אתמול כשיצאתי לעשן סיגריה, כי ככה זה במקומות עבודה
מכריחים אותך לצאת לעשן בחוץ, כמוקצה מחמת עישון
ראיתי שציירו ירח לבן עגול בשעת בין ערביים.

פעם בצעירותי הייתי אוהב לילל אל מול הירח
שם בהרי ירושלים, רוח מערבית הייתה נושבת בשיחים
והשתיקה התאימה למקום
מידי פעם מכונית דוהרת הייתה מפיגה את השקט
מותירה שובל רעש מתרחק.

אהבתי אז לשבת על אבן חשופה, קרה לבד מול ההרים
שהרי הם היו לפנינו וישארו אחרינו
מידי פעם ראיתי פצעים בהר, חפירות יהירות אנושית
אבל ידעתי, ההר היה פה וישאר פה, גם אחרי.

האם היית נוסע לטייל לשנה ?
לרגע אמרתי כן, אחרכך נזכרתי שאני מושרש פה מידי
ואחרי שבועיים שלשה, אני כצמח מיובש הזקוק למגע ילדיו
אני זקוק להרגשת הבית החמימה בכדי לנשום.

שמתי לב, שיש אנשים שלא משנה איך תחבר בינהם
יהיה שם שמח ומלא צחוק ושמחת חיים.
לדעתי זאת כימיה בסיסית של ניטרו-גלצירין, פשוט דוחפים את גלצירין לניטרו בישבן
וזה ישר הופך לפצצת צחוק ענקית.
וכל אחד בנפרד, באמת לא מצחיק בכלל.

נ.ב.
ג'ורג החתול ההומו, למד לטפס ולנוח ליד התקרה
ואתמול הוא כפכף את הגינגי הפטפטן
והרגשתי לרגע כמו אב גאה.
אולי צריך לסרוג לו סוודר גאווה לקראת החורף