"אנשים מאמינים שהם מנסים להגיע לכוכבים ובסופו של דבר הם מגלים שהם דגי זהב באקוואריום.

אני שואלת את עצמי אם לא היה פשוט יותר ללמד את הילדים כבר מהרגע הראשון שאין שום היגיון בחיים.

אמנם זה יהרוס כמה רגעים יפים בילדות, אבל זה יחסוך הרבה זמן בבגרות,

שלא לדבר על כך  שזה ימנע לפחות הלם אחד - הלם האקוואריום."

מהסתכלותה של ילדה בת 12, קצת יותר מדי אינטליגנטית מרומן של מוריאל ברברי "אלגנטיות של קיפוד".

אתה יכול להיות הכי יפה, מוקף בחברים אבל להרגיש בודד.

אתה יכול להיות הכי חכם, אבל מרוב חוכמה אף אחד לא יבין אותך.

אתה יכול להיות בלי גרוש על הנשמה, אבל מלא באושר ובאהבה.

אתה יכול להיות דג באקוואריום, עד שמגיע דג חדש ומיוחד, ואז..שוכחים ממך

מה שנכון, שכל אחד מת מתישהו.

השאלה שנשאלת, האם אתה חי?

ואיך אתה חי?