0

40 תגובות   יום שבת, 8/10/11, 19:05

כי ככה זה נראה מכאן.

יש מי שמתחיל ועושה את שלו.

ו//או לא,

ומוסר לבא בתור.

את מה שהיה,

וזה. ממשיך ממש משם.

 


ומעביר.

את אותן מילים.

 


לפעמים הן מרגישות כמו הד.

ואולי לא ממש,

אבל כשיש בחוץ רוח-פרצים,

הרי שומעים רק הברות.

קטועות. לפעמים,

 


ומה שיותר חשוב

בסופו של יום,

זה שהרצים. ממשיכים.

לרוץ.

באותם מעגלים,

ומגיעים.

 


גם מי שלא ממש.

צעק תחרות עכשיו.

מנסה איכשהו.

להתברג,

למקומות הראשונים,

 

 

''


 

ויש דברים שלא חייבים לפתוח.

יש דברים שנפתחים מעצמם

בכלל בלי שצריכים,

 

 

 

 

 

 

 

.

 

דרג את התוכן: