הכביש הישן מוביל את החבוטה שלי לעיר הגרעינית המאובקת. ברדיו שיר ישן של ג'אניס ג'ופלין המבקשת מאלוהים שיקנה לה את מכונית היוקרה 'מרצדס בנץ'. אכן, זוהי בקשה שיש להתכבד בה, אך לא ברור אם הגברת מציעה לבוראה תמורה כלשהי עבור העסקה המבוקשת עם השמיים. בבית הבא, היא נשמעת בשלה לפשרות ולאלוהים היא מודיעה שיש לה זמן לחכות לשליח שיביא טלויזיה צבעונית.  סופו של שיר מותיר את הצעירה עם בקשה צנועה: שיתן הבורא עוד פיסה של זמן... השיר ברדיו נגמר, גם הגברת ג'ופלין אז"לה מזמן והנה, אני והחבוטה כבר כאן. בקצה השוק הישן של העיר הנידחת.

באתי לכאן כדי להפגש עם פרופסור רחמיאל. גללי אבק מתאבכים בשביליי השוק ואני סוככת עיני ונחפזת להכנס לפיצוציה של שימי, שם ממתין הפרופסור.
רחמיאל הוא חוקר שבגלל דעותיו העצמאיות, פוטר מכל מקום המסוגל להעניק הסדרי שכר לעובדיו. בעצת אשתו, הפך לחוקר עצמאי הנהנה מחירות, בהירות מחשבתית, נקיון כפיים ועוני כבד. ללא הסדרי פנסיה, הוא מנהל תחקירים ומפרסם ללא שכר אצל בלוגריות חסרות תפוצה (כרגע רק אצל אחת).

אני יושבת מולו בפיצוציה. שיערו פרוע ועיניו יוקדות אש. את זרועותיו מכסות עשרות נוסחאות בפיזיקה (או שאולי אלה שערות?). סמול טוק לפני ריאיון תמיד עוזר לשחרר את הדיבוק שבדיבור, לכן אני קוראת: " שימי! תביא מהר ספרייט!"
שימי מביא פאנטה והאווירה משתחררת. שימי מציע שנסתום את האף כשאנחנו שותים וכך לא נרגיש שקיבלנו משהו אחר. רחמיאל מציע לעצום את העיניים כדי לא להרגיש בהבדל. אני מחליטה להקשיב לשניהם: סותמת את האף ועוצמת את העיניים. תחושה של משקה שהוא לא פאנטה ולא ספרייט מתפשטת בפי. מה זה עוד יכול להיות?

פרופסור רחמיאל רוצה שאעשה כתבה על מספר סימני קריאה חד פעמיים שהתגלו לו במקרה:

1. לפיקוד דרום תוכניות סודיות להשתלט על העולם !

2. אין לישראל פצצת אטום !

3. רחמיאל יודע היכן נמצא ארון הברית !
יש לו עוד רעיונות, אבל אני מסבירה לו שבאחת וחצי אני צריכה לאסוף את הילדים מהגן ועל כן עלינו להתקדם. הוא מסכים ואנו כותבים את הרעיונות שהועלו על פתקים, ועל הפתק שנשלף כתוב: אין לישראל פצצת אטום!
אני נחרדת. פרופסור, אתה בטוח שכדאי לגלות את זה?
הוא לא בטוח, אך שמח לגלות.

- אם כך, איך תסביר את המחקרים המוכיחים פגיעה רדיואקטיבית בצמחים הסמוכים לכור?
קשקוש גמור! המחקר לא שווה שום דבר! אני מכיר את המחקרים האלה. בהתחלה לוקחים איזו כלבה מזדקנת מהחוג לביולוגיה ונותנים לה לחקור צמחים. חשבת שהיא לא תמצא משהו? הרי בכל דבר היא תמצא מיד איזה פגם. כזו היא. למה את חושבת שעד היום היא לא התחתנה? אשה בתפקיד חוקרת זה קשקוש. היא תמצא פגם בכל דבר, כי שום דבר לא מוצא חן בעיניה.

- אבל גם החוקר מטעם אוניברסיטת תל אביב מצא ממצאים חשודים ברדיוס הסמוך לליבת הכור. והוא לא אשה...
והוא גם לא חוקר! לתת לגבר לשבת לבדו על תקציב, ודאי שימצא ממצא. הלא הוא צריך לפרנס משפחה. אם לא ימצא ממצאים, לא יקבל תקציבים. לא יקבל תקציבים, ילך הביתה. לכן גבר בתפקיד חוקר, זה קשקוש! תמיד הוא ינתב את תוצאת המחקר כך שהתקציבים ימשיכו לזרום כמים.

- אז המסקנה שלך, שאין לישראל פצצה אטומית?
אין פצצה. זה בדוק. הוא מדליק לרגע את גלאי הקרינה שברשותו. הצפצוף החזק, אינו מותיר מקום לספק. הפרופסור מכבה במהירות את המכשיר ומצית את מקטרתו. "מזל שרדיואקטיביות זה לא חמצן, כי אחרת היינו מתפוצצים פה... חה. חה. חה."

- הו שמיים! מה זה היה?
שום כלום. הירגעי.

- צריך להסתלק מכאן במהירות!
לא צריך כלום. הקרינה הזו, הולכת להיות תיקנית.

- יתקנו את זה?
יתקנו את התקן הישראלי. עושים את זה מידי פעם, כשהמציאות מסתבכת. את יכולה להיות רגועה. זה רק עניין של ניירת.

- תודה. זה באמת מרגיע. אמור לי, ללא פצצה לאומית, איך ישראל תתמודד עם האיום הגרעיני משכנותיה?
ישראל מחזיקה פצצה אטומית בכל כור גרעיני בעולם.  יש לנו טונות של פצצות. לכל מדינה שיש לה כור אטומי, לפיקוד דרום יש דריסת רגל משמעותית בכור הזה.

- איזה מין רעיון זה?
רעיון פשוט. הסכנה הראשונית שיש לכל כור או פצצה, היא הסכנה שהם גורמים לעצמם ועל זה אני מתבסס. השיטה להתמודד עם הפצצה של האויב, היא לפוצץ אותה כשהיא עדיין שמגרש שלו. כך נשליש את הרווח שלנו: חסכנו כסף, הסביבה שלנו נקייה והגדלנו משמעותית את כמות נשק ההרתעה שלנו: מאות פצצות בכורים אטומיים בכל העולם שממתין שנפוצץ אותו באמצעים פשוטים. זו גם התנסות מעניינת...

רעיון מעניין. בזמן שמוחי משרשר לעצמו את הפצצה שהפרופסור הטיל, מוציא רחמיאל מתיקו מצה עם שוקולד. למבט התימהון שלי, הוא  משיב בגמגום נבוך: אה... זה... זה מפסח. את המצות מפסח, אני נאלץ לאכול עד לאחר ראש השנה... לא מצליחים לגמור את זה בפסח... לא נורא. שימי למשל, את מה שאכל בפסח, ממשיך לשלם עד אחרי יום כיפור... אני מתבוננת בשימי שמהנהן בחיוך מריר.

- על מה אתה עובד עכשיו, פרופסור?
אני חוקר מה קדם למפץ הגדול. יש לי כבר איזה קצה של התחלה.

- שמע, זו תגלית שתצעיד את חזית המדע צעד גדול לאחור... מהו הדבר?
הנפץ הקטן.

- סליחה? שוב, מה הרעיון הזה?
יקירתי, כך הדבר. בלי נפץ לא היה כאן כלום. ללא נפץ- אין מפץ! יש לו תרשים להראות לי... רחמיאל מפשפש בתיקו. צפצוף עדין קוטע את מחשבותיי... הבזק או בוהק מפלח את דמותו של רחמיאל, לפני שהכל מחשיך סביבו. השעה אחת ועשרים. אני מביטה במסך המחשב עוד רגע קל, קמה ונוסעת להביא את הילדים.