כותרות TheMarker >
    ';

    ערפילית אוריון

    חוויות, הגיגים ושאר ירקות

    תגובות (5)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      20/8/15 06:39:
    איך זה שהחלקתי על הפוסט הזה? אני הייתי מהילדות של יורדן, והיינו קבוצה שהחליקה ורקדה, בערך 6 בנים ו-6 בנות, יחד רקדנו כמו שראינו בסרטים מחו"ל שהחליקו על הקרח. הובלנו את אירועי יום העצמאות ברחוב הרצל (בחיפה שהיה סגור לתנועה), בשמלות לבנות קצרצרות וסקטים עם נעליים... ואחר כך נפתח מגרש הסקטים הראשון בקרית אליעזר, ליד האיצטדיון, שעומד היום שומם ועזוב. רותי
      12/10/11 14:34:

    מסתבר שלא רק בגלגליות אתה מוכשר

    אלא גם בהעלאת זכרונות והעברתם אל הכתב.

    נהניתי

    חג שמח לך.

      12/10/11 13:41:

    עדן,

    איזה פוסט מעניין!

    ממש נוסטלגיה . . . חיוך

    גם אני החלקתי על סקטים בדיוק כמו בתמונה הראשונה ששמת כאן . . .

    לא רחוק מאבן גבירול .. .

    שדרות דוד המלך והסביבה . . .

    בערך באותה תקופה.

    התחלתי להתאמן עם אחד ואח"כ שניים,

    כל כך אהבתי!!!

    אתה לקחת את זה רחוק . . .

    הולנד, חיפה ובצבא חיוך

    גם בריכת גורדון זכורה לי מימי התיכון . . .

    ~~~

    תודה לטיול שעשית לי ולזכרונות.

      11/10/11 21:00:
    פוסט מרתק ומקסים! (וגיליתי ששרתנו בצבא ולמדנו בטכניון באותן שנים)
      11/10/11 18:33:
    יופי של פוסט. הרעיון שלך לחזור ולהעלות את סיפורי הילדות נפלא. לעומתך, אני לצערי עד היום לא מצליח עם סקטים והפסקתי לנסות.

    סקטים

    5 תגובות   יום שבת, 8/10/11, 19:00

    כשהייתי בן שמונה או תשע, החליט אבי, למגינת ליבה של אמי כי ליום ההולדת ההולך ומתקרב אקבל סקטים. ובאמת, בקרוב יום ההולדת, נסענו לרחוב אלנבי, לחנות המשביר לצרכן, שהיתה אז, אם אני זוכר נכון החנות הכי גדולה... ושם במחלקת הצעצועים נמצאו "נעגלי דוד" ככה קראו לסקטים הישראליים. היו אלה סוליות מפלדה, אליהם היו מחוברים גלגלים עם "קוגלגרים" - (מיסבים לא מי יודע מה...) ורצועות עור אתן ניתן היה לקשור את ה"נעגלים" אל הנעל. במרכזן של סוליות הפלדה שהיו מחוברות אל מעין שסי, עשוי פלדה מגולוונת גם כן, היו שני ברגים ואומים שאפשרו לשנות את גודל סולית הסקטים ולהתאימה למידות הנעל של המחליק. כל הסיפור הזה הגיע בקופסת קרטון קשיחה למדי.

     

    ''

    "נעגלי דוד" הסקטים הראשונות שלי - תמונה מקושרת מאתר נוסטלגיה

     

    הניסיונות הראשונים להחלקה, היו במרפסת הדירה שלנו, שהייתה בנויה על חלק הארי של שטח הדירה... לקח לי איזה יומיים של ניסיונות ונפילות ומעט בכי, כעס של אמי וצחוק מתגלגל של אבי עד שתפסתי את הפרינציפ. אבל ברגש שזה נתפס זה לא הרפה ממני.

     

     

    איך שהבנתי את הרעיון, תפסתי כי המרפסת איננה בדיוק אולם החלקה, וירדתי להחליק על מדרכות רחובות מגורי. דוד טנה (מבכירי הנוירולוגים בעולם כיום) שהיה מוכשר בכל מה שעשה אז (וכנראה גם היום) הצטרף אלי ועד מהרה בילינו את שעות אחר הצהריים של ימים ארוכים מחליקים במהירות בבלוק הרחובות: שדרות עמנואל-ארלוזרוב-אבן-גבירול ואליהו-בחור, עד לעמוד החשמל ששימש לנו כנקודת המוצא.

    אני חושב שהיינו כבני תשע, כיוון שבשנה זו קיבלנו את השעונים הראשונים ליום ההולדת, והיינו מודדים את זמן ההקפה של בלוק הבניינים הללו עם השעונים שיכלו למדוד גם שניות!!!

     

    את השנה הבאה עשיתי בהולנד ובחורף הבנתי כי הסקטים הם הגרסה החיוורת והמיוזעת של הדבר האמיתי – החלקה על הקרח. אולם כמו כל דבר טוב, גם שנת השבתון הזו נגמרה וחזרנו לארץ, למלחמה, ולמה שבא אחריה.

    התחלנו ללמוד בחטיבת הביניים, ובפסח של אותה שנה צדה את עינינו מודעה של העירייה כי, בחופשת הפסח, יפתח בגני התערוכה, במסגרת אירוע שנקרא "עיר הספורט" חוג סקטים, אמיתי! עם מדריכה אלופה מרוסיה.

     

    ''

     

    דוד ואני עשינו את כל הדרך מהבית ועד לגני התערוכה על הסקטים. מבחינת העיתונות זה היה סקופ וזכינו בתמונה ואזכור על כך באחד העמודים הראשיים למחרת. שם, בביתן 27, פגשנו את אידה. אידה טייטלבטום, שהייתה אז בת 17, ועלתה מרוסיה. שמה גם ראינו בפעם הראשונה וממש שפשפנו את העיניים לראות שהדבר אמיתי, סקטים שמחוברות לנעליים ממש כמו בהחלקה על הקרח ואפילו עם מעצורים אמיתיים מקדימה. אבל הדבר הכי מפתיע היה יכולת ההחלקה האמנותית של אותה אידה על הסקטים, שהפכו באותו יום להיות גלגליות. היא פשוט ריחפה עליהם, ועשתה דברים שעד אז חשבנו שאפשר לעשות רק על הקרח. עד לסוף אותה חופשת פסח, כבר ידענו להחליק לאחור , לבצע "הצלבות" מעין תנועת ריקוד בה רגל אחת רודפת אחרי האחרת  ודוד אפילו הצליח לבצע "פירואט" סיבוב מהיר על המקום. אני לעומת זאת גיליתי שאפשר לעשות כל מני תרגילים אחרים עם הסקטים, כגון קפיצות.: מחליקים מהר ככל האפשר אל המטרה שמעליה מדלגים, לקול תשואות הקהל.

     

    ''

     

    אותה חופשת פסח הייתה תחילתה של תקופה בת כמה שנים בה התאמנו מספר פעמים בשבוע בהדרכתה הנאמנה של אידה, שבינתיים התגייסה לצה"ל, ואחר כך הלכה לסמינר למורות והייתה מורה ביום ומדריכת גלגליות בשעות אחר הצהריים והערב. מציאת מקומות אימון לא הייתה קלה כלל ועיקר. היה צורך למצוא אולם מקורה, גדול מספיק ובעל רצפה ישרה וחלקה. מרבית המקומות שהתאימו לתנאים אלה, לא כל כך הסכימו לאימוני גלגליות, מי בשל בעיות ביטוח ומי בשל פחד שנהרוס את התשתיות. עברנו בין אולם הכדורסל של נוזהה ביפו, לאולם גדול באזור. היינו נוסעים בשניים ולפעמים שלושה אוטובוסים כדי להתאמן. לבסוף התמקמנו באולם "מרכז ביכורי העתים" ברחוב הפטמן בתל-אביב מול בית מפעל הפיס.

     

    ''

     

    פרופ' דוד טנה ואני תופסים מנוחה (1976)

     

    האימונים הרבים היו גם בילוי חברתי והזדמנות להכיר גם בנות. הדייטים, אם אפשר לקרוא לזה כך, הראשונים שלי היו עם בנות אתם החלקתי. איריס איתה יצאתי לראות את "אסקימו לימון" הראשון, עינת, שהייתה החברה הראשונה שלי...

    ההחלקה גם פתחה לנו אופקים גיאוגרפיים... נסענו עד חיפה, שנראתה לנו בכלל חו"ל רק כדי לגלות שתרבות ההחלקה שם מפותחת כבר עשרות שנים על ידי יהודי יקר בשם יורדן, שהצליח לארגן אפילו מגרש החלקה פתוח סמוך לאצטדיון קריית אליעזר. שם ראינו לראשונה שיש בחיפה ובקריות ליגת "הוקי סקטים" מלהיבה.

     

    אחותי הצטרפה אף היא לאימונים ויחד החלקנו לא מעט גם בתחרויות שונות שנערכו ברחבי הארץ.

    בכיתה י"א החלפתי את הבילוי בהחלקה על הסקטים ב"ביכורי העתים", בצפייה תכופה בסרטים שהוקרנו בסינמטק התל-אביבי ששכן בבית מפעל הפיס ממול. בהמתנה (המעושנת לעתים) לתחילת הסרט, הייתי נהנה לראות את הדור הבא של ילדים מגיע להתאמן במקום ששימש לי בית במשך כמה שנים.

    לא, זה עדיין לא נגמר... ברחוב בן-יהודה בתל-אביב נפתחה חנות לצרכי גלישה והחלקה על סקיטבורד. בעליה של אותה חנות איתרו אותי וחבר נוסף, אריה, ונתנו לנו גלגליות מקצועיות עם גלגלי פוליאוריטן ענקיים (70 מ"מ בקוטרם) , אתם יכולנו להחליק על כבישים במהירות רבה. האינטרס שלהם היה לקדם את מכירות המוצרים והשתמשו בנו כפרסומת נוסעת. אנו לעצמינו שמחנו מאוד עם המתנה הנפלאה ואני חזרתי להתפרע על כל מה שאפשר.

     

    ''

     

    הזמן עושה את שלו, והגיע הזמן להתגייס. בחופשות מהצבא הייתי מגיע מדי פעם עם אותן גלגליות משובחות אל בריכת גורדון, שם נפתח משטח החלקה סביר ו... רמפה , מעין חצי צינור עליו ניתן היה לעשות תרגילי אקרובאטיקה שונים ומשונים.  כמה אהבתי את הדבר, היכולת לרחף לעלות ולרדת במהירות, להסתובב ולחוש לשניות תחושה של חוסר משקל.

     

    ''

    ''

     

    בריכת גורדון תל-אביב, ינואר 1982

     

    פעם אחת, פספסתי את הירידה הנכונה ונפלתי כמו אבן אל תחתית הרמפה. כאבים עזים פילחו את ידי ורגלי הימנית. עודד כהן, שהיה אתי באותו יום ביחד עם אמור קנצפולסקי, פינו אותי לבית החולים איכילוב, שם קבעו הרופאים כי יש לי שברים מורכבים ביד ורגל ימין שמצריכים גיבוס ומנוחה במשך חודשים ארוכים.

     

    ''

     

    להזכירכם, היה זה בעת השירות הסדיר. וקפצתי על המציאה כמוצא שלל רב. את המנוחה עשיתי בחוף נואיבה בסיני, שעדיין הייתה בידינו. מדי שבועיים הייתי עולה לביקורת בבית החולים, ושוב מדרים לחופים המדהימים ההם... אמנם על קביים וגבס, אבל חופשי כמו ציפור.

     

    ''

     

    בית ההבראה בחוף נואיבה, אביב 1982

     

    תקופה זו הסתיימה בקיץ 1982, עם חזרתי לשרות ולקורס הקצינים.

    כארבע שנים לאחר מכן, כשהתחלתי את לימודי בטכניון בחיפה., היה עלי לקחת שני קורסי ספורט בשני סמסטרים. להפתעתי, התקיים בבית הסטודנט חוג גלגליות שם ביליתי בשני הסמסטרים והשגתי את מלוא הנקודות בציון שהוסיף לממוצע שלי לא מעט... במקביל הדרכתי במשך כשנה במתנ"ס בשכונת שפרינצק קבוצת ילדים בהחלקה ונהניתי מכך עד למאוד.

     

    השנים חלפו, סיימתי את הלימודים, התחתנו וקבענו את מקום מגורינו בקורנית שבגליל. נולדו לנו ילדים וכשהגיעו לגיל שאפשר להתחיל, סגרתי את המעגל ורכשתי להם... רולר-בליידס. כמובן שגם את עצמי כיבדתי בזוג רולרבליידס מקצועיות, וביקרנו פעמים רבות במגרש ההחלקה המשוכלל בנהריה. בביקורים אצל ההורים , קינחתי לא פעם בהחלקה במגרש בספורטק בתל-אביב.

    סקטים – ספורט משחרר, כדאי גם לכם.

     

    אפילוג:

    כשהכנתי את הטקסט הזה, נברתי מעט ברשת לראות מה קורה היום בעולם הסקטים בישראל. גיליתי שיש פעילות רבה ברמת-גן ובגבעתיים , וגם שאידה טיטלבאום, שהייתה מבוגרת ממני בסך הכל בחמש שנים, איננה אתנו עוד. יהי זכרה ברוך.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      עדן אוריון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין