עם מתקן המפוחיות החרדי החל להירקם קשר חברי.
עיניו החכמות, ספוריו ממלחמת יוה"כ, הצמתים ותחנות חייו, ריתקו אותי.
הוא בקש להיפגש בצומת רמת השרון ואיחר ברבע שעה.
אדם מוזר ומעצבן, בלבוש משונה, בחר מבין כל המכוניות שחנו בשולי הכביש, להישען על המכונית שלי.
משהו בו היה חסר מנוחה, הוא הוציא לשון ו"עשה פרצופים".
איש מוזר, עוד תמהוני... בדקתי את הנעילה האוטומטית, על כל צרה שלא תבוא.
האיש שבתחילה רק נשען על המכונית, עכשיו כבר נמרח עליה, ונישכב כמעט עד השמשה הקדמית.
לפתע חייך, מחפש את עיניי, חייכתי אליו בתימהון ובנימוס חסר סבלנות.
הפנים נראו מוכרות... עזריהו ?
הוא חייך מאושר.
**
יומיים קודם, לבש שטריימל.
היה חם, בגדיו "התעלמו" ממזג האויר...
שכבות בגדים רבות ועליהם טלית. על פניו ירדו פאות ארוכות ועבות, ולרגליו גרביים לבנים ומתוחות עד הברך.
עכשיו הוא עמד מולי חסר פאות, בתספורת קצרה, לובש ג'ינס הגדול עליו בכמה מידות ולרגליו נעליים ישנות מהשואה...
מעולם לא הייתי כה מופתע. שפשפתי את עיניי, אחרית הימים...
"תוכל לבוא ולקנות איתי בגדים של חילוניים ?".
עדיין המום, בכלל לא עניתי, הוא התיישב לידי ונסענו.
**
הוא ספר על ההתלבטויות הקשות, השבר באמונה, על לילות של יסורים ובכי של "אוי לי מיוצרי, ואוי לי מייצרי",
אך מה ששבר אותו, היה הנידוי שעבר בביה"כ של החצר החסידית אליה היה משוייך. בשל היותו בעל תשובה, המתפללים ראו בו "סוג ב".
לאחרונה, אפילו לא ענו "אמן" כשאמר קדיש.
הוא עומד להתגרש ו-11 ילדיו לא מדברים איתו, מאז שחצה את הקווים. הצעתי לו את ביתי כמקלט מפני הרוחות הרעות והחצר המתעמרת.
**
תוך מדידת הבגדים החדשים והאופנתיים, הזמנתי אותו למסיבה שבביתי. במסיבה הכיר את בת-זוגו, מיקי, איתה הוא חי עד היום. מיקי מאוהבת בו בשל ייחודו, בשל עולם התכנים המקורי והעשיר שלו ועשתה מתיחת פנים לשמו, מעזריהו לרזי.
בחברה כה סגורה, בה כולם מכירים את כולם, הספור התפשט, כאש בשדה קוצים. ילדיו כך סיפר, קבלו הוראה מגבוה... לנתק עימו כל קשר. דבר הנוגד את הדיבר החמישי.
הוא נלחם על ילדיו בדרכו. הם רשומים אצלי ואצל כמה מחבריי, בין אנשי הקשר שבנייד, ולעיתים בלילות הריקים כשגעגועיו מטריפים אותו, הוא שולח אליהם דרכינו, מסרים נוטפי אהבה וגעגוע.
**
בתחילה, התפעלתי מעוצמתו הפנימית, כיצד היה מוכן להשליך את כל עברו ובלבד שיהיה שלם עם עצמו ויחיה את חייו כרצונו. מאידך לא יכולתי להתעלם מהדין שגזר על 11 בניו ובנותיו שעל ידי חציית הקווים, הוא העמיד את עצמו, את צרכיו, רצונותיו וממושו האישי, מעל אלה של ילדיו.
כל חייהם, ישלמו על מעשה אביהם ותוצמד להם תגית, שתשפיע על מעמדם החברתי ועל נשואיהם.
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
העלית לכאן סיפור לא פשוט
סיפור של לקיחת צד מהצד החרדי לצד החילוני
וכשמדובר בחצר חסידית זה לא קל זה אפילו נידוי מוחלט
האם הוא דאג למימוש העצמי שלו ?איננו יודעים מה עבר עליו בכל השנים שהיה בחצר החסידית
כבעל תשובה
שם יש הקצנה בהתיחסות ובדיקת כל אדם בציציות שלו
כהיותו בעל תשובה זה לא משהו שהקל עליו
ועובדה שכל השנים הוא חי בתחושה של עוף מוזר
עד שהגיע השבר הנפשי שלו והוא היה צריך לקחת החלטה
האם להשאר שפוי ובריא נפשית או לא ,ולהיות טוב לסביבה
רק שבמקרה הזה תוצאה היא הניתוק מילדיו
זה הדבר הקשה ביותר לכל הורה
הקשר ביניהם יכול להתקיים רק אם הצד המשמורן מטפח את הקשר עם הצד השני
אם האשה תשכיל להבין שאבא נשאר אבא בכל מצב מצבו יהיה טוב יותר
כי אז ילדיו יהיו בקשר עימו
וכעת יש ניתוק בגלל הסביבה שבא הם נמצאים
אני מניחה שגם להם קשה בלי האבא שהיה המשענת שלהם וממנו קיבלו את חינוכם
אני ממליצה לא לוותר ולהרפות במחשבה שאין ברירה
הילדים תמיד בודקים אותנו עד כמה אכפת לנו מהם
אז שימשיך לשמור על קשר איתם לאורך כל הזמן אפילו אם אין תגובה מצידם
ומקווה עבורו שכאשר יגדלו יכירו בו כאבא אוהב
אני לא מתפלאת שהוא מיד מצא לו זוגיות כי ללא הזוגיות הוא לא היה מצליח להחזיק מעמד
זו היום המשענת שלו על ההחלטה הקשה שלקח על עצמו
החלטה שייתכן ונותק מילדיו
וייתכן וילדיו יפגעו בהמשך חייהם בשל כך
כי במגזר החרדי אין פשרות
בודקים את כל הרקע המשפחתי בעת חיפוש שידוך לאחד הילדים
מקווה שנשמע בשורות טובות
ליבי איתו
לכל החלטה שאנו עושים בחיינו יש תוצאה. השאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו היא האם המחיר שווה? ואין לשכוח שגם לא להחליט זו החלטה. כמובן שלכל אחד מגיעה הזכות הבסיסית לחיות חיים מלאים ומאושרים, לממש את עצמו וכו'. אם בחרת בדרך מסויימת ואתה הולך בה לבדך, תמיד תוכל לומר: "פוס" לא מתאים לי, רוצה לשנות את עבודתי, נושא לימודי, מקום מגורי, אופן חיי, אולם מרגע שאדם בוחר דרך ומקים משפחה, הכללים משתנים, יש פרמטרים נוספים אותם צריך לקחת בחשבון.
המחיר שהבחור וילדיו צריכים לשלם הוא כבד מאד והוא צריך לשים על המאזניים את אושרו האישי מול אושרם של ילדיו ואולי גם אישתו?
לשאול את עצמו בכנות האם היחס אליו בתור "בעל תשובה" הורע פתאומית? מהו הטריגר שגרם לו לנטוש?
האם יוכל באמת לשים בצד את עברו ולהמשיך בדרכו בחופשיות ובאושר ביודעו שאישתו וילדיו מנודים וסובלים?
החיים הם לא שחור או לבן, אולי היתה יכולה להיות דרך ביניים בה הוא כן היה נשאר בעולמו הקודם עם פסקי זמן לפרקים בהם היה נפגש עם חברים אחרים, שלא מעולמו, מוצא אולי איזו עבודה ושם נפגש עם אנשים אחרים? האם הוא ניסה לחפש פתרונות אחרים?
כותרת הפוסט מדברת בעד עצמה.