בימים האחרונים

אני קורא את "שוטטות" של וולטר בנימין.

האמת לומר,

רשמי נוסעים ונוודים,דרך התבוננותם, תיאוריהם,

משכו אותי כבחבלי-קסם

מאז ומתמיד.

יותר מכל קסם לי מימד התנועה: נסעו וכתבו,

הפליגו ורשמו, רכבו ותיארו, הלכו ודיברו, נדדו וסיפרו.

בין שהיו מגלי-ארצות

מרופטי-לבוש,

ובין שהעדיפו לאחר גשם ראשון

לחזור למשרדם ברגל, ענובים ומדיפים מי- קולון,

על המדרכות שותתות המים

של רחוב ריינס בת"א.