והזמן (לכאורה) עומד מלכת

ואני ניצב מנגד,(עצמי)

נגד עצמי.  

והיכן ANI?

מי אני?

מה זה כאן?

ובכלל לאן?

אני מבולבל.

גולם במעגל.

חבל שאין ברשותי,

מצפן,

שעון חול.

משהו אחד מוחשי,

שיהיה איתי.

בדרכי.למקום האמיתי.

בעולם המוחשי.

ואני ניצב מנגד.

אני מנגד אנוכי.

אנוכי עצמי.

מנסה להדוף בגופי את הזמן,

טיפשי,

וילדותי.

האמת עומדת לה בצד,

מחייכת.

ועלי היא צוחקת,

אולי היא דוחקת בי?

טיק טיק טאק.

היא מחייכת לה בהנאה,

היא מראה לי את השעון,

והוא אצלה.

השעון עומד על 23.59

דקה לתיקון חצות.

ראי הזמן לעולם אינו משקר,

היא אומרת לי.

תבדוק בעצמך,

המחוגים לא זזים

הם לא משקרים.

זה אתה שרק חולם.

תתעורר,

תתאורר.

זוהי שעת התפילה.

שלא תאחר.

כי אחרת אתה נעלם בזמן.

ANI מתעורר,

(בוער, חיוור...)

אבל ער.

הנה עוד יום סוער של רגשות,

משמע אני קיים.

אני עדין כאן.

לא באמת נאלם.

אני ישר אומר בקול,

תודה לך אבא 

יוצר האדם הכותב.

בורא האדם החושב.

אני ישר פוקח עיניים,

וקם.