לאחר למעלה משישה חודשים, שב אלינו השבוע שעון החורף, הלא הוא השעון הרגיל ♦ בניגוד למה שמקובל לחשוב, בארץ ישראל גם השעון החורפי אינו מדויק לחלוטין, אם כי הוא נכון יותר משעון הקיץ ♦ החלת שני שעונים בשנה היא נוהג חדש יחסית, שהחל באירופה, ומאומץ כיום על ידי רוב מדינות העולם ♦ הסיבות לכך מגוונות, ולפעמים, בעיקר בארץ, הן נגועות בפוליטיקה ♦ בין אם התרגלתם כבר לשעון ה"רגיל" ובין אם אתם עדיין בשלבי הסתגלות, שיהיה בשעה טובה ♦

ר. קולינס

בראשית השבוע, התחלף השעון במדינת ישראל, והמחוג הוזז שעה אחת אחורה. החלת שעון הקיץ הסתיימה, לטובתו של שעון החורף. אפילו כעת, כמעט שבוע לאחר החלפת השעון, יש בינינו כאלה שעדיין מצויים בשלב בו הם מתרגלים לשעון החדש. פעמיים בשנה, במשך יום, יומיים ולפעמים מעט יותר, השאלה השגרתית "מה השעה" אינה כה ברורה מאליה. זה קורה עם החלפת שעון הקיץ בשעון החורף, ולהפך. עם זאת, בניגוד לשעון הקיצי, שמתאחר בשעה וגורם לעיתים רבות לאיחורים לבתי הספר, לעבודה וכדו´, שעון החורף עלול לגרום לתופעה הפוכה לחלוטין: להופעה מוקדמת יותר במוסדות הלימוד ובכל מקום אחר בו צריך להתייצב בשעה מסוימת. על פי רוב, ההסתגלות המחודשת לשעון החורף, כמו גם לשעון הקיץ, היא מהירה.

השעון הרגיל

"שעון החורף", אליו אנו מסתגלים בימים אלה, הוא כינוי שגור בפינו. אולם בניגוד לכינוי הרווח הזה, הרי שהשעון שהחל להיות מונהג השבוע במדינת ישראל, הוא למעשה השעון הרגיל. שעון הקיץ, על פיו התנהלנו בלמעלה ממחצית השנה האחרונה, הוא החריג והשונה, זה שמהווה חידוש. הסיבות להיפרדות לפרק זמן ממושך בשנה מהשעון הרגיל, והמעבר לשעון הקיץ, הן מרתקות ומגוונות. לעיתים, בייחוד בארץ, הן נגועות גם בפוליטיקה. הזזת מחוגי השעון בשעה אחת אחורה השבוע, היא חזרה אפוא למצב הטבעי. או ליתר דיוק, השעון שמונהג בימים אלה הוא קרוב יותר לשעון האמיתי שאמור להיות מונהג בארץ ישראל. השעון הרגיל בישראל הוא לפי "אופק קהיר".

הבעיה היא, שבין קהיר לבין ירושלים יש למעלה מ-5 מעלות אורך. כלומר, השעון האמיתי שאמור היה להיות מונהג בארץ, הוא תוספת של עשרים וכמה דקות לשעון הרגיל, "שעון החורף". הסיבה להנהגת השעון לפי אופק קהיר היא מובנת. היא קשורה לרצון להחיל בעולם שעונים הפועלים כולם ב"שעות עגולות". העובדה שהשעון הרגיל בארץ אינו מדויק, הופכת את שעון הקיץ לכזה שבפועל מאחר רק בשלושים דקות ומשהו. הטיעון הרשמי להחלת שעון קיץ הוא כדי שיותר שעות המקובלות כשעות פעילות של בני אדם תהיינה במהלך היום, כשיש אור יום טבעי. בכך, יופחת הצורך בתאורה מלאכותית. הסיבה לכך שהשעון הרגיל מכונה שעון חורף, היא בעיקר כדי לבדל אותו משעון הקיץ.

כך נולד שעון הקיץ

עד לראשית המאה העשרים, העולם כולו נהג על פי השעון הרגיל. רק מאוחר יותר קיבל השעון הרגיל את הכינוי שעון חורף, לשם הבדלתו משעון הקיץ. מי שהגה לראשונה את רעיון שעון הקיץ היה בנג´מין פרנקלין האמריקני, ב-1784. יחד עם זאת, למרות קיומו של הרעיון הזה כבר בתקופה ההיא, לא נעשה בו שימוש באופן מעשי עד למאה ה-20. ב-1907 שוב עלה הרעיון, הפעם בבריטניה, על ידי ויליאם וילט. וילט אף השקיע מאמצים בקידומו של הרעיון וביישומו. ב-1909 הוגשה הצעת חוק בנושא שעון הקיץ לפרלמנט הבריטי, אך היא נדחתה ברוב קולות. עד אמצע המאה ה-19, ואולי אף יותר מאוחר, קביעת השעון נעשתה בכל עיר בנפרד, והיא הייתה גמישה מאוד, תוך כדי הסתמכות על מיקום השמש בשמים.

מסיבה זו, עובדים רבים עבדו סמוך לבתיהם בשעות שהם קבעו לעצמם. לאחר הנהגת הזמן התקני בארצות הברית ובאירופה, והתרחבות התעשייה, נוצר פער בין השעה של זריחת השמש לבין השעה של תחילת העבודה. פער זה הביא לשימוש מוגבר באמצעי תאורה מלאכותיים בשעות הערב, וכתוצאה מכך, לבזבוז של חומרי דלק. איבוד חומרי הדלק הפך לבעיה חמורה, במיוחד בתקופה של מלחמת העולם הראשונה. המחסור בדלק היה גדול כל כך, עד כי בעקבותיו החליטה גרמניה, בפעם הראשונה, לאמץ את רעיון שעון הקיץ ולממש אותו בפועל. בריטניה הייתה המדינה השנייה שהנהיגה שעון קיץ. מאז, מונהג שעון קיץ באירופה ובארה"ב מידי שנה, ובהדרגה הוא אומץ על ידי מדינות נוספות.

שני שעונים

שעון הקיץ בצפון אמריקה, באירופה וברוסיה מונהג כיום ברוב ימות השנה, כשבעה חודשים לכל הפחות. בכמה מדינות, כמו איסלנד, השעה הרשמית הוחלפה לחלוטין, כך שמונהג בהן "שעון קיץ" כביכול כל השנה. בארצות הברית, עד לשנות השמונים, שעון הקיץ היה מונהג מסוף אפריל עד סוף אוקטובר, דהיינו חצי שנה. כיום, שעון הקיץ בארה"ב מונהג החל ממרץ ועד לנובמבר. דהיינו, למעלה משבעה חודשים. במרכז אירופה היה נהוג שעון קיץ מסוף מרץ עד סוף ספטמבר, אך בשנות התשעים החילו את השעון עד לסוף אוקטובר, ובכמה מדינות עד נובמבר.

לאחר מלחמת העולם השנייה, עם התפתחות הקשרים בין צרפת לגרמניה, החלו שתי המדינות לתאם את שעוניהן יחד, אך השעה נשארה קבועה במשך כל ימות השנה. בשנות השמונים החלה צרפת להנהיג שעון קיץ. כיום, השעה בפאריז ברוב ימות השנה מוקדמת בשעתיים מהשעה המתקבלת בחישובים אסטרונומיים. דהיינו: השמש מגיעה לשיא גובהה בקיץ קרוב לשעה שתיים בצהריים ולא באזור השעה שתיים עשרה. תמונת מצב דומה קיימת גם בספרד.

למה שניים?

הסיבות שהביאו להנהגת שני שעונים, אחד בחורף ואחד בקיץ, הן בעיקר כלכליות. שעון הקיץ נועד לחסוך באנרגיה, בעיקר בתאורה ובהגברת פריון העבודה. ההנחה הייתה, שאם אדם נוהג לקום בשעה שש בבוקר, בעוד השמש בקיץ זורחת בחמש, הוא מבלה שעה של אור יום בשינה. כשמזיזים את השעון שעה קדימה, שעת הזריחה נקבעת לשש בבוקר, כך שהאדם מתעורר עם הזריחה. מכיוון שהעבודה מסתיימת שעה מוקדם יותר על פי שעון הקיץ, אפשר לנצל את הזמן שנותר עד השקיעה לפעולות באור יום ואין צורך בחשמל או בדלק לתאורה. הנהגת שעון קיץ נעשתה נפוצה יותר בשנות ה-60 של המאה ה-20, ומשנות ה-70 ואילך תקופת הנהגתו מתארכת בהדרגה באירופה ובארצות הברית. הסיבות לכך ממשיכות להיות כלכליות: השימוש בנפט ובפחם לצורך הפקת חשמל גדל במידה ניכרת, ובמקביל, חלה עלייה במחירי הנפט.

עם זאת, כיום, השימוש בתאורה מלאכותית ובמכשירים חשמליים נעשה כל כך בסיסי ונפוץ גם ביום ובלילה, עד שכבר לא ניתן להעריך את מידת התרומה של שעון הקיץ לחיסכון הכספי, אם בכלל. סיבה אפשרית נוספת להארכת שעון הקיץ על פני השעון הרגיל נעוצה בשעות העבודה והמסחר. השעות החלו משתנות בהדרגה משנות השישים, אז החלה הגמשה בשעות העבודה כדי למנוע עומסי תנועה בשעות הבוקר ובשעות הערב המוקדמות. עם הזמן, בעלי עסקים רבים נוכחו לדעת כי שעות עבודה מאוחרות עדיפות להם, בעיקר בחברות היי טק. מובן שאיחור שעות העבודה מביא להגדלת הפער בין שעת הזריחה לבין שעת תחילת העבודה, ומסיבה זו נעשה שימוש יתר בתאורה מלאכותית בשעות הערב. לפי האסטרטגיה הזו, שעון הקיץ נעשה יעיל למשך תקופה ממושכת יותר בשנה.

קיימת גם טענה כי שעון הקיץ משפר את איכות השינה, מכיוון שהוא מאפשר לאנשים לישון יותר זמן בשעות החשכה, אז השינה עמוקה יותר. כמו כן, יש יותר אור שמש בשעות בהן הכבישים עמוסים, וההערכה היא כי שעון הקיץ מסייע במניעת תאונות דרכים. אולם לעומת זאת, יש סכנה מוגברת לתאונות בימים הראשונים לאחר שינוי השעון, מכיוון שהנהגים עלולים לסבול מחוסר שינה בשל חוסר הסתגלות לשעון החדש.

שעון הקיץ ברחבי העולם

שעון הקיץ, כפי שצוין, מונהג כיום ברוב המדינות המתועשות. למרות זאת, הוא פחות מקובל במזרח הרחוק, כשביפן הוא לא מונהג כלל. שעון הקיץ גם אינו מקובל באזורים חקלאיים, שבהם שעות העבודה ממילא אינן קבועות. העבודה החקלאית מתחילה סמוך ככל האפשר לזריחת השמש, בלא קשר לשעה הרשמית, והיא גם תלויה במידה רבה בעונות השנה. חקלאים רבים מתלוננים ששעון הקיץ גורם להם חוסר נוחות רבה, והם אינם מפיקים ממנו כל תועלת, ואפילו נגרם להם נזק. שעון הקיץ אינו מונהג גם במדינות הקרובות לקו המשווה, משום ששם אין כמעט הבדל בין אורך היום לבין אורך הלילה. בצפון אמריקה- בארה"ב (למעט אריזונה, הוואי ואזורים נוספים במדינה), בקנדה ובמקסיקו, שעון הקיץ מונהג לפחות שבעה חודשים בשנה. לפי חוק שהתקבל בארצות הברית ב-1966, כל מדינה רשאית להחליט אם להנהיג שעון קיץ אם לאו, אם כי היא חייבת להיצמד למועדים הקבועים כדי למנוע בלבול בתיאום הזמן בין המדינות השונות.

ביולי 2005, בעקבות העלייה התלולה במחירי הנפט, הועבר בארצות הברית חוק שמטרתו עידוד חיסכון באנרגיה באמצעים שונים. בין היתר, החוק החדש מאריך את תקופת שעון הקיץ מ-2007 ואילך. לפי החוק הזה, תקופת שעון הקיץ מתחילה ביום ראשון השני במרץ, והיא מסתיימת ביום ראשון הראשון של נובמבר. באירופה, להוציא את איסלנד, וברוסיה, שעון הקיץ מונהג החל מיום ראשון האחרון של חודש מרץ ועד יום ראשון האחרון של חודש אוקטובר (ברוסיה, בוטל השנה שעון החורף בעקבות צו של הנשיא, דמיטרי מדבדב). במצרים, מונהג שעון קיץ מיום שישי האחרון באפריל ועד יום שישי האחרון בספטמבר, או יום השישי הראשון באוקטובר. בירדן, מונהג השעון הקיצי מיום שישי האחרון במרץ ועד ליום שישי האחרון באוקטובר.

בטורקיה, בסוריה ובלבנון אימצו את שעון הקיץ של אירופה. עם זאת, יש כיום יוזמה חדשה בטורקיה שתכליתה להנהיג זמן ייחודי לטורקיה במשך כל השנה ולבטל את שעון הקיץ. בחצי הדרומי של כדור הארץ, מתחיל האביב בספטמבר והסתיו מתחיל בסוף מרץ. בהתאם לכך, גם מונהג שעון הקיץ. באוסטרליה, מונהג השעון הקיצי רק בחלק מהמחוזות במדינה, החל מיום ראשון הראשון של אוקטובר ועד ליום ראשון הראשון באפריל; בניו זילנד מונהג שעון קיץ מסוף ספטמבר עד תחילת אפריל. בעשר מהמדינות הדרומיות של ברזיל, ובבירה ברזיליה, מונהג שעון הקיץ מאמצע אוקטובר עד אמצע פברואר. בדרום אפריקה לא נהוג שעון קיץ כלל.

השעון הישראלי

שעון הקיץ מתחיל ומסתיים, בדרך כלל, ביום המנוחה לפנות בוקר, כדי להקטין את חוסר הנוחות הנובע מהשינוי. בעיה לא פשוטה קיימת בתיאום לוחות הזמנים של חברות התעופה השונות, וכן קיימת סכנה שאנשים יסבלו מחוסר שינה בימים הראשונים אחרי השינוי. לפיכך, השינוי נעשה בשעות שבהן מידת הפעילות של התחבורה ומקומות העבודה היא נמוכה. באירופה ובארצות הברית אלה הן השעות הקטנות של הלילה שבין שני ימי סוף השבוע. במדינת ישראל שעון החורף מתחיל במוצאי שב"ק, שבין ר"ה ליוה"כ, ואילו שעון הקיץ מתחיל בליל שישי האחרון שלפני 2 באפריל. ארץ ישראל ממוקמת קרוב יחסית לקו המשווה. מספר שעות האור בישראל בשיא החורף עומד על כעשר שעות, ובשיא הקיץ הוא עומד על מעט יותר מ-14 שעות. מסיבה זו, התועלת בהפעלת שעון הקיץ לא הייתה גדולה, אלמלא שכנה ארץ ישראל בחלק המזרחי של אזור הזמן שלה ("אופק קהיר", כאמור).

מאז ימי שלטון המנדט הבריטי, מתואמת השעה בארץ עם השעה במצרים וביוון, הנמצאות ממערב לה. לכן, השעה של זריחת השמש בישראל מוקדמת ממילא, כאמור, בשל אופק קהיר. הפעלת שעון הקיץ מאזנת את המצב הזה, ומאפשרת חיסכון בתאורה מלאכותית, ובמיוחד, מקלה על הרגלי השינה של הציבור (יש הסבורים בדיוק הפוך, כפי שמופיע במסגרת). בתקופת המנדט, הונהגו בארץ הסדרי קביעת הזמן המקובלים בבריטניה, ביניהם גם הנהגת שעון קיץ. מועדי שעון הקיץ לא היו קבועים, והם נקבעו בכל פעם על ידי הנציב העליון, בדרך כלל מאפריל עד ספטמבר. בחלק מתקופת מלחמת העולם השנייה, הונהג שעון קיץ במשך כל ימות השנה, כדי להגביר את החיסכון בדלק. עם הקמת המדינה, הסמכות לקבוע את השעה הרשמית, הכוללת גם את קביעת מועדי שעון הקיץ, עברה למשרד הפנים.

פולמוס היסטורי

החלת שעון מיוחד בעונת הקיץ יוצרת קונפליקט בין רוב האנשים הפרטיים לבין בעלי העסקים והמערכות הממשלתיות. בעקבות הנהגת שעון הקיץ, הבוקר קריר יותר ומביא לחיסכון של שעה שלמה בהפעלת המזגנים היקרה, בזמן בו רוב האנשים במקום העבודה והתלמידים בבתי הספר. אולם לעומת זאת, שעת כיבוי המזגנים לפנות ערב מתאחרת בשעה כאשר רוב האנשים בביתם, וכך רבים נאלצים לשלם עבור שעה נוספת של מיזוג אוויר יקר. ב-1976 החליט יוסף בורג, שר הפנים דאז, לבטל את שעון הקיץ. החלטתו עוררה סערה, בעיקר בקרב הציבור החילוני. ב-1980, בעקבות עתירה שהוגשה בנושא, קבע בג"ץ ששר הפנים רשאי להחליט על מועדי שעון הקיץ, אך הוא אינו רשאי לבטל אותו. בעקבות העתירה, באותה שנה הונהג שעון קיץ למשך חודש וחצי, והחוק תוקן באופן שיאפשר את ביטול שעון הקיץ.

 ב-1984 הוחלט להנהיג מחדש את שעון הקיץ. הטיעון העיקרי לחידושו היה המצב הכלכלי החמור ששרר אז במדינה, שחייב חיסכון בהוצאות הציבוריות. מאז אותה החלטה, הונהג שעון קיץ בכל שנה, אולם מועדי הפעלתו עוררו בכל שנה מחדש ויכוחים סוערים. ב-1992 חוקק "חוק קביעת הזמן" במקום החקיקה המנדטורית הישנה, שקבע סופית ששעון הקיץ יופעל מדי שנה למשך 5 חודשים לפחות. עם זאת, שוב, לא הוגדרו מועדים קבועים להפעלתו. ההחלטה על מועדים אלה נותרה בסמכותו של שר הפנים, בכפוף לאישור ועדת הפנים של הכנסת, והוא פרסם אותם כהחלטה לשנה מסוימת, או לשנים אחדות מראש. התוצאה הייתה ששעון הקיץ הופעל לתקופה קצרה כאשר משרד הפנים נמצא בשליטת מפלגה חרדית, ולתקופה ארוכה כששר הפנים היה חילוני. בעקבות חילופי השרים הרבים עד לשנות האלפיים, מועדי שעון הקיץ השתנו רבות.

בתחילת 2005, הגיעה הכנסת להסכמה על מועדים קבועים בחוק לשעון הקיץ. זאת, בעקבות הצעת תיקון לחוק קביעת הזמן שהגישו חברי הכנסת דוד אזולאי ואלי אפללו. לאחר שעברה מספר שינויים, אושרה לבסוף הצעת תיקון בחוק לפי פשרה של חיים אורון. לפיה, מתחולת החוק ואילך, שעון הקיץ יתחיל במועד שייקבע לפי הלוח הלועזי- 2 לפנות בוקר ביום שישי האחרון שלפני ה-2 באפריל, ויסתיים במועד לפי הלוח העברי: 2 לפנות בוקר במוצאי השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים. כתוצאה מכלל זה, מספר הימים שבהם חל שעון קיץ משתנה משנה לשנה, אך הוא עומד תמיד על חצי שנה לכל הפחות. שעון הקיץ האחרון, לדוגמא, נמשך כשישה חודשים וחצי. אלא שלמרות החוק והתיקונים שהוכנסו בו, נראה כי הסוגיה של שעון הקיץ במדינת ישראל נותרה פתוחה. לאחרונה, שוב גוברת הדרישה להאריך את השעון הקיצי, ולא מן הנמנע כי בשנה הבאה ייערכו שינויים מסוימים שיאריכו אותו על חשבון השעון הרגיל, ששב להיות מונהג אצלנו בימים אלה.

מריבות סביב השעון

"...את הבעיה הזאת (של שעון הקיץ. ר.ק.) ניתן היה לפתור בקלות על ידי כך שתחילת התפילה ביום הכיפורים הייתה נקבעת לשעה אחת מאוחר יותר...". הטענה הזו הופיעה במאמר טרחני ובכייני שפורסם לפני כמה שנים בעיתון "הארץ". הוא נכתב על ידי אברהם פורז, שר הפנים דאז, ממפלגת שינוי. פורז כבר סיים מזמן את תפקידו, אך התוקפנות בנושא שעון הקיץ ממשיכה להעסיק כל מיני אנשים וארגונים, לעיתים מזומנות משיקולים שאינם חפים משנאת דת. פורז לא נתן את דעתו לכך שבאותה מידה ניתן לקום שעה מוקדם יותר בבוקר, ולהנות משעת אור נוספת ולא לקום כש"השמש כבר באמצע השמים", כלשונו. מאמרו זה של פורז, בדומה למאמרים אחרים המצודדים בעד שעון קיץ ארוך, מלאים בטענות המאשימות את החרדים בכך שהם מונעים טובה מהציבור על ידי כך שהם מונעים את הארכת שעון הקיץ.

הסיבות או התירוצים לנחיצות שעון קיץ ארוך מוכרים, וחלקם מובא בכתבה. אולם קיימות טענות נגד משמעותיות מאוד, שאינן נופלות, לכל הפחות, מהסיבות המצדיקות החלתו של שעון קיץ לפרק זמן ארוך מכפי שנהוג. אף על פי שלאחרונה שוב גוברת הקריאה להאריך את שעון הקיץ, הרי שמאז התקבל התיקון לחוק שעון הקיץ ב-2005, המערכת הפוליטית פחות עוסקת בעניין. בעבר, כידוע וכמוזכר בכתבה, התנהלו ויכוחים רבים סביב שעון הקיץ, בעיקר בין ציבור יראי ד´ לבין הציבור החילוני. אחד משיאי המחלוקת היה כאשר אותו אברהם פורז, שר הפנים לשעבר, הידוע בשנאתו העזה לכל דבר שבקדושה, הציג רעיון ל"שיפור" שעון הקיץ. על פי הרעיון, שעון הקיץ אמור היה להתאחר בשעתיים, בעוד ששעון החורף הרגיל ינהג כשעון הקיץ העכשווי.

עד לתיקון האחרון בחוק ב-2005, כמעט בכל שנה עם החלפת שעון הקיץ בשעון הרגיל, הייתה פורצת מחדש המחלוקת ארוכת השנים. דיונים אינספור התקיימו בנוגע לשעון הקיץ. הקו האחיד בכל הדיונים הללו היה ניסיון לפגוע בעמדת הציבור החרדי בנוגע לשעון. בתקופת כהונתו של הרב יצחק פרץ כשר הפנים, הוקמה על ידו וועדה שתבחן את השפעות שעון הקיץ מכל ההיבטים האפשריים. תוצאות הבדיקה של הוועדה הוכיחו, כי הארכת השעון גורמת לנזקים כספיים, זאת בניגוד להערכה הרווחת בציבור, ומעל לכל, להרוגים רבים יותר בתאונות דרכים. מהר מאוד נדחק דו"ח הוועדה לשוליים, וכנגדו הושמעו טענות הפוכות. נטען, כי שעת האור הנוספת חוסכת עלויות כספיות רבות וכי כמות ההרוגים בתאונות הדרכים פוחתת, לא להפך.

טענות אלה הושמעו שוב ושוב כקונטרה לדעת חברי הוועדה שבחנו את העניין מנקודת ראות מקצועית טהורה. אחת הבעיות היותר נפוצות שהיו לציבור החרדי כתוצאה מפעילותו של שעון הקיץ, היא הפעלתו בחגים. כמעט בכל פעם היה צורך בניהול מאבק איתנים כדי להביא להשבת השעון למתכונת הרגילה בערב ראש השנה ויום הכיפורים. זמני שעון החורף, כידוע, נוחים יותר לזמני התפילות ולצום. לא תמיד המאבק הזה הצליח. ביום הכיפורים תשס"ג, למשל, עדיין פעל שעון הקיץ. שלושה ימים בלבד לאחר מכן, החל שעון החורף. קשה שלא להתרשם כי מהלך שכזה אינו נובע משיקולים זרים, שעיקרם רדיפת החרדים. מכל מקום, כאמור, נראה כי המאבקים שאפיינו בעבר את נושא שעון הקיץ, ופרק הזמן שיוחל על חשבון שעון החורף, כבר אינם חריפים כבעבר.