"פירומאניה" מוגדרת במילון כ"הפרעה נפשית הדוחפת את האדם להצית אש ולחולל שריפות". על פי ההגדרה המקצועית, הפירומאן הלוקה בהפרעה נפשית זו, אינו עושה זאת על מנת להפיק רווח כלשהו, אלא רק כדי להפיק הנאה מעצם מעשה ההצתה. הלוקים בתסמונת נפשית זאת, מוגדרים כחולי נפש המהווים סכנה לציבור, כי הם עלולים לגרום נזק בנפש או ברכוש.
דומה שאין הגדרה טובה יותר מזו, לאלו הפועלים בתקופה האחרונה, להצית אש בין יהודים לערבים בתוככי מדינת ישראל. גם בלי האנשים הללו, יש די מתיחות על רקע כל הנושא המדיני וההסתה האיסלמית הכלל-עולמית נגד מדינת ישראל, המלווה בהסתה פרועה של המנהיגות האיסלמית המקומית. אבל יש הבדל בין גחלים לוחשות הניתנות לשמירה מסויימת, לבין גחלים עליהם שופכים דלק. הפירומאנים המבקשים להצית את האש הגדולה, אינם עושים זאת מתוך מטרה להשיג איזה הישג כלשהו. פעולות הטרור של החמאס או של פורעים ערביים, לא יפסקו אם יוצת מסגד זה או אחר, לכל היותר הם יתגברו. ההישג היחיד שלהם יהיה הצתת האש עם כל הסכנות הכרוכות בה, ותו לא.
יש להקדים פעם נוספת ולהדגיש, שנכון לעכשיו אין עדיין מידע חד משמעי באשר לזהות מציתי התבערה. לא נלכדו עדיין מציתי המסגד בכפר טובא-זנגרייא או משחיתי המצבות בבית הקברות המוסלמי ביפו. תמיד קיימת האפשרות שמדובר בפרובוקציה של גורמים איסלמיים קיצוניים, שיש להם אינטרס להבהיר את האש. אבל האפשרות השנייה, שמדובר ב"פירומאנים" יהודיים, היא הסבירה יותר בעיני החוקרים. פעולות "תג-מחיר" לא החלו בשבוע האחרון, הם נמשכים כבר תקופה ארוכה והכתובת שלהם ברורה. לכן, לא תהיה זו הסתכנות פרועה להתייחס אל הפעולות הללו כמעשי נקם ילדותיים של גורמי שוליים במחנה הימין הקיצוני הסהרורי.
אם אכן הם אלו האחראים, מדובר באנשים המהווים סכנה לציבור. לא צריך הרבה יותר מזה, כדי להבעיר את מדורת ההסתה בקרב ערביי ישראל ולעודד פעולות נקם. בקבוק התבערה שהושלך לעבר בית כנסת ביפו, עלול להיות רק התגובה הראשונה למעשה. לא יעזרו הגינויים החד-משמעיים כנגד המעשים, על ידי בכירי השלטון, בכירי הרבנות וכל מי שמעט תבונה בקודקודו. יש ברחוב הערבי ישראלי מספיק גורמים מוסתים, שאינם צריכים יותר מאשר פעולות מטורפות אלו, כדי ללבות את אש השנאה ולמצוא מי שיהיו מוכנים לצאת למעשי נקם רח"ל. מדובר בהתגרות מסוכנת, ואפשר לומר חסרת היגיון וחסרת תועלת כלשהי, מעבר לסכנה שהיא גורמת לחיי יהודים.
מחנה הימין הקיצוני, אינו זקוק לכלי תקשורת משלו, שיתמכו במעשיו. הוא יכול לשמוע את בשורת התמיכה מכלי תקשורת חרדיים כביכול, המבשרים לקהל קוראיהם כי צודק חבר הכנסת בן-ארי, למשל, המסרב לגנות את הצתת המסגד, כיוון שגם הצד השני ראוי לגינוי. בכלל, הללו רואים באפשרות שמדובר בפרובוקציה אפשרות מועדפת ביותר, על פני הסיכוי שמדובר במעשי ידי יהודים. הימין הסהרורי אינו צריך תומכים נלהבים יותר, מאשר אלו שבשורתם היא לשאת חן בעיני מחנה הימין, בלי לחשוב על הסכנה החמורה לחיי אדם שיש במעשיהם, בתמיכה בהם או בהיעדר הגינוי הברור, הלא-מהוסס שאינו מלווה בתוספת "אנו מגנים, אבל..."
|