לאט לאט

מתוך הדברים הקטנים

מתחיל להווצר מעגל האור.

זה מתחיל מחברים שמבקשים עזרה

שרוצים שאתמוך בהם ואדריך

והם תומכים ומדריכים אותי.

ממשיך בהקשבה לאותות

הקוראים בקול שקט שקט

ומתוך הדממה

אני מלקטת אותם

ומגיבה.

מגיע עד תחושת הגנה

ושלמות

שלתוכה אין שום דחיפות

לדחוף עוד מישהו

(ולא שנגמר הרצון, רק שאין כבר את הנואשותשהיתה שם קודם)

פשוט אור.