כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    הכל לאנשים

    16 תגובות   יום חמישי, 13/10/11, 00:02

    כשאני מלינה על אי הגינות, פגיעה, מחלות, אסונות ושאר צרות ומרעין בישין, חבר, מבוגר ממני בדור, קרי, זקן, נאנח ואומר: "הכל לאנשים".

     "הכל לאנשים", היא גם התובנה העולה מספרו הקשה לקריאה של רובר אונטם  "המין האנושי"* לקרוא בספר הזה זה כמו לאכול אבנים, להשתין זכוכית. כואב, ויחד עם זה מכונן ומחכים.

    "האדם מסוגל להשבר, אבל הוא בלתי ניתן לשבירה" – זו אחת האמיתות שעולה מהספר, כך כתב עליו מוריס בלאנשו* עם פרסום הספר כבר ב- 1947 .

     

     ''

    בירא עמיקתא - גם שם בתחתית,  אדם יכול למצא את עצמו. אני משתקפת שם,  חיווה, אוזבקיסטאן

     

    ב- "המין האנושי", הספר האחד שבזכותו התפרסם רובר אונטם ולא יסף, הוא מתעד ומתאר את שהותו  במחנות הרכוז הנאצים כאסיר פוליטי. אונטם, לוחם ברזיסטנס, נתפס על ידי הגסטפו עם אחותו, מארי-לואיז שלא שרדה. הספר מוקדש לה.

    בזכות איכותו הספרותית ואופיו הפילוסופי, הספר מתעלה הרבה מעבר לתעוד.

     

    בדרך פלא, לאחר שחרורו, שיירי האדם שנותרו, הצליחו להשתקם איכשהו, בין השאר בגלל יכולתו של אונטם לכתוב את הספר, להביט על שהותו במחנות כעל מעבדה של המין האנושי. לא קל היה לו לכתב את הספר הזה, אבל אי אפשר היה שלא לכתב אותו.

    "בימים הראשונים לאחר שובנו, היינו – כולנו, כך נדמה לי – אחוזי טרוף של ממש. רצינו לדבר, רצינו שישמעו אותנו סוף סוף... ובכל זאת לא יכולנו. עוד לא התחלנו לספר וכבר נחנקנו."

     

    אחר כך בא הדבור, אבל בכתיבה. עצם הכתיבה, הפיכת המציאות הנוראה לספר, הפכה את  הבלתי נתפס לנתפס, לְמה שהתודעה האנושית יכולה לעכל בזכות הכתיבה.

     

     ''

     בובות מונעות על חוט - האם אנחנו כאלה. בוכרה, אוזבקיסטאן

     

    הנה דוגמא להסתכלותו של אונטם על החיים במחנה  מבעד לזכוכית מגדלת, מנתחת, מרחיבה ומעמיקה:

     

    "שם," הכוונה בחיים הרגילים, מחוץ למחנות, "החיים אינם מצטיירים כמאבק בלתי פוסק במוות... אנחנו לעומת זאת, נמצאים כאן כולנו בשביל למוּת. זו התכלית שהאס-אס הועידו לנו. הם לא ירו בנו ולא תלו אותנו, אבל כל אחד מאתנו, שנמנע ממנו מזון במחשבה תחילה, חייב, במוקדם או במאוחר, להיות אותו מת מוּעָד. מטרתו היחידה של כל אחד מאתנו היא אפוא למנוע את מותו. הלחם שאנחנו אוכלים טעים מפני שאנחנו רעבים, הוא משכך את הרעב, אבל אנחנו גם יודעים ומרגישים שבעזרתו החיים מתגוננים בתוך הגוף. הקור מכאיב, אבל האס-אס רוצים שנמות מקור, ועלינו להתגונן מפניו כי בתוך הקור נמצא המוות. העבודה מרוקנת – לגבינו היא אבסורדית – אבל היא מתישה, והאס-אס רוצים שנמות מרוב עבודה; לכן אנחנו חייבים לחוס על כוחותינו בעבודה כי בתוך העבודה נמצא המוות..."

