כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    "....כשלג ילבינו... - כמה לבן יכול להיות לבן?

    3 תגובות   יום ראשון, 9/10/11, 18:56

    ".....כשלג ילבינו..." - כמה לבן יכול להיות לבן?

     

     

    http://cafe.themarker.com/image/2375714/

     

    בתחילת שנות ה- 80 הוזמנתי להשתתף בתערוכה קבוצתית שאותה אצר האמן גרשון קניספל. נושא התערוכה היה 'לבן על לבן'.

     

    הייתי אז בתחילת דרכי כיוצרת, וכל ענייני באותם ימים היה הצבע. בביקורת עבודות באחד משיעורי אמנות, אמר מורי דאז, כשראה את עבודותי - 'שמחת הצבע'. נראה היה אז כאילו גיליתי את עולם הצבע ונתתי לו להגיח אלי מכל מקום אפשרי : מהמכחול, מהשפופרת, מהבד, ונראה היה שגם מתוך נשמתי פנימה.

     

    והנה אני מוזמנת להשתתף בתערוכה -  'לבן על לבן'.

     

    איך אפשר לבטא מקסימום מחשבות- רגשות-רעיונות, במינימום אמצעים?

     

    האמנם מינימום?

     

    רק לבן?

     

    ואיך לבן יכול להיות על לבן?

     

    ומה אפשר לשעות עם צבע שהוא לא צבע?

     

    סביר להניח שאינני הראשונה ששאלה שאלות אלה. אך משאלה הגיחו אלי לראשונה, היו הן בבחינות סוג חדש ואחר של התמודדות. המענה עליהן היה מאתגר. מה שאומר, להניח את 'שמחת הצבע' שלא ידעה אז גבולות. אולי לצנן משהו את אותה שמחה ולשים לה קצת גבולות. אולי לסנן את הצבע, אולי לעדן. אולי לבדוק איך אני יכולה להרגיש עם ולהיות בלי.

     

    הקריאה ל'לבן על לבן' הייתה עבורי סוג של 'קריאה לסדר'. כך תרגמתי זאת ביני לביני.

     

    ועכשיו, איך אני מצליחה לרסן את התאוה להגיד הרבה, אל תוך מסגרת שאומרת לי רק 'לבן על לבן'.

     

    כך גיליתי שהלבן יכול להיות הרבה, ושונה, ויותר, ועם כל זאת להישאר לבן.

    לבן יכול להיות מגוון.


    בחרתי לתת לו מופעים שונים באמצעות חומרים שונים, מרקמים שונים. הוספתי לו גיוונונים באמצעות נגיעות קלות של צבע אחר, שמיד נבלע אל תוך הלבן, ויצר סוג אחר של לבן, חד פעמי. לפעמים עמוק, לפעמים שקוף. לפעמים היה זה לבן צח ולפעמים קצת מלוכלך - עם הזמן נראה היה שהעמדתי את הלבן במבחן , לא פחות מאשר את עצמי.

     

    כך בחרתי, למשל, לעבוד על סדין. עליו ציירתי בצבע לבן מגוון וכאשר רציתי להדגיש  את מעמדו העליון והייחודי בסצינה הנוכחית, סימנתי כמה קווים דווקא בשחור. שהרי רק נוכחותו של השחור היא זו שעושה את הלבן ללבן. שהרי לא נוכל לדעת על קיומו של האור לולא היה לנו חושך שמסמן אותו.

     

    בסדין קרעתי כמה קרעים מכוונים ואלה צירפו לעבודה את לובנו של הקיר שבצבץ מתוכם. המרקם של הקיר היה כבר לבן אחר. ואילו האור ששיחק בין בד הסדין ובין הקרע שחשף את הקיר יצר צללית. גם היא הייתה לבנה, אבל לבנה קצת יותר כהה. כך גיליתי שלבן יכול להיות גם בהיר וגם כהה - ועדיין להישאר לבן.

     

    בעבודות אחרות יצרתי תבליט, ושם האור שנפל בין הבקעים והשקעים הוא זה שקבע את הטונים השונים של הלבן. כך הוספתי חומרים מחומרים שונים "אם אי אפשר להוסיף צבע" אמרתי לעצמי "אוסיף חומר". וכך נוצרו לי מצבים שונים של 'לבן על לבן'. כל מרקם שנולד מהחומר שצורף קבע את הטון , ומנעד הלבנים התרחב.

     

    ומה לכל זה (שהיה בשנות ה-80) ובין ימינו אלה?

     

    נזכרתי בלבנים האלה, שלימדו אותי לסנן, לנקות, לבער (רק התחילו ללמד אותי - משם עוד הייתה ארוכה הדרך ועודנה נמשכת) - בימים אלה שבתרבותנו מצויינים כימים של חשבון נפש, ובאווירת יום הכיפורים וימי הסליחות שבהם נאמר המשפט "חטאיך כשלג ילבינו". וכך בהקשר לאמנותי - אמונתי חשבתי שנכון לאותו זמן אם חטאי היה הגזמה ב 'שמחת הצבע' אז הרי שזו כלל לא הושבתה אלא הלבינה כשלג והותקה להיות 'שמחת הלבן' - אז למדתי ש'המעט הוא הרבה'.

     

    ועוד נזכרתי בעבודות אלה, ובסדין שעליו ציירתי כשראיתי נשים צועדות בערב יום הכיפורים לבית הכנסת בלבוש לבן, ומשם נדדה מחשבתי לבגדי הלבן של חג השבועות, וגם של המחוללת בט"ו באב, ושל הכלה ביום חופתה וחשבתי אכן כן, 'לבן על לבן'.

     

     

    http://cafe.themarker.com/image/2375710/
     

    "....כשלג ילבינו..." – כמה לבן יכול להיות לבן?
    בתחילת שנות ה - 80 הוזמנתי להשתתף בתערוכה קבוצתית שאותה אצר האמן גרשון קניספל. נושא התערוכה היה 'לבן על לבן'.
    הייתי אז בתחילת דרכי כיוצרת וכל ענייני באותם ימים היה הצבע. בביקורת עבודות בשיעורי אמנות אמר מורי דאז, כשראה את עבודותי - 'שמחת הצבע'. 
    נראה היה כאילו גיליתי את עולם הצבע ונתתי לו להגיח מכל מקום אפשרי, מהמכחול, מהשפופרת, מהבד ומנשמתי פנימה.
    והנה אני מוזמנת להשתתף ב' לבן על לבן'.
    איך אפשר לבטא מקסימום מחשבות-רגשות-רעיונות במינימום אמצעים?
    האמנם מינימום?
    רק לבן?
    ואיך לבן יכול להיות על לבן?
    ומה אפשר לעשות עם צבע שהוא לא צבע?
    טוב, אני לא הראשונה ששאלתי זאת, אבל מששאלה זו עלתה אצלי לראשונה, בשבילי אז ומבחינתי אז, היא הייתה שאלה ראשונית ובסיסית. 
    בעבורי המענה עליה היה מאתגר, מה שאומר, לנוח מ 'שמחת הצבע' שלא ידעה גבולות. באמרי לא ידעה גבולות כוונתי לומר גם, 
    שצריך גם לדעת גבולות - לצנן מעט את השמחה הזאת, לסנן את הצבע, למיין ואולי אפילו לעדן.
    הקריאה ל 'לבן' הייתה עבורי סוג של 'קריאה לסדר'.
    ועכשיו, איך אני מצליחה לרסן את התאווה להגיד הרבה, אל תוך המסגרת שאומרת לי רק לבן, ועל לבן?
    כך גיליתי שהלבן יכול להיות הרבה, ושונה ויותר ועם זאת להישאר לבן. לבן יכול להיות מגוון. 
    בחרתי לתת לו מופעים שונים באמצעות חומרים שונים, מרקמים שונים, גיוונונים באמצעות 
    נגיעות קלות של צבע אחר שנבלע אל הלבן ונתן ללבן שם משלו, לפעמים לבן צח ולפעמים לבן קצת מלוכלך – נראה שהעמדתי את הלבן במבחן לא פחות מאשר את עצמי.
    כך בחרתי, למשל, לעבוד על סדין. עליו ציירתי בצבע לבן מגוון וכאשר רציתי להדגיש את מעמדו העליון של הלבן 
    ואת בלעדיותו סימנתי כמה סימנים בשחור, שהרי רק השחור הוא זה שעושה את הלבן ללבן. שכן לא נוכל לדעת על האור בלי החושך שמסמן אותו.
    בסדין קראתי כמה קרעים מכוונים ואלה צירפו לציור את לובנו של הקיר. האור ששיחק בין בד הסדין ובין הקרע
     שחשף את הקיר יצר צללית, שגם היא הייתה לבנה. לבנה, אבל יותר כהה. כך גיליתי שלבן יכול להיות גם בהיר וגם כהה.
    בעבודות אחרות יצרתי תבליט, ושם האור שנפל בין הבקעים והשקעים הוא זה שקבע את הטונים השונים של הלבן. 
    כך הוספתי חומרים מחומרים שונים, "אם אי אפשר להוסיף צבע", אמרתי לעצמי, "אוסיף חומר". 
    וכך נוצרו לי מצבים שונים של 'לבן על לבן'. כל מרקם שנולד מהחומר קבע את הטון.
    כך עברתי, בשביל הזהב, מחגיגת הצבע לחגיגת הלבן.
    ימים אלה בתרבות היהודית הם ימים של חשבון נפש. בין השאר ובאווירת יום הכפורים מצאתי את המשפט 
    שאומר "חטאיך כשלג ילבינו". ובהקשר לאמונתי – אומנותי חשבתי שנכון לאותו זמן ( שנות השמונים כזכור) 
    אם חטאי היה הגזמה ב 'שמחת הצבע', אז הרי ששמחתי זו לא הושבתה אלא הלבינה כשלג והותקה ל'שמחת הלבן'.
    נזכרתי בעובותיי אלה כשראיתי את הנשים בבית כנסת, ביום כפורים לבושות בלבן, 
    ומיד זכרתי את הווריאציות השונות של הצבע הלבן בתרבות היהודית. ביום חופתה, בחג השבועות, ובט"ו באב המחוללות בשדה.
     כן, לבן על לבן.

     

     

     

     

      לצפייה בעבודות נוספות מתערוכת 'לב על לבן' כנס לגלריה 

    "....כשלג ילבינו..." – כמה לבן יכול להיות לבן?
    בתחילת שנות ה - 80 הוזמנתי להשתתף בתערוכה קבוצתית שאותה אצר האמן גרשון קניספל. נושא התערוכה היה 'לבן על לבן'.
    הייתי אז בתחילת דרכי כיוצרת וכל ענייני באותם ימים היה הצבע. בביקורת עבודות בשיעורי אמנות אמר מורי דאז, כשראה את עבודותי - 'שמחת הצבע'. 
    נראה היה כאילו גיליתי את עולם הצבע ונתתי לו להגיח מכל מקום אפשרי, מהמכחול, מהשפופרת, מהבד ומנשמתי פנימה.
    והנה אני מוזמנת להשתתף ב' לבן על לבן'.
    איך אפשר לבטא מקסימום מחשבות-רגשות-רעיונות במינימום אמצעים?
    האמנם מינימום?
    רק לבן?
    ואיך לבן יכול להיות על לבן?
    ומה אפשר לעשות עם צבע שהוא לא צבע?
    טוב, אני לא הראשונה ששאלתי זאת, אבל מששאלה זו עלתה אצלי לראשונה, בשבילי אז ומבחינתי אז, היא הייתה שאלה ראשונית ובסיסית. 
    בעבורי המענה עליה היה מאתגר, מה שאומר, לנוח מ 'שמחת הצבע' שלא ידעה גבולות. באמרי לא ידעה גבולות כוונתי לומר גם, 
    שצריך גם לדעת גבולות - לצנן מעט את השמחה הזאת, לסנן את הצבע, למיין ואולי אפילו לעדן.
    הקריאה ל 'לבן' הייתה עבורי סוג של 'קריאה לסדר'.
    ועכשיו, איך אני מצליחה לרסן את התאווה להגיד הרבה, אל תוך המסגרת שאומרת לי רק לבן, ועל לבן?
    כך גיליתי שהלבן יכול להיות הרבה, ושונה ויותר ועם זאת להישאר לבן. לבן יכול להיות מגוון. 
    בחרתי לתת לו מופעים שונים באמצעות חומרים שונים, מרקמים שונים, גיוונונים באמצעות 
    נגיעות קלות של צבע אחר שנבלע אל הלבן ונתן ללבן שם משלו, לפעמים לבן צח ולפעמים לבן קצת מלוכלך – נראה שהעמדתי את הלבן במבחן לא פחות מאשר את עצמי.
    כך בחרתי, למשל, לעבוד על סדין. עליו ציירתי בצבע לבן מגוון וכאשר רציתי להדגיש את מעמדו העליון של הלבן 
    ואת בלעדיותו סימנתי כמה סימנים בשחור, שהרי רק השחור הוא זה שעושה את הלבן ללבן. שכן לא נוכל לדעת על האור בלי החושך שמסמן אותו.
    בסדין קראתי כמה קרעים מכוונים ואלה צירפו לציור את לובנו של הקיר. האור ששיחק בין בד הסדין ובין הקרע
     שחשף את הקיר יצר צללית, שגם היא הייתה לבנה. לבנה, אבל יותר כהה. כך גיליתי שלבן יכול להיות גם בהיר וגם כהה.
    בעבודות אחרות יצרתי תבליט, ושם האור שנפל בין הבקעים והשקעים הוא זה שקבע את הטונים השונים של הלבן. 
    כך הוספתי חומרים מחומרים שונים, "אם אי אפשר להוסיף צבע", אמרתי לעצמי, "אוסיף חומר". 
    וכך נוצרו לי מצבים שונים של 'לבן על לבן'. כל מרקם שנולד מהחומר קבע את הטון.
    כך עברתי, בשביל הזהב, מחגיגת הצבע לחגיגת הלבן.
    ימים אלה בתרבות היהודית הם ימים של חשבון נפש. בין השאר ובאווירת יום הכפורים מצאתי את המשפט 
    שאומר "חטאיך כשלג ילבינו". ובהקשר לאמונתי – אומנותי חשבתי שנכון לאותו זמן ( שנות השמונים כזכור) 
    אם חטאי היה הגזמה ב 'שמחת הצבע', אז הרי ששמחתי זו לא הושבתה אלא הלבינה כשלג והותקה ל'שמחת הלבן'.
    נזכרתי בעובותיי אלה כשראיתי את הנשים בבית כנסת, ביום כפורים לבושות בלבן, 
    ומיד זכרתי את הווריאציות השונות של הצבע הלבן בתרבות היהודית. ביום חופתה, בחג השבועות, ובט"ו באב המחוללות בשדה.
     כן, לבן על לבן.

     

    כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

    "....כשלג ילבינו..." – כמה לבן יכול להיות לבן?
    בתחילת שנות ה - 80 הוזמנתי להשתתף בתערוכה קבוצתית שאותה אצר האמן גרשון קניספל. נושא התערוכה היה 'לבן על לבן'.
    הייתי אז בתחילת דרכי כיוצרת וכל ענייני באותם ימים היה הצבע. בביקורת עבודות בשיעורי אמנות אמר מורי דאז, כשראה את עבודותי - 'שמחת הצבע'. 
    נראה היה כאילו גיליתי את עולם הצבע ונתתי לו להגיח מכל מקום אפשרי, מהמכחול, מהשפופרת, מהבד ומנשמתי פנימה.
    והנה אני מוזמנת להשתתף ב' לבן על לבן'.
    איך אפשר לבטא מקסימום מחשבות-רגשות-רעיונות במינימום אמצעים?
    האמנם מינימום?
    רק לבן?
    ואיך לבן יכול להיות על לבן?
    ומה אפשר לעשות עם צבע שהוא לא צבע?
    טוב, אני לא הראשונה ששאלתי זאת, אבל מששאלה זו עלתה אצלי לראשונה, בשבילי אז ומבחינתי אז, היא הייתה שאלה ראשונית ובסיסית. 
    בעבורי המענה עליה היה מאתגר, מה שאומר, לנוח מ 'שמחת הצבע' שלא ידעה גבולות. באמרי לא ידעה גבולות כוונתי לומר גם, 
    שצריך גם לדעת גבולות - לצנן מעט את השמחה הזאת, לסנן את הצבע, למיין ואולי אפילו לעדן.
    הקריאה ל 'לבן' הייתה עבורי סוג של 'קריאה לסדר'.
    ועכשיו, איך אני מצליחה לרסן את התאווה להגיד הרבה, אל תוך המסגרת שאומרת לי רק לבן, ועל לבן?
    כך גיליתי שהלבן יכול להיות הרבה, ושונה ויותר ועם זאת להישאר לבן. לבן יכול להיות מגוון. 
    בחרתי לתת לו מופעים שונים באמצעות חומרים שונים, מרקמים שונים, גיוונונים באמצעות 
    נגיעות קלות של צבע אחר שנבלע אל הלבן ונתן ללבן שם משלו, לפעמים לבן צח ולפעמים לבן קצת מלוכלך – נראה שהעמדתי את הלבן במבחן לא פחות מאשר את עצמי.
    כך בחרתי, למשל, לעבוד על סדין. עליו ציירתי בצבע לבן מגוון וכאשר רציתי להדגיש את מעמדו העליון של הלבן 
    ואת בלעדיותו סימנתי כמה סימנים בשחור, שהרי רק השחור הוא זה שעושה את הלבן ללבן. שכן לא נוכל לדעת על האור בלי החושך שמסמן אותו.
    בסדין קראתי כמה קרעים מכוונים ואלה צירפו לציור את לובנו של הקיר. האור ששיחק בין בד הסדין ובין הקרע
     שחשף את הקיר יצר צללית, שגם היא הייתה לבנה. לבנה, אבל יותר כהה. כך גיליתי שלבן יכול להיות גם בהיר וגם כהה.
    בעבודות אחרות יצרתי תבליט, ושם האור שנפל בין הבקעים והשקעים הוא זה שקבע את הטונים השונים של הלבן. 
    כך הוספתי חומרים מחומרים שונים, "אם אי אפשר להוסיף צבע", אמרתי לעצמי, "אוסיף חומר". 
    וכך נוצרו לי מצבים שונים של 'לבן על לבן'. כל מרקם שנולד מהחומר קבע את הטון.
    כך עברתי, בשביל הזהב, מחגיגת הצבע לחגיגת הלבן.
    ימים אלה בתרבות היהודית הם ימים של חשבון נפש. בין השאר ובאווירת יום הכפורים מצאתי את המשפט 
    שאומר "חטאיך כשלג ילבינו". ובהקשר לאמונתי – אומנותי חשבתי שנכון לאותו זמן ( שנות השמונים כזכור) 
    אם חטאי היה הגזמה ב 'שמחת הצבע', אז הרי ששמחתי זו לא הושבתה אלא הלבינה כשלג והותקה ל'שמחת הלבן'.
    נזכרתי בעובותיי אלה כשראיתי את הנשים בבית כנסת, ביום כפורים לבושות בלבן, 
    ומיד זכרתי את הווריאציות השונות של הצבע הלבן בתרבות היהודית. ביום חופתה, בחג השבועות, ובט"ו באב המחוללות בשדה.
     כן, לבן על לבן.
    "....כשלג ילבינו..." – כמה לבן יכול להיות לבן?
    בתחילת שנות ה - 80 הוזמנתי להשתתף בתערוכה קבוצתית שאותה אצר האמן גרשון קניספל. נושא התערוכה היה 'לבן על לבן'.
    הייתי אז בתחילת דרכי כיוצרת וכל ענייני באותם ימים היה הצבע. בביקורת עבודות בשיעורי אמנות אמר מורי דאז, כשראה את עבודותי - 'שמחת הצבע'. 
    נראה היה כאילו גיליתי את עולם הצבע ונתתי לו להגיח מכל מקום אפשרי, מהמכחול, מהשפופרת, מהבד ומנשמתי פנימה.
    והנה אני מוזמנת להשתתף ב' לבן על לבן'.
    איך אפשר לבטא מקסימום מחשבות-רגשות-רעיונות במינימום אמצעים?
    האמנם מינימום?
    רק לבן?
    ואיך לבן יכול להיות על לבן?
    ומה אפשר לעשות עם צבע שהוא לא צבע?
    טוב, אני לא הראשונה ששאלתי זאת, אבל מששאלה זו עלתה אצלי לראשונה, בשבילי אז ומבחינתי אז, היא הייתה שאלה ראשונית ובסיסית. 
    בעבורי המענה עליה היה מאתגר, מה שאומר, לנוח מ 'שמחת הצבע' שלא ידעה גבולות. באמרי לא ידעה גבולות כוונתי לומר גם, 
    שצריך גם לדעת גבולות - לצנן מעט את השמחה הזאת, לסנן את הצבע, למיין ואולי אפילו לעדן.
    הקריאה ל 'לבן' הייתה עבורי סוג של 'קריאה לסדר'.
    ועכשיו, איך אני מצליחה לרסן את התאווה להגיד הרבה, אל תוך המסגרת שאומרת לי רק לבן, ועל לבן?
    כך גיליתי שהלבן יכול להיות הרבה, ושונה ויותר ועם זאת להישאר לבן. לבן יכול להיות מגוון. 
    בחרתי לתת לו מופעים שונים באמצעות חומרים שונים, מרקמים שונים, גיוונונים באמצעות 
    נגיעות קלות של צבע אחר שנבלע אל הלבן ונתן ללבן שם משלו, לפעמים לבן צח ולפעמים לבן קצת מלוכלך – נראה שהעמדתי את הלבן במבחן לא פחות מאשר את עצמי.
    כך בחרתי, למשל, לעבוד על סדין. עליו ציירתי בצבע לבן מגוון וכאשר רציתי להדגיש את מעמדו העליון של הלבן 
    ואת בלעדיותו סימנתי כמה סימנים בשחור, שהרי רק השחור הוא זה שעושה את הלבן ללבן. שכן לא נוכל לדעת על האור בלי החושך שמסמן אותו.
    בסדין קראתי כמה קרעים מכוונים ואלה צירפו לציור את לובנו של הקיר. האור ששיחק בין בד הסדין ובין הקרע
     שחשף את הקיר יצר צללית, שגם היא הייתה לבנה. לבנה, אבל יותר כהה. כך גיליתי שלבן יכול להיות גם בהיר וגם כהה.
    בעבודות אחרות יצרתי תבליט, ושם האור שנפל בין הבקעים והשקעים הוא זה שקבע את הטונים השונים של הלבן. 
    כך הוספתי חומרים מחומרים שונים, "אם אי אפשר להוסיף צבע", אמרתי לעצמי, "אוסיף חומר". 
    וכך נוצרו לי מצבים שונים של 'לבן על לבן'. כל מרקם שנולד מהחומר קבע את הטון.
    כך עברתי, בשביל הזהב, מחגיגת הצבע לחגיגת הלבן.
    ימים אלה בתרבות היהודית הם ימים של חשבון נפש. בין השאר ובאווירת יום הכפורים מצאתי את המשפט 
    שאומר "חטאיך כשלג ילבינו". ובהקשר לאמונתי – אומנותי חשבתי שנכון לאותו זמן ( שנות השמונים כזכור) 
    אם חטאי היה הגזמה ב 'שמחת הצבע', אז הרי ששמחתי זו לא הושבתה אלא הלבינה כשלג והותקה ל'שמחת הלבן'.
    נזכרתי בעובותיי אלה כשראיתי את הנשים בבית כנסת, ביום כפורים לבושות בלבן, 
    ומיד זכרתי את הווריאציות השונות של הצבע הלבן בתרבות היהודית. ביום חופתה, בחג השבועות, ובט"ו באב המחוללות בשדה.
     כן, לבן על לבן.

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/5/12 04:46:
      למעשה..., אם חושבים על זה, הרי הצבע הלבן הוא למעשה מיקס מושלם של כול הצבעים! לפחות לטעמי, אני מחבב יותר את התמונות בהם יש פחות שימוש בצבעים ויותר במשחקי צל, כמו בתמונות המצויירות בפחם, או בעיפרון. שם לצבע הלבן ישנה חשיבות עליונה, שם הלבן משמש כקונטראס, כצל והצללה. יופי של פוסט!!!
        1/11/11 09:55:

      צטט: ג.ע. 2 2011-10-31 22:44:15

      היי נורית יקרה, רציתי מזמן כבר לכתוב לך תגובה לפוסט הזה, והנה עכשיו נזדמן לי. זה מצחיק, בפעם הראשונה שראיתי אותו, זה היה בדיוק לאחר שיחה ביני לבין שכני על הצורך בסיוד הקיר שלי, כי בחלקו יש עובש. השכן אמר לי שלא אוכל לסייד רק את החלק עם העובש, כי לעולם לא אוכל למצוא את אותו הגוון מלפני מספר שנים, וגם אם אמצא, אז כבר יהיו לקיר מספר גוונים של לבן... ואז בדיוק ראיתי את הפוסט הזה... תראי איך זה מתחבר למה שכתבת. אני חושבת שהתערוכה הזאת, עם המגבלה שציינת, בעצם גרמה לך מצד אחד ללמוד כיצד להגיד את הכל בצבע פחות או יותר אחיד או יחיד - ובמקרה הזה גם שקט, ומצד שני, מה שאני מבינה ממנה, הוא שלפעמים אנחנו יכולים להגיד את אותו הדבר במספר דרכים והם בסופו של דבר יגידו את אותו המסר, אבל אפשר גם להבין שלפעמים אפשר להגיד דברים שונים לכאורה, ובכל זאת למצוא את המאחד ביניהם. אז לך, זה גרם לחפש פתרונות של חומר, ולי זה גרם לחשוב על המהות של מגבלת האחידות, והאם בכלל אחידות היא חד משמעית...?

       

      ג.ע.2 

      שווה לכתוב פוסטים כאלה, ולו בשביל להבין שיש אנשים שזה מעורר אותם למחשבה מעמיקה.

      כל התובנות שהעלית שם יפות ונכונות - הרי אי אפשר להתווכח אתם. ובסופו של דבר הרי שכל מעשה האמנות הוא בעצם מטאפורה. גם מעשה האמנות, וגם התוצרים של מעשה זה ( כלומר הציורים, במקרה זה) - הם איזשהוא סוג של דבור. דבור על החיים, דבור על העצמי, דבור. ולכן, התובנות שלך כאן הם נכונות והם בעצם אלה שנותנות לציור ולעבודה בכלל את המשך הקיום שלהם, את החיים שלהם, ואת התוקף לקיומן.

      תודה לך.

        31/10/11 22:44:
      היי נורית יקרה, רציתי מזמן כבר לכתוב לך תגובה לפוסט הזה, והנה עכשיו נזדמן לי. זה מצחיק, בפעם הראשונה שראיתי אותו, זה היה בדיוק לאחר שיחה ביני לבין שכני על הצורך בסיוד הקיר שלי, כי בחלקו יש עובש. השכן אמר לי שלא אוכל לסייד רק את החלק עם העובש, כי לעולם לא אוכל למצוא את אותו הגוון מלפני מספר שנים, וגם אם אמצא, אז כבר יהיו לקיר מספר גוונים של לבן... ואז בדיוק ראיתי את הפוסט הזה... תראי איך זה מתחבר למה שכתבת. אני חושבת שהתערוכה הזאת, עם המגבלה שציינת, בעצם גרמה לך מצד אחד ללמוד כיצד להגיד את הכל בצבע פחות או יותר אחיד או יחיד - ובמקרה הזה גם שקט, ומצד שני, מה שאני מבינה ממנה, הוא שלפעמים אנחנו יכולים להגיד את אותו הדבר במספר דרכים והם בסופו של דבר יגידו את אותו המסר, אבל אפשר גם להבין שלפעמים אפשר להגיד דברים שונים לכאורה, ובכל זאת למצוא את המאחד ביניהם. אז לך, זה גרם לחפש פתרונות של חומר, ולי זה גרם לחשוב על המהות של מגבלת האחידות, והאם בכלל אחידות היא חד משמעית...?

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין