פוסט זה מוקדש בהערצה ובאהבה לחבריי לפעילות למען שחרורו של גלעד שליט מן השבי. הם פעלו ללא לאות במשך שנים. בהתנדבות מלאה ושלא על מנת לקבל פרס. מסרו את לבם והקדישו את זמנם וגם את ממונם ופעלו בהקרבה וללא מורא, ולא פעם גם בסביבה עויינת, למען הערך המקודש של ערבות הדדית ולקיומה של מצוות פדיון שבויים. הם ראויים לכך שעם ישראל יראה בהם מופת ומודל לחיקוי.
לפני שנים רבות מאד, במהלך צניחת לילה שבוצעה במסגרת תרגיל של לוחמי גדוד 890, הסתבך ציודו של אחד הלוחמים ברצועת הפתיחה של המצנח, והוא נשאר תלוי על המטוס.
מצנחו של הצנחן שקפץ שני נתפס בגופו של הצנחן הראשון, ואף הוא נותר תלוי על המטוס.
זה היה ליל חורף קר, ושני הצנחנים היו תלויים על המטוס במשך כשלוש שעות תמימות.
הטייס הרגיש שמישהו תלוי על המטוס, אך כל התרגילים שעשה על מנת לשחרר את הלוחמים שנגררו מאחור לא הועילו. בינתיים הדלק במיכלי המטוס הלך ואזל, והטייס החליט לנחות כששני הלוחמים תלויים על כבל ארוך, ומצבם אינו ידוע.
בדרך נס השתחרר הצנחן השני ממש לפני הנחיתה, וצנח מעל מחנה צבאי סמוך לשדה התעופה שאליו חזר המטוס לנחיתה. שומרי המחנה שהבחינו בצנחן היורד מן השמים באמצע הלילה פתחו לעברו באש, אך למרבה המזל החטיאו, והוא נחת בשלום וניצל.
המטוס נחת כאשר הצנחן הראשון תלוי עליו, וכנראה שנפטר עוד לפני הנחיתה.
זמן לא רב לאחר אותו תרגיל התגייסתי לשרות סדיר, והצנחן ששרד – אברהם בכמן, היה מפקדי.
אגב, למחרת הצניחה הטרגית ההיא, רפול שהיה מפקד הגדוד, אמר לבכמן שהוא יכול לעזוב את הגדוד או שיצנח שנית בו ביום - כדי להשתחרר מהטראומה. בכמן בחר כמובן באופציה השניה.
בכמן היה תלוי מאחורי זנב המטוס שלוש שעות ארוכות. שלוש שעות שבכל רגע ורגע מהן היה יכול למצוא את מותו.
אחינו גלעד שליט היה תלוי על זנב המטוס במשך כחמש וחצי שנים תמימות. אז פלא שאנחנו מאושרים היום?
ערב סוכות תשע"ב עודד אל-יגון |