     

    ''

    השתקפות - משכנעת כמעט כמו  מציאות- בוכרה, אוזבקיסטאן

     

    התליינים, המענים והקורבנות כולם כאחד שייכים למין האנושי, אי אפשר לומר  שמישהו  היה מפלצת או חיה. כל מה שהתרחש במלחמה הנוראה הזאת, לא שייך לפלנטה אחרת, אלא לפלנטה הזאת. המתעללים הם בני אדם והקורבנות - מכונמים, פצועים ומושפלים ככל שיהיו - גם הם  בני אדם. אפשר להרעיב אותם, אפשר לפגוע בגופם ובנפשם, אפשר להרוג אותם. אבל אי אפשר להוציאם מחוץ למין האנושי. הכל שייך למין האנושי והמין האנושי אחראי לו.

     

    "אנחנו חייבים לקבוע," כותב אונטם, "שיש רק מין אנושי אחד ושכל מה שמסתיר את האחדות הזאת בעולם, כל מה שמציב בני אדם בתוך מצבים של נצול ושעבוד ומעורר כך את הרושם שיש מגוון של מינים, הוא שקרי ומטורף;  ושלנו כאן יש ההוכחה לזה, ההוכחה המוחצת, כי גם הקורבן האומלל ביותר אינו יכול שלא להיווכח שכוחו של התליין, גם בזמן שעולל את הנורא מכול, אינו יכול להיות אלא כוח אנושי;  הכוח לרצוח. הוא יכול להרוג אדם, אבל נבצר ממנו להפוך אותו למשהו אחר."

    בידיעה זו טמון נצחונם של האסירים על מעניהם.

     

    ''

     מה מציאות ומה דמיון - בוכרה, אוזבקיסטאן

     

    בראיון עם תום שגב, שהתפרסם  לפני מספר שבועות ב"הארץ", עם צאת  הספר "קילוף הבצל" של גינתר גראס, אומר גראס: (שבצעירותו שרת בוואפן אס-אס)

     

    "…הספור המרכזי בספר הוא לא רק שלי, כי אם של גרמניה כולה. איך קרה שמדינה נאורה כמו גרמניה נתפסה לנאציזם? ... הספור ממחיש גם שלעולם אין לדעת לאן יתגלגל אדם: אין ערובה שיעשה את מה שנכון לעשות ויימנע ממה שלא נכון."

     

    הספור אינו רק ספורה של גרמניה, אלא ספורו של המין האנושי. יכולתו וחובתו של אדם  באשר הוא אדם להשתלב או לא במרחב המוסרי.

     ובמוחי כבר עומדים בתור ומתערבבים עם תובנות דומות, חנה ארנדט* בספרה  "אייכמן בירושלים דו"ח על הבנאליות של הרוע", או להבדיל, סרטו הנפלא של ארנון גולדפינגר "הדירה". 

     

    שיר קצר של ויסלבה שמבורסקה, בתרגומו של דוד וינפלד, נוגע בדיוק בענין זה, מעט המחזיק את המרובה:

     

    כף היד

     

    עשרים ושבע עצמות,

    שלשים וחמישה שרירים,

    יש בכל כרית של אצבעותינו הֶחָמש.

    הרי זה די והותר,

    כדי לכתב את "מַיְן קַמְפְּף"

    או את "פּוּ הַדֹּב"

     

    ''

     

    מה הם מבשרים לנו - שמי אסיה בסתו

     

     

    *"המין האנושי", רובר אנטלם, כתוב על הכריכה. אני חושבת, שיש לכתב רובר אונטם , ROBERT ANTELME  הוצאת "עם עובד" , תרגמה רמה איילון

     

     

    *חנה ארנדט – Hanna Arndt   ( 1906 – 1975 ) פילוסופית ופובליציסטית אמריקאית יהודיה, שהצליחה לברוח מגרמניה לארה"ב. כתבה בעיקר על פילוסופיה פוליטית.

     

    * מוריס בלאנשו Maurice Blanchot -  1907 – 2008  - דמות חידתית של הוגה דעות צרפתי שכתב על התפר שבין ספרות לפילוסופיה. התחיל את דרכו הספרותית בימין הקיצוני וסיים בהגנה על היהודים נגד האנטישמוית. היה ידידו הקרוב של עמנואל לוינס והסתיר אותו, את אשתו ואת בתו במלחמת העולם השניה.

     

     

    ''

    סוף הדרך - כי עפר אתה ואל עפר תשוב - בית קברות,   גבול הקיזיל קום- המדבר האדום, אוזבקיסטאן

     

    (C) כתבה וצלמה באבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/10/11 23:33:

      צטט: dafone 2011-10-15 19:44:07

      כתיבתך מרתקת כתמיד והצילומים נפלאים.

