אני מת על הפילוסופים של 4 בבוקר,
שוב מצאתי את עצמי , יושב בבר חשוך מאזין לצלילו של אלוויס בשיר אהבה בוערת, שאצבעות כף רגלי נוקשות אחת את המעקה של הבר והשנייה את המעקה של הכסא, כסא נח כזה, מסתובב עם ריפוד,
ואז הוא מגיע, הבחור יושב ליידי, מבקש שיר מזרחית וטופח לי על השכם, נו, יא תימני, לא יזיק לנו פה קצת מזרחית אה,??! ומחכה לחיוך מסכים, אני בתגובה מודיע לו שאני שוודי, והוא מגחך, על הדרך אני מוסיף קצת אינפורמציה שהבעייה של השוודים היא ההגירה האירנית, הרי אני חייב להוכיח לכולם שהתימני הפרימטיב, הוא בעצם חביב בעל ידע כללי נרחב,
ואז תוקפת אותי השאלה, מה עושה אותי יותר טוב ממנו, באומרי "אני מת על הפילוסופים של 4 בבוקר" הרי הנה במשפט אחד הוכחתי שגם לי יש מה להוכיח, על פניו עושה רושם של בחור נחמד, שבא לשוחח ולחלוק את השעות הקטנות של סוף הלילה, תחילת היום, שיא האשמורת.
נעצרה בי המחשבה, מה אני עושה פה בכלל, בן 30, מרבית האנשים שאני מייחל להיות חצי מהם כבר ישנים, אבל אני רק מוטרד מאיזה אימון אעשה מחר ומתי אתעורר, מהרגע שהגעתי לגיל 30 החלטתי שזהו, אני ישן טוב. אם כבר יש משהו אחד שאני זה מדעי השינה, והתמחות הבטלנות, למרות שרוב חיי עבדתי עבודה פיסית קשה מורטת עצבים, חיי הלילה...!
חיי הלילה, יש שיגידו שהלילה הוא משחיט, אני אומר, שהיום משחיט לא פחות, אבל מה שקורא בלילה מקבל תהודה עוצמתית יותר ששומעים עלייה באור יום, הרי העולם הזה מנוהל ביום, ולכן הוא מוכה תדהמה, אם דברים קורים בלילה אנחנו מתרגשים פחות, פשוט, היינו ערים מהבוקר ושקרה מקרה מפתיע בסוף היום, אנחנו פשוט מרימים גבה, שותים משהו, ונכנסים לישון, אבל בבוקר, בדיוק התעוררנו , הרגענו את הנפש, הלב , המחשבה, ופתאום יש לנו יותר מקום להכיל עוולה שקרתה ליל אמש, ואז הריאקציה היא התרגשות, מופתעות, והקצנה, בלילה האדישות העייפה שולטת, וזה מי שאנחנו הופכים להיות, אדישים לפילוסופים של 4 בבוקר.