1/12/2007 מאות אופנועים רכבנו ליער גורן לעצרת הזדהות למען החטופים בהשתתפות משפחת גולדווסר

TheMarker Cafeמגן דהריאופנוען בדרכים 1/12/2007 מאות אופנועים רכבנו ליער גורן לעצרת הזדהות למען החטופים בהשתתפות משפחת...

אופנוען בדרכים

איש פשוט/ אדם פשוט

פוסטים פופולאריים

הזמנה לשניי אירועים חברתיים בחוה"מ סוכות - מפגש שכולו אהבה ואחדות בעכו ועצרת המונית למען גלעד שליט בכרם שלום
13/10/08 | 3053 צפיות
מדורת הלב
5/5/09 | 6185 צפיות
בואו נשמח ביחד בערב ראש השנה ונמשיך לשמוח ביחד כל השנה
2/9/09 | 7417 צפיות
האם העם שלנו יעבור על החוק ! כדי להשיב את הצדק על כנו ?
26/3/11 | 2072 צפיות
השב'כ ,המשטרה וראש הממשלה אינם מעל לחוק / פעלנו ע"פ החוק ודרשנו מהם לכבד אותו / עידכון מס' 2 למהפכה החברתית שבדרך
18/12/10 | 1860 צפיות
יום טוב נרצח! ואיתו התבונה בחצי חינם/ עובדיי קבלן? או עבדים בכסות מודרנית?
11/3/08 | 1573 צפיות

פוסטים אחרונים

1/12/2007 מאות אופנועים רכבנו ליער גורן לעצרת הזדהות למען החטופים בהשתתפות משפחת גולדווסר

לצפייה במסך מלא

1/12/2007 מאות אופנועים רכבנו ליער גורן לעצרת הזדהות למען החטופים בהשתתפות משפחת גולדווסר

‎14

57 תגובות יום שבת, 1/12/07, 20:03

האופנוע מתפתל והדרך הנפרשת מדהימה, נוף גלילי, שדות חרושים, יערות מרהיבים, מלפניי טור ענק של אופנוענים, נחש מתפתל במעלה ההר, מאחוריי שיירה גדולה של אופנוענים משתרכת לה ונשאבת מסיבוב לעיקול עד שנכנסתי לתחנת הדלק אלון שבצפון והמראה המדהים שנגלה לעיניי היה נדיר בעוצמתו, מאות אופנועים ואופנוענים, מתדלקים ולוקחים פסק זמן מהרכיבה,ישראל המוביל ניגש אליי, גלעד מרוכבי העמקים מנפנף לשלום, פתאום לחיצות ידיים מכל עבר ,אנשים מספרים לי שהם קוראים בבלוג את האופנוען בדרכים, רוצים להכיר את הדמות מאחוריי השם.

רונית אישתו של ישראל ניגשת בחיוך מפרגן מספרת שהיא מאוד אוהבת את מה שאני עושה, עוקבת אחריי בבלוג ומקשיבה בהנאה לשיר, "את איתי במסע" עניתי לה בחיוך, אני מסתודד להכרות קצרה עם גדי גולדווסר ומתכנן איך אני הולך להנחות את העצרת, ירון יוצא איתי לדרך כשכולם עדיין במנוחה מאחור, ירון קיבל תדרוך להוביל אותי לאתר כדי להכין את ההגברה ולהתכונן לעצרת לפני שמגיע כל גל האנשים הזה, ירון על אופנוע ספורט צעיר מוביל אותי ואת הקאסטום החברתי הזקן שלי, שמשתרך אחריי ירון ורוטן לי בעצבנות מתחת לגלגליו, "עכשיו הוא רוצה ממני ביצועים של אופנוע ספורט", ירון מתחשב באופנוע שלי ומוריד מהירות וכך הגענו לפארק גורן.

טרם כיביתי את המנוע קפצה עליי אישה קטנה "מיקי גולדווסר" אמרתי בחום, וירדתי מהאופנוע לחבק את האישה המדהימה הזאת, שוחחנו קלות על הזמן הזה שלא התראינו ומה קרה מאז, ואכן קרו הרבה דברים מאז תחילת הדרך בה הייתי לבד, התעצמתי מאוד, התאזנתי מעט מהטלטלה שעברתי, אבל חבל שדבר אחד טרם קרה,

וזו העובדה שאודי טרם חזר הביתה.

ירדתי לאמפי, אליקו כבר בהכנות, גנראטור, מערכת הגברה, דגלים מפוזרים בצידיי הבמה, ההכנות בעיצומן, אני מכין את המחשב, ואת המיקסר שהבאתי אולם לדאבוני מסתבר שעם כל המאמצים של אליקו, הגנראטור הזה לא יספק לנו חשמל, אני מחליט לא להתייאש ולא להתפנק הרי לא בהופעה רגילה מדובר אלא במנגינת הלב, ואותה אני אכוון לליבות האנשים גם ללא הגברה, אליקו מביא שני מגפונים, "ואוו אפילו בלהקה הצבאית במוצבים היו לי תנאים יותר טובים" הרהרתי לעצמי הקהל החל לגדוש את היציעים,

המוני אופנוענים, אנשים מהצפון שקוראים את הבלוג שלי הגיעו באופן עצמאי,

רועי מהבלוג חבר קיבוץ באזור הגיע עם ידיד מכרמיאל, מלכי הגיעה והביאה סיר חמין, קפה ועוגה, האמפי מפוצץ באנשים, אני מכין את עצמי פסיכולוגית ואומר לעצמי שלמרות שאין הגברה אני אכוון ללב והוא הרי אף פעם לא איכזב אותי, אני מבקש מהקהל להתקרב, ניגש למיקרופון וכבמעטה קסם משתרר שקט בקהל, אווירה של קדושה, אני מדבר על תפילות, על כוונות, על פתיחת שערי שמיים ועל כך שכולנו ביחד עם הכוונה הנכונה והאנרגיה החזקה שהייתה באוויר, נתפלל שיחזרו הביתה בשלום, ככול שאני מדבר יותר בשקט אני שומע את קולי חזק יותר, האם אני הוזה? אני מביט בקהל, כולם בקשב רב, הם כנראה שומעים, אולי אלוהים שם כיוון את כיווניו, אני בטוח שהוא מבין בסאונד,

" אתם שיצאתם להגן עלינו....האם יתכן שאנחנו לא נגן עליכם ?" אמרתי....

"אתם שזקוקים לנו כל כך....האם יתכן שנישכח ?" ...שקט דממה בקהל

"אני מזמין את יושב ראש איגוד האופנועים הישראלי" אליקו שנושא דברים בצורה מכובדת ומרגשת, אני בינתיים מכין את הטייפ שעובד על בטריות, הייתה לי תחושת בטן שאולי הגנראטור לא יעבוד, לכן דחפתי אותו לאוכף האופנוע.

אליקו מסיים ואני מבצע את השיר על החיילים החטופים, אליקו שם מיקרופון אחד של המגפון על הטייפ והצלילים מתפשטים באמפי, אני שר במגפון השני

" בזמן שחייל שוב נחטף על הגבול בזמן שתינוק לא נרדם במקלט ,

כשנופלים פגזים על האזרח התמים חייבים להישאר חזקים מבפנים",

אל תשאלו אותי ידידי מה קרה כאן...אני לא עושה דברים כאלה בדרך כלל , זה לא מקצועי לשיר במגפון, אבל אווירת הקדושה שנוצרה באוויר העלתה את כמות הרגש לגבהים , "גם את זה נעבור ביחד, יש דרכים לחבק את הפחד" אני עוצם עינייים אך מרגיש את הקהל ויודע ששום בעיה טכנית לא תוכל לגבור על כמות הרגש שהטענתי באוויר, סיימתי את השיר לקול מחיאות כפיים סוערות והבנתי שלא טעיתי, שוב מחשבה יצרה אנרגיה , הזמנתי את גדי גולדווסר לשאת דברים, גדי נרגש, דיבר בטעם רב ואף הודה לכל ההמונים שהגיעו, ואף ציין את ההערכה הגדולה של המשפחות לכל העושים במלאכה כדי לשמור את הבנים בתודעת הציבוריות הישראלית,

אני חוזר אל המגפון עם הגיטרה,מדבר על רון ארד, ואיך הוא נשכח בסבך האדישות הישראלית, מנגן להם את "כשתבוא הביתה מן הקור, הביתה אל האור הלב ירעד, כשתבוא, מבעד לדמעות , תבחין באותיות לחופש נולד"...כל הקהל איתי, אני ממשיך להלוואי מערבב את השירים ומסיים למחיאות כפיים סוערות,

כשעברתי לאדון עולם, כל האמפי שר איתי, מרגיש את הלב של כל אחד בקהל מרגיש את הנשמה של מיקי גולדווסר מיוסרת ומתגעגעת לבנה, מרגיש את כאבו של שלמה גולדווסר שחושש לגורל בנו אהוד, מרגיש כמו קוסם שמייצר אנרגיה למען יחזרו הביתה בשלום, אין טעם להסביר ונשגב מבינתי להבין איך בזכות האנרגיה, הצליח לי להתגבר על מגבלות טכניות ובעיות סאונד חמורות ולשיר ולרגש קהל גדול באמפי בחוץ, ברור לי שזה לא אני.....

אבל שוב פעם הדרך מוכיחה שהיא חכמה מההולך בה, וצריך רק להיות קשוב לסימנים, העצרת מסתיימת באופן מכובד מאוד ואמיתי, ישראל עולה לבמה ומקריא את שעובד כתב ובהחלטה של רגע אחרון החליט לא לעלות על הבמה, ישראל באצילותו עלה והקריא בהטעמה רבה מן הכתוב שהביע חוכמה ורגש ,

אני מוקף אנשים רבים שרוצים להמשיך את חווית הריגוש ורוצים לשתף אותי ולהודות לי על החוויה, אלה רוצים פרטים, אחרים שואלים היכן אני מופיע או איך יוצרים קשר, אני רואה את מלכי מרחוק מחלקת סטיקרים, מאיפה היא הביאה אותם? אני מהרהר לעצמי תוך כדי לחיצת הידיים לאנשים, אני ניגש למשפחת גולדווסר, גדי גולדווסר על אופנועו אומר שהוא יתחיל להצטרף אלי לדרכים וביחד ניצור כוח גדול יותר, הוא מבטיח להיכנס לבלוג ולראות את התגובות המדהימות שלכם וההזדהות שלכם עם הדרך, אני מחבק את מיקי , לוחץ יד לשלמה ורואה מרחוק את מלכי מכינה על השולחן ביער את החמין והצלחות, אני מת מרעב, רועי והחבר שלו מצטרפים לארוחה, החמין של מלכי מדהים, בסוף מקנח עם קפה ועוגה משובחת מעשה ידיה של מלכי, נפרד מהחברים מרגיש איך גופי רוצה להיאסף אל הדרכים ואל מיטתי, רוכב עם מלכי המדהימה עד שהיא פונה למושב שלה שמאלה ואני ממשיך לכיוון הקיבוץ , כל הדרך אופנוענים מסמנים לי שלום ותנועות מפרגנות, קצת הזוי, קצת בסרט, גופי הכואב לא משאיר מקום לספקות זו מציאות וזה אמיתי אבל גם אפשרי לברוא אותה משופרת לכן יצאתי לדרכים,

להוריד את רף האדישות ולהעלות את סף האופטימיות והתקווה האם אצליח?, מיותר אפילו להסס התשובה היא כן כן כן ...ב וו ד א י ורק בעזרתכם נביא לחברה שלנו לעם שלנו, למדינה שלנו, למולדת שלנו, את השינוי הגדול והאמיתי!!!

להתראות בדרכים

מגן דהרי-אופנוען בדרכים

דרג את התוכן:

תגובות (56)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

אופנוען בדרכים

איש פשוט/ אדם פשוט

פוסטים פופולאריים

פוסטים אחרונים

1/12/2007 מאות אופנועים רכבנו ליער גורן לעצרת הזדהות למען החטופים בהשתתפות משפחת גולדווסר

1/12/2007 מאות אופנועים רכבנו ליער גורן לעצרת הזדהות למען החטופים בהשתתפות משפחת גולדווסר

תגובות (56)

תגובות אחרונות

ארכיון

תגיות

פרופיל