כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    החיים היפים לפעמים מעייפים.........

    0

    דקה לפני...........

    9 תגובות   יום שישי , 7/10/11, 11:37

    ואני מוצאת עצמי בויכוח מעניין.

     

    אומר לי אישי:

    אני שוקל אם ללכת השנה לבית הכנסת, הגם שאני רוצה, כי אני כועס.

    כועס עליהם (הדתיים) ועל שטיפת המוח שהם עושים לחבר'ה הצעירים.

    כועס על החזרה הגורפת הזו בתשובה ועל ההתייחסות אלי/אלינו כאל מצורעים/מטומטמים/חסרי יכולת הבחנה בין טוב לרע, בין עיקר לתפל, בין נכון ללא נכון.

    ובגלל זה, אני לא יודע אם אני רוצה ללכת השנה לבית הכנסת....

     

    אומרת לי חברתי:

    אתמול היו חברים בירושליים, בכותל, וסיפרו ניסים ונפלאות על החוויה העמוקה שהם חוו שם.

    על האוירה.

    על המוני האדם

    על התפילות.

    ואני פשוט לא יכולה להבין את זה, זה מעורר בי שאט נפש, כל השחור הזה, כל האדיקות הזו, כל הצפיפות הזו לשם איזה פולחן שאין לו ולא כלום עמדי.....

     

    ואני שואלת אותו:

    מה עושה לך ההליכה לבית הכנסת לשמוע את תפילת "כל נדרי"?

    האם היא גורמת לך לחוש משהו אחר עם עצמך?

    האם היא חסרה לך?

    כי אם כן - מדוע אתה קושר סוס לחמור?

    מדוע אתה מונע מעצמך משהו שעושה לך טוב, שגורם לך לחוש את אותה תחושת הערך המוסף שאינה חסרה לך ביומיום בגלל שאתה כועס על אלה העושים את דתם קרדום לחפור בו?

    מדוע אתה בעצם אומר שאתה מוכן להעניש את עצמך על מעשיהם של אחרים?

    האם העובדה שהאחרים חושבים שהצדק האלוהי כולו שלהם ואין לך חלק ונחלה בו משמעה שאתה חייב להכנע לתפישתם ולשחק במגרשם בכך שתימנע מהליכה ובכך בעצם תצדיק את טיעוניהם?

    היום הזה שלך כמו שהוא שלהם,

    התפילה הזו שלך כמו שהיא שלהם,

    הקדושה ביום הזה באה ממך כמו מהם,

    וההמנעות שלך פוגעת רק בך ולא בהם.

     

    ואני שואלת אותה:

    את, שנוסעת כל כך הרבה לכל כך הרבה, מוכנה לשלם המון ולכתת רגלייך לפינות הכי נידחות כדי לראות תרבויות אחרות וללמוד מנהגים אחרים לא מוכנה לקבל את מה שיש תחת ביתך ומול מרפסתך. מדוע?

    במה זה שונה מכל דבר זר אחר שאת כל כך שמחה ללמוד ולראות ולחוות?

    מדוע את תהיי מוכנה לראות טקס בודהיסטי או חתונה נוצרית או אפילו שבירת רמאדן אבל לא תפילה בכותל?

    מה לעזאזל גורם לך לשנוא כל כך את מה שאת חלק בלתי נפרד הימנו אפילו שאת מפרידה עצמך ממנו?

     

    ואני שואלת אותנו:

    למה אנחנו כל כך מוכנים ומזומנים לקבל ולהכיל את הכל ואת כולם חוץ מאשר את עצמנו?


    היה כאן דיון שעניינו צום יום הכיפורים.

    מי צם ולמה צמים.

    אני צמה בגלל התחושה של אחרי הצום.

    בגלל התחושה המדהימה הזו של קפה ועוגה לשבירתו.

    בגלל הייחוד שיש ליום הזה על פני כל יום אחר, וגם אם אצום כל שבוע עדיין לא תהא שבירת הצום הזה זהה ולו בשמץ לשבירת צום יום כיפור.

    אני צמה כי כל העולם בהרגשתי צם איתי.

    לא לצורך עינוי הגוף.

    לצורך התנקות.

    כל העולם בהרגשתי מתנקה איתי.

    איני מדברת עם איש.

    איני כותבת לאיש.

    אני מנותקת מכל מכשיר אלקטרוני וחוזרת לעצמי עם עצמי.

    לא מטעמים דתיים.

    לא מטעמים של פחד מעונש אם לא אעשה כך.

    מטעמים של התמזגות חד פעמית עם היקום כולו, השתלבות והתגבשות.

    זה יום כיפור בשבילי.

    לא לחפש חידושים כל הזמן אלא להשתלב בזמן, לחזור למימדים האמיתיים.

     

    גמר חתימה טובה לכולם.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/10/11 16:04:
      מה זה חינוך יהודי? האמת שזה לא מסובך כלל ועיקר, אבל אנחנו כולנו נוטים לסבך זאת. חינוך יהודי הוא הכרת המקורות. חינוך יהודי הוא על פי עשרת הדיברות, חינוך לערכים, חינוך לאהבת אדם באשר הוא. חינוך יהודי הוא קריאת פרק היום בתנ"ך חינוך יהודי הוא לימוד תורה ותורה שבע"פ והתנ"ך מהמקום האמוני והתנ"ך כהיסטוריה חינוך יהודי הוא טיולים בארץ עם ספר התנ"ך ביד חינוך יהודי הוא ביקור במוזיאון בירושליים ולימוד ארכיאולוגיה חינוך יהודי הוא ביקור מידי שנה ב"יד ושם" וב"בית התפוצות" כדי להטמיע את תולדות עם ישראל בכל שנה מפן נוסף. חינוך יהודי הוא חינוך לסבלנות וסובלנות ברוח משנתו של ר' עקיבא: ואהבת לרעך כמוך. וזה רק מבוא למה שאני באמת חושבת שצריך להיות חינוך יהודי.
        9/10/11 15:56:

      צטט: וילמה 2011-10-09 12:41:08

      הקושי בהידברות העניינית מקורה בחוסר הקשבה. כל אחד שומע את שמתאים לו בעת שהוא מכין כבר את התשובה בלי קשר אם היא רלבנטית או לא. וגורם הפחד הולך ומתעצם. ושוב אני נאלצת לחזור על עצמי ולהתנצל על כך אבל הכל מתחיל ונגמר בחינוך. אין חינוך ליהדות. אין חינוך לערכים. יש פולחן שמשתלט דרך הקבלה והמיסטיקה ואין לימוד רציני וענייני ולכן הפחד שמקשה על הידברות עניינית. איך יהיה ידע אם הוא לא מונחל? איך תהיה הבנה אם האמורים להבין אינם מבינים באמת?

       

      הקושי בהדברות, לעניות דעתי (והלואי שאני טועה) הוא בגלל

      המרחק בין הדיבור למעשה,

      המרחק בין המקור לפרשנות

      המרחק בין צרכי העבר לצרכי ההווה

      המרחק בין האדם הפרטי לבין צרכי הממסד

      המרחק בין ההתנשאות לבין הענוה

      המרחק בין מה שהעין רואה לבין מה שהלב רוצה להרגיש

      המרחק שבין הקרבה הפיזית בין בני האדם לבין ההסתגרות שביניהם.

      החינוך היהודי האורתודוכסי מחזק את המרחקים הללו, במקום לגשר ביניהם.

      0זה רק מבוא לשאלה הכי מסובכת: מה זה חינוך יהודי?

        9/10/11 12:41:
      הקושי בהידברות העניינית מקורה בחוסר הקשבה. כל אחד שומע את שמתאים לו בעת שהוא מכין כבר את התשובה בלי קשר אם היא רלבנטית או לא. וגורם הפחד הולך ומתעצם. ושוב אני נאלצת לחזור על עצמי ולהתנצל על כך אבל הכל מתחיל ונגמר בחינוך. אין חינוך ליהדות. אין חינוך לערכים. יש פולחן שמשתלט דרך הקבלה והמיסטיקה ואין לימוד רציני וענייני ולכן הפחד שמקשה על הידברות עניינית. איך יהיה ידע אם הוא לא מונחל? איך תהיה הבנה אם האמורים להבין אינם מבינים באמת?
        9/10/11 10:57:
      צר לי על משבר האמון שקיים בין מוסד תורה שבעל פה לבין חלק נרחב בעם (והרבה בגלל טעויות של הצד הדתי דווקא, לדעתי), אם כי הרבה מן התסכול גם נובע מחוסר ידע וחוסר הבנה של השתלשלות החוקה התורנית במהלך הדורות. בקיצור בעעית זוגיות הנובעת מחוסר תקשורת נכונה, כאשר כל צד כבר פיתח מיגננות וחומות שמקשות על הידברות עניינית.
        8/10/11 20:33:
      נכון מאוד. בעצם מאז ימי הסנהדרין ורבי יהודה הנשיא היהדות עוסקת בפולחן ולא באמונה והפולחן הוא זה של ימי קדם
        8/10/11 19:38:
      זה לא עניין של מי צודק. זה לא עניין של מה נכון. זה עניין של התבוננות. פנימה או החוצה. ואישי המאד חילוני ומאד קיצוני ביחסו למימסד בילה בבית הכנסת אתמול והיום וחווה התרוממות רוח, וחברתי בילתה אמש והיום כמנהגה מידי שבת ולא חוותה שום שינוי בתחושה, ואני ביליתי אמש והיום עם עצמי בדיבור פנימי צפוף ורצוף וחוויתי תחושות שנעו על כל הרצף ועייפות מהסוג הטוב, של עשייה. פנימית. וזה ההבדל. בהתייחסות ובמיקוד - פנימי או חיצוני. אישי החליט להמיר את המיקוד החיצוני בפנימי ועשה את שעושה לו טוב בהפרדה מוחלטת מדיעותיו המאד מוצקות לאורך כל השנה. כך נהגתי גם אני. וחברתי יצאה (לתפישתי האישית כמובן) המפסידה הגדולה כי היא התעקשה לא לאפשר לעצמה להיפתח לתחושה של היום שהיא עצמה הודתה בקיומה בגין הצורך לעמוד על דעתה ה"אנטי כפייה", הגם שהיום בניגוד מוחלט לשאר הימים בשנה הוא היום עם הכי פחות כפייה והכי הרבה רצייה. וזה לא שייך לחרטה. זה לא שייך לבקשת סליחה ומחילה. זה שייך להתבוננות הפנימית וההתחברות של כל אדם עם עצמו דוקא ביום המסויים הזה שמאפשר את זה מכל כיוון אפשרי. ועל כך אני מברכת. שבוע טוב.
        8/10/11 09:22:
      הוספת תגובהישך וחברתך ואת צודקים. כי יום כיפור הוא יום אישי...
        8/10/11 08:54:

      "אומר לי אישי:

      אני שוקל אם ללכת השנה לבית הכנסת, הגם שאני רוצה, כי אני כועס.

      כועס עליהם (הדתיים) ועל שטיפת המוח שהם עושים לחבר'ה הצעירים.

      כועס על החזרה הגורפת הזו בתשובה ועל ההתייחסות אלי/אלינו כאל מצורעים/מטומטמים/חסרי יכולת הבחנה בין טוב לרע, בין עיקר לתפל, בין נכון ללא נכון.

      ובגלל זה, אני לא יודע אם אני רוצה ללכת השנה לבית הכנסת...."

       

      לטעמי אישך צודק. אם אדם מרגיש איזו שהיא חרטה על מעשיו, איזה שהוא רצון לבקש סליחה ומחילה - לא צריך לחכות ליום המסוים הזה. אין שום סיבה לעשות מעשים כאלו רק משום שזה מנהגם של אחרים.

        7/10/11 11:51:
      צום קל וגמר חתימה טובה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      וילמה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין