גלגולה של תמונה
פוסטים אחרונים
- "נופים הם לפעמים..." - הזמנה לתערוכה 17/12/16
- השתקפויות - הזמנה לתערוכה 6/5/15
- השתקפויות - הזמנה לתערוכה 20/4/15
- הקשת שלפני הסערה 8/1/15
- סדנת עיטור וציור על רהיטים 16/10/14
- צבע מקומי - התערוכה 23/12/13
ארכיון
אמי
היום, יום ראשון, 9.10.11, לו הייתה חיה, אמי, הייתה בת 100!
אמי שרה רייכרט לבית בירנבאום, נולדה בתאריך "מוזר", תשע, עשר, אחת עשרה, בת אמצעית למשפחה חסידית, דתית מאוד ובה 8 ילדים, בלודג', פולין. למרות היותה בת למשפחה חסידית דתית, הוריה היו נאורים ואפשרו לה ללמוד בלט, פסנתר, ללכת לקולנוע, לתיאטרון, לקונצרטים ולמופעי בלט ואף להיות חברה פעילה בתנועת הנוער גורדוניה, תנועה חילונית, ציונית כאשר המטרה הייתה לעלות לפלשתינה.
כשהגיעה אמי לפרקה, כמובן היה שידוך טוב אך באמצע מסיבת האירוסין, לקחה פמוט ליד זרקה אותו לקיר והכריזה שאין לה כוונות להינשא בשידוך ויצאה מהבית בטריקת דלת. הוריה החליטו ל"הענישה" ושלחו אותה ללמוד באוניברסיטת גנט בבלגיה שם חי אחיה הבכור עם משפחתו.
אמא רצתה ללמוד חקלאות כדי להיות חקלאית בארץ. חבר של אביה שחזר אז מהארץ הסביר לה שלא כדאי לה משום שהארץ כולה רק חול וחול ולעולם לא תהיה שם חקלאות לכן כדאי לה ללמוד רפואה. אמא שמעה בקול ההיגיון והתחילה ללמוד. לאחר שנתיים שבה לביקור מולדת בפולין ומספר ימים לאחר מכן פלשו הנאצים לפולין והחלה מלחמת העולם השנייה.
את סיפורה של אמא וגבורתה, סיפרתי באחד הפוסטים הקודמים ולא אחזור עליו. אמא נותרה היחידה מבין אחיה ואחיותיה שחלקם כבר היו נשואים עם ילדים, (האח הבכור חי בבלגיה ומשפחתו ניצלה), הורים, סבים סבתות, דודים, דודות, בקיצור, משפחה גדולה ויפה שהושמדה כולה. אמא חיה עם רגשי אשם אך למרות כל שעברה, היתה אשה שמחה, אנרגטית מאוד, תמיד עסוקה אהבה לקרוא, לצאת לבלות עם אבי, לקונצרט, לסרט או למופע בלט, לקחת אותנו הבנות להצגות לקונצרטים, לתערוכות ועוד. תמיד ספרה לנו על משפחתה ועל שעבר עליהם בגטו לודג' ואחר כך במחנה העבודה בצ'נסטוחובה, שם הכירה את אבי.
לאחר המלחמה הורי נישאו והחלו את דרכם לבלגיה לאחיה, לשריד היחיד מכל המשפחה, כשהם לבושים במדי הבריגדה היהודית ומובילים קבוצות לעליה לארץ.
הורי חיו בבלגיה 4 שנים שם נולדנו אחותי ואני, שם המשיך אבי בפעילותו הציונית ובשנת 1949, עלו ארצה, דרך מעברות ולאחר כחצי שנה רכשו דירה קטנטונת בתל אביב וחיו בה כל השנים ואחותי ואני, למרות כל שעבר על הורינו, חיינו במשפחה חמה, צוחקת ומאושרת, עם סיפורים מהימים ההם, עם טיולים וניסיון להעניק לנו חיים שמחים ומאושרים עם כל היפה שבהם, תרבות אמנות, ועוד הרבה, הרבה.
אמא, נפטרה בשיבה טובה למחרת הפסח לפני כשש שנים בהיותה בת תשעים וארבע וחצי. גיל מופלג לכל הדעות.
יהי זכרה ברוך.
אמי בשנת 1949
 אמי אחותי בעגלה ואני בפרק ז'וזפת בבריסל
 אמא ואבא בארוע משפחתי
 אמא ואבא בנשף
 אמא, סבתא גאה לעומר |
תגובות (94)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חן, חן לך שוש.
אכן כך הוא.
הורים, מסתבר מלווים אותנו לאורך כל חיינו.
חן, חן לך גילה יקירתי.
מסתבר כמו כל האמהות.
תודה לך.
אמרת, אמרת!
תודה צרי.
הכתיבה, אכן, ריגשה אותי עד מאוד.
כאילו, עברו כל חיי מולי.
חן, חן לך גילה יקירתי.
תודה לך שרה יקרה.
תודה לך על הפוסט ,
תודה ששיתפת אותנו במשפחתך,
בהחלט מרגש,
זכית בזכרונות שכאלו, אשרייך
חג שמח
שרה קונפורטי
חן, חן לך רחלי יקירתי.
צודקת את.
לנו היה, עם כל ולמרות הכל, בית שמח ועליז שכל חברינו
אהבו לבוא אליו.
תמיד נתנו אותנו בתור דוגמא לכך שלנו מרשים לצאת לכל
הטיולים והאירועים ותמיד נתנו לנו את הביטחון שגם אם
היום לא כל כך טוב, מחר בוודאי יהיה טוב ועוד הרבה,
הרבה דברים שרק עם השנים מגלים בכל יום פן חדש למה שקיבלנו.
תודה לך אסתר רבקה יקירה.
חן, חן לך הדס יקרה.
חג שמח ושנה נפלאה.
תודה לך רוית.
רחלי
פוסט זכרון נפלא לאימך
יהי זכרה ברוך
חג שמח
מהדס.*
חןף חן לך עליזלה יקירה.
מרגש שאת זוכרת.
תודה לך לירית יקרה.
ריגשת אותי מאוד בסיפורך הקצר.
הורי, אכן, היו אנשים מאוד מיוחדים ולכן גם ביתנו המה תמיד חברים שהמשיכו
לבוא הביתה גם לאחר שאחותי ואני עזבנו.
תודה לך ליאורה.
חן, חן לך תמר.
שתהיה לכולנו שנה נפלאה וחג שמח.
תודה לך דבי יקרה.
זה היה דור מיוחד במינו שחי בתקופה
מחד נוראית ומאידך, זכה לראות בהקמת המדינה
וכו'.
רחל,
סיפור חייה של אמך ז"ל מרתק,
היה משהו מיוחד בדור הזה,
ערכים ,ציונות ורח הרפתקנות,
חיים קשים בצל המלחמה הנוראה.
יהי זכרה ברוך
תודה עמי.
אמן.
תודה לך שולה.
אמי היתה אופטימית עד יומה האחרון,
אלגנטית וקוקטית כמו הנשים של פעם.
חן, חן לך גילה יקירתי.
אמי באמת היתה אשה מיוחדת מאוד.
תודה לך איתן.
אכן עולם מלא תהפוכות חלקן בוודאי מיותר לחלוטין.
תודה לך מכבית.
כפי שאת מבינה, היא תמיד בלבי.
ולא רק היא אלא גם אבי שהיה אדם מיוחד מאוד.
תודה לך אודי.
תודה לך יקירתי.
אני יודעת וגם אני מתה על סיפורים אלה.
תודה לך יורם.
חן, חן לך.
*
מתרגש
מזדהה
מאיר את העבר
תודה לך אביה יקרה.
אנחנו גם "חוגגים" כל שנה ימי הולדת להורים שאינם
זאת משום שלמרות מה שעברו, הם אהבו לחגוג ולחיות
טוב.
"בלעו" את הדברים הטובים שבחיים ואנחנו למדנו לא
מעט מהם.
תודה לך רוני.
תמונות מנציחות רגע, שניה, דקה.
בלבנו אהובינו נצורים לעד.
תודה לך לאה.
צודקת את, כל עוד אנו חיים, נזכור את אהובנו ונדאג שיזכרום.
תודה לך יורם.
בפוסטים קודמים סיפרתי את סיפור גבורתה בשואה.
מוזמן לבקר.
תודה לך פוזית.
תודה.
אני בת 65.
כך כתוב גם בדף הבית שלי.
את לא רוצה להגיד לי שאת בת 66? את נראית הרבה הרבה הרבה יותר צעירה.
תודה לך טובה.
אמן.
תודה לך בונבונייטה יקרה.
אכן, אשה מיוחדת מאוד היתה
כך גם ביתינו, המואר והפתוח לכל.
תודה לך עומר.
תודה לך.
תודה לך נגה יקירתי.
אני מקווה שהם שמחו בי.
אני יודעת שמאוד אהבוגם את אחותי וגם אותי.
חן, חן לך סאלינה.
אומרים שזמן מרפא, אולי?
אך ככל שחולף הזמן, גוברים הגעגועים
ותחוסת החסר.
אמן.
תודה לך רות.
אמן ואמן.
תודה לך שריתלה.
מה היה שם משפחתה לפני הנישואין?
תודה לך רחלי.
אמי, בשל סיפור חייה, אמרה ועשתה,
אני אראה לנאצים שלא יצליחו לרצוח גם אותי.
אני אשרוד, כמה שיותר.
אמן ואמן.
אכן, כן.
נולדתי כשאמי היתה בת 34 לאחר המלחמה.
חן, חן לך בטי.
אני אכן גאה בהם, במעשיהם ובחייהם
ועל שנתנו לנו הבנות את שנתנו וגם דאגו
שנקבל את שנתנו.
אמן.
רחלי...מרגש לראות כאלה תמונות...כאלה הורים
גאווה להיות בת להורים כאלה...מאחלת לך ולמשפחתך אושר
בטי