כותרות TheMarker >
    ';

    קפיצה למים הקרים

    אלו חיים נפלאים

    15 תגובות   יום רביעי, 12/10/11, 16:32

    ''

    זו לדעתי אחת הסצינות הרומנטיות בקולנוע: 'סצינת הטלפון' של ג'יימס סטיוארט ודונה ריד בסרט "אלו חיים נפלאים", (It's a Wonderful Life, 1946)  שביים פרנק קפרה.

    סרט מקסים, המשלב צחוק עם דוק של דכדוך שהוא תופעת לוואי של קשיי החיים באותה תקופה, ובסופו הקתרזיס המיוחל. מה הפלא שבארה"ב מקרינים אותו כל קריסטמס.

    פרנק קפרה, יליד סיציליה, התמחה בקומדיות מעמדיות בשנות ה 30. בדרך כלל במרכז סרטיו הגיבור הוא אדם טוב וערכי הנלחם בכוחות חברתיים מרושעים בדמות כסף, פוליטיקה, אטימות וכיו"ב.

    אהבתי את דמותו של ג'ורג' ביילי (ג'יימי סטיוארט הנ"ל), הנאיבי והמתוק, כמקובל אצל קפרה, בתפקיד 'ג'יזס', הנאבק בכוחות האופל ומגיע לישועה לאחר תלאות רבות, אבל אפילו יותר, אהבתי את דמותה של מרי הץ' (דונה ריד הנ"ל), המתוארת כליידי מושלמת, כיאה לאותה תקופה, הפועלת על פי הכללים המקובלים, בתפקיד האישה המסורה, מה שעלול להיחשב היום כנוע וממושמע מדי, אבל אני, למרות זאת, מצאתי בדמותה נשיות אמיתית, זוהרת. נטולת כוחנות, אך מלאת עוצמה, נשיות שנובעת ממקום אמיתי, ועמוק, נשיות של פעם, לא פחות חזקה מהנשיות של היום (don't use the F word Please) אלא כזו המהולה ברכות ועוצמה במינון המדויק:

    אפשר לראות את זה אולי גם בסצינה המקסימה הזו:

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/11/12 09:48:
      every time a bell rings an angel gets his wings
        6/11/11 20:22:
      שחקן נפלא בסרט נהדר :)
        26/10/11 00:14:
      גם מהשיר:)
        24/10/11 00:32:

      צטט: איה שדה 2011-10-23 23:02:07

      :) אחותי הייתה קוראת לסרט הזה "קלאסיקה מעצבנת בשחור לבן" - אבל אני כמובן שלא ממש מסכימה איתה, למרות שברור הוא שכדי לראות את הסרטים הללו ולהנות מהם צריך שתהיי באיזשהו מצב רוח מיוחד, ויש צורך בריכוז. הבאת כאן יופי של ביקורת, כזו שבאה מהלב. רואים שממש אהבת את הסרט והזדהית עמו. וכן, גם אני מאוד בעד נשיות של פעם.

       

      אני יכולה להבין שהתמימות הזו, והמתקתקות הזו, מעצבנות לפעמים... אבל אני, כנראה, מתרגשת מקיטש. :-) מפתיע, אבל יותר קל לי להתרכז בסרטים כאלו בשחור לבן מאשר בסרטים 'מודרניים' יותר :-) אני שמחה שזו ביקורת שאהבת, ושהצלחתי להעביר את הרגש, דרך המילים :-)

        23/10/11 23:02:
      :) אחותי הייתה קוראת לסרט הזה "קלאסיקה מעצבנת בשחור לבן" - אבל אני כמובן שלא ממש מסכימה איתה, למרות שברור הוא שכדי לראות את הסרטים הללו ולהנות מהם צריך שתהיי באיזשהו מצב רוח מיוחד, ויש צורך בריכוז. הבאת כאן יופי של ביקורת, כזו שבאה מהלב. רואים שממש אהבת את הסרט והזדהית עמו. וכן, גם אני מאוד בעד נשיות של פעם.
        23/10/11 20:40:

      צטט: sounde 2011-10-22 09:40:36

      וואו, מאיפה שלפת את זה? ריספקט

       

      respect 2u2:-))

        22/10/11 09:40:
      וואו, מאיפה שלפת את זה? ריספקט
        20/10/11 17:34:

      צטט: בזרימה 2011-10-15 03:32:56

      הלוואי שהיה בי הכוח להיות כנועה. להלחם בלי ציניות בחומריות, בפוליטיקות ובאטימות. אני בטוחה, ובלי ציניות, שהיה משהו מאד חזק בנשים של אז.

      לעיתים נדמה לי שדווקא "פחות" הוא "יותר"... לא בטוח שמי שמנסה לתפוס את כל העולמות בהכרח מחזיקה "יותר"... אבל למען האמת אני עדיין בתהליך עיכול, וטרם הגעתי למסקנה סופית...

      לגבי הלחימה בחומריות, פוליטיקה ואטימות...  - הלוואי.... :-) אבל זה כבר נראה לי לפוסט אחר... :-)

        20/10/11 17:25:

      צטט: טובסדר 2011-10-14 13:18:57

      תענוג לקרוא את הרשמים שלך ודרכם את החיבור לרגשות שלך, וכל זה בחיבור הישיר ביותר לעולמך שלכאורה מאחורי הקלעים בפוסט הזה. נהדר.

       

      תודה טובסדר יקרה, את מבינה וקוראת אותי כל כך מדויק וברגישות.

        20/10/11 17:16:

      צטט: אדריכל איל יוסינגר 2011-10-14 01:08:14

      איזו רגישות נפלאה יש לך. החכמת אותי, תודה על הפוסט הזה ועל ניעור האבק מפנינת התרבות המתורבתת הזאת.

      אייל, זו מחמאה גדולה בשבילי שאתה רואה את זה כך. תודה :-)

        20/10/11 17:10:

      צטט: Da Vinci 2011-10-13 08:26:52

      היום כבר לא עושים סצינות כאלו, ממש כמו שאין להשיג יותר טלפון כזה, שבו האוזניה לא מחוברת למיקרופון ואין אפילו חוגה שלא לומר לוח מקשים, למעט פריטי אספנות יקרים להחריד. 

       

      ובאנגלית זה היה יוצא לי משהו כמו:  They don't make them like they used to.

       

      זה נכון. התמימות הזו. הניקיון... יש לי הרגשה דומה הרבה פעמים גם לגבי ספרים של פעם...

        15/10/11 03:32:
      הלוואי שהיה בי הכוח להיות כנועה. להלחם בלי ציניות בחומריות, בפוליטיקות ובאטימות. אני בטוחה, ובלי ציניות, שהיה משהו מאד חזק בנשים של אז.
        14/10/11 13:18:
      תענוג לקרוא את הרשמים שלך ודרכם את החיבור לרגשות שלך, וכל זה בחיבור הישיר ביותר לעולמך שלכאורה מאחורי הקלעים בפוסט הזה. נהדר.
      איזו רגישות נפלאה יש לך. החכמת אותי, תודה על הפוסט הזה ועל ניעור האבק מפנינת התרבות המתורבתת הזאת.
        13/10/11 08:26:

      היום כבר לא עושים סצינות כאלו, ממש כמו שאין להשיג יותר טלפון כזה, שבו האוזניה לא מחוברת למיקרופון ואין אפילו חוגה שלא לומר לוח מקשים, למעט פריטי אספנות יקרים להחריד. 

       

      ובאנגלית זה היה יוצא לי משהו כמו:  They don't make them like they used to.

      ארכיון

      פרופיל

      Themis Θ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין