באישורו של דו"ח ועדת טרכטנברג שלשום בממשלה, יש לראות משום ציון דרך במחאה החברתית של הקיץ האחרון, אך בשום אופן לא סגירת מעגל. מבט חיצוני מאוזן, שאינו מתחשב בסיסמאות פוליטיות ובגחמותיהם של צעירים שאפתניים השיכורים מהכוח שנפל לידיהם בהיסח הדעת, מלמד על הישגים מספר, שהושגו במחאות אלו. אכן הללו מצויים בשטח שפחות מעניין את מנהיגי המחאה. אין ספק, שהורדת מחירי מוצרי החלב, נזקפת לטובת המחאה. עוד יותר מזה ברור, שאילו היו הללו מתמקדים במה שהצליחו ומתמידים בכיוון זה, הם היו יכולים להגדיל את ההישג ולהעצימו לטובת הציבור.
הטרמינולוגיה שעמדה בבסיס המחאה, הייתה בעלת מאפיינים מנוגדים למושגי יסוד יהודיים. עניינם של העניים הורחק ואף דוכא לעיתים. הסיסמא "רוצים צדק ולא צדקה", כמו גם הופעתם של המוחים תחת ההגדרה "מעמד הביניים", העמידו את הדרישה ליחס ראוי למעוטי יכולת, כדבר מגונה. ההתייחסות הממשלתית והתקשורתית למאפיינים אלו, השלימה את הפאזל, לכדי תמונה מכוערת, הנוגדת את אושיות עם ישראל, המצוינים כביישנים, רחמנים וגומלי חסדים.
כאנשים שומרי תורה, הרגישים לניואנסים אלו, הבחנו בהשפעתם על ההמון החילוני ודאבנו את הקלקול הנוסף הפושה בקהלם של המתרחקים מאמונת אבותינו. אין ספק שגם אלו שמובילים מהלך זה, מבינים בתוך תוכם כמה רחוקים הם ממקורם השורשי הטהור. זוהי הסיבה מן הסתם, לעמדתם העוינת את הציבור החרדי, כמו שהבליחה מפעם לפעם ברמזים ואף בפירוש, כל זמן המחאה החברתית.
בעניין זה ראינו בשבוע החולף בעיר בית שמש דוגמא, להשפעתו העמוקה של סגנון עדכני זה, על החשופים לו: כידוע הנהגת העיר כיום מצויה בידיים חרדיות. עם זאת, ישנם תיקים הנתונים בידי מפלגות חילוניות. הללו זקוקים מדי פעם להכשיר עצמם, בעיני אי אלו עיתונאים רודפי חרדים. הנה כי כן, ביום בהיר הופיעו לפתע אנשי אגף שפ"ע ברמת בית שמש, וניסרו את כל קופות הצדקה שהולחמו לתחנות האוטובוסים. כאן המקום לומר, שבנושא זה של הלחמת הקופות לכל זיז מצוי, ישנן דעות שונות גם בתוך הציבור החרדי. עם זאת, מנהל האגף שנדרש לפשר מעשיו, נימק את הדברים בלשון שקשה להסכים עימה. לדבריו, בית שמש אינה עיר של עניים ומציאותן של קופות אלו פוגעת בתדמיתה.
אם גם קשה להתרשם מהגותו של פקיד מסוג זה, שווה להעיר עליה שתי הערות, לפחות לשם שעשוע: כידוע, קופות אינן פולטות כסף אלא צוברות אותו. כמו כן, רק מיעוטן שייך לקופה מקומית בעוד רובן המוחלט של קופות ארציות. נמצא, שאנשי רמת בית שמש, הינם בצד התורם לכל הארץ ומה מעיד יותר מכך על מצבם הכלכלי המשובח לכבוד ולתפארת?!?.
בנוסף לכך יש להטעים, שבכיכר העירייה שהה עד לא מכבר מאהל של חסרי דיור, שכמו בכל הארץ נתמך על יד כל הגופים החילוניים המקומיים. מעבר לסיסמאות האנטי חרדיות שאיפיינו אותו, יושביו שאינם מצפון ת"א או מכפר שמריהו, זעקו את זעקתם בסגנון הישן והמוכר של "הפנתרים השחורים". אולם ראה זה פלא. איש מאנשי שפ"ע לא ראה בכך כתם על עירו היקרה, יתירה מזאת. אותם העומדים מאחרי מסע רדיפת החרדים, תמכו במצג עניות זה, שכנראה על אף הכל תואם את כבודו לעת מצוא.
אכן מעבר לחיוך שמותר לקחת לעיתים מנלעגותם של הנוהים אחרי משטרת המחשבות התקשורתית במדינת ישראל, דומה שימי ועדת טרכטנברג, מנהיגי "המחאה החברתית" והנגיד פישר, מעלים את הצורך להזכיר כמה אמיתות, העומדות ביסוד מהותו של העם היהודי בני אברהם יצחק ויעקב:
אף אדם החי לאור היהדות אינו מתרשם יתר על המידה, ממצגי שווא של "מעמד הביניים" וכדו´. ממה נפשך. ככל שמדובר במאבק צרכני אפקטיבי, אין צורך בהעמדות פנים ריקניות, אלא בתגובת שוק כמו הפסקת רכישתם של מוצרים עד להורדת מחירם כמתחייב. גינוייה של העניות ורדיפתה, אינן תורמות למי שרוצה לשפר את תנאיו הוא. נוסחאות אלו של זלזול בעניים, היו בעבר נחלתם הבלעדית של רשעי האומות: "וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע אם א-לקיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסם א"ל כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם" (בבלי ב"ב י, א).
ברוח הימים האלו, מותר לנו גם לזכור את דברי הפוסקים בהלכות יו"ט: "וכשהוא אוכל ושותה, חייב להאכיל גם לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. שנא´ והלוי והגר והיתום וגו´. אבל מי שנועל דלתי חצרו ואוכל ושותה הוא ואשתו ובניו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כרסו".
ולבסוף כדאי גם להוסיף, שעל אף כל התפאורה המזויפת, העומדת ביסוד ההתגרויות המנטאליות והמעשיות בציבור החרדי, כולל נטישת המוסר היהודי וגינוי מידות החסד והצדקה הטבועים בו — המדובר הוא בהתרוששות ערכית המשקפת עניות ודלות אנושית חסרות תקדים. כל הטפה כלפי החרדים במישורים אלו, הינה מעשה חוצפה בגדר "דל גאה". מוטב להם אפוא לעוסקים בכך, לעבור לטון שמשקף יותר את ההגדרה "תחנונים ידבר רש". |