פוסטים פופולאריים
-
שבועות – כיצד הציל שמשון את עם ישראל
19/5/17 | 105738 צפיות
-
מי ניצח בוש או בן לאדן
23/8/10 | 1569 צפיות
-
ליברמן - מסע סוד הקסם המסתורי
3/10/10 | 1153 צפיות
-
על העיוורון
7/3/15 | 1182 צפיות
-
רכבת העמק פרק ה
27/8/18 | 571 צפיות
-
יש לי סימפטיה
1/5/14 | 807 צפיות
איך אומרים נכבה בעברית
לדעתי גיבוש תפיסת עולם על ידי הסתרה של מאורעות היסטוריים יוביל לתפיסת עולם בעייתית. זו הסיבה שאני מתנגד לווטו הישראלי לדון באסון (הנכבה) הפלסטיני. זו גם הסיבה שחשוב להכיר את הסיפור של 850 אלף יהודי ארצות ערב שעזבו את ארצות מגוריהם ואת רכושם. או במילים אחרות להכיר את "האסון של יהדות ערב".
סיפור יהדות ערב מתחיל עם גלות בני ישראל בערך 700 לפני הספירה (כ-1300 שנה לפני עליית האיסלם), סיפור שגדל לאחר חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, גירוש ספרד ועוד מאורעות הסטורים. לאחר עליית האיסלם היהודים "נהנו" מעמד של בני חסות, כלומר ממעמד נחות, שאפשר ליהודים לחיות חיים סבירים עם מספר מגבלות כמו מס גולגולת וחוקים מפלים. מעמד היהודים היה תלוי ברצונו הטוב של השליט ועל פי רוב (לא תמיד) מעמדם היה טוב משל מקביליהם בארצות הנצרות באותה עת.
סיפור ה"אסון של יהודי ערב" מתחיל בתחילת המאה העשרים. בתחילה מצבם היה סביר משום שעל חלק ניכר מארצות ערב השתלתו אימפריות מערב אירופאיות שעל פי רוב שיפרו את מצב היהודים. אלא שהרווחה היחסית הזו סימנה את תחילת הקץ. האירופאים ייצאו לקולוניות שלהם גם את הרעיונות הלאומיים שתססו באותה עת באירופה. האידאולוגיה הלאומית כפי שקורה לא פעם התערבבה בסממנים לאומניים כך שמיעוטים, ובמיוחד יהודים הפכו להיות לגורם לא רצוי. הדבר התבטא בתעמולה אנטי-יהודית, שגלשה לא פעם למעשי אלימות, לחוקים מפלים (כמו איסור לימוד עברית, אי קבלת יהודים למוסדות חינוך), ובפיטורים המוניים של יהודים.
לא רק הערבים ניזונו מרעיונות הלאומיות. כמה עשרות שנים לפניהם צמחה באירופה היהדות הלאומית - הציונות. בתחילת המאה העשרים לאחר מספר עליות ציוניות לישראל, ובמיוחד לאחר הצהרת בלפור, ערביי המקום הבינו שיש סכנה שהארץ תישמט מתחת לרגליהם ותהפוך למדינה יהודית. בעקבות זאת התחיל להתפתח הסכסוך היהודי פלסטיני, שבמהרה הפך להיות הסכסוך היהודי ערבי. המשטמה של ערביי ישראל הופצה בהצלחה לרחבי העולם הערבי, והגבירה את התעמולה, את התחיקה ואת האלימות נגד יהודים. בחלק מהמדינות, המוסדות השלטוניים ניסו למקד את הביקורת נגד הציונים. הציונות הוצאה מחוץ לחוק, ויהודים הואשמו (ואף הוצעו להורג) לא פעם על רקע ציוני. אלא שהמאבק נגד הציונות התגלה כמסווה למאבק נגד היהודים. לראייה קריאות של ראשי קהילות יהודיות נגד הציונות לא הצילו את קהילותיהם מגזרות ומפוגרומים.
מקור נוסף לצרותיהם של יהודי ערב הייתה עלייתה של האידאולוגיה הנאצית. בשנות השלושים לאומני ערב גדושי שנאה ליהודים היו בשלים לקבל את הרעיונות הנאצים. כך קרה שסיפרו של היטלר מיין קאמפ תורגם לערבית ומספר מנהיגים ערביים התחברו למפלגה הנאצית, יוזמה שהסתיימה בהקמת גדוד ערבי שתמך בלחימה הנאצית. התעמולה הנאצית לא רק שהחריפה את הטונים נגד היהודים, היא גם העלתה את מפלס האלימות. הידוע מכל הוא הפוגרום שנערך בעיראק – הפרהוד, שבו נרצחו כ-180 יהודים, נבזזו ונשרפו מאות בתים וחנויות וכן בתי כנסת, שלא לדבר על מעשי אונס וריטוש אברים. הפוגרום הזה (כמו אחרים) נעשה בחסות הצבא הבריטי שהביט במתרחש וסרב להתערב.
אך הסובלים העיקריים מהגל הנאצי היו היהודים אשר חיו במדינות ערב שהיו קולוניות של מדינות הציר, ובמיוחד בארצות המגרב. בלוב שהיתה תחת שליטה איטלקית הוחלו חוקי הגזע בשנת 1938. המעמד הנחות שלו זכו היהודים דרבן את את האוכלוסייה הערבית להתנכל להם. ב-1941 היהודים בעלי נתינות זרה גורשו מלוב. ב-1942 החלו לגייס את יהודי לוב לעבודות כפייה. חלק מהיהודים הושמו במחנות הסגר. במחנה "גאדו" לדוגמה מתו כ-560 איש. בשאר מדינות המגרב שהיו תחת שליטה צרפתית חוו היהודים את ההסתה וההפליה רק כאשר ממשלת וישי הצרפתית החלה לשתף פעולה עם הנאצים. באלג'יר ביטלו הצרפתים את האזרחות הצרפתית של היהודים והוציאו אותם מבתי הספר, ואף החלו בניסיונות לשלוח אותם למחנות ריכוז.
סוף מלחמת העולם השנייה אמורה הייתה להביא בשורה ליהודי ערב, אך בפועל האנטישמיות הערבית המודרנית רק גברה. סיבה אחת היא הקץ הקרוב של הקולוניאליזם האירופי. קץ הקולוניאליזם בישר רעות ליהודים. מלבד תקופת המלחמה, המשטר הקולוניאלי סיפק הגנה ואפשרויות התפתחות ליהודים – וקץ אותו משטר העלה שאלות לגבי עתידם. יתר על כן הלך הרוח האנטי-קולניאליסטי היה שזור בהלך רוח אנטי יהודי. כך לדוגמה בסוריה לקראת סוף שלטון הצרפתי ב-45 התחולל פוגרום בשכונה היהודית בדמשק. ב-1946 נשללו זכויות יסוד מהיהודים. במצריים הפגנות שהחלו נגד ההשפעה הבריטית הפכו לפוגרום נגד בתי עסק יהודים.
כמובן שהמניע העיקרי היה הסכסוך הישראלי פלסטיני. המדינה היהודית שהתהוותה בלב המזרח התיכון הערבי שימשה כחומר תבערה להסתה האנטישמית. בלוב לאחר הסתה מתמשכת נערך פוגרום ב-1945 שתוצאותיו 132 הרוגים, מאות פצועים הצתות של בתי כנסת, מאות בתים וחנויות נשרפו ונבזזו. שיא השפל במערכת היחסים בין מדינות ערב ליהודיה הגיע כאשר המדינה היהודית עמדה לקום. לקראת ההצבעה על תכנית החלוקה ב-47 הכריז נציג מצריים באו"ם: אם חברי האומות המאוחדות יאשרו את תכנית החלוקה, כמיליון יהודים החיים במדינות ערב ,יהיו בסכנה קיומית, והשנאה תגבר לממדים גדולים יותר ממה שמדינות המערב מנסות לרפא כתוצאה מהשנאה הנאצית". לאחר ההצבעה, התחוללו בערים חאלב ודמשק, פרעות מהקשות ביותר שספגו יהודי סוריה." בעדן בתימן התרחשו פרעות במשך שלושה ימים בהם נרצחו 87 מבני הקהילה, נשרפו 4 בתי כנסת, ומאות בתים וחנויות נשרפו ונבזזו. אפקט דומה היה להכרזת העצמאות ב-48. בעיראק הוכרז על משטר צבאי שנתן פלטפורמה להגבלות נוספות, לרדיפות ולמשפטים מבויימים של יהודים. בסוריה נשללו מהיהודים כל זכויות האזרח. גם מצריים הכריזה על משטר צבאי, שנתן אור ירוק למעצרם של מאות מיהודי מצריים ללא כתב אישום ומשפט. ב-20 ביוני הוטלו פצצות על הרובע הקראי בקהיר שהביאו למותם של 22 יהודים. בלוב ובמרוקו נערכו פרעות בהם נהרגו עשרות יהודים. כמובן שהאירוע המרכזי לאחר ההכרזה היה המלחמה הכוללת שהכריזו מדינות ערב על המדינה היהודית. יהודי ערב נאלצו כמובן להשתתף במימון המלחמה, בעיראק לדוגמה היהודים תרמו כחצי מיליון דינר ובמצריים כ-240 אלף דולר. הקמת מדינת ישראל הפכה את יהודי ערב לשבויים בארצם. במצב דברים זה החלה בריחה של יהודים מאותם ארצות. אך ברוב הארצות החלק הארי של יהודי ערב עדיין לא עזב. הרכוש של היהודים שנטשו הופקע, וחלק גדול מהבניינים שהיו ברשותם נמסר לפליטים פלסטינים תוצר המלחמה בישראל. כנראה שהסיבה המרכזית להשארות היהודים בסביבה כל כך עוינת הייתה הדאגה לרכושם. מרגע זה עמדה השאלה האם יוכלו יהודי ערב להמשיך לחיות במדינותיהם, והאם הם יוכלו להציל את רכושם. בעיראק לאחר שנים של שחיקה בזכויות היהודים נחקק ב-51 חוק המתיר ליהודים לעזוב את עיראק (בפרק זמן של שנה) בתנאי שיוותרו על רכושם פרט לעשרות דינרים שהיו מותרים למשפחה לקחת. ההיענות להזדמנות הייתה חלקית. רוב עשירי עיראק החליטו לנסות ולהישאר כדי להגן על רכושם, כתוצאה מכך חוקק חוק להקפאת רכושם של היהודים. בסוריה רוב היהודים ברחו עד 49, שנה שבה נאסר על היהודים לצאת את המדינה. באותה שנה הציעה סוריה להחרים את הרכוש היהודי בכל מדינות ערב. הרכוש היהודי של הבורחים הופקע ונמסר ל"ועדה הפלסטינית לניהול רכוש היהודים שברחו". במצריים לאחר תפיסת השלטון על ידי נאצר חוקקו חוקים שנועדו להגביל את יכולתם של היהודים (והזרים בכלל) לעבוד במצריים. בסופו של דבר חוקק חוק המנשל כל ציוני מאזרחותו ומרכושו – חוק שאפשר בדיעבד לגרש את כל היהודים ולהפקיע את רכושם. בסופו של דבר 850 אלף יהודי ארצות ערב נטשו את מדינותיהם. בחלק מהמדינות נותרו מספר יהודים ובחלק לא נותר איש. מסורת של מאות ואלפי שנים נגדעה. חלקם עשו זאת בגלל תנאים קשים של רדיפות, חוקים מפלים ופגיעה פיזית וחלקם עשו זאת מתוך הכוונה של השלטון באותה ארץ, מיעוט קטן עשה זאת מבחירה גלויה. כמעט כולם יצאו כפליטים ללא רכושם וכמעט ללא אמצעים. הרכוש הרב שהם הותירו אחריהם הולאם. -------------- מחשבות: 1. הבומרנג הפלסטיני: בראשית הסכסוך הישראלי פלסטיני ייצאה ההנהגה הפלסטינית את השטנה ליהודים לארצות ערב. זרעי השנאה הללו, שתרמו לעקירת יהודי ערב ממקום מושבם, חזרו אל הפלסטינים כבומרנג. כשהפלסטינים הבינו באיחור את הנזק שהגירת יהודי ערב לישראל עשויה לגרום להם כבר היה מאוחר מדי. הנה דבריו של אבו מאזן משנת 1976: "התנהגותם של המשטרים הערביים במודע ושלא במודע כלפי הנתינים היהודים מעוררת צער, דאבון ועצב, התנהגות שלא נוכל לכנות אותה אלא חרפה וקלון. מספר היהודים מארצות ערב החיים בישראל מגיע למיליון וחצי. שני שלישים מאוכלוסיית ישראל הם קרובינו ואחינו, אנו העמדנו אותם בצד העוין, אנו הכרחנו אותם לנקוט עמדה זו מבלי להעמיד בפניהם ברירה אחרת ,לא נתנו להם הזדמנות אחרת, העמדנו אותם בפני שתי אפשרויות בלבד: להגר לישראל או למות וללכת לאבדון". מי שחושב שהוא יצליח להשיג פתרון על ידי זריעת שנאה עלול לקצור תנובה שונה לחלוטין מזו שהוא תכנן. 2. איזה אחוז מיהודי ערב עלה בעקבות הציונות? קשה מאוד להעריך. כנראה שהציונות כפרויקט חבה לאנטישמיות אחוזים מסוימים מהצלחתה. העובדה היא שרוב האוכלוסייה (בטח המבוססת) העדיפה להישאר בארצות המוצא כל עוד המצב היה נסבל לטעמם. עובדה אחרת היא שכמעט שלושים אחוז מהפליטים היהודים בחרו להגר למדינות אחרות, ובמדינות בהם נהנו היהודים מאזרחות זרה רוב היהודים בחרו להגר לאותה מדינה הזרה. במילים אחרות אידאולוגיה לא יכולה להתממש רק בזכות עצמה, היא זקוקה גם לתנאים מסובבים. 3. ההשוואה הבלתי נמנעת בין הפליטים היהודים לפלסטינים. במונחים ראליים נראה שהעוול שנגרם לפליטים היהודים גדול בהרבה. העניין המרכזי הוא שהפליטים היהודים שוקמו ואילו הפלסטינים לא. אפשרות סבירה היא שהפליטים הפלסטינים הקריבו את חייהם כדי להשאיר את הפצע הפלסטיני פתוח. אפשרות יותר סבירה שמדינות ערב הקריבו את חייהם של הפליטים הפלסטינים (ומנעו מהם להשתקם), כנשק נגד המדינה היהודית. למרות שהרכוש שמדינות ערב הפקיעו מהפליטים היהודים עולה בהרבה על הרכוש שמדינת ישראל הפקיעה מהפליטים הפלסטינים, נראה שעניין החוב, והשיבה אל הבית האבוד מעסיק את הפלסטינים הרבה יותר מאשר את הפליטים היהודים. בזמן שהפליטים היהודים חיים ברובם את ההווה, הפליטים הפלסטינים חיים ברובם את העבר. יכול להיות שפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני – היכולת לסלוח ולהמשיך הלאה - עובר גם דרך שיקום הפליטים הפלסטינים. 4. ואי אפשר בלי השאלה מדוע נפקד האסון של יהודי ערב מספרי ההיסטוריה והתרבות של מדינתנו. כיום לנוכח האשמות הפלסטיניות התחילו להזכיר את האסון – כאילו לתת תשובות נגד לעוולות שאנו גרמנו. לדעתי צריך לדעת להשתמש בידע ההיסטורי כדי ליצור עתיד טוב יותר, ולא ככלי נשק נוסף להלחם ביריב.
- הערה – מטרת הכתוב היא ליצור סיפור מאחד של האסון של יהודי ערב. לכל ארץ יש מאפיינים ייחודיים, שלא תמיד הועלו על מנת להבהיר את הסיפור המרכזי. חומרים על אסון יהדות ערב ניתן למצוא גם ב: http://www.forgotten-million.co.il/ http://www.justiceforjews.com/index2.html http://www.justiceforjews.com/jjac.pdf
 |
בניחותא
בעיקר על המובן מאליו - כל כך מובן עד שכמעט שוכחים שהוא קיים.
פרופיל
תגובות אחרונות
-
גילהסטחי
בתגובה על מה לאכול בחג השבועות
-
דוד פלד, David Peled
בתגובה על אלטלנה - הקרב על הזיכרון
-
א ח א ב
בתגובה על אלטלנה - יום הדין
-
א ח א ב
בתגובה על מפלצת ושמה היסטוריה - אלטלנה פרק א
-
גילהסטחי
בתגובה על ספוליטיקה
-
גילהסטחי
בתגובה על אשה יפת תואר
תגובות (31)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גם כאן יש התייחסות: http://cafe.themarker.com/topic/2390687/
בהחלט יכול להיות ששיכחה היא ערובה לעתיד טוב יותר, אבל במקרה הזה מדובר בשיכחה סלקטיבית.
דרך אגב ללאומיות יש חלק גדול מאותן ראות חולות שצוינו בפוסט לכן מי שמתנגד ללאומיות לא אמור להתנגד למידע היסטורי שמראה את מגבלות הלאומיות.
האם אתה מתנגד ללימוד היסטוריה משום שאנו משתמשים בהיסטוריה של העוולות שעוולו לנו ככלי להצדיק את העוולות שאנו עושים לאחרים? או כל שימוש אחר שאינו לטעמך?
אם כך זוהי דעתי :
מידע היסטורי, לאומיות ואפילו דת הם כלים - אפשר להשתמש בכלים האלו למען עתיד טוב יותר לכלל האנושות, ואפשר להשתמש באותם כלים בופן שאולי ייטיב עם קבוצה מסויימת אך יצור נזק למי שאינו נמנע עם אותה קבוצה ובעצם לעתיד של מלחמות וסבל. ישו למשל הטיף לסובלנות כמעט ללא קץ ויורשיו תירגמו את תורתו ל... (נו טוב לא צריך לפרט), גם ללאומיות יש פן חיובי שמאפשר לקבוצות מיעוט אתניות לקחת את גורלן בידיהן ולא לחיות כמיעוט מופלה ונרדף, וגם כאן המימוש שחלק מהלאומיים (לאומנים) עשו ברעיון מטיל צל כבד על מושג הלאומיות. בעצם אם נבחן את הדברים טוב גם ברעיון הכפר הגלובלי אפשר להשתמש בצורה פושעת (תראה איך הקומניסטים השתמשו לרעה ברעיון של אחוות הפועלים הכלל עולמית).
תודה על ההשתתפות
1. נראה לי שנעצרת בש"ג.
2. יכול להיות שאתה צודק - אני לתומי חשבתי שחוקק חוק נגד איזכור הנקבה במוסדות חינוך ותרבות במגזר הערבי (על הרוב היהודי אני כבר לא מדבר). אם זכורתני נכון שרת החינוך הקודמת דרשה להכניס לתכנית הלימודים גם מפה עם הקו הירוק ונכוותה ברותחין. ברור שהדרישה "עזת המצח" שתלמידנו ידעו מהו הקו הירוק יצאה תודה לאל מספר הלימודים. זה כמובן על קצה המזלג.
3. חוצמזה הרשה לי לעלות הרהור. בשנים האחרונות יש מספר לא מועט של יהודים ישראלים שנתפסו לאידיאלוגיה פוסטציונית (שלא לומר אנטיציונית). כדי להתמודד עם תופעה כזו צריך לנסות להבין מעין היא צומחת. אחת הסיבות האפשריות לטעמי הוא ההשתקה שיש לגבי נושאים מסויימים במערכת החינוך הישראלית. כאשר בוגרי המערכת גדלים ומגלים שיש חורים במידע ההיסטורי שהם למדו - הם עלולים להפוך לסופר ביקורתיים לגבי המידע שהמערכת סיפקה להם בכלל ולגבי האידיאולוגיה הציונית בפרט. בקיצור הפוסט נועד לתת במה למידע היסטורי שהוחבא (במקרה זה עוולות של ערבים כלפי יהודים).
תודה. כמובן שאייני יכול להתחרות בבן דרור ימיני, ובכל זאת מספר הבדלי גישה.
1. ימיני אסף למאמרו עוולות (במיוחד) פוגרומים שקרו יותר מאלף שנה, לצורך העניין אסף ימיני גם עוולות שלא בוצעו על ידי מוסלמים. אני התרכזתי בתחום של מצומצם של כ-30 שנה משנות העשרים של המאה הקודמת עד שנות החמישים.
2. מי שקורא את ימיני מתרשם שהנכבה היהודית הנה החיים כמיעוט בארצות ערב. אני (כמו רוב המובעות שלקחתי מהם) ניסתי להציג את המקבילה היהודית לעקירת הפלסטינים ב-48.
3. אצל ימיני מתקבל הרושם שהעוולות נעשו על ידי ערבים רק משל היותם ערבים. אני ניסתי להציג את העוולות בתוך קונטקסט היסטורי, שמבהיר את הסיבות לקיומם.
4. למרות שאצל ימיני (כמו בספרי ההיסטוריה) מקבץ העוולות הגדול ביותר התרכז בתקופה המצומצמת שעליה כתבתי, ימיני לא מוצא קשר בין תהליכים היסטורים שקרו באותה עת לריכוז העוולות. נראה לי שהמחלוקת המרכזית ביננו היא בקביעתו שלציונות אין קשר בשנאת הערבים ליהודים, ולדעתי (כמו המקורות שעליהם הסתמכתי) הציונות היא אחת הסיבות המרכזיות לאנטישמיות המודרנית בארצות ערב.
5. ויש את העניין המרכזי - שימיני כתב את מאמרו (כך הוא גם מצהיר) ככלי להתנגח בניסיונות הדה לגיטימציה של ישראל על ידי הפלסטינים. כדי לומר שטענות הפלסטינים אינם מוצדקות כיוון שאנו סבלנו יותר מהערבים. המטרה שלי היתה להעיר אמת היסטורית שנשכחה\ הוחבאה ולכן גם התובנות שלי הן שונות.
ליזי יקרה,
*קראתי את הפוסט שלך בשקיקה.זהו אחד הפוסטים הטובים,החשובים,והתורמים ביותר להבנת הנעשה במרחב.
*זו עבודת דוקטורט שמסכמת עבודה בת 50-100 עמודים ומגישה אותה על 2 עמודי A-4 מרוכזים.
*את המידע המרוכז שהכנת צריך להעביר למשרד החינוך שיעביר אותו לבתי הספר כדי שהנוער יבין מדוע
לא נסכים בשום הון שבעולם לשמוע על "זכות השיבה"של ערביי פלסטין.אנחנו קלטנו את יהודי ארצות ערב
למעברות בתנאים קשים,כי רצינו לקלוט אותם. ארצות ערב רצו במודע להשאיר את ביית הפליטים כפצע פתוח.
*צריך גם להעביר את תוכן הפוסט שלך לצוערי משרד החוץ.
*כמו כן לפרסמו בכל ערוצי המידע שלל השמאל הקיצוני שאינו מרפה מלדרוש שאנו ניתן,וניתן,וניתן,ולא נקבל כלום.
*צריך לצרף למאמרך את תמונתו של המופתי-חאג' אמין אל חוסייני מצולם עם
היטלר,ותומך ברצון העז להשמדת יהדות העולם.
* לא הייתי מאמין שאבו מאזן אמר את הדברים שאמר ב 1976 שציטטת ב"מחשבות"-סעיף 1.
*המשפט החשוב ביותר שכתבת הוא:"צריך לדעת להשתמש בידע ההיסטורי כדי
ליצור עתיד טוב יותר,ולא כלי נשק נוסף להילחם ביריב"
*הייתי מעניק לך 3 כוכבים במכה אחת,אבל אני יכול רק אחד
חג סוכות שמח=ושמחת בחגיך,והיית אך שמח!
ידידי,
הפוסט הזה רק מבקש להפסיק לבכות.
הפוסט הזה מביא את ההיסטוריה על מנת שנילמד לשים דברים מאחור, ולהתקדם ללא שינאה.
טעות בידך, מהעולם של פעם ניתן רק לללמוד על היום.
אם רק נירצה בך.
אם לא ההיסטוריה תחזור.
הכפר הגלובלי לא קשור לפה....
תפסיקו ללמוד היסטוריה. היא לא מועילה בכלום. היסטוריה יהודית היא אסון. די לבכות. מהעולם של פעם לא ניתן ללמוד כלום על היום.
לאומיות אאוט, הכפר הגלובלי אין.
מ ע ו ל ה!!!! כוכבים כאוות נפשך:))) אחד הפוסטים הכי טובים שקראתי כאן במשך השנתיים שאני פה.
אני אישית מעולם לא קראתי משהו כל כך ברור וממצה בנושא.
אכן בבית הספר למדנו בזמני מעט מאד על יהדות המזרח וצפון אפריקה ועל עלייתם ארצה.
ילדי למדו קצת יותר, אבל מה שאתה כתבת כאן אכן צריך היה להכניס לספרי הלימ וד היום.
וביחוד את ההדגשות שלך:
- מי שחושב שהוא יצליח להשיג פתרון על ידי זריעת שנאה עלול לקצור תנובה שונה לחלוטין מזו שהוא תכנן.
(אבו מאזן באמת אמר את הדברים האלה שציטטה בפסקה שקדמה למשפט הזה?)
- אידאולוגיה לא יכולה להתממש רק בזכות עצמה, היא זקוקה גם לתנאים מסובבים.
אכן, אפילו החלוצים הראשונים באו בגלל נסיבות חייהם שהולידו את האידיאולוגיה...
- יכול להיות שפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני – היכולת לסלוח ולהמשיך הלאה - עובר גם דרך שיקום הפליטים הפלסטינים.
לא יכול להיות זה היה בטוח - תמיד טענתי שאלה אצלינו, שרצו להחזיק בשטחים מלכתחילה היו צריכים לדאוג לזה מיד: דיור ופרנסה לאנשים אלה. שתי האינתיפאדות היו ודאי נמנעות ככה.. גם אם היתה ההתעוררות למדינה פלסטינאית, היא היתה ודאי פחות אלימה. ..אבל נראה לי שעכשו כבר מאוחר קצת... .
- לדעתי צריך לדעת להשתמש בידע ההיסטורי כדי ליצור עתיד טוב יותר, ולא ככלי נשק נוסף להלחם ביריב.
זו גם דעתי!! משפט מפתח.
ברשותך אשמור את דבריך אלה. לדעתי כדאי לפרסמם בפורום יותר רחב מאשר כאן.
נ.ב. גם הוידיאו מענין - אם כי רק על קצה המזלג..
רק התחלתי לקרוא. לפני שאני ממשיך;
אין וטו ישראלי לדון בנכבה, יש וטו להכיר באחריותנו לנכבה.
שני דברים שונים.
1. יכול להיות שהיכולת לשכוח היא המפתח לעתיד טוב יותר. העניין הוא שאנו חיים בשתי תרבויות (יהודית וערבית) שמושטתות על זיכרון. העניין הנוסף הוא שאנו היהודים\ ישראלים מנהלים פנקס רשומות של העוולות שעוולו נגדנו בהיסטוריה. בתוך ים הזיכרון הזה משום מה נפקד מקומו של "האסון של יהודי ערב" (ואני אומר זאת לאחר בדיקה די מקיפה של מקורות). לדעתי כדי להניח לעבר צריך להכיר אותו, לעבד אותו ואז לתת לו את המקום המתאים לא (כלומר לא לכבול את העתיד להתחשבנות על עוולות העבר). לא נראה שזה המקרה הזה.
2. אני חושב שציינתי בפוסט את ההתנגדות שלי לשימוש הכלי שאנו עושים מדי פעם בהיסטוריה (כלומר משתמשים בהיסטוריה האנטישמית כדי להשיג השגים פוליטים). לדעתי בסיפור האסון של יהודי ערב יש מספר לקחים להלקח - נכון גם על ידי שכנינו אך גם על ידינו. במילים פשוטות אי הידיעה זו לא הדרך הנכונה ליצור תפיסת עולם. הלוואי שנדע להשתמש בידע ההיסטורי שלנו (כולל זה הכאוב) ליצירת עתיד טוב יותר.
מי שחושב שהוא יצליח להשיג פתרון על ידי זריעת שנאה עלול לקצור תנובה שונה לחלוטין מזו שהוא תכנן.
וזה משפט מאד חשוב להפנים גם אצלם וגם אצלנו
ברוטוס: סקירה מעניינת שחבל מאד שמקומה נפקד בין ספרי הלימוד
נטוס: ואנחנו, היהודים ואלו שנחשדו כיהודים, תמיד שלמנו את מחיר השנאה והאנטישמיות ועוד נשלם
..