כותרות TheMarker >
    ';

    בלוגון

    ארכיון

    מה לי ולפרס נובל לכימיה 1918?

    37 תגובות   יום ראשון, 9/10/11, 07:35

    ''

    מה  לי ולפרס נובל לכימיה  1918?

     

    אז כמו שאתם יודעים, אני עדיין חופרת בניירת המשפחתית וכל פעם נופלת על סיפור מארץ הסיפורים. אמרו לי שסיפורים קורים רק לאלה שאוהבים לספר סיפורים, אז

    עם קבלת פרס הנובל בכימיה על ידי פרופסור דן שכטמן רציתי לספר לכם עוד סיפור הקשור לפרס נובל (הסיפור שלי על מלכת שוודיה התגלגל מהבלוג בהקשר לפרס שקיבלה פרופסור עדה יונת).

     

    בשנת 1952 אחרי הגעתו לארץ מצרפת ,בתמונה הוא עומד ויושבים משה שרת וד"ר מרון שיחד עם אבי הקים לבקשת משה שרת והממשלה את חברת "דלק" חברה לאומית לנפט,כותב אבי ז"ל עמנואל רסין לרקטור האוניברסיטה העברית כי יש לו הכבוד להעביר את תעודת פרס הנובל המקורית של פריץ האבר.

      

    פריץ האברגרמנית: Fritz Haber‏; 9 בנובמבר 1868 - 29 בינואר 1934) כימאי גרמני מומר ממוצא יהודי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1918, "על הסינתזה של האמוניה". היה אבי לוחמת הגזים הגרמנית במלחמת העולם הראשונה.

    כמה נקודות משמעותיות עבורנו: המציא בתקופת מלחמת העולם הראשונה את גז הציקלון B ששימש מאוחר יותר במחנות ההשמדה.

    ב-1934 היה בדרכו לארץ כשנפטר. הוא הוזמן על ידי חיים ויצמן לעמוד בראש המחלקה לכימיה פיזיקאלית במכון וייצמן.

    • המצאתו בענין האמוניה הייתה בעלת חשיבות מרכזית לעולם החקלאות ובכלל.
    • באוניברסיטה העברית בירושלים הוקם בשנת 1981 מרכז פריץ האבר - מרכז מחקר לכימיה תאורטית במכון לכימיה.
    • כל המידע החשוב והמאלף בוויקיפדיה:

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%A5_%D7%94%D7%90%D7%91%D7%A8 

     

     את המסמך יקר הערך הזה מצא אבי בזמן הכיבוש הגרמני בצרפת וחיכה להיות בישראל בשביל להעביר אותו. מנהל האוניברסיטה מקבל מודה ושומר את התעודה בספריה הלאומית.

    במקביל מאתר אבי את בנו של פריץ האבר בלונדון, הוא כותב לו שאחרי המלחמה עשה מאמצים לאתר מישהו מהמשפחה ולא הצליח ולכן העביר את התעודה לספריה הלאומית. הוא מספר איך הגיעה אליו-לפני הכיבוש הגיעה המשפחה מפריז למרסיי שם שכרו דירה ב-19 רחוב מרשל פיול. ב-1941 נאלצו לברוח מהגסטפו והדירה נמסרה לממונה על היהודים בעיר. אחרי המלחמה, חזרה המשפחה לדירה, הממונה נשלח למאסר, דברים רבים נלקחו מהדירה אבל במגירה של שולחן הכתיבה של אבי נמצאה תעודת פרס הנובל שכנראה נשכחה שם.

    אבי כתב לבן שזו החלטה שלו אם להשאיר את הפרס באוניברסיטה או לקבל אותו לידי

    המשפחה.

    הבן ל.פ.האבר בתשובה מודה על שמירת המסמך ופונה לכל בני המשפחה כדי לשאול מה יהיה גורל התעודה. ב-22 לאוקטובר 1952 הוא מודיע כי בני המשפחה פה אחד בדעה שתעודת פרס הנובל צריכה לחזור אליהם לפחות עד שהאחיין שלו שהוא הנכד של פריץ האבר יגיע לבגרות. והוא פונה לספריה.

    ב-1964 היה אבי עדיין מראשי משק הנפט בארץ-מנכ"ל "דלק" והיה מוציא רבעון "בעולם הדלק" שהיה מחולק חינם. למהדורה שעסקה בכימיה ופטרוכימיה ביקש מהבן של פריץ האבר לקבל צילום של התעודה לפרסו ם וקיבל תשובה שלילית.

     

    אז שוב ברכות לפרופסור דן שכטמן וחג שמח לכל חברי ברשת ומחוצה לה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (37)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/10/11 23:02:
      תודה לכולם על המילים הטובות
        13/10/11 19:23:
      חג שמח מאד !
        13/10/11 17:27:

      משו, משו!!!

        12/10/11 14:09:
      מרתק! חג שמח לכולנו עם הבשורות הטובות
        10/10/11 19:41:

      צטט: שולה63 2011-10-10 16:34:03

      מענין הסיפור המשפחתי

      מה לעשות יש הרבה תהפוכות בדור הזה 

        10/10/11 19:41:

      צטט: ד-ארט 2011-10-10 11:22:28

      סיפור מורכב למדי. לא בטוחה שהצלחתי לעקוב ממש אחרי הפרטים. יש לך משפחה משהו משהו.

      בסך הכל ספור פשוט אם כי מוזר 

        10/10/11 16:34:
      מענין הסיפור המשפחתי
        10/10/11 11:22:
      סיפור מורכב למדי. לא בטוחה שהצלחתי לעקוב ממש אחרי הפרטים. יש לך משפחה משהו משהו.
        9/10/11 22:16:

      צטט: shai.h 2011-10-09 22:03:45

      סיפור מארץ סיפורי האלכימיה. מדהים!

       אולי הפעם מסיפורי האמוניה

        9/10/11 22:15:

      צטט: ניקיטה10 2011-10-09 21:43:48

      מעניין...

      תודה 

        9/10/11 22:03:

      סיפור מארץ סיפורי האלכימיה. מדהים!

        9/10/11 21:43:
      מעניין...
        9/10/11 20:58:
      מרתק.
        9/10/11 20:09:

      צטט: ניצוץ 2011-10-09 18:57:01

      אין עליך נעלמת לי ,בבקשה סיפור כל שבוע, תודה ,שנה טובה.

       לא מצליחה לעמוד בקצב הנדרש...תודה על העידוד!

        9/10/11 20:08:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2011-10-09 15:33:44

      חתיכת משפוחה מצאת לך - ספר !

      באמת מלא טיפוסים וסיפורים-בגלל זה מרגישה חובה להעלות אותם מן האוב. ואולי סתם אוהבת לספר. 

        9/10/11 20:06:

      צטט: נורית טל-טנא 2011-10-09 10:07:13

      נחמד היחוס המעניין.

      כל כוונתי לספר ספור 

        9/10/11 20:06:

      צטט: SHAKED ADIV 2011-10-09 10:04:55

      מצחיק..אז אבותי הכירו זה את זה בצרפת..

       אז אולי תפרט?

        9/10/11 20:05:

      צטט: רמיאב 2011-10-09 09:48:24

      סיפור מעניין מאוד. המפתיע הוא המידע שמסרת כי יהודי המציא את הציקלון B. כמובן שתמיד היהודים אשמים... שששש, אל תגלי לאנטישמים....

       כאמור זה היה בתקופת מלחמת העולם הראשונה איך יכול מדען לצפות מה יעשו עם ההמצאה שלו-אפילו איינשטין לא חשב שהמצאתו תביא לאיום כזה על האנושות.

        9/10/11 20:04:

      צטט: יאהולי 2011-10-09 09:41:41

      תעודה היא תיעוד ועדות : ואת מתעדת נאמנה היסטוריה משפחתית רבת גוונים. גמר חתימה טובה.

       מנסה, והעבר כל כך חמקני..

        9/10/11 19:57:

      צטט: אור2011 2011-10-09 09:24:31

      אז מה נאמר ומה נדבר עכשו את באמת אישה חשובה ואבא שלך וכל המשפחה אני מתה על ספורים כאילו תודה

      העיקר שיש לך סבלנות לקרוא אותם-אולי בסוף אגיע גם אל עצמי... 

        9/10/11 19:56:

      צטט: רומפיפיה 2011-10-09 09:14:33

      סיפוריך יקירה, ממש מדהימים

      אנא ממך, המשיכי לנבור

      במגרות ומסמכים וכך תעשירי  אותנו

      בפרקים כה מדהימים של ההיסטוריה הגלובלית

      אשר באמצעות משפחתך הופכת בעקיפין גם לשלנו

       גם אני הופתעתי מהסיפור הזה. אינני חושבת שאבי ידע עליו את כל הפרטים. בהזדמנות ארחיב על תקופת המלחמה בצרפת

        9/10/11 19:55:

      הוא היה יהודי מומר כי כיהודי לא הצליח להתקבל כמרצה באוניברסיטה בגרמניה, אבל עם עליית היטלר לשלטון, כשקבל הוראה לא לקבל יהודים לעבודה עזב את גרמניה. ילדיו כנראה לא יהודים ובארץ בטח לא היו מקבלים אותו לפי חוק השבות למרות ההזמנה מחיים ויצמן ב-1934. הוא לא יכל לדעת למה תשמש ההמצאה  שלו.

      צטט: sari10 2011-10-09 09:10:19

      צטט: הדרור מספרת-סיפורים 2011-10-09 07:57:59

      לא קיבל צילום של התעודה שהוא מצא? אממממ אבל את הסיפור סביב מציאתה איש לא ייקח ממנו. בספר לחיות כדי לספר/גבריאל גרסיה מרכס הוא כותב, החיים הם מה שאתה זוכר כדי לספר. ברכות לפרופסור דן שכטמן על שדבק בדרכו ואיש ממתנגדיו לא הצליח להרפות את ידו.

      דניאלה,

      מצטרפת לתגובתה של דרור, וגם . . .

      איזה סיפורים את מוצאת? ממש משו משו . . .

      מדהים העניין ש:

      כמה נקודות משמעותיות עבורנו: המציא בתקופת מלחמת העולם הראשונה את גז הציקלון B ששימש מאוחר יותר במחנות ההשמדה.

      ב-1934 היה בדרכו לארץ כשנפטר. הוא הוזמן על ידי חיים ויצמן לעמוד בראש המחלקה לכימיה פיזיקאלית במכון וייצמן.

      • המצאתו בענין האמוניה הייתה בעלת חשיבות מרכזית לעולם החקלאות ובכלל

      כלומר, הנקודה שגרמני ממוצא יהודי המציא גז

      שמחד - שימש להשמדת יהודים המונית . . .(אירוני)

      ומאידך - היה בעל חשיבות מרכזית לחקלאות ועוד.

       

        9/10/11 19:52:

      צטט: ariadne 2011-10-09 08:48:11

      מרתקים הסיפורים האלה. תודה! וחג שמח לך!

      החיים כנראה מפתיעים-ואני בדרך לאומנות הקלאסית שבה את מומחית-נסיעה לצפון איטליה 

        9/10/11 19:51:

      צטט: forte nina 2011-10-09 08:46:34

      חפירותייך יקירתי מעלות סיפורים מרתקים על משפחתך. יש עוד מסמכים להפוך בהם?

      שנה טובה דניאלה.

      עוד הדרך ארוכה-יש עוד הרבה סיפורים-העיקר שיש שנה חדשה בשביל לספר אותם-שנה טובה לך ושיקרו לך רק דברים יפים וטובים. 

        9/10/11 19:41:

      צטט: הדרור מספרת-סיפורים 2011-10-09 07:57:59

      לא קיבל צילום של התעודה שהוא מצא? אממממ אבל את הסיפור סביב מציאתה איש לא ייקח ממנו. בספר לחיות כדי לספר/גבריאל גרסיה מרכס הוא כותב, החיים הם מה שאתה זוכר כדי לספר. ברכות לפרופסור דן שכטמן על שדבק בדרכו ואיש ממתנגדיו לא הצליח להרפות את ידו.

       לא קיבל דבר חוץ מסרוב בטענה שהתעודה ל צריכה לשמש למטרה מסחרית-זה לא היה מסחרי בכלל אלא עלון בנושא נפט-מה לעשות

        9/10/11 18:57:
      אין עליך נעלמת לי ,בבקשה סיפור כל שבוע, תודה ,שנה טובה.
        9/10/11 15:33:
      חתיכת משפוחה מצאת לך - ספר !
        9/10/11 10:07:
      נחמד היחוס המעניין.
        9/10/11 10:04:
      מצחיק..אז אבותי הכירו זה את זה בצרפת..
        9/10/11 09:48:
      סיפור מעניין מאוד. המפתיע הוא המידע שמסרת כי יהודי המציא את הציקלון B. כמובן שתמיד היהודים אשמים... שששש, אל תגלי לאנטישמים....
        9/10/11 09:41:
      תעודה היא תיעוד ועדות : ואת מתעדת נאמנה היסטוריה משפחתית רבת גוונים. גמר חתימה טובה.
        9/10/11 09:24:
      אז מה נאמר ומה נדבר עכשו את באמת אישה חשובה ואבא שלך וכל המשפחה אני מתה על ספורים כאילו תודה
        9/10/11 09:14:

      סיפוריך יקירה, ממש מדהימים

      אנא ממך, המשיכי לנבור

      במגרות ומסמכים וכך תעשירי  אותנו

      בפרקים כה מדהימים של ההיסטוריה הגלובלית

      אשר באמצעות משפחתך הופכת בעקיפין גם לשלנו

        9/10/11 09:10:

      צטט: הדרור מספרת-סיפורים 2011-10-09 07:57:59

      לא קיבל צילום של התעודה שהוא מצא? אממממ אבל את הסיפור סביב מציאתה איש לא ייקח ממנו. בספר לחיות כדי לספר/גבריאל גרסיה מרכס הוא כותב, החיים הם מה שאתה זוכר כדי לספר. ברכות לפרופסור דן שכטמן על שדבק בדרכו ואיש ממתנגדיו לא הצליח להרפות את ידו.

      דניאלה,

      מצטרפת לתגובתה של דרור, וגם . . .

      איזה סיפורים את מוצאת? ממש משו משו . . .

      מדהים העניין ש:

      כמה נקודות משמעותיות עבורנו: המציא בתקופת מלחמת העולם הראשונה את גז הציקלון B ששימש מאוחר יותר במחנות ההשמדה.

      ב-1934 היה בדרכו לארץ כשנפטר. הוא הוזמן על ידי חיים ויצמן לעמוד בראש המחלקה לכימיה פיזיקאלית במכון וייצמן.

      • המצאתו בענין האמוניה הייתה בעלת חשיבות מרכזית לעולם החקלאות ובכלל

      כלומר, הנקודה שגרמני ממוצא יהודי המציא גז

      שמחד - שימש להשמדת יהודים המונית . . .(אירוני)

      ומאידך - היה בעל חשיבות מרכזית לחקלאות ועוד.

        9/10/11 08:48:
      מרתקים הסיפורים האלה. תודה! וחג שמח לך!
        9/10/11 08:46:

      חפירותייך יקירתי מעלות סיפורים מרתקים על משפחתך. יש עוד מסמכים להפוך בהם?

      שנה טובה דניאלה.

      לא קיבל צילום של התעודה שהוא מצא? אממממ אבל את הסיפור סביב מציאתה איש לא ייקח ממנו. בספר לחיות כדי לספר/גבריאל גרסיה מרכס הוא כותב, החיים הם מה שאתה זוכר כדי לספר. ברכות לפרופסור דן שכטמן על שדבק בדרכו ואיש ממתנגדיו לא הצליח להרפות את ידו.