אהוד, גם אני שמרתי את כל הברכות האלה שנים רבו רבות, עד ש... בשנת 1992 הירקון עלה על גדותיו, הציף לי את הבית והמון דברים ירדו לטמיון. ארני לא מזל בתולה אבל יש לי עוד פתקים קטנים, שלא ניזוקו בשיטפון מלפני ארבעים וחמישים שנה. כייף לך שאתה שומר. זה רק מראה על ערכים! תודה ששיתפת יקירי לאה
................
היי לאה ותודה. אני גרתי בחזית רחוב אבא הלל רש"י עוד לפני הקמת שיכון הוותיקים. כילדים הלכנו לשם עוד כשהיה פרדס כדי לעלות על עצי התותים המדהימים בטעמם ובצבעם העז, והיינו חוזרים מלווים בצעקותיה של אמא, על הבוץ בנעלים והכתמים שלא ירדו בכביסה, בצבעים סגול, אדום עמוק של התותים. לימים הוקמו הבתים הפרטיים בשיכון שניבנו בצורה חסרת אחריות על אדמה בוצית רוויה ממימי היקרון אדמה שנעה וסדקה את מרבית הדירות בסדקים שלפעמים אפשר היה להכניס בהם אצבעות כף יד. המגרשים היו זולים מאוד יחסית להיום וגם קרובים לירקון השוצף לפני שמימיו עברו לדרום, וגם כמובן להקות יתושים רבות ותנים מיללים בלילות
באחד הבקרים בחורף, התעוררנו אני ואחי יגאל ז"ל ומחלון החדר ראינו את הירקון מציף את בתי השיכון הקרובים אליו שהפכו לבתים כבתי ווינציה. כילדים סקרניים רצנו לשם מהר על אף מחאותיה של אמא והתבוססנו בבוץ כשבתי השכונה שקועים כמטר בתוך ביצת בוץ וסחף. כשירדו המים ראינו את ידידינו עוזי לנדאו שהוריו שהו בחו"ל (ח"כ חיים לנדאו) מוציא את רהיטי הבית וספריו מניחם על הכביש עומד כנער יחף ועם צינור מים מנסה להוריד מהם את שכבות הבוץ שדבקו בהם. שכניו בהם ח"כ מרידור וח"כ ד"ר בדר נהגו כמוהו... צונמי עלק ... אלו היו ימים...
=========================
אז יכולנו להיות שכנים! אני מתגוררת כאן משנת 1973. הקירות אצלי ממשיכים להסדק אבל הצפות כבר אין כיוון שהעירייה הקימה סוללת עפר בצד הדרומי של הירקון. גם היתושים הודברו די מזמן וגם הריח הנורא שנדף מן המים כבר לא קיים. היום זו שכונה מקסימה, כמו שהייתה תמיד רק חבל שתושביה החדשים הם נובורישים בלתי נסבלים.
.....
משפחתינו התגוררה שם מאז 1948 ואמי גרה שם עד שעברה לדיור מוגן לפני כ-3 שנים. אני מכיר את השכונה היטב כוון שלימים גרתי בה כשגדלתי את ילדי שנים רבות (שד' השושנים) היום השכונה שנחשבת כיוקרתית מלאה עשירים ששינו מעט את אופיה הראשוני אבל אלו הימים וזה העולם. ואני, מסתכל על חצי הכוס המלאה שנשארה ומחייך. את העולם לאה כבר לא נשנה.
אהוד, גם אני שמרתי את כל הברכות האלה שנים רבו רבות, עד ש... בשנת 1992 הירקון עלה על גדותיו, הציף לי את הבית והמון דברים ירדו לטמיון. ארני לא מזל בתולה אבל יש לי עוד פתקים קטנים, שלא ניזוקו בשיטפון מלפני ארבעים וחמישים שנה. כייף לך שאתה שומר. זה רק מראה על ערכים! תודה ששיתפת יקירי לאה
................
היי לאה ותודה. אני גרתי בחזית רחוב אבא הלל רש"י עוד לפני הקמת שיכון הוותיקים. כילדים הלכנו לשם עוד כשהיה פרדס כדי לעלות על עצי התותים המדהימים בטעמם ובצבעם העז, והיינו חוזרים מלווים בצעקותיה של אמא, על הבוץ בנעלים והכתמים שלא ירדו בכביסה, בצבעים סגול, אדום עמוק של התותים. לימים הוקמו הבתים הפרטיים בשיכון שניבנו בצורה חסרת אחריות על אדמה בוצית רוויה ממימי היקרון אדמה שנעה וסדקה את מרבית הדירות בסדקים שלפעמים אפשר היה להכניס בהם אצבעות כף יד. המגרשים היו זולים מאוד יחסית להיום וגם קרובים לירקון השוצף לפני שמימיו עברו לדרום, וגם כמובן להקות יתושים רבות ותנים מיללים בלילות
באחד הבקרים בחורף, התעוררנו אני ואחי יגאל ז"ל ומחלון החדר ראינו את הירקון מציף את בתי השיכון הקרובים אליו שהפכו לבתים כבתי ווינציה. כילדים סקרניים רצנו לשם מהר על אף מחאותיה של אמא והתבוססנו בבוץ כשבתי השכונה שקועים כמטר בתוך ביצת בוץ וסחף. כשירדו המים ראינו את ידידינו עוזי לנדאו שהוריו שהו בחו"ל (ח"כ חיים לנדאו) מוציא את רהיטי הבית וספריו מניחם על הכביש עומד כנער יחף ועם צינור מים מנסה להוריד מהם את שכבות הבוץ שדבקו בהם. שכניו בהם ח"כ מרידור וח"כ ד"ר בדר נהגו כמוהו... צונמי עלק ... אלו היו ימים...
=========================
אז יכולנו להיות שכנים! אני מתגוררת כאן משנת 1973. הקירות אצלי ממשיכים להסדק אבל הצפות כבר אין כיוון שהעירייה הקימה סוללת עפר בצד הדרומי של הירקון. גם היתושים הודברו די מזמן וגם הריח הנורא שנדף מן המים כבר לא קיים. היום זו שכונה מקסימה, כמו שהייתה תמיד רק חבל שתושביה החדשים הם נובורישים בלתי נסבלים.
אהוד, גם אני שמרתי את כל הברכות האלה שנים רבו רבות, עד ש... בשנת 1992 הירקון עלה על גדותיו, הציף לי את הבית והמון דברים ירדו לטמיון. ארני לא מזל בתולה אבל יש לי עוד פתקים קטנים, שלא ניזוקו בשיטפון מלפני ארבעים וחמישים שנה. כייף לך שאתה שומר. זה רק מראה על ערכים! תודה ששיתפת יקירי לאה
................
היי לאה ותודה. אני גרתי בחזית רחוב אבא הלל רש"י עוד לפני הקמת שיכון הוותיקים. כילדים הלכנו לשם עוד כשהיה פרדס כדי לעלות על עצי התותים המדהימים בטעמם ובצבעם העז, והיינו חוזרים מלווים בצעקותיה של אמא, על הבוץ בנעלים והכתמים שלא ירדו בכביסה, בצבעים סגול, אדום עמוק של התותים. לימים הוקמו הבתים הפרטיים בשיכון שניבנו בצורה חסרת אחריות על אדמה בוצית רוויה ממימי היקרון אדמה שנעה וסדקה את מרבית הדירות בסדקים שלפעמים אפשר היה להכניס בהם אצבעות כף יד. המגרשים היו זולים מאוד יחסית להיום וגם קרובים לירקון השוצף לפני שמימיו עברו לדרום, וגם כמובן להקות יתושים רבות ותנים מיללים בלילות
באחד הבקרים בחורף, התעוררנו אני ואחי יגאל ז"ל ומחלון החדר ראינו את הירקון מציף את בתי השיכון הקרובים אליו שהפכו לבתים כבתי ווינציה. כילדים סקרניים רצנו לשם מהר על אף מחאותיה של אמא והתבוססנו בבוץ כשבתי השכונה שקועים כמטר בתוך ביצת בוץ וסחף. כשירדו המים ראינו את ידידינו עוזי לנדאו שהוריו שהו בחו"ל (ח"כ חיים לנדאו) מוציא את רהיטי הבית וספריו מניחם על הכביש עומד כנער יחף ועם צינור מים מנסה להוריד מהם את שכבות הבוץ שדבקו בהם. שכניו בהם ח"כ מרידור וח"כ ד"ר בדר נהגו כמוהו... צונמי עלק ... אלו היו ימים...
