TM  

בחוץ יש כלב.

והוא נובח.

הב הב.

אין לו אוכל ושתייה,

הוא רעב מדאגה.

רוב הזמן הוא רק נובח

נביחות סרק על השכנה התמימה.

הוא אינו יודע את התשובה.

אינו יודע את הסיבה,

הוא רק יודע לנבוח כשיש

צרות ובעיות.

בחוץ יש כלב,

והוא נובח,

הב הב

האם זה סימן למלחמה?

מי יודע?

ואם  הוא אינו נובח,

האם זה המקום לדאגה?

בחוץ יש כלב.

בספק מבוית,

ספק פראי.

את מי הוא משרת?

ולאיזו מטרה?

יהיו כאלה שיגידו בתמימות לכאורה,

"לשמירה."

ואני שואל, מפני מה?  

קריצת עין שובבה.  

( HA HA HA )

בחוץ יש הצגה.

הכלב רק התפאורה.

אין בו מטרה,

הוא בסך הכל

רק כלב

נחמד.

והוא קשור למלונה.

כך הוא חיי לו שעות על גבי שעות,

כל יום.

לפעמים לשנים.

על שלוש מטר מרובע.

חיי כלב.

ממש זוועה.

והרצועה אצל האדם.

בה הוא קושר את כלבו

החביב.

כאשר הוא יוצא מפתח ביתו,

על מנת לטייל עם

כלבו שלו.

זה קשור עם זה.

מי מוביל כאן את מי

ולאן?

בתוך כל מהומת החיים?

זו השאלה.

בבית יש כלב.

והוא נובח.

הב הב

משמחה.

האם הוא היה אומר לבעליו

תודה,

בעבור זה שהוא בבית,

ולא במלונה?

והאדם הוא זה שרק צורח.

על כלבו שלו,

כלבו,

הנאמן,

הנאלם.

והכלב,

רועד בשקט מפחד.

הוא אינו יודע את התשובה

הוא בסך הכול רק כלב.

עם פרצוף נחמד של כלב נחייה.

יש לו שם תואר על הקולר,

על הרצועה

חביב השכונה.

בחוץ יש כלב.

והוא נובח.

הב הב

משמחה.

ואני בתוך הבית מרגיש בחילה.

אני פותח  את הטלויזיה,

מהמציאות  אני מזועזע.

אין לי ברירה,

אלה  להשלים בשקט עם המצב,

הבלתי נסבל הזה.

אני שואל את עצמי

האם אני הכלב?

בתוך התפאורה?

(בתוך המלונה? )

לי אין את התשובה.

אני כאן על תקן של נציג השאלה,

נציג השירה.

בחוץ יש כלב

(מפחיד ממש).

והוא נושך.

גרר

זה אני שנמלט ממנו.

בבעתה,

אל תוך המלונה.

חיים על רצועת זמן.

אני והכלב יחד,

בפחד.