יום כיפור נועד לחשבון נפש אחרון לפני חתימת גזר דינו של כל אחד. נכון. גם אני עשיתי לעצמי סוג של חשבון נפש. 

והיגעתי למסקנה שבשנה האחרונה השתדלתי להיות הכי אמיתית שיש גם עם הסביבה שלי, החברים שלי, גם עם המשפחה שלי.

למדתי ללכת אחרי הלב שלי והרצונות שלי ושהאינסטינקטים שלי הם הדבר הכי נכון בעולם. גם אם לכולם זה לא ממש נשמע/נראה...

למדתי לא לצפות מאף אחד לכלום, כדי לא להתאכזב.

והכי חשוב, למדתי לסמוך בעיקר על עצמי. 

אבל את כל זה כבר למדתי בשנה החולפת. תוך כדי עינוי הגוף, מתענה גם הנפש. ואחרי הכל מיני מחשבות על השנה החולפת והתכנון לשנה או לשנים הבאות המסקנות הן כאלה: 

1. לומר לכל המשפחה הקרובה לעיתים יותר קרובות "אני אוהבת". גם אם זה נשמע קצת "דביק". ולדעת לומר יותר "תודה, לאמא שלי על העזרה, בכל זמן ועת, וללא גבול וללא תנאים. אין דברים כאלה!!!! אז אמא... ת -ו-ד-ה!!!

2. לכעוס כשצריך ולעבור הלאה. לא למתוח את הכעס לעוד כמה שעות או אילו ימים. יחד עם זה ללמוד לשחרר קיטור במנות קטנות, ולא במכה שאיש לא יכול לעמוד מולה- ותכל'ס גם לא רוצה... 

3. וכמובן ללמוד לסלוח. כי החיים קצרים.ואנחנו רוצים להעביר אותם בחיוך ובשמחה! 

אז בהזדמנות זו אני רוצה לבקש סליחה מבעלי היקר, שסובל אותי בשקט יחסי, ומקבל אותי עם כל היתרונות וגם עם כל החסרונות.. 

ואני רוצה גם לבקש סליחה מעצמי.

לא, זאת לא בדיחה... אני שמתעלמת מצרכיי, תמיד קונה לכולם אבל לא לעצמי, כי אני רק אח"כ... או שמכינה את האוכל האהוב על כולם אבל מה שאני הכי אוהבת - חבל להשקיע... או שמשתדלת לתקתק את הבית על חשבון המנוחה שלי - כי אני ... שטויות... לא נחשבת.. משתדלת לתת לסובבים אותי אבל לא מפרגנת לעצמי!!!! אז השנה אני מקווה שאצליח סוף סוף לפרגן לעצמי יותר.

(זה כבר מתחיל טוב! אני מתחילה ללמוד שוקולד) אז באופטימיות זו אני רוצה שתהיה  שנה יותר רגועה, בגוף ובנפש (והלוואי גם בכיס יהיה יותר רגוע) שנה בה הכל יחזור להיות בשליטתנו, ולא נהייה תלויים באויר בין ארה"ב ואוסטרליה, וכשנדע נהיה מוכנים להכל! 

ותראו איך זה ש24 שעות של חוסר אוכל וחוסר שתייה גורמות לנו לטלטלה כזאת בנפשינו. ורק ככה אנחנו לומדים להעריך את הקפה של הבוקר, והעוגה הקטנה והמתוקה של שבת. כמו שאומרים :"האלוהים נמצא בפרטים הקטנים" מה שנכון נכון..  

אז גמר טוב לכולנו!!!