אם הייתי אינדאנית הייתי כל היום רוכבת בדהרה על סוסים צועקת יללות צהלה בינות להרים וההד היה חוזר אליי ומהדהד בתוכי הייתי משתרעת על דשא רענן בסמוך למדורה מעשנת קולעת צמותיי הארוכות פרא פרא פרא פיסות עור תאו עוטפים את גופי מחרוזות חלוקי נחל על צווארי חיצך המורעל מכוון לעברי אך מחטיא שוב ושוב כי אני אינדאנית בנשמתי ויודעת מהי הסוואה צבעי הקשת מצויירים על פניי ואינם חושפים את נשמתי ואני דוהרת הרחק במורד הקניון אל ערוץ הנחל הסודי ובו אארוב לך בגפי וכאשר תיפול במלכודת אשתחרר מאויבי * אילו הייתי אינדאנית כל זה בחלומי - - - צילום: צביקה אושר 1970 |
חייםטובים
בתגובה על אהבה חורפית
תגובות (25)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
האינדיאנים, לפני שהיו יוצאים לקרב, היו רוקדים מסביב למדורה כשהם צבועים צבעי מלחמה
הריקוד הכניס אותם לאקסטזה ונסך בהם אומץ לצאת לקרב ללא פחד
והם אכן היו לוחמים ללא חת.
אז אני שואל, למה שלא תהיי אינדיאנית?
למה שלא תרקדי את ריקוד המלחמה שלך ויוצאת לקרב על האהבה, על החיים... על כל דבר
היי אינדיאנית!
ואולי את כבר...
אל תדאג גם במציאות יש לי חופש ממשי.....
וסתם תקעתי את עור התאו... היה נראה לי יותר יפה מפרה.....
אבל תודה על המידע המשכיל...(-:
הכל דמיונות... או שלא....
על הסוס
בפרו
הכינה לנו אוכל
ורקדה.
היתה יפה.
הרוח והנשמה יש להם את הדרך שלהם.
עם עור תאו ו//או סוס וגם לא :))
והצילום נהדר!
יש בך את זה.
לקנא בך.
גם אני צובעת פניי בצבעי הקשת,
אך הם אינם מצליחים שלא לחשוף נשמתי.
חג שמח יקירה.