בשבוע שעבר נדמה היה כי האנושות הגיעה לקיצה, או לפחות יכולת ההתפתחות של המין האנושי. סטיב ג׳ובס, הבעלים של חברת אפל, נפטר בגיל 56. כנראה שמיליארדי הדולרים שהיו לו לא בדיוק מבטיחים כלום.

סטיב ג׳ובס היה אדם, וכאדם חבל לי שהוא נפטר, אבל נראה לי שקצת יצאנו מפרופורציות. התגובות בעולם ובעיקר ברשת היו יותר ממוגזמות. אנשים פרסמו סטטוסים של אבל, תנחומים למשפחתו, קוננו על עתיד הטכנולוגיה וניסו לתמוך אחד בשני ברגע קשה זה. כמובן שגם היו אפליקציות לזכרו (בלי לדעת מה שמן, אני מנחש שזה משהו כמו iRemember או iRIP) והגדילו לעשות האמריקאים שחיים בסרט ויצאו לרחובות עם האייפונים והאייפדים שלהם ובהם אפליקצית נר נשמה. מזל שהישראלים לא הפכו את תמונת הפרופיל שלהם ל״יזכור״ (מה לדעתכם מתאים יותר- יזכור אלוקים או יזכור האייפון?).

גבירותיי ורבותיי, מדובר באדם אחד. אדם. כמוני וכמוכם. אז נכון שהוא היה מיליארדר ונכון שהוא המציא טכנולוגיות חדשות ונכון שהוא היה אבי החדשנות ושינה את הטכנולוגיה שלנו, אבל הוא בסך הכל בן אדם. הוא לא אלוהים והוא לא משיח. הוא סטיב ג׳ובס. החברה שלו תצליח לגרום לכם להוציא כמויות מוגזמות של כסף על המוצרים שלהם גם בלעדיו. להזכירכם, הוא לא היחיד שעבד שם, היו שם עוד כ-36,000 מוחות מבריקים. אני מתאר לעצמי שאתם אומרים לעצמכם ״הנה עוד ממורמר שאין לו אייפון״, ואתם צודקים חלקית. נכון, אין לי אייפון והייתי רוצה, בדיוק כמו שהייתי רוצה למבורגיני ווילה ומטוס פרטי וג׳ינס דיזל ונעליי ניקיי חדשות. כי כולנו רוצים הכל בתרבות הצריכה המערבית. אבל אני לא ממורמר ואני מסתדר יופי בלי סמארטפון ודווקא את הבלוגים שלי אני כותב על אייפד של אפל- לא כי הוא מוצר כה מוצלח אלא כי זה גימיק נחמד שעלה אותו דבר כמו המתחרים (לא, אין לי עליו אינטרנט ואין לי כמעט אפליקציות) ונוח לי לכתוב עליו כל בוקר באוטובוס מרעננה לתל אביב יותר מאשר על לפטופ. אבל מכאן ועד להתפלל למשיח הטכנולוגיה? להקריב קורבנות בצורת כרטיס אשראי לאלוהי האייפון? 

וזה בעצם כל העניין. אנשים החליפו את האלוהים שלהם (שלנו, ישו, אלהה או בודהה, זה לא משנה) בטכנולוגיה. טכנולוגיה הפכה לדת, והגאדג׳טים זה האמצעים לקיים את הדת הזו. יש בינינו רבים שכל החיים שלהם סובבים סביב הטכנולוגיה, מה חדש, מה Hip, מה עושה באזז. למי יש מהיר יותר, מתוחכם יותר, יקר יותר. ובזה גבירותיי ורבותיי, סטיב ג׳ובס אכן היה אלוהים, או לפחות הכהן הגדול. הוא המציא ליין שלם של מוצרים שריצו את פולחן הטכנולוגיה והפך בעיני אנשים רבים שלא היה להם מודל לחיקוי לאחד כזה. אני אישית מסתכל מסביבי ורואה הרבה מודלים לחיקוי- אחי שעובד בעיריית לוד כעובד סוציאלי, חברי לירן שהלך להיות רופא, עקיבא מהמילואים וגיטלמן מהעבודה שהלכו להיות מורים. אלו מודלים לחיקוי בשבילי. לא מכשירים וגם לא אדם שאולי היה מאוד מצליח ומאוד מבריק אבל יחסי האנוש שלו מוטלים בספק רב לפי הסיפורים עליו (ראו מקרה מארק צוקרברג). 

ואל תגידו לי שהוא ״שינה את העולם״, גם לואי פסטר, הנרי פורד, האחים רייט, פילו פארנסוות׳ (טלויזיה!) ואלכסנדר בל שינו את העולם. אתם לא מתאבלים עליהם, ביום השנה למותם לא תדליקו נר וירטואלי למרות שאתם משתמשים במוצרים שלהם לא פחות מבאייפון. סטיב ג׳ובס לא שינה רק את העולם, הוא שינה גם אתכם. הוא הפך אתכם לפחות חברתיים (למרות שיש לכם מיליון חברים בפייסבוק), פחות מתקשרים (למרות שיש לכם סמארטפון) ובעיקר פחות ספקניים (כי מעולם לא תהיתם כמה קרינה האייפון מקרין לכם למוח, איך מתנהגים לעובדים בחנויות אפל או מהם ה״ערכים״ שעל פיהם מתנהלת חברת אפל).

סטיב ג׳ובס היה אדם, יזם מצליח, מיליארדר ואיש חזון, אבל בסופו של דבר הוא היה אדם. והחברה שלו נקראת ע״י רבים וטובים ״The Evil Empire״ (אל תגידו לי שאלו סתם המתחרים כי פפסי לא קוראת ככה לקוקה קולה...) ולא בכדי. אני אישית אבכה יותר על מישהו שהשפיע עליי קצת יותר, שהשפיע על המדינה הזו קצת יותר, ובעיקר על איש ערכים אמיתי, מודל לחיקוי. בשבוע שעבר לא איבדנו רק את Holy Steve אלא גם את חנן פורת. יהי זכרו ברוך.