מאיר אריאל אמר פעם, גם את החילוני שבחילוני אפשר להביך בשאלה, איך אדם נאור שכמוך בעידנו המתקדם עושה מעשה שכזה, ועורך לבנו טקס ברית המילה...
ואני אומר, אתם מבינים, תרבות, גוף, מעטפת,נפש זה מה שיש לנו, לא שאני מיסיונר מטיח באנשים לצום, אבל כל שנה אני שואל עצמי את השאלה מחדש, על מה ולמה? על מה? על זה שיש הזדמנות לאומית, לשבת רגע לשתוק, לשכב רגע לקרוא, ללא הסחת דעת של הודעת טקסט, סרט הוליוודי, או הבמבה המפוזרת על הרצפה כי פתחנו את האריזה לצד בחוזקה, לא לקום למטבח להביא אש להדליק סיגריה, ואז לקום שוב לרוקן את המאפרה, כן, 24 שעות שאנחנו צמים, צמים מכל הרגלי היום החוזרים ונשנים, מכל ההמולה, מכל הבהלה. למה? אצלי זה פשוט עוד עניין שמאחד אותי עם העם שלי, פלצני מה, אני יודע, אבל כשם שאני מתחפש בפורים, רוקד ביום העצמאות, אני אוכל מצות, וצם ביום כיפור, הרי עניין הכפרה הוא עצמי, אישי, ואיך שאדם מחליט לעשותו אני איתו, לא מצאתי דרך יותר טובה מלצום. כן, פשוט ככה לא מצאתי עוד יום אחד מרוכז שבוא לגיטימי על פי "חוק" לעצור הכל, ולשאול את השאלות, לא לדעת לאן הולכים אבל כל הזמן להתעסק בלהזכיר לעצמינו מאין באנו ולבקר את איך שהגענו לשם.. על זה כיפור, לפחות זה כיפור בשבילי. אמר פעם לב טולסטוי, " אנחנו אוהבים אנשים על הטוב שהם עושים לנו, אבל אנחנו אוהבים אנשים עוד יותר על הטוב שהם נותנים לנו לעשות להם... " ומפה מגיע החשבון נפש, כל אדם שלא עשיתי לו טוב, אז ניחא, אבל אדם שעשיתי לו רע, מידיית עשיתי רע לעצמי, אפילו החמרתי את מצבי בכך שסיפרתי לעצמי למה מגיע לו, והתבדתי שזה תקף אותי בעודו ראשי שעון על הכרית ואינני מצליח להרדים אישון. אז כיפור? בסופו של יום זה להיות טוב לעצמך תוך כדי שאתה טוב לחברך, באיזו דרך, מי יודע, אולי להפגין במחאת הרופאים, אולי לשים אוהל ברוטשילד, אולי לתת שקל לאותה אחת שכמו תקליט שבור מסתובבת ברחובות ת"א ומבקשת "תעזור לי תעזור לי" אולי לשמוח בשמחת מישהו שמצא אהבה חדשה אפילו שהיא לא אתה. אולי אפילו לקנא שמישהו אחר מצליח אבל לדעת שאתה מקנא ולהתעלות על זה. לא אוכל להבטיח לאף אחד שבשנה הבאה לא אפגע באף אחד, אבל אוכל להבטיח לעצמי שאשתדל לצמצם פגיעה, רואה אני את העלייה המאסיבית לירושלים של כל מכריי, שעולים לכותל להגיד סליחות, חוויה רוחנית, אבל חברה, בחייכם, זה מזכיר לי את הסיפור על הילד הדתי שהרים את הכיפה ביד מראשו, ירק על ילד אחר והחזיר את הכיפה. חלילה אינני מזלזל, אבל תמוה, שותק ומשתוקק לשאול למה הישראלים לא מנצלים את היום הזה באמת לבקר את עצמם על דרכם, לשאול איפה אני הייתי לא בסדר, מה הייתי משנה, מה אני לומד, ההסתגרות בבית עם סרטים ואוכל, יבשה ומפספסת בעיני, (שאף אחד לא יתקומם ויחשוב שנייה על מה אני כותב) אני כ"כ אוהב את ת"א בכיפור, פתאום היא שקטה, שומעים ציפורים בבוקר, אפשר באמת ליהנות מהשדרה, אבל היום כבר אבדה הבושה, הסולידריות, כבר מסתובבים עם סיגריות ובירות בתיק, והקסם של כיפור הוא רק אחיזת עיניים, זהו יום כיפור, היום שאנחנו באמת יכולים להתכנס פנימה, להתבונן, לשאול, נתן יהונתן כתב פעם שיר שמאוד מזכיר לי את כיפור עֲדַיִן נוֹדְדִים עֲדַיִן נוֹדְדִים אַחַר דְּבָרִים שֶׁאֵין לְהַשִּׂיגָם, חוֹמְדִים אֶת הַגָּנוּב, רוֹצִים לִפְרֹץ בִּבְכִי בִּגְלַל מִלָּה יָפָה בִּגְלַל לִטּוּף. וַעֲצוּבִים נַמְתִּין לְיַד תֵּבוֹת הַמִּכְתָּבִים. עֲדַיִן לֹא כְּמוֹ כֻּלָּם. אֲשֶׁר לְלֶחֶם – מוֹכְרִים פְּרָחִים. יֶשְׁנָן שָׁעוֹת בָּהֶן הָאֲנָשִׁים עוֹד מֻכְרָחִים לִקְנוֹת פְּרָחִים. עֲדַיִן נוֹדְדִים אַחַר דְּבָרִים שֶׁאֵין לְהַשִּׂיגָם חוֹמְדִים אֶת הַגָּנוּב, בּוֹכִים בִּגְלַל מִלָּה טוֹבָה בִּגְלַל לִטּוּף, אוֹרְבִים לְיַד תֵּבוֹת הַמִּכְתָּבִים, קוֹנִים פְּרָחִים. כן, כבר אז הוא לטעמי הוא זיהה את הסטחייה (לעשות דברים לא מתוך מחשבה רעיונית) הזאת שגורמת לנו כאינדווידואלים פתאום לעצור ולשים לב לדברים הקטנים, כמו לפרוץ בבכי שמישהו אומר לנו מילה טובה, או להגיע לשעה הזאת שכ"כ חסר לנו משהו שאנחנו מוכרחים לקנות פרחים, או לקנות משהו, בסופו של יום , אצלי כיפור סוגר מעגל ומתחיל מעגל חדש, אבל תמיד קושר אותי למעגל השייכות של היותי יהודי, לרגע אני לא מפקפק ביהדותו של אחר שאינו צם, אבל באמת שיש שם קסם, התעלות, לא, אני לא חוזר בתשובה ולא מחזיר אף אחד אחר, רק מנסה לחדד את העוצמה הזאת שיש ביום הכיפורים, במנהג, בשקט, באוויר, המקום הכי קטן, הכי מביך הכי שואל והכי מתבונן פנימה, זה גם המקום הכי מפחיד, אבל גם הכי יפה, כי הוא גם הכי קרוב לעצמינו, מרוצת היום , והחיים האינטנסיביים והמוכרים של כל אחד מאיתנו לפתע עוצרים מלכת, ובאמת שאנחנו לא מפספסים כלום מלבד את עצמינו, אולי אשמע כיהיר ומתנשא ואיזה גו גונ גונד גונדה אבל זאת לא הכוונה, בתור אחד שלא זוכר מה זה ללכת, אבל יודע טוב מאוד מה זה לרוץ, אני מברך על יום כיפור, על השקט, ועל החשבון נפש, זוהי הזדמנות נהדרת , ממש כמו יומהולדת להרגיש מיוחד יחד עם כולם, ושוב כשם שאפשר להביך יהודי החילוני שבחילוני בשאלה, איך אדם שכמותך עורך טקס ברית מילה לבנו, וכמו שאפשר להביך כל אשכנזי בפיזוזים למוסיקה מזרחית ביום חופתו, הרי לא נולדנו רעים, ולא נולדנו לפגוע (אבל גם זה קורה, זה חלק מאיתנו) , נולדנו בדרך ארץ אם נרצה או לא נרצה, אבל עם השנים הגבולות הדרכים נשכחות ואלו לפרשנותי ולמיטב הבנתי הם החטאים, בכך שאנחנו שוכחים מאיפה באנו בכך אנחנו חוטאים, ויום כיפור עם כל המניירות שלו, בלי טלויזה, בלי סרטים, בלי אוכל, בלי שתייה, בלי סקס, בלי סיגריות, בלי פלאפונים, הוא הזדמנות מצוינת לשאול מאיפה באתי ואיפה שכחתי את עצמי בשנה האחרונה, אז לא אביך אף אחד ובטח שלא את עצמי באומרי, ביום כיפור אני צם, ושואל שאלות ומזכיר לי מאיפה באתי, הכי החטא הכי גדול שלי במהלך השנה שמידי פעם אני שוכח. אז ממליץ לכל מי שרגיל לא לצום לנסות :) צום קל, וחתימה טובה. גונדה |