למתמחים ברפואה, ראשית, אני מצהיר בזאת שאני בעד מאבק הרופאים לרפואה טובה וגם לתנאים ושכר טובים יותר. שנית, אני מאמין שוועד נבחר המקיים משא ומתן הינו ועד לגיטימי ובידו מנדט לנהל משא ומתן ואף לאשרו, אם בעצמו, או באסיפה כללית, הכל על פי חוקת הארגון הנוגע. שלישית, כאחד מהציבור הריני להודיע בזאת שאני שותף להתמחות ומומחיות הרופאים! לצד הלימוד והידע מדור דור, ההתמחות במקצוע הרפואה נרכשת בניסויים, בניחושים, בטעויות וכל זאת על גב החולים שהם הציבור ומן הראוי שהציבור ייחשב כשותף למומחיות. אין סוף משפחות חולים ומשפחות נפטרים יעידו על כך. מעבר לכך, המוכנות של כל נצרך לרפואה למסור חייו בידכם, מן הסתם מקנה לו זכות כלשהי, הלא כן? הלא שאלתם עצמכם היכן קולו של הציבור? מדוע אינו מביע דעתו?! כמי שמשתייך לציבור אני יכול לנחש- דעתו מנוגדת לדעתכם! הוא נמנע מהלביע דיעה בגלל- מורא. כן פחד! פחד שמא מחר יהיה על מי מהם לפגוש מתמחה ולבקש את עזרתו. נשמע אווילי, מה גם שרופאים מחויבים לשבועת הפוקרטס היווני, ובכל אופן הפחד מקונן. מתמחה בפסיכולוגיה יסביר זאת טוב ממני. מתמחים נכבדים, הציבור אינו אתכם- לכן הוא דומם. הציבור כן עם מאבקכם! אבל לא למאבק המסכן את שלומו ועשוי לגרום נזק בל ישוער. לו אני רופא מתמחה, הייתי מעיין בשבועת הרופאים (בויקיפידה- האנציקלופדיה החופשית). כמעט כל שורה בה מעמידה עקשנותכם במבחן חיים ומוות, של מי מהציבור, לו אתם חייבים את הידע שצברתם עד היום. התנערו ושובו לעבודה והמשיכו במלחמתכם לא על גב הציבור! הברירה אחרת, עם התפטרותכם, למען ההגינות עליכם לנטוש כליל את מקצוע הרפואה אותו רכשתם בעזרת הציבור, אותו הנכם זונחים היום. |