      איכשהו, לא הרגשתי בנוח עם החיבור ביניהם, למעט התצלום האחרון.
      דפנה.

      תודה וחג שמח

       

        15/10/11 19:44:

      כתיבתך מרתקת כתמיד והצילומים נפלאים.

      איכשהו, לא הרגשתי בנוח עם החיבור ביניהם, למעט התצלום האחרון.
      דפנה.

        13/10/11 21:19:

      צטט: דנה.גל 2011-10-13 20:21:37

      תודה על ההצצה!

      שמחה שהצצת

       

        13/10/11 21:18:

      צטט: Shimon Rosenberg 2011-10-13 14:07:35

      תודה על סקירה מאלפת
      א-פרופו פלנטה אחרת, הורגלתי לחשוב שהביטוי נהגה לראשונה בידי ק. צטניק. והנה אומר אונטם את היפוכו של דבר - זו לא פלנטה אחרת (מסקנה שקיבל על עצמו ברבות הימים גם ק. צטניק)

      מתיאורך את הספר אני מוצא קווים מקבילים, אך גם מסקנות שונות ואופטימיות פחות, אצל פרימו לוי, ב"הזהו אדם" (ואף ב"טבלה המחזורית"). איני מוצא אופטימיות רבה ויכולת להשתחרר מן המוות, בעודו חי, גם אצל פאול צלאן (ולא רק בפוגת מוות, שיר שכולו מוות ושאין בו תקומה), עד שבשיריו המוות הופך למשאת נפש, לפולחן. להבנתי הללו לא ראו במה שהתרחש בשואה מעשה אנושי, שמי שמוגדרים כבני אנוש מסוגלים לו. והנה כמעט שאני מתפתה לדיכוטומיה (גסה, ולא מבוססת עדיין) בין הללו שהיו יהודים, לבין אחרים כמו אונטם, שאמנם טוען כי יועד למות, אך האם דומה "גזר דינו" לאלה שידעו כי המטרה הנאצית היא חד משמעית ברורה וגלויה - להמיתם, בין אם בתאי גזים ובין אם לאחר/בתוך עבודת כפיה? ואילו אחרים שציינת התבוננותם עוד יותר רחוקה ממחנה ההשמדה - אם אלה משוררים פולנים כמו שימבורסקה ואם - אללי - איש "ואפן אס אס" לשעבר. או שמא הדיכוטומיה היא אישיותית-יחידנית. הרי לא כל יהודי ש"היה שם" איבד צלם אנוש או את כוח חיותו, או התאבד.

      לא הייתי מתפתה לדיכוטומיה מעין זו. אני מרגישה שדיכוטומיה כזו שוב מבדילה באופן כלשהו את מה שהוא דווקא כלל אנושי,.

      ה "המין האנושי" אינו  ספר אופטימי, אם כי אני מבינה מה כוונתך.  אונטם ידע בכל רגע, שמטרת ה-ס.ס. היא להמיתו. הוא אמנם כתב את הספר והיה בכתיבת הספר תהליך של עבוד המתרחש בתודעה והוא לא התאבד כמו  פרימו לוי או ז'אן אמרי , אבל האיש לא כתב יותר דבר אחרי כתיבת הספר. גם חייו האישיים היו דפוקים למדי.

      אגב, מרגריט דיראס, שטפלה בו אחרי חזרתו מהמחנות כתבה על כך גם כן ספר "הכאב". עדיין לא קראתי, אבל אני מתכננת

      .כיוון שאנחנו מאותו הכפראני ממליצה,    אם לא קראת, את "מעבר לאשמה ולכפרה" של ז'אן אמרי, פרוזה אחרת, עם עובד.  

       

      חג שמח

       

        13/10/11 20:21:
      תודה על ההצצה!
        13/10/11 14:07:

      תודה על סקירה מאלפת
      א-פרופו פלנטה אחרת, הורגלתי לחשוב שהביטוי נהגה לראשונה בידי ק. צטניק. והנה אומר אונטם את היפוכו של דבר - זו לא פלנטה אחרת (מסקנה שקיבל על עצמו ברבות הימים גם ק. צטניק)

