היום, יום ראשון, 9.10.11, לו הייתה חיה, אמי, הייתה בת 100!

אמי שרה רייכרט לבית בירנבאום, נולדה בתאריך "מוזר", תשע, עשר, אחת עשרה, בת אמצעית למשפחה חסידית, דתית מאוד ובה 8 ילדים, בלודג', פולין.

למרות היותה בת למשפחה חסידית דתית, הוריה היו נאורים ואפשרו לה ללמוד בלט, פסנתר, ללכת לקולנוע, לתיאטרון, לקונצרטים ולמופעי בלט ואף להיות חברה פעילה בתנועת הנוער גורדוניה, תנועה חילונית, ציונית כאשר המטרה הייתה לעלות לפלשתינה.

כשהגיעה אמי לפרקה, כמובן היה שידוך טוב אך באמצע מסיבת האירוסין, לקחה פמוט ליד זרקה אותו לקיר והכריזה שאין לה כוונות להינשא בשידוך ויצאה מהבית בטריקת דלת. הוריה החליטו ל"הענישה" ושלחו אותה ללמוד באוניברסיטת גנט בבלגיה שם חי אחיה הבכור עם משפחתו.

אמא רצתה ללמוד חקלאות כדי להיות חקלאית בארץ. חבר של אביה שחזר אז מהארץ הסביר לה שלא כדאי לה משום שהארץ כולה רק חול וחול ולעולם לא תהיה שם חקלאות לכן כדאי לה ללמוד רפואה.

אמא שמעה בקול  ההיגיון והתחילה ללמוד. לאחר שנתיים שבה לביקור מולדת בפולין ומספר ימים לאחר מכן פלשו הנאצים לפולין והחלה מלחמת העולם השנייה.

את סיפורה של אמא וגבורתה, סיפרתי באחד הפוסטים הקודמים ולא אחזור עליו. אמא נותרה היחידה מבין אחיה ואחיותיה שחלקם כבר היו נשואים עם ילדים, (האח הבכור חי בבלגיה ומשפחתו ניצלה), הורים, סבים סבתות, דודים, דודות, בקיצור, משפחה גדולה ויפה שהושמדה כולה.

אמא חיה עם רגשי אשם אך למרות כל שעברה, היתה אשה שמחה, אנרגטית מאוד, תמיד עסוקה אהבה לקרוא, לצאת לבלות עם אבי, לקונצרט, לסרט או למופע בלט, לקחת אותנו הבנות להצגות לקונצרטים, לתערוכות ועוד. תמיד ספרה לנו על משפחתה ועל שעבר עליהם בגטו לודג' ואחר כך במחנה העבודה בצ'נסטוחובה, שם הכירה את אבי.

לאחר המלחמה הורי נישאו והחלו את דרכם לבלגיה לאחיה, לשריד היחיד מכל המשפחה, כשהם לבושים במדי הבריגדה היהודית ומובילים קבוצות לעליה לארץ.

הורי חיו בבלגיה 4 שנים שם נולדנו אחותי ואני, שם המשיך אבי בפעילותו הציונית ובשנת 1949, עלו ארצה, דרך מעברות ולאחר כחצי שנה רכשו דירה קטנטונת בתל אביב וחיו בה כל השנים ואחותי ואני, למרות כל שעבר על הורינו, חיינו במשפחה חמה, צוחקת ומאושרת, עם סיפורים מהימים ההם, עם טיולים וניסיון להעניק לנו חיים שמחים ומאושרים עם כל היפה שבהם, תרבות אמנות, ועוד הרבה, הרבה.

אמא, נפטרה בשיבה טובה למחרת הפסח לפני כשש שנים בהיותה בת תשעים וארבע וחצי. גיל מופלג לכל הדעות.

יהי זכרה ברוך.

                  אמי בשנת 1949

                  אמי אחותי בעגלה ואני בפרק ז'וזפת בבריסל

                         אמא ואבא בארוע משפחתי

                  אמא ואבא בנשף

                  אמא, סבתא גאה לעומר