איך לאהוב, איך ליצור אהבה, איך להתאהב, אהבה, מהי אהבה, זוגיות, אהבה עצמית, התאהבות, אהבה בסיסית, להתאהב ובו יתבאר, העניין של האהבה באופן כללי. מהי אהבה? איך נוצרת אהבה? מה גורם לאדם, להתאהב ולאהוב דבר כזה או אחר? וממילא יתבאר גם, מהי שנאה? ומה גורם לאדם לשנוא ולא לאהוב דבר כזה או אחר? ואיך לגרום למישהו לאהוב משהו? ואיך ליצור אהבה? ואיך לא לגרום לכך שלא תהיה אהבה? ועוד. ומי שיתבונן יראה, שיש בעולם שני סוגים של אהבה. והסוג הראשון, הוא אהבה עצמית של האדם לעצמו. והסוג השני של אהבה, הוא אהבה לזולת. דהיינו שהאדם אוהב דבר כלשהו, שהוא אינו הוא עצמו. והאהבה, כאשר היא ממש טובה וחזקה, אז היא לפעמים גורמת לזולת, להפוך להיות האדם עצמו. דהיינו, האדם, מרוב אהבתו לזולתו, חווה, שזולתו והוא זאת ישות אחת ממש וכיו"ב. אבל בעקרון, אהבה יכולה להיות, או אהבה עצמית לעצמך, או אהבה חיצונית לדבר אחר שהוא אינו אתה. ומי שיתבונן היטב יראה, כי האהבה החשובה יותר לאדם, זאת האהבה העצמית שלו לעצמו. והאהבה החיצונית של האדם, תלויה באהבה העצמית של האדם לעצמו. כי עובדה קיימת היא, שהאדם הוא אגואיסט, ושהוא עושה את הכל למען טובתו העצמית. והאדם אוהב באהבה חיצונית, את כל מה שגורם לו להרגיש טוב עם עצמו, ולאהוב את עצמו באהבה עצמית. וגם אם נראה לפעמים שהאדם אוהב איזה דבר, שהוא גורם לאדם, לא לאהוב את עצמו באהבה עצמית, הרי שמצד האמת, גם אם נראה שהאדם פחות אוהב את עצמו, בגלל הדבר שאותו הוא אוהב שחיצוני לו, הרי שבסופו של דבר, האדם אוהב את עצמו יותר, כאשר הוא אוהב את אותו הדבר החיצוני. מאשר אם הוא לא היה אוהב את אותו הדבר החיצוני. כך שהאהבה החיצונית של האדם, שהוא אוהב דבר כזה או אחר, היא משרתת את האהבה הפנימית של האדם לעצמו. ובבסיס של כל האהבות, נמצאת התלות הרגשית האין סופית, של האדם, ביחס לרצון העצמי שלו. כי האדם תלוי ברצון העצמי שלו. והאדם לא תלוי בשום דבר בעולם, מלבד ברצון העצמי שלו עצמו. ומי שבסופו של דבר מחליט מה האדם יעשה, או מה האדם ירגיש וכיו"ב, זה אך ורק הרצון העצמי של האדם. כי האדם קיים, עם רצון עצמי. שהאדם רוצה שהמציאות תהיה כך או אחרת. והאדם עושה את כל פעולותיו ללא כל יוצא מן הכלל, כדי למלא את הרצון העצמי שלו עצמו, כמה שיותר. והאדם לא יכול לעשות שום דבר בעולם, בלי שהוא ירצה אותו קודם לכן. והאדם מוכרח לרצות לעשות משהו, כדי שהוא יעשה אותו. אא"כ הוא עושה אותו בלי שום בחירה חופשית כלל. שאז זה כבר לא נחשב שהוא עצמו עושה אותו. והאדם מרגיש טוב או רע, שמח או עצוב, מרוצה או לא מרוצה וכיו"ב, לפי הרצון העצמי שלו, ולא לפי שום דבר אחר בעולם. כי כאשר האדם רוצה איזה דבר, אז ממילא הוא מרגיש ממנו טוב. ואם האדם לא רוצה איזה דבר, אז הדבר הזה נחשב לדבר רע עבורו. והטוב והרע של האדם, תלויים אך ורק ברצון שלו. ולא משנה איך תהיה המציאות, משנה האם ועד כמה האדם ירצה או לא ירצה אותה. והאדם עמל ומתאמץ כל חייו, למלא את הרצון העצמי שלו. והאדם לא עושה שום דבר, בלי שקודם לכך יהיה לו רצון כלשהו, שהוא מנסה למלא אותו. וכל פעולה ופעולה שהאדם בוחר לעשות, זה הכל כדי למלא את הרצון העצמי שלו עצמו. והאדם, מכור לתחושת הטוב / הנאה / אושר / תענוג. וכל אחד קורא למילוי הרצון בשמות אחרים. כי יש כאלו שחושבים, שהאדם נמשך אחרי התענוג ובורח מהסבל. ויש כאלו שיאמרו, שהאדם רוצה להרגיש טוב, ולא רוצה להרגיש רע וכיו"ב. אבל האדם לא אכפת לו משום דבר בעולם, מלבד ממה שהוא עצמו רוצה. והאדם כל חייו רודף אחרי מילוי הרצונות שלו, ובורח מכל דבר שנוגד את מילוי רצונו באותו הרגע. ולפעמים האדם עושה איזה דבר נגד רצונו, כגון לדוגמא לעבוד באיזו עבודה, שהיא נגד רצונו של האדם. אבל זה רק משום שהאדם רוצה יותר כן לעבוד באותה העבודה, מאשר לא לעבוד באותה העבודה. והאדם בסופו של דבר עושה, את מה שהוא רוצה יותר. ולא שהאדם רוצה את כל מה שהוא עושה בלב שלם. אלא, שהאדם בהחלט רוצה יותר את מה שהוא עושה, מאשר את מה שהוא בוחר שלא לעשות. והאדם מחוייב לדבר אחד ויחיד, והוא הרצון העצמי שלו עצמו. והאדם לא יכול לעשות שום דבר נגד הרצון העצמי שלו עצמו. וכדי שהאדם יתגבר על הרצון העצמי שלו, לשם כך הוא צריך את עזרת הרצון העצמי שלו עצמו. כי האדם צריך שיהיה לו רצון לרצות איזה דבר, כדי להתגבר על רצון אחר. לדוגמא: האדם צריך לרצות לרדת במשקל, כדי להתגבר על הרצון לאכול. אבל בסופו של דבר, האדם משועבד ב 100% לרצון העצמי שלו... חוסר אהבה עצמית , איך לאהוב , אהבה חולה , לאהבה , רגש של אהבה |