את סוף השבוע האחרון בילינו אני ושניצל בקיבוץ מעגן שעל חוף הכנרת, זה קיבוץ ממש קטנטן שיש בו רק כביש אחד שמקיף אותו וכל השאר מדשאות ושבילים. אני הסתובבתי יחפה ומבסוטה ושניצל בילתה בפעם הראשונה בחייה יומיים ללא רתמה ורצועה, בלי דרישות ומבלי להישאר לבד סגורה בבית ולחכות לי שאחזור.

איך שהדלת של האוטו נפתחה, שניצל וחברה שלה מיקה הלברדורית יצאו החוצה ומצאו את עצמן על דשא וללא רצועה הן התחילו לרוץ ללא מטרה מוגדרת, בדיוק כמו שכל כלב נוהג כשלוקחים אותו לגינת הכלבים, סוגרים את השער מאחור ומשחררים אותו. כל השעות הראשונות שלנו שם הן פשוט רצו כמו מטורפות במרחבים, גומעות כל טיפה של חופש מהר מהר. לקראת שקיעה הקצב שלנו הלך וירד. השקט חדר והסתכלנו על הצבעים משתנים והשמש שיורדת. אפילו דיברנו לאט ומצאתי ספסל מקסים מול הכנרת ממש לראות בו את העולם מחשיך. 

אבל הכלבות לא ממש נרגעו… כל כמה דקות ראינו את מיקה חותכת את שדה הראייה ושניצל אחריה בריצת אמוק כמו איזה סנצ'ו פנשה שרץ בדבקות אחרי הדון קישוט המטורלל שלו. מרב התלהבות וחוסר תשומת לב מיקה אפילו נכנסה בברז הראשי החלוד ושברה אותו. היינו בתוך אחד הבתים כשזה קרה ורק שמענו את השכנים פתאום צוהלים וכשיצאנו לבדוק מה קורה ראינו את מיקה רצה באושר רב מצד לצד וטובלת ומורחת את עצמה בבריכה הקטנה שהיא יצרה ושניצל חצי בהתרגשות וחצי לא בטוחה מה קורה רצה מסביבה ונזהרת מאוד שהשפריצים של הברז לא יפגעו בה, השכנה שישבה מחוץ לבית שלה צחקה והתפעלה: "וואו איך הכלבה הזאת רצה, לא ראיתי דבר כזה." זה ממש הרשים אותה וברגע הראשון לא הבנתי למה, כל פעם שאני הולכת לגינת הכלבים בגן העיר או לים לא חסרים כלבים שפשוט רצים באטרף מסביב, מהרגע שמשחררים אותם מהרצועה ועד הרגע שקושרים אותם שוב ללכת הביתה. 

כלבים, כמו שאני מכירה אותם, בעמותה או בעיר הם יצורים מתוחים, רגישים ולא רגועים. רבים מהם לא יודעים ממש איך לתקשר עם כלבים אחרים ובעקבות זאת נכנסים הרבה למריבות, למשחקים בריוניים, להפגנות כוח או סתם מפחדים מאוד. מזה אני מתפרנסת- מכלבים שלא יודעים איך להתמודד עם העיר והופכים להיות תוקפניים, היפרים או הרסניים וחרדתיים וצריכים עזרה בשביל להתאזן קצת.

משך יומיים, שניצל ומיקה הרימו את כל המקום על הרגליים עם האנרגיות שלהם, להשתהותם של כל כלבי הקיבוץ וגם אספו סביבן חבורה של כלבים חמודים שהתלוו אלינו בטיולים שם. ועם רדת השמש ביום השני, יצאנו לדרך בחזרה לתל אביב.

בדרך חזרה ירד לי האסימון בקשר לשכנה שהתפעלה מהריצה של מיקה. קלטתי פתאום שהכלבים של הקיבוץ 

לא רצים ככה. הם רובצים כל היום מחוץ לבתים, עושים סיבוב מידי פעם ויושבים ליד האנשים שלהם, רגועים. המרחב שלהם כל הזמן והם לא לחוצים עליו. ריצת האמוק הכל כך מוכרת לנו העירוניים מהכלבים שלנו בתור התנהגות רגילה של כלבים היא סימן עצוב לחוסר המשווע שלהם בחופש, מרחב ושקט. פריקת לחץ קצרצרה במקום היחיד שבו מותר להם פשוט להיות הם. 

אני פוגשת הרבה אנשים שנותנים לכלב שלהם ללכת בלי רצועה בעיר, כי הם רוצים לתת לו חופש. אני מאוד בעד הרצון- הוא בא מהמקום הכי טהור. אבל אם אתם חיים בעיר- שתי שניות בכיוון הלא נכון והכלב שלכם במקרה הטוב מפריע למישהו, או אוכל משהו שהוא לא אמור לאכול ובמקרה הפחות טוב- קופץ לכביש ונדרס. עם כמה שהכלב שלכם יכול להיות מחונך, אל תסמכו עליו. הכרתי בכל החיים שלי אולי שני כלבים שידעתי שאפשר לסמוך עליהם וללכת איתם בלי רצועה והכרתי הרבה יותר כלבים שנדרסו.

 במקום זה עשו שני דברים:

1. פעם אחת ביום, במשך שעה לפחות תנו להם להיות רק כלבים קחו אותם לים, לגינת הכלבים, לפארק או לכל מקום אחר שיש בו מרחב בטוח שבו אפשר לשחרר כלבים, שחקו איתם. תנו להם לרוץ ולפרוק אנרגיות ומתח. הניחו להם להיות בלי חוקים של אנשים, בלי לדרוש מהם להיות "כלבים טובים". תדאגו שהסביבה תהיה בטוחה כך שלא תצטרכו את החוקים (אם הכלב שלכם אוכל זבל בכמויות קחו אותו למקום שאין בו זבל… אם הכלב שלכם לא נהנה מחברתם של כלבים/ אנשים אחרים, קחו אותו למקום שאין בו את אלה.. אם הכלב שלכם נורא לא מנומס ליד אוכל, קחו אותו למקום שלא יימצא בו אוכל

לחטוף מידיהם של ילדים…).

כמובן שאם הכלבים שלכם תוקפניים לכלבים/ אנשים, או בעלי נטייה לברוח- בשום פנים אל תשחררו אותם בשום פנים ואופן באזור פתוח עם אנשים וכלבים עד שלא יעברו טיפול התנהגותי כולל וישתפרו.

2. למדו אותם להיות סבלניים ורגועים, כלבים לא נולדו כך!  קחו את הזמן ללמד אותם באימון חיובי ומשחקי ולהרגיל אותם לכל מה שהם אמורים להתמודד איתו: משאיות זבל שעושות רעשים מפחידים, התמודדות עם הישארות לבד בבית ושעמום, הדרישה להיות מנומס ושקט ומאופק וכו' וכו'
אחרי שנתתם להם את הזמן החופשי שלהם, למדו אותם חוקים בסיסיים של התחשבות בכם:  לשבת בשביל לקבל צ'ופר, לחכות בשפת הכביש, לחכות בסבלנות בזמן שאתם עוצרים לדבר עם השכנים.

הדברים האלה יעזרו לכלבים שלכם להיות רגועים יותר וסבלניים יותר וימנעו התפתחות של בעיות התנהגות חמורות יותר.

ועד החופשה הבאה, שיהיה בהצלחה!