      מתיאורך את הספר אני מוצא קווים מקבילים, אך גם מסקנות שונות ואופטימיות פחות, אצל פרימו לוי, ב"הזהו אדם" (ואף ב"טבלה המחזורית"). איני מוצא אופטימיות רבה ויכולת להשתחרר מן המוות, בעודו חי, גם אצל פאול צלאן (ולא רק בפוגת מוות, שיר שכולו מוות ושאין בו תקומה), עד שבשיריו המוות הופך למשאת נפש, לפולחן. להבנתי הללו לא ראו במה שהתרחש בשואה מעשה אנושי, שמי שמוגדרים כבני אנוש מסוגלים לו. והנה כמעט שאני מתפתה לדיכוטומיה (גסה, ולא מבוססת עדיין) בין הללו שהיו יהודים, לבין אחרים כמו אונטם, שאמנם טוען כי יועד למות, אך האם דומה "גזר דינו" לאלה שידעו כי המטרה הנאצית היא חד משמעית ברורה וגלויה - להמיתם, בין אם בתאי גזים ובין אם לאחר/בתוך עבודת כפיה? ואילו אחרים שציינת התבוננותם עוד יותר רחוקה ממחנה ההשמדה - אם אלה משוררים פולנים כמו שימבורסקה ואם - אללי - איש "ואפן אס אס" לשעבר. או שמא הדיכוטומיה היא אישיותית-יחידנית. הרי לא כל יהודי ש"היה שם" איבד צלם אנוש או את כוח חיותו, או התאבד.   

        13/10/11 12:35:

      צטט: צביה חן 2011-10-13 11:03:05

      הצילומים מדהימים חג שמח, אין לי אפשרות לקרוא על גרמניה ומעשיה יותר ממה שאני קוראת, קניתי לאחרונה את נוילנד של אשכול נבו, ושם איך לא? השפעת השואה על הדור החדש, וגם אם איני רוצה להמשיך ולקרוא את הספר גם איני יכולה להפסיק!!! חג שמח כפול ומכופל. ממתינים בכליון עיניים ליום ג'.

      אני מבינה לגמרי, זה קושי עצום.אני זוכרת את עצמי בכניסה לאושויץ, כמעט ולא נכנסתי, אבל בסופו של דבר אמרתי לעצמי, אם הם יכלו להיות שם, אני לפחות יכולה להכנסולבקר, ואיכשהו נכנסתי.  חג שמח

       

        13/10/11 12:32:

      צטט: ***ורד*** 2011-10-13 09:56:55

      כעוסקת בתורת כף היד על כל הרבדים ,הכתוב על כף היד דיבר ביותר .במהלך הקריאה חשבתי על גילעד שליט .איך לא ??? הצילומים מאוזבקיסטאן מעבירים תחושה של ניקיון....חג שמח ומבורך לך ..

      זה אכן שיר חזק ביותר. הרגשת נכון מאד בענין הנקיון באוזבקיסטאן, אכן כך. חג שמח.

       

        13/10/11 11:03:
      הצילומים מדהימים חג שמח, אין לי אפשרות לקרוא על גרמניה ומעשיה יותר ממה שאני קוראת, קניתי לאחרונה את נוילנד של אשכול נבו, ושם איך לא? השפעת השואה על הדור החדש, וגם אם איני רוצה להמשיך ולקרוא את הספר גם איני יכולה להפסיק!!! חג שמח כפול ומכופל. ממתינים בכליון עיניים ליום ג'.
        13/10/11 09:56:
      כעוסקת בתורת כף היד על כל הרבדים ,הכתוב על כף היד דיבר ביותר .במהלך הקריאה חשבתי על גילעד שליט .איך לא ??? הצילומים מאוזבקיסטאן מעבירים תחושה של ניקיון....חג שמח ומבורך לך ...
        13/10/11 08:53:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2011-10-13 08:43:31

      וואו מ-ר-תק הקטע עם כף היד - מרשים ביותר חג שמח

      כן, שיר , כמו שרק שמבורסקה יודעת

       

        13/10/11 08:52:

      צטט: Raindrop 2011-10-13 00:58:36

      תודה

      גם לך תודה

       

        13/10/11 08:51:

      צטט: פרודת רשתית 2011-10-13 00:45:35

      תודה הספר יצורף למקום של כבוד ברשימת הממתינים לקריאה

      תודה רבה. אכן ראוי.

       

        13/10/11 08:43:
      וואו מ-ר-תק הקטע עם כף היד - מרשים ביותר חג שמח
        13/10/11 00:58:
      תודה
        13/10/11 00:45:
      תודה הספר יצורף למקום של כבוד ברשימת הממתינים לקריאה

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין