ובו יתבאר העניין של אהבה עצמית / קבלה עצמית / הערכה עצמית / דימוי עצמי / שנאה עצמית ועוד.

ואהבה עצמית פירושה, שהאדם אוהב את עצמו. דהיינו האדם חווה רגש של אהבה, כלפי מה שהוא חושב שזה הוא עצמו. ואהבה עצמית מורכבת מכמה גורמים.

הגורם הראשון הוא הישות העצמית של האדם שחווה את הרגש כלפי עצמה או כלפי כל דבר אחר. הגורם השני הוא הדבר שאותו אוהבים או לא אוהבים. והגורם השלישי, הוא הרגש שיש בין הישות שאוהבת לבין הישות שנאהבת. ובמקרה של אהבה עצמית. יש את התודעה שאוהבת או לא אוהבת. ויש את העצמי, דהיינו הדבר שהאדם חושב שזה הוא עצמו. ויש את הרגש שנמצא בין האדם לבין עצמו.

ולמה יש הפרדה בין הישות שאוהבת לבין העצמי שאותו אוהב האדם? משום שלא תמיד אהבה עצמית, היא באמת כלפי ה"אני" האמיתי של האדם, שהוא זה שאוהב או לא אוהב. כי יכול להיות מצב, שהאדם מזדהה בטעות עם איזה דבר.

כגון לדוגמא, אדם שמזדהה מאוד עם העסק שלו. וההזדהות הרגשית של האדם, אם היא מספיק חזקה, היא מביאה את האדם למצב, שבו כאשר הוא אומר "אני", הוא מתכוון בעצם גם לעסק שלו. ואם העסק שלו לא מצליח, אז כאשר האדם לא אוהב את עצמו, אז בעצם הוא לא אוהב את מה שהוא חושב שזה הוא עצמו, דהיינו העסק שלו. אבל באמת, זה בכלל לא הוא עצמו ממש, אלא רק דבר שהוא חושב שזה הוא עצמו.

או לדוגמא, אדם שמזדהה מאוד עם הגוף שלו. שכאשר הוא אומר את המילה "אני", הוא מתייחס גם לגוף שלו. שאדם כזה, אם הוא לדוגמא מכוער, אז הוא יכול להגיע למצב שהוא לא יאהב את עצמו, בגלל שהוא מכוער. אבל באמת, זה לא הוא עצמו ממש מכוער, אלא זה רק הגוף שלו, שהוא כ"כ מזדהה איתו רגשית, עד כדי כך שהוא חושב שזה הוא עצמו מכוער.

והרעיון הוא, שאהבה עצמית או חוסר אהבה עצמית, היא לא בהכרח כלפי מי שהאדם באמת, וכלפי ה"אני" האמיתי של האדם, אלא היא גם כלפי מי שהאדם חושב שזה הוא עצמו. ואם לדוגמא האדם פתאום יגיע להארה ולהבנה, שהגוף שלו זה לא הוא עצמו, אז ממילא האהבה העצמית של האדם, כבר לא תהיה תלויה בגוף שלו וכיו"ב.

או לדוגמא אדם שרואה איזה דבר בעולם, שנראה לו שזה דבר רע. והאדם חושב, שהוא הסיבה לכך שהדבר הרע הזה קרה. דהיינו, חושב שבגלל טעות שלו, הדבר הזה קרה. שאדם כזה, יכול בגלל זה לא לאהוב את עצמו. אבל מאוד יכול להיות, שהדבר הזה, הוא בכלל לא רע. ויכול גם להיות, שגם אם הוא רע, הרי שלא האדם עצמו אשם בכך. והאדם שבטעות מאשים את עצמו וחווה רגשות אשמה כלפי עצמו, הוא לא אוהב את עצמו. למרות שבאמת, זה בכלל לא רלוונטי אליו, הדבר הרע שאותו הוא רואה.

כך שכאשר מתבוננים על הנושא של אהבה עצמית, אז ראשית כל יש להבין, כיצד האדם מגדיר את עצמו, ואיזה דברים האדם מייחס לעצמו. דהיינו, עם איזה דברים האדם מזדהה רגשית, ועל מה האדם לוקח אחריות אישית וכולי. והדברים האלו, שהאדם חושב שהם הוא עצמו, כלפיהם האדם חווה אהבה או שנאה וכיו"ב. וכלפיהם יש את עניין הקבלה העצמית והאהבה העצמית.

והאהבה העצמית של האדם, החוקיות שלה, לא שונה בשום צורה שהיא, מאהבה כללית של האדם כלפי כל דבר בעולם. ז"א האדם יאהב את עצמו (את עצמו = את מה שהוא חושב שזה הוא עצמו), או לא יאהב את עצמו, בדיוק מאותן הסיבות, שהוא אוהב או שונא, כל דבר אחר בעולם, שהוא אינו הוא.

וכפי שכבר התבאר, האדם אוהב כל דבר שגורם לו להרגיש טוב והנאה. ואם הדבר גורם לאדם להרגיש תחושה של טוב, האדם אוהב אותו. ואם האדם חווה, שדבר כלשהו, גורם לו לחוש רע וחוסר הנאה, אז האדם לא אוהב את אותו הדבר. והאדם אוהב את עצמו או לא אוהב את עצמו, לפי כמה שהוא מרוצה וחווה שביעות רצון, ממה שהוא חושב שזה הוא עצמו.

ומי שיתבונן עוד בעניין יראה, כי כל אדם בעולם, מזדהה רגשית עם משהו כלשהו. ומי שלא יזדהה עם שום דבר בעולם, ממילא הוא לא יהיה קיים בכלל. כי ה"אני" של האדם, הוא הדברים שהאדם עצמו מזדהה איתם והופך אותם להיות ה"אני" שלו. ומיהו האדם עצמו בלי הדברים שאיתם הוא מזדהה? או במילים אחרות, מהי המהות של האדם עצמו, בלי המחשבות / רגשות / ידע וכולי שלו? תשובה: הנושא הזה התבאר לעומקו במקומות אחרים.

וכל אדם בעולם, מוכרח להזדהות עם משהו, ולחוש כלפיו שהוא ה"אני" שלו. כי בלי שום הזדהות בכלל, ובלי שהאדם יתפוש את ה"אני" שלו כמשהו ממשי, בלי זה אין שום חווית קיום, ואין שום אהבה או שנאה או רצון וכיו"ב. כך שמוכרח שתהיה הזדהות כלשהי של ה"אני" של האדם, עם משהו כלשהו...

אהבה זוגיות , אהבה חולה , לאהוב בשלמות , לאהוב , להתאהב

קבלה עצמית, לאהוב את עצמך, שנאה עצמית, לקבל את עצמך, לשנוא את עצמך, אהבה עצמית, אין חוקים באהבה, אוהב את הטוב

 

לחץ כאן >> ותוסיף חיוביות לקפה שלך ...