייתה צריכה זוג ליום כיפור..) מחכות לה מיותמות בחניה? האם לא הרגשנו את הריאות משתחררות וחלל האף מתנקה פעם אחת בשנה?

כשאני פוגש סטודנטים להרצאה בנושא סביבתי אני לעיתים פותח בשאלה "למה מליארד סינים נוסעים באופניים" (כן נכון, באחרונה גם הם מתקלקלים - תודה שהזכרתם לי) לאחר כל מני ניחושים התשובה הנכונה היא "כי זה אמצעי התחבורה היעיל והנקי ביותר שהמציאה האנושות עד כה". ברור שאופניים אינם יכולים להיות פתרון כולל לתחבורה של חברת המונים מתועשת (וברוח חשבון הנפש - האם כזו חברה היא בדיוק מה שאנחנו באמת רוצים?)  כדי להמשיך לנוע נצטרף פתרונות משולבים של הסעת המונים, הליכה ברגל, תכנון אורבני מתקדם, קומפקטי ותוך שילוב שימושים במרחב ובשוליים גם שימוש ברכב מהסוג הישן.

מחר, לקראת סופו של החג הזה - בין אם אתם הולכים בדרך חזרה מבית הכנסת או דוהרים על אופניים, אני מזמין אתכם לשאוף מלוא ריאות אוויר נקי יחסית, להסתכל על המרחב הפתוח של כביש ללא מכוניות ולעשות חשבון נפש קטן גם אודות הדרך בה אנחנו זזים ממקום למקום.