אהוד, גם אני שמרתי את כל הברכות האלה שנים רבו רבות, עד ש... בשנת 1992 הירקון עלה על גדותיו, הציף לי את הבית והמון דברים ירדו לטמיון. ארני לא מזל בתולה אבל יש לי עוד פתקים קטנים, שלא ניזוקו בשיטפון מלפני ארבעים וחמישים שנה. כייף לך שאתה שומר. זה רק מראה על ערכים! תודה ששיתפת יקירי לאה
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
במנהרת הזמן לאחור ....
עצי התות , קטיפת הסברס במו ידינו וכמובן
השנות הטובות המעוטרות בזהב :)
זה סוג של התרגשות שהוא מעבר לזמן ולמילים;
גם אני אספנית (:
=========================
אז יכולנו להיות שכנים! אני מתגוררת כאן משנת 1973. הקירות אצלי ממשיכים להסדק אבל הצפות כבר אין כיוון שהעירייה הקימה סוללת עפר בצד הדרומי של הירקון. גם היתושים הודברו די מזמן וגם הריח הנורא שנדף מן המים כבר לא קיים. היום זו שכונה מקסימה, כמו שהייתה תמיד רק חבל שתושביה החדשים הם נובורישים בלתי נסבלים.
................
היי לאה ותודה. אני גרתי בחזית רחוב אבא הלל רש"י עוד לפני הקמת שיכון הוותיקים. כילדים הלכנו לשם עוד כשהיה פרדס כדי לעלות על עצי התותים המדהימים בטעמם ובצבעם העז, והיינו חוזרים מלווים בצעקותיה של אמא, על הבוץ בנעלים והכתמים שלא ירדו בכביסה, בצבעים סגול, אדום עמוק של התותים. לימים הוקמו הבתים הפרטיים בשיכון שניבנו בצורה חסרת אחריות על אדמה בוצית רוויה ממימי היקרון אדמה שנעה וסדקה את מרבית הדירות בסדקים שלפעמים אפשר היה להכניס בהם אצבעות כף יד. המגרשים היו זולים מאוד יחסית להיום וגם קרובים לירקון השוצף לפני שמימיו עברו לדרום, וגם כמובן להקות יתושים רבות ותנים מיללים בלילות
באחד הבקרים בחורף, התעוררנו אני ואחי יגאל ז"ל ומחלון החדר ראינו את הירקון מציף את בתי השיכון הקרובים אליו שהפכו לבתים כבתי ווינציה. כילדים סקרניים רצנו לשם מהר על אף מחאותיה של אמא והתבוססנו בבוץ כשבתי השכונה שקועים כמטר בתוך ביצת בוץ וסחף. כשירדו המים ראינו את ידידינו עוזי לנדאו שהוריו שהו בחו"ל (ח"כ חיים לנדאו) מוציא את רהיטי הבית וספריו מניחם על הכביש עומד כנער יחף ועם צינור מים מנסה להוריד מהם את שכבות הבוץ שדבקו בהם. שכניו בהם ח"כ מרידור וח"כ ד"ר בדר נהגו כמוהו... צונמי עלק ... אלו היו ימים...
תודה לכולם וחג סוכות שמח.
כל אגרות הברכה בנות חמישים שנה ומעלה מעוטרות פשוט בפרחים . תקופה אחרת שיופיה בצניעות בתמימות שהיו בארץ בכל התחומים.
נותר רק לחייך כמה הרחקנו לכת מאותם הימים, ותודה לאל שחווינו אותם ונשארנו תמימים וחולמים.
בדיוק -
לזה אני מתגעגעת במיוחד :))
שנה טובה אהוד
תמיד נתפסת בעיני כרומנטיקן
ודרך נפלאה מזו להמחיש ?
חג שמח !!
שלא לדבר על הברכות עם הנצנצים...(-: