זו לדעתי אחת הסצינות הרומנטיות בקולנוע: 'סצינת הטלפון' של ג'יימס סטיוארט ודונה ריד בסרט "אלו חיים נפלאים", (It's a Wonderful Life, 1946) שביים פרנק קפרה. סרט מקסים, המשלב צחוק עם דוק של דכדוך שהוא תופעת לוואי של קשיי החיים באותה תקופה, ובסופו הקתרזיס המיוחל. מה הפלא שבארה"ב מקרינים אותו כל קריסטמס. פרנק קפרה, יליד סיציליה, התמחה בקומדיות מעמדיות בשנות ה 30. בדרך כלל במרכז סרטיו הגיבור הוא אדם טוב וערכי הנלחם בכוחות חברתיים מרושעים בדמות כסף, פוליטיקה, אטימות וכיו"ב. אהבתי את דמותו של ג'ורג' ביילי (ג'יימי סטיוארט הנ"ל), הנאיבי והמתוק, כמקובל אצל קפרה, בתפקיד 'ג'יזס', הנאבק בכוחות האופל ומגיע לישועה לאחר תלאות רבות, אבל אפילו יותר, אהבתי את דמותה של מרי הץ' (דונה ריד הנ"ל), המתוארת כליידי מושלמת, כיאה לאותה תקופה, הפועלת על פי הכללים המקובלים, בתפקיד האישה המסורה, מה שעלול להיחשב היום כנוע וממושמע מדי, אבל אני, למרות זאת, מצאתי בדמותה נשיות אמיתית, זוהרת. נטולת כוחנות, אך מלאת עוצמה, נשיות שנובעת ממקום אמיתי, ועמוק, נשיות של פעם, לא פחות חזקה מהנשיות של היום (don't use the F word Please) אלא כזו המהולה ברכות ועוצמה במינון המדויק: אפשר לראות את זה אולי גם בסצינה המקסימה הזו:
|
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני יכולה להבין שהתמימות הזו, והמתקתקות הזו, מעצבנות לפעמים... אבל אני, כנראה, מתרגשת מקיטש. :-) מפתיע, אבל יותר קל לי להתרכז בסרטים כאלו בשחור לבן מאשר בסרטים 'מודרניים' יותר :-) אני שמחה שזו ביקורת שאהבת, ושהצלחתי להעביר את הרגש, דרך המילים :-)
respect 2u2:-))
לעיתים נדמה לי שדווקא "פחות" הוא "יותר"... לא בטוח שמי שמנסה לתפוס את כל העולמות בהכרח מחזיקה "יותר"... אבל למען האמת אני עדיין בתהליך עיכול, וטרם הגעתי למסקנה סופית...
לגבי הלחימה בחומריות, פוליטיקה ואטימות... - הלוואי.... :-) אבל זה כבר נראה לי לפוסט אחר... :-)
תודה טובסדר יקרה, את מבינה וקוראת אותי כל כך מדויק וברגישות.
אייל, זו מחמאה גדולה בשבילי שאתה רואה את זה כך. תודה :-)
זה נכון. התמימות הזו. הניקיון... יש לי הרגשה דומה הרבה פעמים גם לגבי ספרים של פעם...
היום כבר לא עושים סצינות כאלו, ממש כמו שאין להשיג יותר טלפון כזה, שבו האוזניה לא מחוברת למיקרופון ואין אפילו חוגה שלא לומר לוח מקשים, למעט פריטי אספנות יקרים להחריד.
ובאנגלית זה היה יוצא לי משהו כמו: They don't make them like they used to.